ביאור:בבלי כתובות דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אף אנו נאמר [1]: [2] איילונית [3]? - דוכרנית [4] דלא ילדה [5].
משנה:
הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד - כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולין.
גמרא:
אמר רב הונא: גר קטן [6] מטבילין אותו [7] על דעת בית דין [8].
מאי קא משמע לן? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו? תנינא [עירובין פ"ז מ"יא]: זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו!?
מהו דתימא עובד כוכבים - בהפקירא ניחא ליה [9], דהא קיימא לן [10] דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה [11] - קא משמע לן [12]: דהני מילי [13] – גדול [14], דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן - זכות הוא לו.
לימא מסייע ליה: הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד - מאי לאו דאטבלינהו על דעת בית דין!?
לא; הכא במאי עסקינן? - בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון.
אמר רב יוסף: הגדילו [15] - יכולין למחות [16].
איתיביה אביי: הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד - כתובתן מאתים[17] - ואי סלקא דעתא 'הגדילו יכולין למחות' יהבינן לה כתובה, דאזלה ואכלה בגיותה?
לכי גדלה [18].
תוספות ד"ה לכי גדלה - וא"ת והלא כבר גדולה היא שהיא נערה כיון שהיא בת קנס [שקנס יש בנערה דוקא]! ומפרש ר"י לכי גדלה ונהגה מנהג יהודית.
'לכי גדלה' - נמי ממחייא ונפקא!
כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה - שוב אינה יכולה למחות [19].
מתיב רבא [כתובות פ"ג מ"א]: 'אלו נערות שיש להן קנס: הבא על הממזרת [20] ועל הנתינה ועל הכותית ועל הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד יש להן קנס [21]' - ואי אמרת 'הגדילו יכולין למחות' - יהבינן לה קנס דאזלה ואכלה בגיותה?
לכי גדלה.
'לכי גדלה' נמי ממחייא ונפקא?!
כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות.
אביי לא אמר כרבא [22]: התם קנסא היינו טעמא: שלא יהא חוטא נשכר [23];
רבא לא אמר כאביי [24]: כתובה [25] - היינו טעמא: שלא תהא קלה בעיניו להוציאה [26].
משנה:
הגדול שבא על הקטנה [27], וקטן [28] שבא על הגדולה, ומוכת עץ [29] - כתובתן מאתים [30], דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: מוכת עץ - כתובתה מנה; בתולה [31] אלמנה, [32] גרושה וחלוצה [33] מן הנישואין [34] - כתובתן מנה [35]
[המשך המשנה]
ואין להן טענת בתולים [36].
הגיורת והשבויה והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד - כתובתן מנה ואין להן טענת בתולין.
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: קטן הבא על הגדולה - עשאה מוכת עץ [37].
כי אמריתה קמיה דשמואל אמר: אין מוכת עץ בבשר [38].
איכא דמתני לה להא שמעתא באפי נפשה [39]: קטן הבא על הגדולה: רב אמר: 'עשאה מוכת עץ' ושמואל אמר: 'אין מוכת עץ בבשר'.
מתיב רב אושעיא: גדול שבא על הקטנה וקטן הבא על הגדולה ומוכת עץ - כתובתן מאתים, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: מוכת עץ כתובתה מנה [40].
אמר רבא: הכי קאמר: גדול הבא על הקטנה - ולא כלום [41]: דפחות מכאן כנותן אצבע בעין דמי [42]; וקטן הבא על הגדולה - עשאה מוכת עץ [43]; ומוכת עץ גופא פלוגתא דרבי מאיר ורבנן.
אמר רמי בר חמא:
מחלוקת כשהכיר בה [44]: דרבי מאיר מדמי לה לבוגרת [45], ורבנן מדמו לה לבעולה; אבל לא הכיר בה - דברי הכל ולא כלום [46].
ורבי מאיר אמאי מדמי לה לבוגרת - נדמייה לבעולה?
