ביאור:בבלי כתובות דף צה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

טירפא ^[1] מאייר ואילך ^[2]!

אמר ליה: יכלי ^[3] למימר לך: 'את בר חד בניסן את ^[4]'!

מאי תקנתיה ^[5]?

נכתבו הרשאה להדדי ^[6].

משנה:

מי שהיה נשוי שתי נשים, ומכר את שדהו ^[7], וכתבה ראשונה ^[8] ללוקח "דין ודברים אין לי עמך" - השניה מוציאה מהלוקח ^[9], וראשונה מן השניה, והלוקח מן הראשונה, וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם; וכן בעל חוב, וכן אשה בעלת חוב ^[10].

גמרא:

וכי כתבה ליה - מאי הוי?: והתניא: האומר לחבירו "דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה" לא אמר כלום?

הכא במאי עסקינן? - בשקנו מידה ^[11].

וכי קנו מידה מאי הוי? תימא "נחת רוח עשיתי לבעלי"! מי לא תנן [גיטין פ"ה מ"ו]: לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל ^[12]' אלמא יכולה היא שתאמר "נחת רוח עשיתי לבעלי"!?

אמר רבי זירא אמר רב חסדא: לא קשיא: הא רבי מאיר הא רבי יהודה, דתניא: 'כתב לראשון ^[13] ולא חתמה לו ^[14], לשני ^[15] וחתמה לו - איבדה כתובתה ^[16] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: יכולה היא שתאמר "נחת רוח עשיתי לבעלי, אתם מה לכם עלי" ^[17]'!

ורבי סתם לה ^[18] הכא ^[19] כרבי מאיר וסתם לה התם ^[20] כרבי יהודה?

אמר רב פפא: ^[21] בגרושה ^[22] ודברי הכל.

רב אשי אמר: ^[23] כולה רבי מאיר היא ^[24]; ועד כאן לא קאמר רבי מאיר התם ^[25] אלא בשני לקוחות, דאמרי לה: אי איתא ד'נחת רוח עבדת' - לקמא איבעי לך למיעבד ^[26], אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה; ומתניתין ^[27] - דכתב ליה ^[28] לאחֵר ^[29].

תנן התם [גיטין פ"ה מ"ב]: אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית.

איבעיא להו: אישתדוף ^[30] בני חרי ^[31] - מהו דליטרוף ממשעבדי?

תא שמע: כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו - איבדה כתובתה, דברי רבי מאיר - ואי סלקא דעתך אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי, נהי דאיבדה כתובתה משני - מראשון מיהא תיגבי ^[32]?!

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי איבדה? - איבדה משני!

אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: דאיבדה - לגמרי משמע; ועוד תניא ^[33] [תוספתא כתובות ^[34] פרק י הלכה ד]: לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים, וכתב בעל חוב ללוקח שני "דין ודברים אין לי עמך" - אין לו על לוקח ראשון כלום, מפני שיכול לומר "הנחתי לך מקום לגבות הימנו"! - התם איהו דאפסיד נפשיה בידים ^[35].

תוספות ד"ה התם איהו דאפסיד נפשיה: מה שפירש בקונטרס: 'וכולה רבא קאמר לה' - לא נהירא לר"ת, דאם כן הוה ליה למימר 'אלא התם הוא דאפסיד אנפשיה'!

אלא הש"ס הוא דמתרץ: התם הוא - בבעל חוב [בברייתא שהביא רבא] דאפסיד נפשיה בידים, דידע דדיניה עלויה לפרוע, אבל אשה ליכא למימר כל כך 'איהי היא דאפסידה נפשה' דהא בעת שכתבה לו - לא היתה ראויה עדין לגבות בברור, שהרי לא נתנה כתובה לגבות מחיים; וכן פירש רבינו חננאל. ובכמה מקומות בש"ס דלא חייש לשנויי אלא קושיא אחרונה, ועוד דאינה פירכא כל כך מקמייתא, דלר"נ בר יצחק לא משמע ליה לגמרי אלא משני.

