ביאור:בבלי כתובות דף קב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא, בשטרי פסיקתא [1], וכדרב גידל [2], דאמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך"? "כך וכך; וכמה אתה נותן לבתך?" "כך וכך"; עמדו וקידשו – קנו! הן הן הדברים הנקנין באמירה.

תא שמע [בכורות פ"ח מ"ח]: כתב לכהן "שאני חייב לך חמש סלעים" - חייב ליתן לו חמש סלעים, ובנו אינו פדוי!

שאני התם, דמשועבד ליה מדאורייתא.

אי הכי אמאי כתב?

כדי לברר לו כהן [3].

אי הכי [4] - בנו אמאי אינו פדוי?

כדעולא, דאמר עולא: דבר תורה פדוי לכשיתן, ומאי טעמא אמרו 'בנו אינו פדוי'? גזירה: שמא יאמרו פודין [5] בשטרות [6].

אמר רבא: כתנאי [בבא בתרא פ"י מ"ח]:

'ערב היוצא אחר חיתום שטרות [7] - גובה [8] מנכסים בני חורין [9]; מעשה בא לפני רבי ישמעאל, ואמר 'גובה מנכסים בני חורין'. אמר לו בן ננס: אינו גובה לא מנכסים בני חורין ולא מנכסים משועבדים!

אמר לו: למה?

אמר לו: הרי שהיה חונק את חבירו בשוק, ומצאו חבירו, ואמר לו "הנח לו ואני אתן לך" – פטור, שלא על אמונתו הלוהו.'

לימא רבי יוחנן דאמר כרבי ישמעאל וריש לקיש דאמר כבן ננס!?

אליבא דבן ננס כולי עלמא לא פליגי [10];


עמוד ב

כי פליגי אליבא דרבי ישמעאל [11]: רבי יוחנן כרבי ישמעאל; וריש לקיש [12]: עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם אלא דשייך ליה לשיעבודא דאורייתא [13], אבל הכא [14] - לא שייך שיעבודא דאורייתא!

גופא אמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה נותן לבנך"? "כך וכך; וכמה אתה נותן לבתך?" "כך וכך"; עמדו וקידשו – קנו! הן הן הדברים הנקנין באמירה.

אמר רבא: מסתברא מילתא דרב בבתו נערה, דקא מטי הנאה לידיה [15], אבל בוגרת, דלא מטי הנאה לידיה – לא. והאלהים! אמר רב אפילו בוגרת, דאי לא תימא הכי - אבי הבן [16] - מאי הנאה אתא לידיה?

אלא בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי גמרי ומקני להדדי.

אמר ליה רבינא לרב אשי: דברים הללו ניתנו ליכתב [17] או לא ניתנו ליכתב?

אמר ליה: לא ניתנו ליכתב [18].

איתיביה: הפקחין היו כותבין "על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי" [ודברים אלה הם מסוג הדברים עליו שאל רבינא את רב אשי: דבורים של שידוכים ותנאי נישואין]

מאי 'כותבין'? – אומרים.

וקרי ליה לאמירה 'כתיבה'?

אין, והתנן [כתובות פ"ט מ"א]: 'הכותב 'לאשתו "דין ודברים אין לי בנכסייך", ותני רבי חייא: 'האומר 'לאשתו.

תא שמע [בבא בתרא פ"י מ"ד]: אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם - הא מדעת שניהם כותבין! מאי? לאו שטרי פסיקתא [כמה כל צד פסק לבנו/לבתו]?

לא, שטרי אירוסין ממש [19], כדרב פפא ורב שרביא [20], דאיתמר: כתבו לשמה ושלא מדעתה: רבה ורבינא אמרי: מקודשת; רב פפא ורב שרביא אמרי: אינה מקודשת.

תא שמע [לעיל, קא,ב]: 'מתו - בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא [הבת שעליה התנו שתיזון חמש שנים] ניזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב [21]'.

הכא במאי עסקינן? - בשקנו מידו.

אי הכי - בנות נמי!

בשקנו לזו ולא קנו לזו.

ומאי [22] [23] פסקא [24]?

איהי דהואי בשעת קנין - מהני לה קנין, בנות דלא הוו בשעת קנין - לא מהני להו קנין.

מי לא עסקינן דהואי [25] בשעת קנין, והיכי דמי: כגון דגרשה ואהדרה [26]?!

אלא: איהי, דליתא בתנאי בית דין [27] - מהני לה קנין; בנות, דאיתנהו בתנאי בית דין - לא מהני להו קנין.

מגרע גרעי [28]?

אלא: בנותיו - היינו טעמא: כיון דאיתנהו בתנאי בית דין - אימר צררי אתפסינהו [29].

