ביאור:בבלי כתובות דף צ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם גט קודם לכתובה [1] - גובה שתי כתובות; כתובה קודמת לגט - אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה - על מנת כתובה הראשונה החזירה.'

משנה:

קטן שהשיאו אביו - כתובתה [2] קיימת, שעל מנת כן קיימה.

גר שנתגיירה אשתו עמו - כתובתה קיימת [3], שעל מנת כן קיימה.

גמרא:

אמר רב הונא: לא שנו אלא מנה מאתים [4], אבל תוספת אין לה; ורב יהודה אמר: אפילו תוספת יש לה.

מיתיבי: חידשו [5] - נוטלת מה שחידשו [6]; חידשו – אִין, לא חידשו לא! אימא 'אף מה שחידשו [7]'.

והא - לא תני הכי?: חידשו נוטלת מה שחידשו, לא חידשו: בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה תיובתא דרב יהודה!

רב יהודה מתניתין אטעיתיה: הוא סבר 'כתובתה קיימת' אכולה מילתא קאי [8], ולא היא: אעיקר כתובה קאי.

הדרן עלך הכותב


כתובות צ,א פרק עשירי: מי שהיה נשוי

משנה:

מי שהיה נשוי שתי נשים ומת - הראשונה קודמת לשניה, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי שניה [9].

נשא את הראשונה ומתה [10], נשא שניה ומת הוא [11] - שניה [12] ויורשיה [אם מתה לפני שחלקו] קודמין ליורשי הראשונה [13].

גמרא:

מדקתני הראשונה קודמת לשניה [14] ולא קתני 'הראשונה יש לה והשניה אין לה' [15] - מכלל דאי קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה; שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה - מה שגבה - גבה לעולם!

אימא לך 'מה שגבה לא גבה', ומאי קודמת? - לגמרי [16] קתני, כדתנן [בבא בתרא פ"ח מ"ב]: בן קודם 'לבת [17].

איכא דאמרי: מדלא קתני 'אם קדמה שניה ותפסה אין מוציאין מידה' - מכלל דאי קדמה שניה ותפסה מפקינן מינה! שמע מינה בעל חוב מאוחר שקדם וגבה - מה שגבה לא גבה לעולם!

אימא לך מה שגבה גבה; איידי דתנא שניה ויורשיה קודמין 'ליורשי הראשונה [18]


עמוד ב

תנא נמי [19] הראשונה קודמת 'לשניה [20].

נשא את הראשונה [ומתה, נשא שניה ומת הוא - שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה]:

שמע מינה תלת:

שמע מינה [21]: אחת בחייו ואחת במותו יש להן [22] כתובת בנין דכרין [23] ולא חיישינן לאינצויי. [24].

ממאי?

מדקתני שניה ויורשיה קודמים ליורשי ראשונה - מיקדם הוא דקדמי, הא איכא – שקלי;

שמע מינה [25]: כתובה נעשית מוֹתר לחברתה [26].

ממאי?

מדלא קתני 'אם יש שם מותר דינר';

ושמע מינה [27]: כתובת בנין דכרין לא טרפה ממשעבדי [28], דאי סלקא דעתין טרפה ממשעבדי - ליתו בני ראשונה ולטרפינהו לבני שניה!

מתקיף לה רב אשי [על שלשת המסקנות]:

[שואל רב אשי על המסקנה הראשונה: אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין] ממאי? דלמא לעולם אימא לך אחת בחייו ואחת במותו אין להן כתובת בנין דכרין, ומאי קודמין [29]? - לנחלה קתני [30]; וכי תימא יורשי הראשונה למה לי [31]? - איידי דתנא שניה ויורשיה [32] תנא נמי ליורשי הראשונה [33];

ודקאמרת [מסקנה שניה] 'כתובה נעשית מוֹתר לחברתה' - דלמא לעולם אימא לך אין כתובה נעשית מוֹתר לחברתה, והכא הוא, דאיכא מוֹתר דינר [34], 'ואחת בחייו ואחת במותו' - תנאי היא [35], דתניא:

'מתו אחת בחייו ואחת במותו: בן ננס אומר: יכולין בני הראשונה לומר לבני השניה "בני בעלת חוב אתם, טלו כתובת אמכם וצאו" [36];

רבי עקיבא אומר: [37] כבר קפצה נחלה [38] מלפני בני הראשונה ונפלה לפני בני השניה [39]';

מאי? לאו בהא קא מיפלגי: דמר [בן ננס] סבר: אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, ומר [רבי עקיבא] סבר: אחת בחייו ואחת במותו - אין להן כתובת בנין דכרין [40]?

אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן דבי רב, דיתבי וקאמרי:

דכולי עלמא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין, והכא - בכתובה נעשית מוֹתר לחברתה והוא הדין לבעל חוב [41] קמיפלגי: מר [בן ננס] סבר כתובה נעשית מוֹתר לחברתה והוא הדין לבעל חוב, ומר [רבי עקיבא] סבר אין כתובה נעשית מותר לחברתה והוא הדין לבעל חוב;

ואמינא להו [לרבנן דבי רב] אנא [רבה]: בבעל חוב כולי עלמא לא פליגי דהוי מוֹתר [42]; כי פליגי בכתובה [43].

מתקיף לה רב יוסף: אי הכי [44][45] 'רבי עקיבא אומר כבר קפצה נחלה' [46]? [47] 'אם יש מוֹתר דינר' [אז מקבלים בני הראשונה כתובת בנין דכרין] מיבעי ליה?

אלא אמר רב יוסף: [48] באחת בחייו ואחת במותו קא מיפלגי [49].

והני תנאי [בן ננס ורבי עקיבא] - כי הני תנאי, דתניא: 'נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא - באין בניה של זו [50] לאחר מיתה ונוטלין כתובת אמן [51]. רבי שמעון אומר: אם יש מוֹתר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - חולקין בשוה [52]'; מאי - לאו בהא קא מיפלגי?: דמר סבר: אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין, ומר סבר: אחת בחייו ואחת במותו אין להם כתובת בנין דכרין?

לא! דכולי עלמא [תנא קמא ורבי שמעון]: אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין,

הערות[עריכה]