אמר ליה רב יימר לרב אשי [לאיבעיא לעלי: אישתדוף בני חרי – מהו דליטרוף ממשעבדי?]:

עמוד ב

והא מעשים בכל יום ^[36]! דההוא גברא דמישכן ליה פרדיסא ^[37] לחבריה לעשר שנין ^[38], וקש ^[39] לחמש שנין, ואתא לקמייהו דרבנן וכתבו ליה טירפא!

התם נמי אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו ^[40]: כיון דהוו ידעי דפרדיסא עביד דקיש ^[41] לא איבעי להו למיזבן.

והלכתא אישתדוף בני חרי - טרפא ממשעבדי.

אמר אביי: '^[42] "נכסי לֵיך ואחריך לפלוני" - ועמדה וניסת: בעל - לוקח הוי, ואין ל'אחריך' במקום בעל כלום' -

כמאן? כי האי תנא ^[43], דתניא: "נכסי ליך ואחריך לפלוני": ירד הראשון ומכר - השני מוציא מיד הלקוחות, דברי רבי; רבי שמעון בן גמליאל אומר: אין לשני אלא מה ששייר ראשון.

ומי אמר אביי הכי? והאמר אביי 'איזהו רשע ערום? זה המשיא עצה למכור בנכסים כרבן שמעון בן גמליאל' [ואיך אומר אביי לנהוג כרבי שמעון בן גמליאל]!?

מי קאמר 'תינשא' [בתור עצה]? נשאת קאמר [ואמנם הלכה כרבי שמעון בן גמליאל].

ואמר אביי ^[44]: '"נכסי ליך ואחריך לפלוני", ומכרה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות ^[45], ו'אחריך' ^[46] מיד בעל ^[47], ולוקח מיד 'אחריך' ^[48], ומוקמינן לכולהו בידא דלוקח ^[49].

מאי שנא מהא דתנן [במשנתנו לעיל]: וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן?

התם [במשנתנו] אית להו פסידא לכולהו, הכא - לוקח הוא דאית ליה פסידא.

אזל רפרם, אמר לשמעתא קמיה דרב אשי: מי אמר אביי הכי? והאמר אביי '"נכסי ליך ואחריך לפלוני", עמדה וניסת - בעל לוקח הוי ואין ל'אחריך' במקום בעל כלום'!?

אמר ליה: התם ^[50] דאמר לה כשהיא פנויה ^[51], הכא דאמר לה כשהיא נשואה; מאי קאמר לה? "אחריך ליקני, בעל לא ליקני".

וכן בעל חוב [וכן אשה בעלת חוב]:

תנא: 'וכן בעל חוב ^[52] ושני לקוחות ^[53], וכן אשה בעלת חוב ^[54] ושני לקוחות ^[55].'

הדרן עלך מי שהיה נשוי

כתובות צה,ב פרק אחד עשר "אלמנה ניזונת"

משנה:

אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, מעשה ידיה שלהן, ואין חייבין בקבורתה ^[56]; ^[57] יורשיה = יורשי כתובתה - חייבין בקבורתה ^[58].

גמרא:

איבעיא להו: ניזונת תנן? או 'הניזונת תנן?: ניזונת תנן, וכאנשי גליל ^[59], ולא סגי דלא יהבי לה? או דלמא 'הניזונת תנן ^[60], וכאנשי יהודה ^[61], ואי בעו לא יהבי לה?

