ביאור:בבלי כתובות דף נד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כיון דלית לה [1] כתובה [מנה או מאתים שתיקנו חכמים] - לית לה מזוני [2] [אך אם כתב בעלה – יש לה]? או דלמא: אמה, דעבדא איסורא, קנסוה רבנן [שהתקנות של חכמים לגבי כתובה לא יחולו עליה]; איהי, דלא עבדא איסורא - לא קנסוה רבנן [והתקנות חלות גם עליה, וגם אם לא נכתבו בכתובה]?
תיקו.
בעי רבא: בת ארוסה [3] יש לה [לבת] מזונות [4] או אין לה מזונות? כיון דאית לה כתובה [5] - אית לה? או דלמא כיון דלא תקינו רבנן [6] כתובה עד שעת נישואין - לית לה [7] [ואף על פי שנכתבו בכתובה, היות וכל הכתובה אינה אלא משעת הישואין]?
תיקו.
בעי רב פפא: בת אנוסה [8] יש לה [לבת] מזונות [9] או אין לה מזונות?
אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה לא תיבעי לך, דאמר: 'יש לה [לאם האנוסה] כתובה [10] מנה [11]' [ולכן גם יש לה כתובת בנן נוקבן]; כי תיבעי לך אליבא דרבנן, דאמרי 'יצא כסף קנסהּ בכתובתהּ' [12] – מאי [13]?: [14] כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני? או דלמא: כתובה טעמא מאי [15] - כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה [16], והא לא מצי מפיק לה [17]!?
תיקו.
את תהא יתבא בביתי [ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי – חייב, שהוא תנאי בית דין]:
תני רב יוסף: בביתי - ולא בביקתי [18], אבל מזוני אית לה [19].
מר בר רב אשי אמר: אפילו מזוני נמי לית לה.
ולית הלכתא כמר בר רב אשי.
אמר רב נחמן אמר שמואל: 'תבעוה להנשא ונתפייסה [- תו לא קרינן בה 'מיגר אלמנותיך’] - אין לה מזונות'; הא לא נתפייסה - יש לה מזונות? [20]
אמר רב ענן [תלמיד שמואל]: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: אמרה: "מחמת פלוני בעלי" - יש לה מזונות, "מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לה" - אין לה מזונות.
אמר רב חסדא: 'זינתה - אין לה מזונות.'
אמר רב יוסף: 'כיחלה ופירכסה - אין לה מזונות' [21].
מאן דאמר 'זינתה' - כל שכן 'כיחלה ופירכסה'; מאן דאמר 'כיחלה ופירכסה' - אבל זינתה אית לה! מאי טעמא? יצר אֲנָסָהּ.
ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: התובעת כתובתה בבית דין - אין לה מזונות.
ולא? והתניא: מכרה כתובתה, ומשכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי [22] לאחר [23] - אין לה מזונות - הני אין [24], אבל תובעת לא!?
הני - בין בבית דין בין שלא בבית דין; תובעת - בבית דין אין, שלא בבית דין לא.
וכך היו אנשי ירושלים [כותבין; אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים. אנשי יהודה היו כותבין 'עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך' - לפיכך אם רצו יורשין - נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה]:
אתמר: רב אמר הלכה כאנשי יהודה, ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל.
בבל וכל פרוודהא [25] נהוג כרב; נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל.
ההיא בת מחוזא [26] דהות נסיבא לנהרדעא; אתו לקמיה דרב נחמן. שמעה לקלה דבת מחוזא היא, אמר להו: 'בבל וכל פרוודהא נהוג כרב'. אמרו ליה: והא לנהרדעא נסיבא!
אמר להו: אי הכי - נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל.
ועד היכא 'נהרדעא'?
עד היכא דסגי קבא דנהרדעא [27].
איתמר: אלמנה: רב אמר שמין מה שעליה [28]; ושמואל אמר: אין שמין מה שעליה.
אמר רב חייא בר אבין: וחילופה בלקיט [29].
רב כהנא מתני 'וכן בלקיט' [30], ומנח בה [31] סימנא [32]: יתמא [33] וארמלתא - שלח ופוק [34]!
אמר רב נחמן: אף על גב דתנן במתניתין כוותיה דשמואל - הלכתא כוותיה דרב, דתנן [35]: אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו [36] - אין לו [37] לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן [38] ולא בסנדלים חדשים שלקח לשמן!
אמר ליה רבא לרב נחמן: וכי מאחר דתנן מתניתין כוותיה דשמואל - אמאי הלכתא כוותיה דרב?
אמר ליה: לכאורה כשמואל רהיטא [39]; כי מעיינת בה - הלכתא כוותיה דרב: מאי טעמא [40]? כי אקני לה - אדעתא למיקם קמיה [41]; אדעתא למשקל ולמיפק - לא אקני לה.
