ביאור:בבלי כתובות דף סט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תלה ליה רב לרבי ביני חטי [1]: האחין ששיעבדו מהו [שהבת תטרוף לנדוניא]?

הוה יתיב רבי חייא קמיה [2]. אמר ליה [3]: מכרו או משכנו?

אמר ליה: מאי נפקא מינה? בין מכרו בין שמשכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות.

ורב - אי 'מכרו' קמיבעיא ליה - נכתוב ליה 'מכרו'! אי 'משכנו' קא מיבעיא ליה - נכתוב ליה 'משכנו'?

רב - תרוייהו קמבעיא ליה, וסבר: אי כתיבנא ליה 'מכרו': הא ניחא אי שלח לי ד'מוציאין' - כל שכן 'משכנו'; אי שלח לי 'אין מוציאין' אכתי 'משכנו' קמיבעיא לי! אי כתיבנא ליה 'משכנו': אי שלח לי ד'אין מוציאין' - כל שכן מכרו! אי שלח לי 'מוציאין' - אכתי מכרו קא מיבעיא לי!? אכתוב ליה 'שיעבדו' דמשמע הכי ומשמע הכי [4]!

ורבי יוחנן אמר: אחד זה [5] ואחד זה [6] אין מוציאין.

איבעיא להו: לרבי יוחנן - לא שמיע ליה הא דרבי? ואי שמיע ליה הוה מקבל ליה? או דלמא שמיע ליה ולא מקבל ליה?

ת"ש דאתמר: מי שמת והניח שתי בנות ובן, וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן [7] -

אמר רבי יוחנן: שניה ויתרה [8].

אמר רבי חנינא: גדולה מזו [9] אמרו 'מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות' [10] - ואת [11] אמרת 'שניה ויתרה'? ואם איתא [ששמע רבי יוחנן את דברי רבי שטורפת לנדוניא] - נימא ליה [היה רבי יוחנן צריך לומר על שמועה זו] 'מאן אמרה?' [12]!

ודלמא לעולם לא שמיע ליה [13], וכי שמיע ליה – קביל [14], [15], ושאני התם [16] דאיכא רווח ביתא [17]?

אמר ליה רב יימר לרב אשי: אלא מעתה – [אם] אשכחה [מצאה השניה] מציאה בעלמא [מציאה שערכה רב], דאיכא רווח ביתא, הכי נמי דלא יהבינן לה עישור נכסים?

אמר ליה: אנא - 'רווח ביתא מהני נכסי' קאמינא.

אמר אמימר: בת - יורשת הויא [18].

אמר ליה רב אשי לאמימר: אילו בעי [שאר היורשים] לסלוקה בזוזי - הכי נמי דלא מצי לסלוקה?

אמר ליה: אין [19].

אי בעי לסלוקה בחדא ארעא - הכי נמי דלא מצי מסלק לה?

אמר ליה 'אין' [20].

רב אשי אמר: בת - בעלת חוב הויא [21].

ואף אמימר הדר ביה, דאמר רב מניומי בריה דרב ניחומי: הוה קאימנא קמיה דאמימר, ואתאי האי איתתא לקמיה, דהות קא בעיא עישור נכסים; וחזיתיה לדעתיה דאי בעי לסלוקה בזוזי הוי מסלק לה, דשמעי מאחי דהוו קאמרי לה: 'אילו הוה לן זוזי סליקנא בזוזי' - ואישתיק ולא אמר להו ולא מידי.

והשתא, דאמרת 'בעלת חוב הויא' - דאבא או דאחי?

למאי נפקא מינה? למיגבא לבינונית שלא בשבועה וזיבורית בשבועה [22].

מאי?

תא שמע [23] דרבינא אגביה לברתיה דרב אשי ממר בריה דרב אשי [24] בינונית ושלא בשבועה [25]; מבריה דרב סמא בריה דרב אשי זבורית בשבועה [26].

שלח ליה רב נחמיה בריה דרב יוסף לרבה בר רב הונא זוטא מנהרדעא: כי אתיא הא איתתא לקמך [27] אגבה[28] עישור נכסים אפילו מאיצטרובלא [29].

אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא הוה מגבינן אפילו מעמלא דביתי [30].

שלח ליה רב ענן לרב הונא: "הונא חברין, שלם! כי אתיא הא איתתא לקמך אגבה עישור נכסי"!

הוה יתיב רב ששת קמיה [31], אמר ליה [32]: זיל אימא ליה [33]: ובשמתא יהא מאן דלא אמר ליה [34]: "ענן ענן [35] ממקרקעי או [36] ממטלטלי [37]? ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא [38]?"

אזל רב ששת לקמיה דרב ענן, אמר ליה: מר רבה [39], ורב הונא רביה דרבה [40], ושמותי שמית מאן דלא אמר ליה, ואי לאו דשמית - לא הוה קאמינא: "ענן! ענן![41] AGADAH: THE INTERCHANGE BETWEEN RAV HUNA AND RAV ANAN
QUESTIONS: The Gemara records an odd story involving Rav Anan and Rav Huna.
Rav Anan first sent a message to Rav Huna, calling him "Huna Chavrin" and
asking him to provide a certain woman with her "Isur Nechasim" [42]. Rav Huna, apparently upset
with the appellation that Rav Anan chose for him, made Rav Sheshes swear that
he would convey to Rav Anan the following statement: "Anan, Anan, [should I
give the dowry only] from land or even from mobile property? And who sits at
the head of the meal of an Avel [43]?"

This exchange is very perplexing.

[44] Why did Rav Anan lower the honor of Rav Huna by calling him, "Huna
Chavrin?"

[45] What did Rav Huna mean by sending a message in which he repeated Rav
Anan's name twice, "Anan, Anan?"

[46] Of all questions to ask, why did Rav Huna add the question about the
order of seating at the meal of an Avel? What does that have to do with
giving a woman her dowry from the land of her father or from his mobile
property?

ANSWER: RAV REUVEN MARGOLIYOS [47]
suggests a marvelous explanation for this incident.

Rav Anan, he points out, was a member of the Reish Galusa's family, as we
find in Seder Olam Zuta. He was not the only member of the Reish Galusa's
family who called Rav Huna, "Huna Chavrin." Rav Nachman, the son-in-law of
the Reish Galusa [48], also called Rav Huna,
"Huna Chavrin" quite often [49]. He even
referred to Rav Huna's son, Rabah bar Rav Huna, as "Bar Chavrin" [50]. In other places, we find that Rav Nachman called
Rav Huna "Huna" alone [51]. The fact that a number of members of the house
of the Reish Galusa referred to Rav Huna as "Huna Chavrin" indicates a
certain attitude of the Reish Galusa's family towards Rav Huna, which may be
explained as follows.

The word "Chaver," besides meaning a "friend" or "colleague," is also used in
the Gemara to refer to a Talmid Chacham who has not yet received Semichah and
is therefore not entitled to judge certain matters of law, such as cases of
Kenas penalties [52].
The Yerushalmi [53] tells us that one Huna was a "Chaver" and not a
"Chacham Musmach." Actually, the Bavli in Sanhedrin [54] tells us that while
the Rav Huna of our Sugya did not receive Semichah from the Reish Galusa in
Bavel [55], he did receive Semichah from Rav, who
received Semichah from Rebbi Chiya, who received Semichah from Rebbi in Eretz
Yisrael. Because of this, Rav Huna's son, Rabah bar Rav Huna, during disputes
with the Reish Galusa, would say, "I don't need you -- my Semichah comes from
Eretz Yisrael and not from you!"

The Reish Galusa's family was upset that Rav Huna did not receive Semichah
 from the Reish Galusa. They did not recognize the Semichah that he received
 from Eretz Yisrael. This explains why Rav Anan and Rav Nachman referred to
Rav Huna as "Huna Chavrin," as opposed to "Chacham;" they did this in order
to emphasize that he was not considered a "Chacham Musmach," but only a
"Chaver." This also explains the exchange that we find in Pesachim [56], in
which Rav Nachman asked Rav Huna, "What is your name?" Rav Huna replied, "Rav
Huna." He then asked him, "Why do you call yourself 'Rav' Huna," to which Rav
Huna answered, "Because that is my name." RABEINU CHANANEL there explains
that by saying, "That is my name," he meant to say that "I have Semichah and
therefore I am entitled to call myself *Rav* Huna."

