ביאור:בבלי כתובות דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משום איבה ^[1].

במעשה ידיה:

מנלן?

דאמר רב הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאב? - שנאמר (שמות כא ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים] - מה אמה מעשה ידיה לרבה - אף בת מעשה ידיה לאביה.

ואימא הני מילי - קטנה, דמצי מזבן לה, אבל נערה - דלא מצי מזבן לה - מעשה ידיה דידה הוו?

מסתברא דאביה הוו; דאי סלקא דעתא מעשה ידיה לאו דאביה, אלא הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה ^[2] - היכי מצי מסר לה הא קמבטל לה ממעשה ידיה ^[3]!

פריך רב אחאי: אימא דיהיב לה שכר פקעתה ^[4]; אי נמי דמסר לה בליליא; אי נמי דמסר לה בשבתות וימים טובים; אלא קטנה - לא צריכא קרא ^[5]: השתא זבוני מזבין לה, מעשה ידיה מיבעי ^[6]; [אלא] כי איצטריך קרא – לנערה ^[7].

Kesuvos Chart #9
Daf 46b

               ___________________________________________________       |
                                                                         |
               THE SOURCES FOR A FATHER'S RIGHTS OVER HIS DAUGHTER       |
               ___________________________________________________       |
                                                                         |
                                                                         |
                          ^[8]                     ^[9]                    |
                        KETANAH                 NA'ARAH                  |
                        _______                 _______                  |
                                                                         |
1</ref> KIDUSHIN^[10]          "Es Biti Nasati"^[11]     "v'Yatz'ah Chinam"       |
                        ^[12]         ^[13]           |
                                                                         |
2</ref> MA'ASEI YADEHAH^[14]   A Kal v'Chomer          A Hekesh from "Bito"     |
                        from Mecher             to "Amah" ^[15] |
                                                                         |

==========
FOOTNOTES:
==========
^[16] The Gemara in Kidushin ^[17] explains that it is not possible to learn
Kidushin and Ma'asei Yadehah from each other. Had the Torah just taught that
the father is entitled to her Kidushin, we would have thought that Ma'asei
Yadehah is different -- since she toiled for it, she should keep it. And had
the Torah just taught that the father is entitled to her Ma'asei Yadehah, we
would have thought that he gets only her Ma'asei Yadehah and not her
Kidushin, because he provides her with Mezonos ^[18].
^[19] Tosfos explains that l'Maskanah, this source is not necessary, since we
learn from "v'Yatz'ah Chinam" that even the Kidushin of a Na'arah belongs to
her father, and thus certainly the Kidushin of a Ketanah belongs to her
father ^[20].

בהפרת נדריה:

מנלן?

דכתיב: (במדבר ל יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו, בין אב לבתו) בנעוריה בית אביה ^[21]. ^[22]

ומקבל את גיטה:

מנלן?

דכתיב: (דברים כד ב) ויצאה [מביתו והלכה] והיתה [לאיש אחר] - איתקוש יציאה להוייה.

ואינו אוכל פירות בחייה:

תנו רבנן: האב אינו אוכל פירות בחיי בתו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: האב אוכל פירות בחיי בתו.

במאי קמיפלגי?

תנא קמא סבר: בשלמא בעל - תקינו ליה רבנן פירי, דאם כן מימנע ולא פריק ^[23]; אלא אב מאי איכא למימר? דמימנע ולא פריק? בלאו הכי פריק לה! ורבי יוסי ברבי יהודה סבר: אב נמי מימנע ולא פריק; סבר: כיסא נקיטא עילוה תיזיל ותפרוק נפשה ^[24]!

ניסת - יתר עליו הבעל שהוא אוכל [פירות בחייה]:

תנו רבנן: כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה ^[25], מתה ^[26] - לא זכה הבעל בדברים הללו. משום רבי נתן אמרו: זכה הבעל בדברים הללו.

לימא בפלוגתא דרבי אלעזר בן עזריה ורבנן קמיפלגי, דתנן [כתובות פ"ה מ"א]: 'נתארמלה או נתגרשה בין מן הנשואין בין מן האירוסין - גובה את הכל ^[27]; רבי אלעזר בן עזריה אומר: מן הנשואין גובה את הכל ומן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה

עמוד ב

שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה' למאן דאמר 'לא זכה' - כרבי אלעזר בן עזריה ^[28], ומאן דאמר 'זכה' – כרבנן!

לא! דכולי עלמא ^[29] כרבי אלעזר בן עזריה ^[30]: מאן דאמר 'לא זכה' - כרבי אלעזר בן עזריה; ומאן דאמר 'זכה': עד כאן לא קאמר רבי אלעזר בן עזריה אלא מדידיה לדידה ^[31], שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה, אבל מדידה לדידיה - אפילו רבי אלעזר בן עזריה מודי, דמשום איחתוני הוא, והא איחתני להו!