כלתא דבי בר אלישיב הוה קא תבעה כתובתה מיתמי, הוה קא ממטי להו לבי דינא. אמרי: זילא לן מילתא דתיזלי הכי; אזלא לבישתינהו ואיכסתינהו לכוליה מנא. אתו לקמיה דרבינא. אמר להו: הלכתא כוותיה דרב, דאמר: אלמנה שמין מה שעליה.
ההוא דאמר להו [42]: "נדוניא לברת" [43]; זל נדוניא - אמר רב אידי בר אבין: פורנא ליתמי [44].
ההוא דאמר להו
"ארבע מאה זוזי מן חמרא - לברת" [45]. אייקר חמרא. אמר רב יוסף: רווחא ליתמי.
קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא, דהוה קמפסדה מזוני [46]. אתו לקמיה דרבי יוחנן. אמר להו: איזילו ואמרו ליה לאבוכון דנייחד לה ארעא למזונה [47].
אתו לקמיה דריש לקיש. אמר להו: כל שכן שריבה לה מזונות [48]!
אמרו ליה: והא רבי יוחנן לא אמר הכי!?
אמר להו: זילו הבו לה, ואי לא מפיקנא לכו רבי יוחנן מאונייכו!
אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: מה אעשה שכנגדי [49] חלוק עלי?
אמר רבי אבהו: לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן: אמר "למזונות" - ריבה לה מזונות; אמר "במזונות" [50] - קצץ לה מזונות.
הדרן עלך נערה
כתובות פרק חמישי: אף על פי
משנה:
אף על פי שאמרו 'בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה' - אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה – יוסיף. [51]
נתארמלה או נתגרשה, בין מן הארוסין בין מן הנשואין - גובה את הכל.
רבי אלעזר בן עזריה אומר: מן הנשואין גובה את הכל, מן האירוסין: בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה [52] אלא על מנת לכונסה.
רבי יהודה אומר: אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת "התקבלתי ממך מנה" ולאלמנה מנה, והיא כותבת "התקבלתי ממך חמשים זוז". [53]
רבי מאיר אומר: כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות.
גמרא:
פשיטא!
מהו דתימא קיצותא [סכום קצוב דוקא] עבדו רבנן, שלא לבייש את מי שאין לו - קא משמע לן.
[אם רצה להוסיף כו’]:
'רצה לכתוב לה' לא קתני [54], אלא 'רצה להוסיף' [55] - מסייע ליה לרבי איבו אמר רבי ינאי, דאמר רבי איבו אמר רבי ינאי: תנאי כתובה [56] - ככתובה דמי.
נפקא מינה למוכרת ולמוחלת [57]; למורדת [58], ולפוגמת [59], לתובעת [60] ולעוברת על דת [61]
הערות
[עריכה]- ^ לאם
- ^ לית לה מזוני דבת, דהא תנאי כתובה הוא
- ^ הבא על ארוסתו וילדה לו, ומת, ולו בנים
- ^ מנכסיו
- ^ כגון שכתב לה מן האירוסין; אי נמי רבנן תקון נמי לארוסה
- ^ למכתב
- ^ תנאי כתובה נמי מקמי הכי לא חייל
- ^ אנס את הנערה, ונשאה אחרי כן, כדכתיב 'ולו תהיה לאשה', וילדה לו בת, ומת
- ^ מן האחין
- ^ מנכסיו
- ^ אם מת, ואף על גב שכבר נתן כסף קנסה לאביה
- ^ ואין לה כתובה
- ^ מזונות הבת שהן תנאי כתובה פקעי בהכי? או לא
- ^ מי אמרינן
- ^ דלא תקון לה רבנן
- ^ משום דכל כתובת אשה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תקנוה
- ^ כדכתיב 'לא יוכל לשלחה' (דברים כב יט); כתובה, דמשום אפוקי - הוא דלא תקון, דליכא למיחש - לית לה, אבל שאר תנאי כתובה, דלאו משום שלא תהא קלה איתקון - אית לה
- '^ אם יש לו בית - כופין את היורשין לתת לה מדור לפי כבודה, ואין יכולין לומר לה "לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם"; אבל אין לו בית אלא ביקתא בעלמא, צריף צר וקטן - ולשון ביקתא: בי עקתא (שבת עז ב) - יכולין לומר "לכי מאצלנו, דאת תהא יתבא בביתי' כתב לך, ולא 'בביקתי'"
- ^ בבית אביה, מנכסיו, ולא אמרינן 'כיון דלא קרינן בה "ואת תהא יתבא בביתי" לא קרינן בה "ומתזנא מנכסי"; ורב יוסף – 'בביתי' יתירא דריש: דתקון למכתב 'בביתי' תרי זימני: 'ואת תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי'
- ^ בתמיה: ואפילו אין העכבה מחמת כבוד בעלה, אלא שלא היה תובעה הגון לה?