In light of this, we can understand the story in our Gemara. Rav Anan, who
was a colleague of Rav Nachman [57] and relative of Rav Nachman
 from the family of the Reish Galusa, called Rav Huna, "Huna Chavrin," in
order to emphasize that the Reish Galusa did not recognize Rav Huna's
Semichah. Although Rav Huna tolerated this when Rav Nachman, his contemporary
Torah giant, referred to him in such a manner, he did not stand for Rav Anan
calling him "Huna Chavrin." Rav Huna, in order to prove that he was deserving
of respect whether or not they recognized his Semichah, answered with
riddles, effectively showing them that his level of scholarship was even
greater than theirs.

We indeed find that Rav Huna spoke in riddles with Rav Nachman in Berachos
[58], where Rav Huna told Rav Nachman that "nine people and 'Aron' are
considered a Minyan [of ten]." Rav Nachman asked, "How can an Aron count as
[the tenth for] a Minyan? An Aron is not a person!" Rav Huna replied that
what he meant was that nine people, who are crowded together as a group so
that they look like there are ten people, are considered a Minyan. When he
said "nine people and Aron," he was speaking in disguised terms, and he meant
"nine people and *Echad Ro'eh v'Eino Nir'eh* [59]," the first letters of which spell out the
acronym, "Aron." He was saying that nine people, together with Hashem, count
as a Minyan [60].

Here, in our Gemara as well, Rav Huna spoke in disguised terms, also using an
acronym in his message. The second "Anan" in his statement is an acronym for
"Isur Nechasim Nigvis" -- "the tenth of the [father's] property is
collected," and he was saying, "Anan, Isur Nechasim Nigvis [61] from Karka or from Metaltelim?"

In his second statement, in which he asked who sits at the head of the meal
of an Avel, Rav Huna was telling Rav Anan that although one with the Reish
Galusa's Semichah might have certain privileges over a "Chaver," there are
certain situations in which a "Chaver" like Rav Huna certainly deserves more
respect that Rav Anan, even though Rav Anan has Semichah from the Reish
Galusa. That situation would be where they are seated together at a meal,
like the Gemara says in Bava Basra [62]. The Gemara there says that when
the Chachamim are seated together in a discussion of Halachah, the "Chacham"
[63] sits at the head, but when sitting at a
meal, the Zaken [64] sits at the head. Someone who is an
extremely wise Chacham sits at the head even at a meal. Rav Huna was not only
older than Rav Anan, but he was exceptionally wise [65]. Rav Huna was saying that "even you, Rav Anan, must agree
that I deserve more respect in certain situations, such as at a meal, because
I am older and because of my superior wisdom." [66]

</ref> ממקרקעי או ממטלטלי? ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא"?

אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא, אמר ליה: חזי מר היכי שלח לי רב הונא: "ענן ענן"? ועוד: 'מרזיחא' דשלח לי [לא ידענא] מאי ניהו?

אמר ליה: אימא לי איזי [חביבי] -


עמוד ב

גופא דעובדא [67] היכי הוה?

אמר ליה: הכי והכי הוה מעשה.

אמר ליה: גברא דלא ידע מאי ניהו 'מרזיחא' שלח ליה לרב הונא: 'הונא חברין'?

מאי 'מרזיחא'?

אבל, דכתיב (ירמיהו טז ה: כי) כה אמר ה': אל תבא בית מרזח [ואל תלך לספוד, ואל תנד להם: כי אספתי את שלומי מאת העם הזה, נאם ה', את החסד ואת הרחמים].