  1. ^ הרי כתב לה כתובה שנית כשהחזירה
  2. ^ שכתב לה כשהוא קטן
  3. ^ כתובה שכתב לה בהיותו עובד כוכבים
  4. ^ שהן תנאי בית דין, דאילו בשטר לא גביא: דחספא בעלמא הוא
  5. ^ קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם הוסיפו כלום על כתובה ראשונה
  6. ^ וקא סלקא דעתין מה שחידשו על מנה מאתים
  7. ^ על תוספת ראשונה
  8. ^ על כל הכתוב בשטר כתובה
  9. ^ אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות
  10. ^ בחייו
  11. '^ ויורשי הראשונה באין ותובעין כתובת בנין דכרין כמו ששנינו (לעיל פ"ד מ"י; דף נב,ב) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי כו', או רוצים לחלוק ירושת אביהם
  12. ^ שהיא בעלת חוב
  13. ^ אבל ראשונים באין לירש את אביהן [ולא את אמן, שהרי אותה ירש בעלה] דהא אינון ירתון תנן, לפיכך פורעין את החוב תחילה, והשאר ירושה
  14. ^ לישנא ד'קודמת'
  15. ^ ועל כרחך כשאין שם אלא כדי כתובה אחת קאמר: דאי לא - מאי נפקא מינה דקודמת - שמע מינה קודמת לכתחילה
  16. ^ שאין לשניה כלום
  17. ^ ועל כרחך קודם לגמרי הוא
  18. ^ דבעי למיתני סיפא לישנא 'דקודמין', ולא שייך למיתני בה 'אם קדמו ותפסו אין מוציאין מידם', דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע, דהא נכסי אישתעבוד לשטר דבעל חוב
  19. ^ רישא
  20. ^ לישנא דלכתחילה: 'קודמת', ולא תנא 'אם קדמה ותפסה אין מוציאין...'
  21. ^ 1
  22. ^ לראשונים
  23. ^ ולא אמרינן כי תקון בנין דכרין - היכא דמתו שתיהן בחייו וכתובת האחת מרובה משל חברתה - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, והשאר חולקין בשוה: דהשתא אתו תרוייהו בתורת בנין דכרין שהוא ירושת האב
  24. ^ אבל אחת בחייו ואחת במותו, דיורשי שניה באין על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן, ולא מאביהם באה להם, ובני ראשונה באין ליטול חלק יתר מכח ירושת האב, דהא ירתון תנן - לא שקלי, דלמא אתו לאינצויי ולומר "לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו" - הא לא אמרינן
  25. ^ 2
  26. ^ דאף על גב דלא תקון כתובת בנין דכרין אלא אם כן יש מוֹתר על שתי הכתובות דינר, דלא מיעקרא נחלה דאורייתא, כדתנן בפרקין, ופרשינן טעמא בפרק 'נערה שנתפתתה' (לעיל נב,ב): הני מילי כי מתו שתיהן בחייו, דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין; אבל אחת בחייו ואחת במותו, שהשניה נגבית בתורת חוב - אין לך ירושה גדולה מזו, ולא מיעקרא נחלה דאורייתא: שכשמת - נפלו נכסים לפני יורשין, וכשיצא שטר חוב על אביהן - אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חובת אביהן, והיא היא ירושתן, לפיכך כתובה זו נעשית כמוֹתר לירושה, וגובין בני הראשונה כתובת בנין דכרין
  27. ^ 3
  28. ^ דלא תימא 'יתבון' תנן, ובעל חוב הוו, ושעבודם קודם, ויטרפו מבני השניה - שהן בעלי חובות מאוחרין; אלא יורשין הן ו'ירתון' תנן, ולא גבו ממשעבדי
  29. ^ דמשמע: הא אי איכא מידי למשקל בתרייהו שקלו [ואי לא - לא]
  30. ^ לא שיטלו הראשונים אחריהם כתובת אמן, אלא יטלו אחריהם חלקם במוֹתר כדרך חולקי ירושה
  31. ^ למה לי דקרו להו יורשי ראשונה?: הלא לא מכחה ולא מתקנתה הן באין לירש, ואמאי קתני סיפא ליורשי הראשונה
  32. ^ איידי דקרי להו לבני שניה 'יורשי האם', דאינהו מינה קא ירתי
  33. ^ קרינהו לבני ראשונה נמי על שם יורשיה ולאו משום דמדידה קא ירתי אלא שמא בעלמא כלומר לבני הראשונה
  34. '^ אי האי קודמין ליורשי הראשונה - קודמין לכתובת בנין דכרין הוא, איכא לאוקומה בדאיכא מוֹתר דינר; ואף על גב דלא תני 'אם יש שם מותר דינר' - הא קתני לה לקמן: היה שם מותר דינר כו', ותרתי זימני לא איצטריך למיתני
  35. ^ אי שקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין אי לא
  36. ^ על כרחך בדליכא מוֹתר דינר קמיירי, מדקתני וצאו ואי דאיכא נחלה יותר על שתי כתובות - מאי וצאו דקא אמרי להו? נהי נמי דשקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין - שארא מיהא פלגי! אלא בדליכא, והכי קאמרי להו: "אתם בני בעלת חוב אתם, וכתובת אמכם - הואיל וחוב היא, ואינכם באין בתורת בנין דכרין - לא בעינן מותר דינר, דאין לך נחלה דאורייתא יפה מזו: שאנו ואתם פורעים חובת אבינו! הלכך טלו אותה וצאו, ואנו נטול השאר בכתובת בנין דכרין"
  37. ^ משעה שמת הבעל בחייה של שניה
  38. ^ נחלת בנין דכרין
  39. ^ להיות נחלה כשאר ירושה אף לבני השניה
  40. ^ ואפילו הוי הכא מוֹתר דינר - לא הוו שקלי בני הראשונה כתובת בנין דכרין, דבאחת בחייו ואחת במותו לא איתקן
  41. ^ וטעמא דרבי עקיבא הכא [בברייתא] משום דליכא מוֹתר דינר הוא, וקסבר אין כתובה נעשית מוֹתר לחברתה, ואפילו השניה חוב היכא דמתו שתיהן בחייו, דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין, ויש שם מוּתר דינר והוא משועבד לבעל חוב - לא הוי מותר
  42. ^ הואיל והשטר יוצא על כולם - נמצאו כולם פורעין, והיא נחלה שלהן: שעשו בהן מצות פריעת חוב אביהם
  43. ^ באחת בחייו ואחת במותו, שהשניה חוב היא – פליגי: בן ננס סבר: הרי זו כשאר חוב, והוי מוֹתר; ורבי עקיבא סבר: לאו כשאר חוב דמי, כיון דאינהו גופייהו קא שקלי, והלכך הנך בני שניה [נחשבים] 'מקבלין' ולא 'פורעין'; נמצא שאין כאן נחלה דאורייתא, ולא איתקן ירושת בנין דכרין דרבנן למיעקר נחלה דאורייתא
  44. ^ דבהא לחודא הוא דפליג רבי עקיבא משום דליכא מוֹתר, ואי הוה מוֹתר לא פליג
  45. ^ מאי
  46. ^ דמשמע: אין כאן תורת בנין דכרין כלל
  47. ^ הכי אבעי ליה
  48. ^ כדפרישית ברישא, דאפילו הוה בה מוֹתר -
  49. ^ אתא רבי עקיבא למימר דהואיל ואחת במותו - ליכא כתובת בנין דכרין לבני ראשונה, וכל שכן כי ליכא [מוֹתר]
  50. ^ קא סלקא דעתך אבני שניה קאי
  51. ^ והכי קאמר: באים בני השניה, שהיא בעלת חוב, ונוטלין כתובת אמם; אבל לבני ראשונה אין כאן כתובה, דקסבר: אחת בחייו ואחת במותו - אין להם
  52. ^ את המותר על כתובת החוב [כתובת השניה]