חייב במזונותיה [ובפרקונה, וקבורתה]:

תנו רבנן: תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, וקבורתה תחת כתובתה ^[32]; לפיכך בעל אוכל פירות.'

'פירות'? מאן דכר שמייהו?

חסורי מחסרא והכי קתני: 'תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופירקונה תחת פירות ^[33], וקבורתה תחת כתובתה; לפיכך בעל אוכל פירות'.

מאי לפיכך?

מהו דתימא מיכל לא נכלינהו, אנוחי ננחינהו, דאם כן מימנע ולא פריק! קא משמע לן דהא עדיפא: זימנין דלא מלו ^[34] ^[35] ופריק לה מדידיה ^[36].

ואיפוך אנא ^[37]?

אמר אביי: תיקנו מצוי למצוי, ושאינו מצוי לשאינו מצוי ^[38].

אמר רבא: האי תנא סבר מזונות מדאורייתא, דתניא: 'שארה [אם אחרת יקח לו - שארה כסותה וענתה לא יגרע [שמות כא,י]] - אלו מזונות, וכן הוא אומר (מיכה ג ג) ואשר אכלו שאר עמי [ועורם מעליהם הפשיטו ואת עצמתיהם פצחו ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך קלחת]; 'כסותה' - כמשמעו; 'עונתה' - זו עונה האמורה בתורה ^[39]^[40], וכן הוא אומר (בראשית לא נ) אם תענה את בנותי [ואם תקח נשים על בנתי - אין איש עמנו; ראה אלהים עד ביני ובינך]. רבי אלעזר אומר: 'שארה' - זו עונה, וכן הוא אומר (ויקרא יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה [אני ה’]; 'כסותה' – כמשמעו; 'עונתה' - אלו מזונות, וכן הוא אומר (דברים ח ג) ויענך וירעיבך [ויאכלך את המן אשר לא ידעת, ולא ידעון אבתיך, למען הודיעך: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם];

הערות[עריכה]

^ דכיון דאינו חייב במזונותיה, אי אמרת מציאתה שלה - איכא איבה ולא זיין [מפרנס] לה תו
^ כדכתיב "את בתי נתתי" - כל נתינות שבה במשמע
^ ואותו היום אינה עושה מלאכה
^ בטילותה
^ דקשיא לך לעיל 'אימא הני מילי קטנה'
^ לאו קושיא היא
^ ואף על גב דעיקר קרא בקטנה כתיב - מיהו קרא יתירא הוא, דכתיב 'לְאָמָה' - לאקושי בת לאמה: להיקישא דנערה אתיא
^ A
^ B
^ 1
^ 2
^ Devarim 22:16
^ Shemos 21:11
^ 1
^ Shemos 21:7
^ 1
^ 4a
^ sustenance, which enables her to work
^ 2
^ and the verse of "Es Biti Nasati" is used to teach something else
^ גבי הפרת נדרים כתיב, והכי קאמר: 'בנעוריה ברשות אביה היא'
^ וכי תימא: הא בהדיא כתיב 'כי הניא אביה אותה' - אי לאו האי, הוה אמינא בקטנה משתעי
^ לפיכך תקנו לו פירות, כדאמר לקמן: ופירקונה תחת פירות דליכלינהו בעל, וכל פדיונה יהי עליו, אם רב אם מעט; דאי אמרת לינחינהו ויפדוה מהם אם תהיה שבוייה - זמנין דלא מלו, והשתא יהיב מדידיה
^ כיס מלא מעות יש לה בסגולה, ועד הנה לא נהניתי מהם! עתה תפדה את עצמה, ואם יחסר - אני לא אשלים
^ פסק לה האב בנדוניתה שתכניס לבעלה מטלטלין, כגון פירות תלושין, וכסות, וכלים, וכתבן לה מן האירוסין
^ באירוסין
^ דמאן דאמר בעלה יורש נדונייתה מן האירוסין – כרבנן, דאמרי: אם מת הוא - גובה את הכל: מנה מאתים ותוספת, אלמא כתובתה קיימא כאילו נישאת; אם מתה איהי - נמי ירית איהו נדוניא, שאף היא בתוך השטר נכתבה, דהכי כתבינן: 'דא נדוניא דהנעלת ליה מבי אבוה כך וכך וצבי ואוסיף לה מדיליה כך וכך'
^ דאמר לא כתב לה כתובה אלא על מנת לכונסה, ומנה מאתים דתקון לה רבנן - הוא דאית לה; איהי נמי לא כתבה לו 'ודא נדוניא דהנעלת ליה' אלא על מנת חיבת נשואין
^ תרוייהו הנך תנאי דלעיל
^ דפסקינן הלכתא כוותיה לקמן
^ מה שחתן פוסק לכלה בכתובתה
^ תחת הנדוניא שהכניסה לו, והיא כתובה בשטר הכתובה, והוא יורש
^ שהוא אוכל מנכסי מלוג שלה, כגון נכסים שנפלו לה משניסת, או שהיו לה קודם לכן, שלא שמאתן לו בנדוניית כתובתה
^ לא יהא בפירות כדי פרקונה
^ והשתא כי אכלינהו ולא ידיע כמה הוה
^ דהכי תיקון: דאיהו אכיל בין רב בין מעט והוא פריק כל כמה דהוי
^ מזונות תחת פירות, ופרקונה תחת מעשה ידיה; ונפקא מינה דאי אמרה "איני ניזונית ואיני עושה" - לא כלום קאמרה
^ שבויה ואשה שיש לה נכסי מלוג לא שכיחי
^ כאן נאמרה עונת תשמיש; ו(לקמן סא,ב) תנן אימת היא עונה
^ הודפס בדף מח,א