[אולי רב הונא בחר בשאלה זו לא רק להביך את רב ענן אלא גם רמז לכעסו על הצורה של הפניה בבחירת השאלה, המקור של המלה, והנושא של האבלות, כאשר הלכות שמתא קרובות להלכות אבלות.]

אמר רבי אבהו: מנין לאבל שמיסב בראש? שנאמר (איוב כט כה) אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינַחם - ינחם אחרים משמע.

אמר רב נחמן בר יצחק: 'ינחם' כתיב [68].

מר זוטרא אמר: מהכא: (עמוס ו ז: לכן עתה יגלו בראש גלים) וסר מרזח סרוחים' - מר [69] וזח [70] נעשה שר לסרוחים [71].

אמר רבא: הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין למזוני בין לכתובה בין לפרנסה.

משנה:

המשליש מעות [72] לבתו [73] והיא אומרת [74] "נאמן בעלי עלי [75]" - יעשה השליש מה שהושלש בידו [76] - דברי רבי מאיר[77].

רבי יוסי אומר: וכי אינה אלא שדה [78] והיא רוצה למוכרה - הרי היא מכורה מעכשיו [79]!? במה דברים אמורים [80]? בגדולה, אבל בקטנה - אין מעשה קטנה כלום. [81].

גמרא:

תנו רבנן: המשליש מעות לחתנו ליקח מהן שדה לבתו, והיא אומרת "ינתנו לבעלי" - מן הנשואין הרשות בידה [82], מן האירוסין - יעשה השליש מה שהושלש בידו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: הגדולה - בין מן הנשואין ובין מן האירוסין הרשות בידה, קטנה - בין מן הנשואין בין מן האירוסין יעשה השליש מה שהושלש בידו.

מאי בינייהו [83]?:

אילימא קטנה מן הנשואין איכא בינייהו, דרבי מאיר סבר 'הרשות בידה' [84], ואתא רבי יוסי למימר: אפילו מן הנשואין נמי: גדולה אין, קטנה לא - אימא סיפא [85]: אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום; הא - מאן קתני לה?

אילימא רבי יוסי, הא - מרישא שמעת מינה [86]: דאמר רבי יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו [87]? גדולה דבת זביני – אִין, קטנה דלאו בת זביני היא – לא;

אלא רבי מאיר היא [88], וחסורי מיחסרא והכי קתני: יעשה השליש מה שהושלש בידו; במה דברים אמורים? מן האירוסין, אבל מן הנשואין - הרשות בידה; במה דברים אמורים? בגדולה, אבל בקטנה - אין מעשה קטנה כלום.

אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו [89].

איתמר: רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי;

רבא אמר רב נחמן: הלכה כרבי מאיר [90].

אילפא [91] תלא נפשיה באיסקריא דמכותא [92] [93], אמר: איכא [94] דאתי, דאמר לי מילתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא - ולא פשיטנא ליה ממתניתין[95] [96] – [אם יבוא כזה] נפילא [אפיל את עצמי] מאסקריא וטבענא'.

אתא ההוא סבא, תנא ליה [97]: 'האומר: "תנו שקל [98] לבני בשבת" וראוין ליתן להם סלע [99] - נותנין להם סלע [100]; ואם אמר "אל תתנו להם אלא שקל [101]" - אין נותנין להם אלא שקל; ואם אמר "אם מתו [102] - יירשו אחרים תחתיהם" - בין שאמר "תנו" בין שאמר "אל תתנו" - אין נותנים להם אלא שקל [103]'!

אמר ליה: הא מני [104]?