הערות

^ לטרוף לקוחות
^ מר"ח אייר, שהרי מכרה לו באחריות
^ לקוחות
^ ושטרך קודם ושלא כדין נטלה ממך
^ דהאי
^ יבקש מאת חברו בר חמשה בניסן, וימסור לו שטרו, ויכתוב לו הרשאה עליו לטרוף לקוחות; ואם יאמרו לו "בר חד בניסן את" אומר להם: "אני בא לטרוף בשביל מעות של חמשה בניסן, שהרי לשנינו מכרה באחריות ואני בא בהרשאה עליכם מכחו" ואם יאמרו לו "הוא קדם ואת בר כ"ט בניסן היית", אומר להם "אני בא מחמת עצמי"
^ המשועבד לכתובות
^ שנשא תחלה
^ כשימות בעלה
^ מפרש בגמרא
^ ואמרינן ב'הכותב לאשתו' דהיכא דקנו מידו - מגופה של קרקע קנו מידו
^ משמע לגמרי, ואפילו בחיי הבעל; ובבבא בתרא מוקמינן לה באחת מאותן שלש שדות: או ייחדה לה לכתובתה, או כתב לה בתוך הכתובה, או שהכניסה לו שום משלה
^ שטר מכר על שדה אחת
^ לא הודית באותו מכר
^ וכתב שטר אחר ללוקח שני על שדה אחרת
^ אם אין שם בני חורין, שהרי הראשון אומר "הנחתי ליך מקום לגבות הימנו"
^ [ואפילו] מן השני תגבה
^ דסתמינהו למשניות
^ בכתובות סתם לן
^ במסכת גיטין סתם לן מקחו בטל
^ מתניתין [בגיטין]
^ כשהיתה גרושה ואחר כך כתבה לו ללוקח כן
^ אפילו ביושבת תחתיו
^ ותרוייהו סתמי כרבי מאיר, ומתניתא דגיטין - דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה; להכי מקחו בטל
^ בברייתא 'איבדה כתובתה'
^ דהא חזינן דבראשון לא עשתה נחת רוח לבעלה - הלכך לא מצית למימר כי חתמה לשני "נחת רוח עשיתי לבעלי"
^ דהכא, דאשמעינן מינה חתימתה קיימת
^ הבעל
^ קודם לזה ולא חתמה לו, ולזה חתמה
^ נתקלקלו
^ לאחר שלקחו הלקוחות
^ שהרי נתקלקל זכותה במקום שהניח לה לגבות, והוה ליה כאישתדוף
^ דמראשון לא תגבה
^ ליברמן
^ וכולה רבא קאמר לה: לא תימא "מאי איבדה כתובתה – משני"; דאף מראשון איבדה – אפילו הכי לא נפשוט מינה 'אישתדוף בני חרי לא טריף ממשעבדי', דהתם היא דאבדה כתובתה, והא דקתני אין לו על לוקח ראשון כלום - חד טעמא הוא: האי דלא הדר גבי מהראשון - משום דאפסיד נפשיה בידים, שכתב לשני "דין ודברים אין לי עמך" - ולא דמי לאישתדוף
^ דדיינין דנין דכיון דאשתדוף בני חרי - טריף ממשעבדי
^ כרם
^ שיאכלנה עשר שנים ותחזור לבעלים בלא מעות, דכתב ליה "במשלם שניא אילין - תיפוק ארעא דין בלא כסף"
^ הזקין
^ לוקח שלקח שדה מיד זה שמשכן כרם זה באחריות לאוכלו עשר שנים
^ והדר מלוה על הלקוחות
^ אמר לפנויה:
^ כרבי שמעון [בן גמליאל], דאמר: מכירתו מכירה
^ לקמן מוקמי להא שמעתא בתרייתא באומר לנשואה
^ אם בא לדון עמו - יכול הוא לזכות בדין, שהוא לוקח ראשון
^ יכול להוציא
^ לקמן מוקי להא שמעתא בתרייתא דאביי באומר לנשואה
^ כרבי שמעון בן גמליאל דאמר דמכירת הראשון מכירה
^ אין בית דין נזקקין בפעם הזאת אם בא להוציאן מיד הלוקח, שאין הפעם הזאת דומה לראשונה: מתחלה שנכנס להם לוקח זה מכח מכירת האשה, ומיד האשה יכול הבעל לטעון "אני לקחתי ראשון", אבל בזו שהוציאן מיד 'אחריך' - שאין הבעל זוכה אצלו בדין - אין בית דין נזקקין לבעל, כדקאמר טעמיה לקמיה
^ דכי אמר אביי 'אין לאחריך במקום הבעל כלום'
^ וניסת
^ ראובן נושה בשמעון מנה, ולו שתי שדות
^ ומכרן לשנים: זו בחמשים וזו בחמשים, וכתב בעל חוב ללוקח שני "דין ודברים אין לי עמך" – בעל חוב נוטל מיד הראשון; וכאן אין לומר "הנחתי מקום שתגבה הימנו", שהרי חובו כנגד שתיהן! ולוקח ראשון מוציא מיד השני, ובעל חוב חוזר ומוציא אף זו מן הראשון, ולוקח שני מבעל חוב, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה
^ שהיה לה חוב כתובתה על בעלה
^ ומכר [הבעל] שתי שדותיו לשנים, ואין בשניהם אלא כדי כתובתה, וכתבה לשני "דין ודברים אין לי עמך": האשה מוציאה מיד לוקח ראשון, והוא מן השני, והאשה מן הראשון, והשני מן האשה, ולוקח ראשון מיד השני, וחוזרין חלילה
^ אם מתה
^ שהרי
^ יורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל, ועליהן לקוברה, שהרי בעלה - תחת כתובתה חייב בקבורתה, עכשיו שאינו יורשה - היא תקבור עצמה
^ היו כותבין "את תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי"
^ והכי קתני: אלמנה הניזונת מנכסי יתומים - מעשה ידיה שלהם כל זמן שהם רוצים לזונה
^ היו כותבין "עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך", לפיכך אם רצו היורשין - נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה

[1] לטרוף לקוחות

[2] מר"ח אייר, שהרי מכרה לו באחריות

[3] לקוחות

[4] ושטרך קודם ושלא כדין נטלה ממך

[5] דהאי

[6] יבקש מאת חברו בר חמשה בניסן, וימסור לו שטרו, ויכתוב לו הרשאה עליו לטרוף לקוחות; ואם יאמרו לו "בר חד בניסן את" אומר להם: "אני בא לטרוף בשביל מעות של חמשה בניסן, שהרי לשנינו מכרה באחריות ואני בא בהרשאה עליכם מכחו" ואם יאמרו לו "הוא קדם ואת בר כ"ט בניסן היית", אומר להם "אני בא מחמת עצמי"

[7] המשועבד לכתובות

[8] שנשא תחלה

[9] כשימות בעלה

[10] מפרש בגמרא

[11] ואמרינן ב'הכותב לאשתו' דהיכא דקנו מידו - מגופה של קרקע קנו מידו

[12] משמע לגמרי, ואפילו בחיי הבעל; ובבבא בתרא מוקמינן לה באחת מאותן שלש שדות: או ייחדה לה לכתובתה, או כתב לה בתוך הכתובה, או שהכניסה לו שום משלה

[13] שטר מכר על שדה אחת

[14] לא הודית באותו מכר

[15] וכתב שטר אחר ללוקח שני על שדה אחרת

[16] אם אין שם בני חורין, שהרי הראשון אומר "הנחתי ליך מקום לגבות הימנו"

[17] [ואפילו] מן השני תגבה

[18] דסתמינהו למשניות

[19] בכתובות סתם לן

[20] במסכת גיטין סתם לן מקחו בטל

[21] מתניתין [בגיטין]

[22] כשהיתה גרושה ואחר כך כתבה לו ללוקח כן

[23] אפילו ביושבת תחתיו

[24] ותרוייהו סתמי כרבי מאיר, ומתניתא דגיטין - דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה; להכי מקחו בטל

[25] בברייתא 'איבדה כתובתה'

[26] דהא חזינן דבראשון לא עשתה נחת רוח לבעלה - הלכך לא מצית למימר כי חתמה לשני "נחת רוח עשיתי לבעלי"