בעולה - איתעביד בה מעשה בידי אדם, הא - לא איתעביד בה מעשה בידי אדם.
ורבנן - אדמדמו לה לבעולה - נדמייה לבוגרת?
בוגרת - לא איתעביד בה מעשה כלל, הא - איתעביד בה מעשה; אבל לא הכיר בה - לדברי הכל ולא כלום.
מתיב רב נחמן [47]: '[48] היא אומרת: "מוכת עץ אני", והוא אומר: "לא כי, אלא דרוסת איש את"!: רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת.' [49]!?
אלא אמר רבא: בין הכיר בה ובין לא הכיר בה לרבי מאיר מאתים [50], לרבנן: הכיר בה – מנה [51]; לא הכיר בה - ולא כלום [52].
והדר ביה רבא [53], דתניא:
כיצד הוצאת שם רע [54]? - בא לבית דין [55] ואמר פלוני: "לא מצאתי לבתך בתולים"! אם יש עדים שזינתה תחתיו - יש לה כתובה מנה.
אם יש עדים שזינתה תחתיו - בת סקילה היא!?
הכי קאמר: אם יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה; זינתה מעיקרא - יש לה כתובה מנה.
ואמר רב חייא בר אבין אמר רב ששת: זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה.
ומתיב רב נחמן [כתובות פ"א מ"ו]: 'הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת: "משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו [56]", והוא אומר: "לא כי אלא עד שלא אירסתיך, והיה מקחי מקח טעות" [רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה] ולית לה כלל; ואמר להו רב חייא בר אבין: אפשר רב עמרם וכל גדולי הדור יתבי כי אמר רב ששת להא שמעתא [57], וקשיא להו [58] ושָני: מאי 'מקח טעות'? נמי ממאתים! אבל מנה אית לה! ואת אמרת 'לית לה כלל'?
ואמר רבא: מאן דקא מותיב - שפיר קא מותיב: 'מקח טעות' - לגמרי משמע [59]; [60] ואלא קשיא הך [61] - תריץ [62] ואימא הכי: 'אם יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה; זינתה מעיקרא - ולא כלום; נמצאת מוכת עץ יש לה כתובה מנה [63]; והא רבא הוא דאמר: 'לרבנן לא הכיר בה ולא כלום'! אלא שמע מינה הדר ביה רבא מההיא [64].
תנו רבנן: 'כנסה ראשון לשום נישואין, ויש לה עדים שלא נסתרה; אי נמי נסתרה ולא שהתה כדי ביאה - אין השני יכול לטעון טענת בתולים [65] שהרי כנסה ראשון [66].
הערות[עריכה]
- ^ אף אנו נדרוש את השמות
- ^ מה לשון
- ^ שקראו חכמים לאשה שאינה ראויה לילד
- ^ לשון איל תמים דמתרגמינן 'דכר שלים' (ויקרא ה טו):
- ^ הרי היא כאיל שאינו יולד
- ^ אם אין לו אב, ואמו הביאתו להתגייר
- ^ דאין לך גר בלא מילה וטבילה
- ^ שלשה יהו בטבילתו, כדין כל טבילת גר שצריכים שלשה; והן נעשין לו אב, והרי הוא גר על ידיהן, ומגעו ביין כשר
- ^ וחוב הוא לו, ואין אדם נעשה שליח לאדם לחובתו שלא בפניו, כלומר שלא מדעתו, וקטן לאו בר דיעה הוא
- ^ בפרק קמא דגיטין (יג,א)
- ^ נוח לו להיות עבד ויהא מותר בהפקר זימת השפחות, מהיות בן חורין להיות מותר בבת ישראל, דלא זילא ליה ולא שכיחא ליה להפקירא
- ^ הכא דגבי עובד כוכבים קטן - לא אמרינן הכי
- ^ דניחא ליה בהפקירא
- ^ שגדל [במדות] הפקירות
- ^ קטנים שנתגיירו ואפילו עם אביהן
- ^ ולומר "אי אפשינו להיות גרים", וחוזרין לסורן ואין לנו לענשן בבית דין להיות כישראל מומר* ואפילו ידינו תקיפה; ואם קדש אשה משמיחה - אינה צריכה גט [*ברש"י המודפס מילים אלה כאן, איך מקומם הנכון – כפי שסידרתי]
- ^ Kesuvos 011: Kidushin of a Giyores Ketanah
Reuven Miller asked:
The discussion in the gemarra (kesuvos 11a) revolves around the kesuba given to a katana who was converted as a child [and got married before she became a Gedolah].