הערות[עריכה]

  1. ^ שלח לו אגרת שלומים ותלה שאלה זו בין השיטים
  2. ^ דרבי כשבאת שאלה זו לפניו
  3. ^ רבי חייא: מאי 'שיעבדו' דקא מיבעי ליה
  4. ^ והוא כשישיב תשובתו – יפרש: אם שניהם שוים לו, או (אם) יש חילוק ביניהן, ומהו אומר על שניהם
  5. ^ לפרנסה
  6. ^ למזונות
  7. ^ ונפלה הירושה לפני הבנות
  8. ^ עישור נכסים, ולא אמרינן תיטול עישור נכסים תחלה כמו שנטלה זו ואח"כ יחלוקו, אלא זו שקדמה ונשאת – זכתה; ובת על הבת - אין לה עישור נכסים, שהרי שתיהן שוות בירושה
  9. ^ שאפילו שיעבדו אחין את הנכסים
  10. ^ יפה כח פרנסה לטרוף לקוחות
  11. ^ וזו שהנכסים בעין
  12. ^ אלא לאו - שמיע ליה ולא קבלה; ומשום הכי לא הדר נמי מהא דשתי בנות וכו'
  13. ^ מעיקרא
  14. ^ קיבלה
  15. ^ וכי אותביה רבי חנינא כבר הוה שמיע ליה וקיבלה, ומש"ה לא א"ל 'מאן אמרה'
  16. ^ הא דלא הדר ביה ממאי דאמר 'שניה ויתרה'
  17. ^ שהרי נשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה
  18. ^ עישור נכסים שתקנו לה - בתורת ירושה תקינו לה
  19. ^ באמת לא מצו לסלוקה בזוזי
  20. ^ שאם רוצה נוטלת חלקה מכל קרקע וקרקע, ואין יכולין להקנות לה חלקה במקום אחד
  21. ^ ומצי לסלוקה בזוזי או בחדא ארעא
  22. ^ אי בעלת חוב דאבא הויא - אינה גובה אלא מן הזיבורית, ואינה נפרעת אלא בשבועה שלא נטלה מנכסים הללו כלום, דקיימא לן (גיטין מח ב): אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ואין נפרעים מהן אלא בשבועה; ואי בעלת חוב שלהן - אין כאן בא ליפרע מנכסי יתומין
  23. ^ רב אשי מת, ומת רב סמא בנו בחייו, וכשבאת בתו ליפרע
  24. ^ נטלה מחלקו של מר בר רב אשי - שהיה קיים
  25. ^ אלמא בעלת חוב דאחי הויא
  26. ^ לפי שבעלת חוב של אביו היתה שהיה אחיה
  27. ^ אשה אחת באת לפני רב נחמיה שהיה לה ליטול עישור נכסים במקומו של רבה בר רב הונא ובקשה ממנו לשלוח לו דבר מאתו שישתדל בדינה
  28. ^ אם רבה בר רב הונא היה דיין בנהרדעא – האם מבקש רב נחמיה בנו של רב יוסף שיטה רבה בר רב הונא את הדין? וכן בסיפור להלן: רב ענן מבקש מרב הונא? נראה לי: רב יוסף ישב בסורא, אחרי רבה, שהיה אחרי רב הונא; ורב ענן היה בנהרדעה, שהיה תלמיד שמואל. בספור הראשון בקש בנו של רב יוסף מסורא מרבה בר רב הונא מנהרדעא לתת לאשה עישור נכסים – אולי הכוונה: ששלח לומר לו: במקומנו, בסורא, המנהג הוא לתת עישור נכסים – ולכן מגיע לאשה זו; ובספור השני, שולח רב ענן מנהרדעא ישי לתת לאשה עישור נכסים בזכות, ולא בחסד, כי כך נוהגים בנהרדעא! ומשני הספורים יחד מתברר שגם בסורא וגם בנהרדעא נותנים עישור נכסים לבת, ומכאן מעשה רב לקבוע הלכה!
  29. ^ מושב אמת הרחים כמות שהן, ומקרקעי חשיב להו
  30. ^ שכירות הבתים - ממקרקעי קא אתי
  31. ^ כשבא השליח לפניו, ואיקפד רב הונא על דקרייה 'הונא חברין'
  32. ^ רב הונא לרב ששת
  33. ^ בלשון גנאי כאשר אומר לך
  34. ^ ובשמתא תהיה אם לא תאמר בלשון זה
  35. ^ מהיכן אתה אומר להגבותה
  36. ^ אפילו
  37. ^ ועוד שאלה אחרת השיבני
  38. ^ מי מיסב בבית אבל בראש הקרואים? כשהיו מסובים בסעודה היה ניכר מסיבתן מי הוא הראש: שהגדול מיסב במטה אחת לראש השולחן, ושני לו במטה אחרת למטה הימנו
  39. ^ אתה
  40. ^ ורב הונא רבך; ולפייסו אמר לו כך, שלא יכעוס עליו על שנעשה שליח בדבר, ומראהו פנים שעל כרחו נעשה שליח לכך
  41. ^ Kesuvos 69