[1] דכיון דאינו חייב במזונותיה, אי אמרת מציאתה שלה - איכא איבה ולא זיין [מפרנס] לה תו

[2] כדכתיב "את בתי נתתי" - כל נתינות שבה במשמע

[3] ואותו היום אינה עושה מלאכה

[4] בטילותה

[5] דקשיא לך לעיל 'אימא הני מילי קטנה'

[6] לאו קושיא היא

[7] ואף על גב דעיקר קרא בקטנה כתיב - מיהו קרא יתירא הוא, דכתיב 'לְאָמָה' - לאקושי בת לאמה: להיקישא דנערה אתיא

[8] A

[9] B

[10] 1

[11] 2

[12] Devarim 22:16

[13] Shemos 21:11

[14] 1

[15] Shemos 21:7

[16] 1

[17] 4a

[18] sustenance, which enables her to work

[19] 2

[20] the verse of "Es Biti Nasati" is used to teach something else

[21] גבי הפרת נדרים כתיב, והכי קאמר: 'בנעוריה ברשות אביה היא'

[22] וכי תימא: הא בהדיא כתיב 'כי הניא אביה אותה' - אי לאו האי, הוה אמינא בקטנה משתעי

[23] לפיכך תקנו לו פירות, כדאמר לקמן: ופירקונה תחת פירות דליכלינהו בעל, וכל פדיונה יהי עליו, אם רב אם מעט; דאי אמרת לינחינהו ויפדוה מהם אם תהיה שבוייה - זמנין דלא מלו, והשתא יהיב מדידיה

[24] כיס מלא מעות יש לה בסגולה, ועד הנה לא נהניתי מהם! עתה תפדה את עצמה, ואם יחסר - אני לא אשלים

[25] פסק לה האב בנדוניתה שתכניס לבעלה מטלטלין, כגון פירות תלושין, וכסות, וכלים, וכתבן לה מן האירוסין

[26] באירוסין

[27] דמאן דאמר בעלה יורש נדונייתה מן האירוסין – כרבנן, דאמרי: אם מת הוא - גובה את הכל: מנה מאתים ותוספת, אלמא כתובתה קיימא כאילו נישאת; אם מתה איהי - נמי ירית איהו נדוניא, שאף היא בתוך השטר נכתבה, דהכי כתבינן: 'דא נדוניא דהנעלת ליה מבי אבוה כך וכך וצבי ואוסיף לה מדיליה כך וכך'

[28] דאמר לא כתב לה כתובה אלא על מנת לכונסה, ומנה מאתים דתקון לה רבנן - הוא דאית לה; איהי נמי לא כתבה לו 'ודא נדוניא דהנעלת ליה' אלא על מנת חיבת נשואין

[29] תרוייהו הנך תנאי דלעיל

[30] דפסקינן הלכתא כוותיה לקמן

[31] מה שחתן פוסק לכלה בכתובתה

[32] תחת הנדוניא שהכניסה לו, והיא כתובה בשטר הכתובה, והוא יורש

[33] שהוא אוכל מנכסי מלוג שלה, כגון נכסים שנפלו לה משניסת, או שהיו לה קודם לכן, שלא שמאתן לו בנדוניית כתובתה

[34] לא יהא בפירות כדי פרקונה

[35] והשתא כי אכלינהו ולא ידיע כמה הוה

[36] דהכי תיקון: דאיהו אכיל בין רב בין מעט והוא פריק כל כמה דהוי

[37] מזונות תחת פירות, ופרקונה תחת מעשה ידיה; ונפקא מינה דאי אמרה "איני ניזונית ואיני עושה" - לא כלום קאמרה

[38] שבויה ואשה שיש לה נכסי מלוג לא שכיחי

[39] כאן נאמרה עונת תשמיש; ו(לקמן סא,ב) תנן אימת היא עונה

[40] הודפס בדף מח,א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]