ביאור:בבלי כתובות דף עט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אתאי לקמיה דרב נחמן [1], קרעיה רב נחמן לשטרא. אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא, אמר ליה: חזי מר נחמן חקלאה [2], היכי מקרע שטרי דאינשי!?

אמר ליה: אימא לי איזי [חביבי] גופא דעובדא היכי הוה.

אמר ליה: הכי והכי הוה.

אמר ליה: שטר מברחת קא אמרת? הכי אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל: מורה הוראה אני [3]! אם יבא שטר מברחת לידי [4] – אקרענו! [5]

אמר ליה רבא לרב נחמן: [6] טעמא [7] מאי? - דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני [8] – [שמא התכוין שמואל] הני מילי לאחריני [9], אבל לברתה יהיבא [10]!

אפילו הכי: במקום ברתה - נפשה עדיפא לה.

מיתיבי: 'הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה - כיצד היא עושה? כותבת שטר פסים לאחרים [11] - דברי רבי שמעון בן גמליאל; וחכמים אומרים: [12] רצה [13] - מצחק בה [14] עד שתכתוב לו [15] 'מהיום ולכשארצה' [16]'; טעמא - דכתבה ליה הכי, הא לא כתבה ליה הכי - קננהי לוקח [17]!?

אמר רבי זירא: לא קשיא: הא [18] - בכולה [19]; הא [20] - במקצתה [21].

ואי לא קננהי לוקח [22] - [23] ניקנינהו בעל [24]?

אמר אביי: עשאום כנכסים שאין ידועין לבעל [25], ואליבא דרבי שמעון.

משנה:

1. נפלו לה כספים - ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות [26];

2. פירות התלושין מן הקרקע - ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות

3. פירות המחוברים בקרקע:

אמר רבי מאיר [27]: שמין אותה [שדה שיש בה פירות] כמה היא יפה בפירות וכמה היא יפה בלא פירות, ומותר [28] ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות [29];

וחכמים אומרים: המחוברים לקרקע שלו [30], והתלושין מן הקרקע שלה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

רבי שמעון אומר: מקום שיפה כחו בכניסתה - הורע כחו ביציאתה [31]; מקום שהורע כחו בכניסתה - יפה כחו ביציאתה; כיצד? פירות המחוברים לקרקע: בכניסתה – שלו [32], וביציאתה שלה [33]; והתלושין מן הקרקע: בכניסתה – שלה [34], וביציאתה – שלו [35].

גמרא:

פשיטא ארעא ובתי [36] – ארעא [37]; בתי ודיקלי [38] – בתי [39]; דיקלי ואילני [40] – דיקלי; אילני וגופני – אילני. אִבָא [41] זרדתא [42] ופירא דכוורי [43] - אמרי לה פירא [44] ואמרי לה קרנא [45]. כללא דמילתא: גזעו מחליף – פירא; אין גזעו מחליף [46] – קרנא.

תוספות מסכת כתובות עט,א ד"ה כללא דמלתא - ר"ח גריס גזעו מחליף קרנא אין גזעו מחליף פירא פי' דבר שאוכל הפירות והקרן מתקיים זהו קרנא ואין מוכרין אותו ליקח ממנו קרקע ודבר שהוא כלה שאין גזעו מחליף הוי כאילו נפלו לה פירות וילקח בהן קרקע ולפ"ז אמרי לה פירא הוא דקאמרי להאי כללא דהא אבא זרדתא ופירא דכוורי אין גזען מחליף כדפי' בקונטרס וקשה לרשב"א דמשמע דאמרי לה קרנא קאמרי להאי כללא מדלא נקט אמרי לה פירא לבסוף ועוד דאמר רב נחמן לקמן עיילא ליה גלימא פירא הוי מיכסי ביה כו' הל"ל קרנא הוי ועוד דא"כ הא דקתני פיר גפרית ומחפורת של צריף ר"מ אומר קרן הוי נמי פירות דחשיב כקרן המתקיים והבעל אוכל פירות וא"כ קשיא דר"מ אדר"מ דהא קתני במתניתין דלר"מ פירות מחוברין שמין אותם כמה הן יפין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וגפרית וצריף לא גריעי מפירות מחוברין ועוד דהשתא הוי ר"נ כר"מ ונראה כפי' הקונט' ור"ת גרס כר"ח ומפרש דלאו בנפלו לה פליגי אם ימכרם אם לאו דהא קאי אהא דקאמר פשיטא ארעא ובתי ארעא דאיירי בנפלו לה כספים ואהא קאי פלוגתייהו ומפרש דאם נפלו לה כספים ורוצה הבעל לקנות בהם אבא זרדתא ופירא דכוורי וכן משמע מתוך פירוש ר"ח דמפרש גזעו מחליף קרנא כו' הלכך היכא [עמוד ב] דקתני ילקח בהם קרקע אין קונין אלא דבר שגזעו מחליף אלמא דבלקנות איירי ולפ"ז לא קשה מידי לפי' ר"ח הא דאמר ר"נ פירא הוי ולא דר"מ אדר"מ דהתם מיירי שמכנסת לו גלימא ופיר גפרית וצריף וקרי פירא למאי דאכיל בעל פירות נכסי מלוג אבל הכא מה שקונין בכספים שנפלו קרי קרנא ומה שאין קונין קרי פירא דדין פירות עליו כמו שהפירות ימכרו וילקח בהן קרקע ולפ"ה קשה דמפרש דאין גזעו מחליף מוכרין דהא גלימא אמר לקמן אע"ג דאין גזעו מחליף דמכסי ביה ואזיל וכן פיר גפרית ומחפורת של צריף אמרי רבנן דהוי דבעל אע"ג דאין גזעו מחליף ולר"ת ניחא דאע"ג דאין קונין לכתחילה מכספים אלא דבר שגזעו מחליף כשנופל לה בירושה אין מזקיקין אותו למכור אלא אוכל פירות כמו שהוא עד שיכלה הקרן כיון שיש שיור קצת כמו בגלימא וכל דדמי ליה.

אמר רבי זירא אמר רבי אושעיא אמר רבי ינאי, ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי אושעיא אמר רבי ינאי: הגונב


עמוד ב

ולד בהמת מלוג [47] משלם תשלומי כפל לאשה [48].

כמאן? לא כרבנן ולא כחנניה!? דתניא: 'ולד בהמת מלוג לבעל, ולד שפחת מלוג לאשה [49]; וחנניה בן אחי יאשיה אמר: עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג [ולבעל].'

[הסבר דברי רבי ינאי, שהכפל לאשה:] אפילו תימא 'דברי הכל פירא [50] תקינו ליה רבנן' - פירא דפירא [51] לא תקינו ליה רבנן.

בשלמא לחנניה: היינו - דלא חיישינן למיתה; אלא רבנן?: אי חיישי למיתה - אפילו ולד בהמת מלוג נמי לא [לבעל, אלא לאשה], ואי לא חיישי למיתה אפילו ולד שפחת מלוג נמי [לבעל]?

לעולם חיישי למיתה, ושאני בהמה דאיכא עורה [52].

אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כחנניה [כל הוולדות לבעל].

אמר רבא אמר רב נחמן: אף על גב דאמר שמואל 'הלכה כחנניה' - מודה חנניה שאם נתגרשה [53] - נותנת [54] דמים ונוטלתן [55] מפני שבח בית אביה [עיין במשנה להלן].

אמר רבא אמר רב נחמן: הכניסה לו עז לחלבה [56] ורחל לגיזתה [57], ותרנגולת לביצתה ודקל לפירותיו - אוכל והולך עד שתכלה הקרן [58].

אמר רב נחמן: עיילא ליה גלימא [59] - פירא הוי [60]: מכסי ביה ואזיל עד דכליא [61].

כמאן [62]?

כי האי תנא [63], דתניא: המלח [64] והחול [65] - הרי זה פירות [66]; פיר של גפרית [67], מחפורת של צריף [68]: רבי מאיר אומר: קרן [69], וחכמים אומרים: פירות [70].

רבי שמעון אומר: מקום שיפה כחו [בכניסתה - הורע כחו ביציאתה; מקום שהורע כחו בכניסתה]:

רבי שמעון היינו תנא קמא [71]!?

אמר רבא: מחוברין בשעת יציאה [72] איכא בינייהו [73].

משנה:

נפלו לה עבדים ושפחות: זקנים ימכרו וילקח מהן קרקע, והוא אוכל פירות.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא תמכור [74], מפני שהן שבח בית אביה.

נפלו לה זיתים וגפנים: זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

רבי יהודה אומר: לא תמכור, מפני שהן שבח בית אביה:

גמרא:

אמר רב כהנא אמר רב: מחלוקת [75] שנפלו בשדה שלה [76], אבל בשדה שאינה שלה [77] - דברי הכל תמכור, [78] משום דקא כליא קרנא [79].

מתקיף לה רב יוסף: הרי עבדים ושפחות, דכי שדה שאינה שלה דמי [80], ופליגי [81]! אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רב כהנא אמר רב: מחלוקת בשדה שאינה שלה, אבל בשדה שלה - דברי הכל לא תמכור מפני שבח בית אביה.

משנה:

המוציא הוצאות על נכסי אשתו: הוציא הרבה ואכל קימעא, קימעא ואכל הרבה - מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל [82]; הוציא ולא אכל - ישבע כמה הוציא ויטול.

גמרא:

וכמה קימעא?

אמר רבי אסי: אפילו גרוגרת אחת, והוא שאכלה דרך כבוד.

אמר

הערות[עריכה]

  1. ^ לתבוע את בתה להחזיר לה הנכסים, והבת הוציאה שטר מתנתה
  2. ^ אינו בקי בדינין! ומר עוקבא אב בית דין הוה( אבל הלכה כרב נחמן בדיני כי היה בקי בדינים! ויש דעה שרב עוקבא היה ראש גולה, והיה יכול לבטל דין שפסק דיין; וכמו שרואים להלן, ששמואל נטל רשות מראש הגולה לדון.)
  3. ^ נטלתי רשות מריש גלותא, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ה,א) דמהני רשותא, ולא יהבי רשותא אלא לבקי בדבר
  4. ^ שירצה המקבל מתנה להחזיק בנכסים על פיו שלא להחזירם לנותן
  5. ^ ולקמיה פריך: הואיל ולאו שטרא הוא - היאך הועיל להבריח?
  6. ^ כשקרע אותו שטר - היכי סמכת בהא אדשמואל וקרעת ליה?
  7. ^ אמר שמואל 'אקרענו'
  8. ^ ולא גמר להקנותו אלא בעוד שהוא דואג מאחרים שלא יחזיקו בהם
  9. ^ בנותנתן לאיש נכרי איכא למימר דלא גמרה ואקניא
  10. ^ מתנה חלוטה
  11. ^ שטר פסים: שטר פיוסים שמפייסתו לקבל מתנה זו להפקיע זכות בעלה קודם נישואין ולא שיזכה מקבל זה בהם
  12. ^ אם
  13. ^ המקבל הזה
  14. ^ ומחזיק בהן עולמית
  15. ^ בשטר זה
  16. ^ מהיום נתונים לך ולכשארצה יש כאן הברחה מבעלה, שאם בא לזכות - תאמר "אני רוצה במתנה", ונמצא קיימת למפרע; ואם זה שנכתב שטר יבוא להחזיק - תאמר "איני רוצה"]
  17. ^ תיובתא דשמואל
  18. ^ כי אמר שמואל 'לא קני'
  19. ^ בכותבת לו כל נכסיה, דכיון דלא שיירה מידי לנפשה אם תתגרש - אנן סהדי דלא גמרה ומקניא
  20. ^ דקתני 'רצה מצחק בה'
  21. ^ בכותבת מקצתן
  22. ^ לשמואל, בכותבת כולן, דאמר 'לא קני'
  23. ^ כיון דלא קני - מאי הברחה איכא?
  24. ^ ויאכל פירות, וירשנה אם תמות תחתיו
  25. ^ שהרי ע"מ שאינן שלה נשאה, דסבור שהמתנה גמורה
  26. ^ והקרן קיימת לה, שלא תיקנו לו חכמים תחת פירקונה אלא פירות
  27. ^ דקסבר: מה שגדל ברשותו הוו פירות, ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן; לפיכך
  28. ^ מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו - צריך ליתן לה דמים
  29. ^ ויקנו מהן קרקע, ויאכל הוא פירותיה
  30. ^ אף אלו שלא גדלו ברשותו - תורת פירות נתנו בהן, הואיל והקרקע קיימת לה
  31. ^ אם בא לגרשה
  32. ^ כלומר בשעת נפילתן שלו, כרבנן; ובגמרא פריך: היינו תנא קמא
  33. ^ המגרש את אשתו, והיו בנכסים פירות מחוברין - נוטלת קרקעותיה עם פירות שבהן
  34. ^ וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
  35. ^ דמה שקדם ותלש בעודה תחתיו - זכה בהן מדין פירות נכסי מלוג
  36. ^ נפלו לה כספים ובאו ליקח לה קרקע: זה אומר "קרקע בת זריעה אני רוצה", וזאת אומרת "בתים אני רוצה ליקח", או איפוך
  37. ^ זבנינן מינייהו: ששכרה מרובה ואינה מרקבת; ושניהם מעכבים: הבעל יכול לומר "דבר שפירותיו מרובים אני חפץ"; וכן אם בא הוא ליקח בית - יכולה היא לומר "איני רוצה בדבר שהוא כלה והולך והקרן מתמעט"
  38. ^ תמרים
  39. ^ שכרן מרובה מדיקלי שהן עשויין ליבש
  40. ^ שאר אילנות
  41. ^ יער לחתוך עצים
  42. ^ אילנות של עוזרדין, ולא היו פריין חשוב להן, וקוצצין אותן לעצים
  43. ^ חפירה של דגים שקורין ויויי"ר
  44. ^ אם נפלו לה בירושה - קציצת העצים ודגים שבחפירה הוא פריין, והקרקע הוא קרן
  45. ^ כולהו הוו קרנא; הואיל והעצים והדגים כלים - והכל ימכר מיד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
  46. ^ אילן אין גזעו מחליף
  47. ^ שנפלה לה בהמה בירושה וילדה
  48. ^ ולא לבעל; קא סלקא דעתא דקסבר אין הוולדות פירי אלא קרן, וילקח בהן קרקע, דחיישינן שמא תמות האם ויכלה הקרן
  49. ^ לקמן מפרש טעמא
  50. ^ גוף הוולד
  51. ^ כפל הבא עליו
  52. ^ ואין הקרן כלה כולו
  53. ^ והבעל זכה בולדות שהן כפירות תלושין
  54. ^ לו האשה
  55. ^ ונוטלת בני שפחתה
  56. ^ לאכול חלבה
  57. ^ לגיזותיה; הן עיקר שלה, להכי נקט להו; והוא הדין דשקיל חלב וולדות
  58. ^ דגבי בהמה איכא עורה, וגבי תרנגולת איכא נוצה, וגבי דקל - כשייבש - איכא עציו; אבל הני - כולהו פירות נינהו, שמתחדשין תמיד, ודרך הנאתם [הנאת הבעלים הרגילה] היא
  59. ^ טלית בנכסי מלוג, אף על פי שלא שמאתו [בכתובה] בנכסי צאן ברזל וצריך להיות קרן שמור לה
  60. ^ כסויו שמכסה הימנו הן פירותיו
  61. ^ והשחקין יהיו לה לקרן
  62. ^ אמרה רב נחמן להא דשיורא פורתא הוי ליה קרנא
  63. ^ רבנן דפליגי אדר"מ
  64. ^ נפלה לה ירושה על שפת הים חריצין עשויין שמי הים נכנסים בהן, והחמה מייבשתן, ועושין מלח; והן 'משרפות מים' האמורין במקרא (יהושע יא), ומתרגמינן 'חריצי ימא'
  65. ^ מקום שנוטלין חול לבנין
  66. ^ ולא אמרינן 'ימכר אותו מקום וילקח בהן קרקע בר זריעה' לפי שאין פריו כלה לעולם, ובהא מודה רבי מאיר
  67. ^ גומא שחופרין הימנה גפרית
  68. ^ אלו"ם בלע"ז, שצובעין בהן בגדים ומשי; וחופרים אותו בקרקע, וסופו לכלות ולהגיע ליסוד קרקע בעלמא
  69. ^ וימכר וילקח בדמיו קרקע, לפי שפריו כלה
  70. ^ ומקום הגומא יהיה לה לקרן, ומזה יאכל הבעל עד שיכלה, שזה פריו ודרך הנאתו; והוא הדין לגלימא; ולא דמו לכספים ופירות התלושין שנאכלין מבלי שיור; וכל פרוטה ופרוטה הואיל ואינן עושים פרי הויא קרן לעצמה
  71. ^ חכמים [במשנה, שדבריהם קדמו לדברי רבי שמעון, ולא תנא קמא, שדבריו קדמו לדברי רבי מאיר!]
  72. ^ דלא איירו בהו רבנן
  73. ^ לית להו הא דאמר רבי שמעון ביציאתה שלה, דקסברי: מה שגדל ברשותו – שלו; ותלוש בשעת יציאה ליכא למימר דפליגי עליה, ונימרו שלה: דכיון דתלשן הכל מודים שזכה בהן
  74. ^ יכולה היא לעכב
  75. ^ דזיתים וגפנים
  76. ^ שנפל לה הקרקע עם האילנות, דכי יבשי זיתים הוי לה קרקע לקרן
  77. ^ כגון שהיו לאביה זיתים שקנה בלא קרקע על מנת שיהיו בקרקע המוכר, והלוקח יאכל פירות עד שיבשו
  78. ^ וילקח בהן קרקע, ואין אחד מהן יכול לעכב במכירתן
  79. ^ שאין כאן שבח בית אב היכא דכליא קרנא
  80. ^ דכי מייתי כליא קרנא לגמרי
  81. ^ דכל זמן דהן קיימין הויא לה ולבית אביה לשם ולתפארת
  82. ^ אם גירשה