    1
  42. ^ her Nedunya,
    dowry, from a tenth of the estate of her father
  43. ^ mourner
  44. ^ a
  45. ^ b
  46. ^ c
  47. ^ in "l'Cheker Shemos u'Kinuyim b'Talmud," #11
  48. ^ see Chulin 124a, Bava Basra 65a
  49. ^ Bava Metzia 15a, Chulin 56a, Nidah 16a
  50. ^ "the son of
    our Chaver;" Beitzah 25a
  51. ^ Eruvin 42b; see also Kesuvos 7b, Kesuvos 68a, Bava
    Metzia 71a, Bava Basra 138b
  52. ^ Yerushalmi Sanhedrin 1:2, Kidushin 33b, Shemos Rabah 27:5
  53. ^ ibid.
  54. ^ 5a
  55. ^ although he lived in Bavel
  56. ^ 86b
  57. ^ see Chulin 56a
  58. ^ 47b
  59. ^ the One Who sees but cannot be
    seen, or Hashem's presence
  60. ^ Divrei Eliyahu to Berachos 47b, see also Kol Eliyahu #186
  61. ^ is the tenth of
    the property collected
  62. ^ 120b
  63. ^ which might mean who has Semichah
  64. ^ the oldest person
  65. ^ as the Gemara in Moed
    Katan 28a says
  66. ^ Rav Huna mentioned the house
    of an Avel because the verse that discusses an Avel serves as the source for
    how we are to sit at a meal.
  67. ^ תחלת הדברים מה לשון שלחת לו
  68. ^ אין לך לומר פתח בשום אות אלא אם כן אל"ף או ה' סמוכין לו או על פי הנקודה שתחתיה, והיא באה במקום אות כאילו כתוב 'ינאחם'; וכיון שלא כתיב כאן אל"ף - על כרחך על פי מסורת הכתב אתה קורא: ינֻחם' וְזֶהו המנוחם עצמו, כלומר: כאבל המתנחם
  69. ^ מי שנפשו מרה
  70. ^ ודעתו זחה ומעותקה מעליו
  71. ^ לגדולים הבאים לנחמו
  72. ^ מסר מעות ביד שליש
  73. ^ לצורך בתו: לקנות שדה או נדוניא לכשתנשא
  74. ^ לאחר שנשאת
  75. ^ שלא יעכבם לעצמו, תנם לו, והוא יקנה לי שדה כשארצה
  76. ^ יקנה השדה, ואין שומעין לה, דמצוה לקיים דברי המת
  77. ^ Kesuvos 069: Masneh Al Mah she'Katuv ba'Torah

    Mordechai Schwimmer asked:

    Rabbi Meir is of the opinion that if a father sub-allocates for the provision of his children after his death, under certain conditions, his instructions have to be followed because Mitzvah l'Ka'ayem Divrei ha'Mes.
    Rabbi Meir also holds that ha'Masne Al Ma'a she'Katuv ba'Torah, his stipulation is null and void, even regarding monetary matters (above 56b).
    According to the Torah, children inherit their father's posessions without any restrictions or conditions.
    Since the father's instructions contradict the Torah, they should have no validity, and the children should be provided their full needs.
    The two principles of Rabbi Meir seem to be at odds in this case.    
                                                                