If she is a gioress she has no halachic father or brother. Who then could marry her off as a katana?
--------------------------------
The Kollel replies:
In Even ha'Ezer 155 the majority view is that a Ketanah can marry herself off after age six, based on the Girsa of the Rif and Rambam in Gitin 65a. However according to the minority view your point is valid.
Dov Zupnik
---
See our Insights to Yevamos 107:1:a, where we quoted the TZAFNAS PANE'ACH (Hilchos Ishus 4:7) who cites Rashi in Gitin (65a, DH u'Chenegdan), and in Kidushin (44b, DH Ma'aseh Yesomah) that says explicitly that a Ketanah can be Mekadesh herself -- at least when she is a "Yesomah" (even a Yesomah b'Chayei ha'Av). This seems clear from Yevamos 108a also, where it discusses a Ketanah who "accepts [on her own] a Kidushin."
-Mordecai Kornfeld נראה שמוכרחים לומר שנישואי הגיורת הקטנה גם על ידי אביה הם רק נישואין מדרבנן, ולפיכך יכולה למאן! ואם תמאן וגדלה - נותנים לה כתובה מאתים, ולפי הגמרא כאן, אם מחתה בקטנותה לא יתנו לה, אך לאחר שגדלה יתנו לה; ואם רק אחרכך נודע לה שגיירוה בקטנותה – יכולה למחות, ותשאר עם הכסף שקבלה כאשר גדלה! - ^ לא יהבינן לה עד שתגדיל
- ^ ואם מיחתה - הרי היא כישראל מומרת ליענש בכל עונשי בית דין
- ^ ואף על גב דלא קרינן ביה ולו תהיה לאשה (דברים כב יט,כט) שהרי אינה ראויה לקיימה - אפילו הכי יש לה קנס, כדלקמן
- ^ חמישים כסף אם יאנסו
- ^ דמותיב מקנסא, דקסבר לאו תיובתא היא
- ^ להפטר
- ^ דמותיב מכתובה
- ^ דהתם טעמא מאי תקינו לה רבנן כתובה
- ^ וכל זמן שלא מיחתה - גיורת היא ועבדינן לה תקנתא
- ^ פחותה מבת שלש שאין ביאתה ביאה, שהרי בתוליה חוזרין
- ^ פחות מבן תשע שאמרו חכמים אין ביאתו ביאה
- ^ שנתקע לה עץ באותו מקום
- ^ אם נשאו לאיש אחרי כן - לא אבדו בכך את כתובתן אם נשאה סתם ולא פירש לה כלום
- ^ שהיא
- ^ או
- ^ או חלוצה
- ^ כגון שנכנסה לחופה ומת בעלה בחזקת שלא נבעלה, אם ניסת לאחֵר סתם
- ^ דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה
- ^ אין יכול להפסידה אותה מנה ולומר "בחזקת בתולה נשאתיך והרי מקחי מקח טעות"
- ^ נהי דאין ביאתו ביאה - מיהו לא גרע מעץ הנתקע; ולרבנן, דפליגי אמוכת עץ - כתובתה מנה; וכן לענין כהן גדול דתנן (יבמות נט א) לא ישא את מוכת עץ - הא נמי אסירא ליה
- ^ גירסת רש"י: אין מוכת עץ בבשר אדם: ואי בעולה לא הויא - מוכת עץ נמי ליתא
- ^ בלא גברי; דלא אמר רב יהודה משמיה דרב ומשמיה דשמואל אלא אינהו גופייהו איפלוג בה
- ^ ומדפלגינהו תנא לתרתי ולא איפלוג רבנן אלא במוכת עץ - שמעת מינה אין מוכת עץ בבשר
- ^ אינה ביאה לדברי הכל; הלכך כתובתה מאתים, ולא איפלוג רבנן עלה
- ^ דתנן במסכת נדה (פ"ה מ"ד; דף מג-מד) גבי בת פחותה משלש שנים ויום אחד: מה הדמעה היוצאת על ידי אצבע באה אחרת תחתיה - אף בתולים של פחות מכן חוזרין אחרים תחתיהם
- ^ מוכת עץ היא זו, וכתובתה מאתים - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל מוכת עץ כתובתה מנה, והא נמי דקא משוית לה מוכת עץ - כתובתה מנה
- ^ כשכנסה וכתב לה כתובה - היה יודע שהיא מוכת עץ
- ^ דקיימא לן שכלו בתוליה במסכת יבמות (דף נט), דקתני 'בבתוליה' (ויקרא כא יג) - פרט לבוגרת שכלו בתוליה; ואפילו הכי כתובתה מאתים
- ^ דמקח טעות הוא, ואפילו מנה אין לה
- ^ משנתנו היא
- ^ הנושא את האשה בחזקת בתולה, ולא מצא לה בתולים;
- ^ שמע מינה אית לה כתובה: או מנה או מאתים; דאי לית לה - מאי 'נאמנת' דקאמר רבן גמליאל? אלמא מוכת עץ שלא הכיר בה - יש לה כתובה, תיובתא דרמי בר חמא, דאמר 'לא הכיר בה - דברי הכל ולא כלום'
- ^ ומתניתין, דקתני היא אומרת "מוכת עץ אני" וקא תבעה מאתים - רבי מאיר היא
- ^ ומתניתין דהכא דקתני וחכמים אומרים מוכת עץ... מנה - כשהכיר בה
- ^ והא לא מצינו למימר לרבי מאיר 'הכיר בה מאתים לא הכיר בה מנה', דאי במקח טעות מחזקינן ליה משום דלא הכיר בה - לית לה מידי; ואי לאו מקח טעות הוא - אין חילוק בין הכיר ללא הכיר
- ^ 'והדר ביה רבא' גרסינן, ולא גרסינן 'מההיא'; והדר ביה רבא ממאי דאמר 'לרבנן לא הכיר בה ולא כלום', אלא: בין הכיר בין לא הכיר - יש לה מנה לרבנן, ומאתים לרבי מאיר; ומתניתא דהתם - דברי הכל
- ^ ליענש מאה כסף אם שקר וליסקל אם אמת היה
- ^ זקוק לבוא לבית דין
- ^ מזלך גרם כאדם שהמטר בא וסוחף את זריעתו ועוקרה
- ^ להאי 'זאת אומרת' דלעיל, דיש לה כתובה מנה
- ^ הא דאותבינן
- ^ ואין לה כלום
- ^ ואקשינן לרבא:
- ^ הך דלעיל, דקתני 'זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה'
- ^ לההיא דלעיל דכיצד הוצאת שם רע - תירוצא דתרצת לה לא תתרצה הכי, אלא
- ^ 'נמצאת' - לא הכיר בה משמע, וקא מתרץ רבא: יש לה כתובה מנה
- ^ דלעיל, דהא איהו אמר 'לרבנן ולא כלום'; וכרבי מאיר נמי לא תוקמה, דהא רבי מאיר 'מאתים' קאמר
- ^ רבותא אשמעינן: דאפילו הכי [יש לה עדים שלא נסתרה] - אין השני יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה ולימא מקח טעות הוא
- ^ ועליו לדעת שנבעלה