[27] דהכא, דאשמעינן מינה חתימתה קיימת

[28] הבעל

[29] קודם לזה ולא חתמה לו, ולזה חתמה

[30] נתקלקלו

[31] לאחר שלקחו הלקוחות

[32] שהרי נתקלקל זכותה במקום שהניח לה לגבות, והוה ליה כאישתדוף

[33] דמראשון לא תגבה

[34] ליברמן

[35] וכולה רבא קאמר לה: לא תימא "מאי איבדה כתובתה – משני"; דאף מראשון איבדה – אפילו הכי לא נפשוט מינה 'אישתדוף בני חרי לא טריף ממשעבדי', דהתם היא דאבדה כתובתה, והא דקתני אין לו על לוקח ראשון כלום - חד טעמא הוא: האי דלא הדר גבי מהראשון - משום דאפסיד נפשיה בידים, שכתב לשני "דין ודברים אין לי עמך" - ולא דמי לאישתדוף

[36] דדיינין דנין דכיון דאשתדוף בני חרי - טריף ממשעבדי

[37] כרם

[38] שיאכלנה עשר שנים ותחזור לבעלים בלא מעות, דכתב ליה "במשלם שניא אילין - תיפוק ארעא דין בלא כסף"

[39] הזקין

[40] לוקח שלקח שדה מיד זה שמשכן כרם זה באחריות לאוכלו עשר שנים

[41] והדר מלוה על הלקוחות

[42] אמר לפנויה:

[43] כרבי שמעון [בן גמליאל], דאמר: מכירתו מכירה

[44] לקמן מוקמי להא שמעתא בתרייתא באומר לנשואה

[45] אם בא לדון עמו - יכול הוא לזכות בדין, שהוא לוקח ראשון

[46] יכול להוציא

[47] לקמן מוקי להא שמעתא בתרייתא דאביי באומר לנשואה

[48] כרבי שמעון בן גמליאל דאמר דמכירת הראשון מכירה

[49] אין בית דין נזקקין בפעם הזאת אם בא להוציאן מיד הלוקח, שאין הפעם הזאת דומה לראשונה: מתחלה שנכנס להם לוקח זה מכח מכירת האשה, ומיד האשה יכול הבעל לטעון "אני לקחתי ראשון", אבל בזו שהוציאן מיד 'אחריך' - שאין הבעל זוכה אצלו בדין - אין בית דין נזקקין לבעל, כדקאמר טעמיה לקמיה

[50] דכי אמר אביי 'אין לאחריך במקום הבעל כלום'

[51] וניסת

[52] ראובן נושה בשמעון מנה, ולו שתי שדות

[53] ומכרן לשנים: זו בחמשים וזו בחמשים, וכתב בעל חוב ללוקח שני "דין ודברים אין לי עמך" – בעל חוב נוטל מיד הראשון; וכאן אין לומר "הנחתי מקום שתגבה הימנו", שהרי חובו כנגד שתיהן! ולוקח ראשון מוציא מיד השני, ובעל חוב חוזר ומוציא אף זו מן הראשון, ולוקח שני מבעל חוב, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה

[54] שהיה לה חוב כתובתה על בעלה

[55] ומכר [הבעל] שתי שדותיו לשנים, ואין בשניהם אלא כדי כתובתה, וכתבה לשני "דין ודברים אין לי עמך": האשה מוציאה מיד לוקח ראשון, והוא מן השני, והאשה מן הראשון, והשני מן האשה, ולוקח ראשון מיד השני, וחוזרין חלילה

[56] אם מתה

[57] שהרי

[58] יורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל, ועליהן לקוברה, שהרי בעלה - תחת כתובתה חייב בקבורתה, עכשיו שאינו יורשה - היא תקבור עצמה

[59] היו כותבין "את תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי"

[60] והכי קתני: אלמנה הניזונת מנכסי יתומים - מעשה ידיה שלהם כל זמן שהם רוצים לזונה

[61] היו כותבין "עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך", לפיכך אם רצו היורשין - נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]