    (From a further correspondence:) It seems that I found the answer to my question regarding the seeming
    contradiction in the Shitos of R' Meir.                                                                                                    
    Since the case deals with minors (Ketanim), although they indeed inherit the entire fortune without any restrictions, Min ha'Torah, they are not empowered to spend any of it. Arrangements such as an Apitropus were instituted by the Rabonon.  Therefore by a de'Rabonon, principles such as Mitzvah l'Ka'ayem Divrei
    ha'Mes, can take effect.                                             
    Please confirm anyways.
    Thank you, Mordechai Schwimmer   Brooklyn, USA
    ----------------------------------------------
    The Kollel replies:
    Mitzvah l'Kayem Divrei ha'Mes does not oppose Yerushah d'Oraisa, for we consider it as if the father had “gifted” the assets in question to his children when he was still alive. Masneh Al Mah she'Kasuv ba'Torah only applies when one attempts to create an entity which opposes the Torah; such as a Nazir who may drink wine, or a wife without a Kesuvah. Here, though, one is circumventing the Torah's requirement and not contradicting it.

    If one would want his daughter to *inherit* when he has sons, or would want one son to inherit more than the others, this would be Masneh Al Mah she'Kasuv ba'Torah. If he grants a *gift* to one child over the others, it is
    not considered Masneh Al Mah she'Kasuv ba'Torah. - Dov Zupnik
  78. ^ וכי מה תועלת לו לקנות? אפילו אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה
  79. ^ הלכך שומעין לה
  80. ^ ששומעין לה
  81. ^ בגמרא מפרש מאן קתני לה
  82. ^ שאף האב לא עלה בדעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתנשא, דמשנשאת - הבעל זכאי לאכול פירות
  83. ^ בהי פליגי? בגדולה או בקטנה
  84. ^ דהאי דקאמר רבי מאיר 'מן הנשואין הרשות בידה' - אפילו בקטנה נמי אמר
  85. ^ דמתניתין
  86. ^ דלא א"ר יוסי 'שומעין לה' אלא בגדולה: מדקא מייתי טעמא למילתיה
  87. ^ אלמא בגדולה הראויה למכור שדות קאמר
  88. ^ ועל כרחך, כי אמר בברייתא נמי: מן הנשואין - הרשות בידה, בגדולה אמר ולא בקטנה
  89. ^ דקאמר רבי מאיר מן האירוסין יעשה שליש שלישותו ואפילו היא גדולה, וקא אמר ליה רבי יוסי: כיון דגדולה היא - שומעין לה
  90. ^ טעמא משום דמצוה לקיים דברי המת
  91. ^ שם חכם
  92. ^ מכותא: וילון
  93. ^ גופא דעובדא במסכת תענית: משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא כשהלך אילפא בסחורה, כי אתא אמרו ליה 'אי הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך' אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא: בכלונסות ארזים שתולים בה וילון הספינה
  94. ^ כל מאן
  95. ^ כמו שהגמרא שואלת (להלן עד,ב) על ברייתא: 'מאי היא?' ועונה: דתנן [בגיטין פ"ד מ"ז]
  96. ^ כלומר: אף על פי שהלכתי בסחורה - לא שכחתי תלמודי, ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא [בתוספתא שלהן] - אמינא להן סמך במשנתנו של הש"ס שסדר רבי; ולהכי נקט 'רבי חייא ורבי אושעיא’] לפי שהן עיקר, כדאמרינן בעלמא: כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא - לא תותבו מינה בבי מדרשא
  97. ^ שנה לפניו ברייתא זו, ושאלו למצוא לה סמך במשנה שסדר רבי
  98. ^ חצי סלע
  99. ^ שאינן נזונין בפחות
  100. ^ דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע - לא הוה אמר
  101. ^ הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה
  102. ^ בלא בנים
  103. ^ שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם, והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם - ודאי דווקא שקל קאמר, כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים
  104. ^ היכא דאמר להו "אל תתנו להם אלא שקל" - אין נותנין להם אלא שקל, ואף על גב דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו - לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת, והמותר יזונו מן הצדקה, וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפרק 'נערה': לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור!, דהתם הוא דאמר "אל תקברוהו מנכסיו" ונכסי דידיה נינהו - הלכך לא צייתינן ליה לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו, אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי צוואתו