- ^ גליא דעתה דלא מחמת כבוד בעלה מעכבת לינשא
- ^ קרקע המיוחדת לכתובתה עשתה אפותיקי
- ^ לבעל חוב שלה
- ^ לפי שהן גיבוי כתובה
- ^ כרכים הסמוכים לה
- ^ מפרוודי בבל
- ^ כל מקום שמודדין תבואה במדת קב נהרדעא
- ^ כשמגבין לה בית דין כתובתה - שמין בגדיה בפרעון כתובה
- ^ שכיר שגר בבית בעל הבית ולקח לו בעל הבית בגדים, כשיוצא ממנו שָׁם אותן בגדים בשכרו לשמואל, ורב אמר 'אין שמין'
- ^ לרב שמין, ולשמואל אין שמין
- ^ רב
- ^ במילתיה
- ^ לקיט
- ^ הפשט בגדיהן וצא
- ^ בהך דערכין [פ"ו מ"ה]
- ^ והגזבר בא למשכנו על ערכו הקצוב בפרשה
- ^ לגזבר
- ^ בגדים שצבע לשם אשתו ולשם בניו, ואע"פ שלא לבשום עדיין! אלמא בגדיה שלה, כשמואל
- ^ פתאום; מרוצת משמעות המשנה כשמואל, אבל
- ^ לא מסייעא לשמואל
- ^ דהא קמיה קיימא, ואינה יוצאה מביתו, ואדעתא דהכי מקני לה: שיהו שלה כל זמן שהיא תחתיו
- ^ צואת שכיב מרע
- ^ קצובים היו תכשיטי הבנות כך וכך לבושים
- ^ הריוח ליתומים, ולא אמרינן 'ניתיב לה דמי הנדוניא כיום הצוואה'
- ^ משמע אותו יין יהא משועבד לכך, אבל היין עצמו - לא אמר ליתן לה כדמיו של יום הצוואה
- ^ מרבה לאכול
- ^ בצוואת שכיב מרע ובעדים, אולי תקבל עליה: דאפילו גבי כתובה תנן (פאה פ"ג מ"ז): הכותב כל נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה כתובתה. רבי יוסי אומר: אם קבלה עליה - אף על פי שלא כתב לה; לישנא אחרינא: דהוי ליה כמחלק נכסיו על פיו, ונתן שאר הנכסים לבניו והוה להו משעבדי, ואין הבנות והאשה ניזונות ממשעבדי
- ^ אם אמר "קרקע זו למזונותיך" - [פירושו:] אין זה אלא אם לא יתנו ליך מזונות מרווחים אלא מצומצמים - טלי קרקע זו להעדפה; דאי לשעבדה למזונותיה - הרי כל נכסיו משועבדים לכך
- ^ אנוש כערכי וראוי לחלוק עלי
- ^ בחוב מזונות שיש ליך עלי משמע שזו תהא פרעון לכך
- ^ 'אם רצה' - בגמרא פריך 'פשיטא'!
- ^ תוספת דמדעתו
- ^ אף על פי שלא נתקבלה - מוחלת וכותבת בלשון שובר.
- ^ אי תנא 'לכתוב' - לא הוה שמעינן מינה שיהיה התוספת קרוי 'כתובה' אלא כמתנה מדעתו, ואין שם כתובה עליו
- ^ השתא דתנן 'להוסיף' - משמע נוסף על הכתובה שתקנו חכמים, ושם 'כתובה' עליו גם הוא
- ^ תוספת שהוא מתנה להוסיף לה, וכן מזונות, וכל הנך דתנן בפרקין דלעיל
- ^ מוכרת כתובתה או מוחלת כתובתה - מחלה ומכרה את הכל, לפי שהכל קרוי 'כתובה', ולא אמרינן 'לא מיקרי כתובה אלא מנה מאתים'
- '^ דתנן בפרקין (פ"ה מ"ז; סג,א) המורדת על בעלה - פוחתין לה מכתובתה כו; עד מתי הוא פוחת? עד כנגד כתובתה - לא תימא כנגד מנה מאתים לחודייהו, אלא אף התוספת פוחתין והולכין
- ^ בפרק 'הכותב' (לקמן פ"ט מ"ז; פז,א) תנן: הפוגמת כתובתה - לא תפרע אלא בשבועה - אם פגמה תוספת נמי, שאמרה "לשם פרעון התוספות התקבלתי דינר" - אף זו פוגמת כתובתה היא; ואם טוען בעלה התקבלת כל כתובתיך - לא תפרע אלא בשבועה
- ^ שאמרו חכמים: 'התובעת כתובתה בבית דין - אין לה מזונות' - תובעת תוספת נמי אין לה מזונות
- ^ בפרק 'המדיר' (פ"ז מ"ו; עב,א) שאמרו עליה תצא שלא בכתובה - לא תימא כתובת מנה מאתים, אבל תוספת מתנה בעלמא הוא, לא הפסידה