לא יאמר הראשון ["לכשתבא אצלי אזונה", אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה]:

אמר רב חסדא: זאת אומרת בת אצל אמה. [30]

ממאי דבגדולה עסקינן? דלמא בקטנה עסקינן [31], ומשום מעשה שהיה, דתניא: 'מי שמת והניח בן קטן לאמו: יורשי האב אומרים "יהא גדל אצלנו" ואמו אומרת "יהא בני גדל אצלי" - מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל ראוי ליורשו.

מעשה היה ושחטוהו ערב הראשון [32].

אם כן [33] ליתני '[34] למקום שהיא' [35],

הערות[עריכה]

  1. ^ החתן והכלה פוסקין תנאים שביניהם בשני עדים, והעדים חותמים עדות גמורה; ואם תאמר 'אם כן, מאי למימרא?' - איצטריך: כגון דליכא קנין אלא דברים
  2. ^ ואשמעינן כדרב גידל דלא בעי קנין
  3. ^ שלא יתננו לכהן אחר
  4. ^ דטעמא משום שיעבודא דאורייתא הוא, והוה ליה כמעיד עדים וחותמים
  5. ^ את הבכור
  6. ^ בשטרי חוב שיש לו על אחר ומסרו לכהן בפדיונו, דאתי למימר 'מה לי האי שטרא ומה לי האי שטרא'? ואנן תנן במסכת בכורות [שם] אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות, וילפינן לה התם מקראי בפרק 'יש בכור לנחלה'
  7. ^ תחת חתימת העדים כתוב 'פלוני ערב' והוא מודה בדבר
  8. ^ המלוה מן הערב
  9. ^ ולא מנכסים משועבדים, כיון דלאחר חיתום השטר הוא - הויא לה כמלוה על פה
  10. ^ כלומר: בהא שפיר קאמרת, דרבי יוחנן כרבי ישמעאל ולא כבן ננס, דמודה רבי יוחנן דלבן ננס פטור; דהשתא: ומה ערב, דשיעבודא דאורייתא הוא, דכתיב אנכי אערבנו (בראשית מג ט) כי ליכא עדים פטור – כל שכן כהאי גוונא
  11. ^ כלומר: הא דמוקמת ריש לקיש כבן ננס ולא כרבי ישמעאל – ליתא
  12. ^ דאמר לך ריש לקיש: אנא אפילו לרבי ישמעאל קא פליגנא אדרבי יוחנן
  13. ^ ערב שיעבודא דאורייתא
  14. ^ "פלוני חייב"
  15. ^ כסף קדושיה לאביה
  16. ^ אביו של חתן
  17. ^ נתנו חכמים כתיבה לדבר(על ידי צד אחד בלי הסכמת הצד השני – תוספות רי"ד) אם באו להחתים עדים בדברים הללו שהן בלא קנין
  18. ^ דלא ליטרוף ממשעבדי; וכיון דליכא קנין - לא משתעבדי נכסי
  19. ^ שטר שמקדש בו את האשה: "הרי את מקודשת לי" כותב בשטר, ומוסר לה; ואשמעינן דצריך לכתוב על פיה
  20. ^ דאמרי: כתבו שלא מדעתה אינה מקודשת
  21. ^ ואי לא דנקיטא שטר - מי טרפא ממשעבדי?
  22. ^ בתמיה:
  23. ^ וכי
  24. ^ דבר פסוק הוא לחכמים שקונין לבת האשה ולא לבנות [שנולדו בזמן הנישואין] ששנו סתם במשנה בנותיהן ניזונות מבני חורין והיא ניזונת ממשועבדים
  25. ^ וכי אי אפשר שיהו אף הבנות
  26. ^ וכתב לה התנאים הללו, ואפילו הכי תנן סתמא 'בנותיהן ניזונות מבני חורין ולא ממשועבדים'
  27. '^ בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי כו'
  28. ^ בתמיה
  29. ^ לפני מותו מסר להם צרורות כספים למזונותיהן
  30. ^ דקתני למקום שאמה ולא קתני 'לבית אחיה' - למדנו שכן הוא הדין: שתגדל הבת אצל אמה; ובת הניזונת מן הבנים זנין אותה בבית אמה ואין כופין אותה לדור אצלם.
  31. ^ ומשום הכי לא קתני בת אצל אחין
  32. ^ [ואיכא למיחש נמי שמא] יהרגוה בשביל לירש עישור נכסים שלה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה - אימא לך דתשב אצל האחין
  33. ^ דיש חילוק בין גדולה לקטנה
  34. ^ מוליך לה מזונות
  35. ^ דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא