ביאור:בבלי כתובות דף קי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

המוציא שטר חוב על חברו והלה [1] הוציא [2] שמכר לו את השדה [3]:

אדמון אומר [4]: 'יכול הוא שיאמר "אילו הייתי חייב לך - היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה"';

וחכ"א: זה היה פקח שמכר לו את הקרקע [5] מפני שהוא יכול למשכנו [6].

גמרא:

מאי טעמא דרבנן? שפיר קאמר אדמון!?

באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דמצי אמר ליה "היה לך לפרוע את שלך כשמכרת לי את השדה" [7]; כי פליגי באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי: אדמון סבר: איבעי ליה למימסר מודעא [8], ורבנן סברי 'חברך -חברא אית ליה [9] וחברא דחברך חברא אית ליה'.

משנה:

שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה [10]:

אדמון אומר [11]: [12] "אילו הייתי חייב לך [13] - כיצד אתה לוה ממני [14]"?

וחכמים אומרים: זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו [15].

גמרא:

אתמר: שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה: רב נחמן אמר: זה גובה וזה גובה; רב ששת אמר: הפוכי מטרתא למה לי [16]? אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו.

דכולי עלמא עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית - ודאי הפוכי מטרתא הוא; כי פליגי דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית: רב נחמן סבר זה גובה וזה גובה, קסבר 'בשלו הן שמין' [17]: אתי בעל זיבורית וגבי ליה לבינונית, דהוה גביה עידית, ואתא ההוא ושקיל זיבורית; ורב ששת אמר: הפוכי מטרתא למה לי: קסבר בשל כל אדם הן שמין: סוף סוף כי [18] אתי ההוא [19] - בינונית דנפשיה [20] קשקיל!

ולרב נחמן: [21] מאי חזית דאתי בעל זיבורית ברישא? ליתי בעל בינונית ברישא, וליגבי זיבורית, וליהדר וליגבי ניהליה!?

לא, צריכא דקדים תבעיה.

סוף סוף כי אתו למגבי בהדי הדדי קאתו [22]?

אלא: לא צריכא דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית: מר סבר בשלו הן שמין [23], ומר סבר בשל כל אדם הן שמין [24].

תנן: וחכמים אומרים: זה גובה וזה גובה [25]!?

תרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת: כגון שלוה זה לעשר [26] וזה לחמש.

היכי דמי?: אילימא ראשון לעשר, ושני [27] לחמש - בהא לימא אדמון "אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממנ"'? הא לא מטא זמניה [28]!? אלא ראשון לחמש ושני לעשר? היכי דמי?: אי דמטא זמניה [29] - מאי טעמא דרבנן [30]? ואי דלא מטא זמניה - הא לא מטא זמניה, ומאי טעמא דאדמון?

לא, צריכא דאתא [31] בההוא יומא דמשלם חמש: מר סבר עביד איניש דיזיף ליומיה, ומר סבר לא עביד איניש דיזיף ליומיה.

רמי בר חמא אמר: הכא ביתמי עסקינן [32], דיתמי - מיגבא גבי, אגבויי לא מגבינן מינייהו [33].

והא זה גובה וזה גובה קתני?

'זה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו'.

אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: דזה גובה וזה גובה קתני, ועוד: לגבינהו ארעא ליתמי וליהדר וליגבינהו מינייהו, כדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן - בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן?!

קשיא.

ולוקמה דאית להו ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית, [דאזלי יתמי גבו בינונית ומגבו ליה זיבורית] דאי נמי 'בשל כל אדם הן שמין' - הא אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מזיבורית?

הני מילי - היכא דלא תפס, אבל היכא דתפס - תפס.

משנה:

שלש ארצות לנשואין [34]: יהודה ועבר הירדן והגליל;

אין מוציאין [35]: [36] מעיר לעיר ו[37] מכרך לכרך [38], אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך,


עמוד ב
[המשך המשנה]  

אבל לא מעיר לכרך [39] ולא מכרך לעיר;

מוציאין מנוה הרעה לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרעה;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לא מנוה רעה לנוה יפה, מפני שהנוה היפה בודק [40].

גמרא:

בשלמא מכרך לעיר - דבכרך שכיחי כל מילי, בעיר לא שכיחי כל מילי; אלא מעיר לכרך – מאטי טעמא?

מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: מנין שישיבת כרכים קשה [41]? - שנאמר (נחמיה יא יב) ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר [אף לא מנוה רעה לנוה יפה, מפני שהנוה היפה בודק]:

מאי בודק?

כדשמואל, דאמר שמואל: שינוי וסת [42] - תחלת חולי מעים.

כתוב בספר בן סירא [##והרי כתוב במשלי?] (משלי טו טו) כל ימי עני רעים [וטוב לב משתה תמיד]; והאיכא שבתות וימים טובים?

כדשמואל, דאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעים.

בן סירא אומר: אף לילות - בשפל גגים גגו, ובמרום הרים כרמו [43]; ממטר גגים לגגו, ומעפר כרמו לכרמים [44].

משנה:

הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים [45] ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים [46].

נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא [47].

נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות קפוטקיא.

גמרא:

הכל מעלין - לאתויי מאי?

לאתויי עבדים [48] [## ולא פירש שהעבד מעלה אחרים, כפי שנאמר: אחד האנשים ואחד הנשים – ולא נאמר: העבדים. וגם אין סברה שעבד יעלה אחרים].

ולמאן דתני 'עבדים' בהדיא – [’הכל’] לאתויי מאי?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.

ואין הכל מוציאין - לאתויי מאי?

לאתויי עבד [כנעני] שברח מחוצה לארץ לארץ, דאמרינן ליה [לבעליו של העבד]: זבניה הכא [כתוב לו גט שחרור – תוספות רי"ד] וזיל - משום ישיבת ארץ ישראל.

הכל מעלין לירושלים - לאתויי מאי?

לאתויי מנוה היפה לנוה הרעה.

ואין הכל מוציאין - לאתויי מאי?

לאתויי אפילו מנוה הרעה לנוה היפה; ואיידי דתנא רישא אין מוציאין - תנא סיפא נמי אין מוציאין [49].

תנו רבנן: 'הוא אומר לעלות [50] והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה;

היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה;

היא אומרת לצאת [51] והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה;

הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.'

נשא אשה [בא"י וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בא"י וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל; נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל]:

הא גופא קשיא: קתני נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל - אלמא בתר שיעבודא אזלינן; אימא סיפא: נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל - אלמא בתר גוביינא אזלינן!?

אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן [52]; - קסבר כתובה דרבנן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: [נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בקפוטקיא] נותן לה ממעות קפוטקיא:

קסבר כתובה דאורייתא [53].

תנו רבנן: 'המוציא שטר חוב על חבירו: כתוב בו 'בבל' - מגבהו ממעות בבל, כתוב בו 'ארץ ישראל' - מגבהו ממעות ארץ ישראל; כתוב בו סתם: הוציאו בבבל - מגבהו ממעות בבל; הוציאו בארץ ישראל - מגבהו ממעות ארץ ישראל.

כתוב בו 'כסף' סתם - מה שירצה לוה מגבהו, מה שאין כן בכתובה'.

אהייא?

אמר רב משרשיא: ארישא, לאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל, דאמר כתובה דאורייתא.

כתוב בו 'כסף' סתם [54] - מה שירצה לוה מגבהו [55].

ואימא נסכא? [56]

אמר רבי אלעזר: דכתיב ביה 'מטבע'

ואימא 'פריטי [57]'?

אמר רב פפא: פריטי דכספא לא עבדי אינשי.

תנו רבנן: 'לעולם ידור אדם בארץ ישראל - אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: (ויקרא כה לח: אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים;

וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים;

וכן בדוד הוא אומר [שמואל א כו,יט: ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו: אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני ה’] כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים'; וכי מי אמר לו לדוד "לך עבוד אלהים אחרים"? אלא [58] לומר לך: כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים.'

רבי זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה, דבעא למיסק לארץ ישראל [59], דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר

הערות[עריכה]

  1. ^ הלוה
  2. ^ עליו
  3. ^ שטר מכירה מאוחרת לשטר ההלואה ואומר שטרך מזוייף או פרוע שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה שהיה לך לגבות את חובך
  4. ^ 6
  5. ^ גירסת רש"י: את השדה
  6. ^ לפי שהיה זה מבריח מטלטליו, ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו, ועכשיו [שיש בידו קרקע] יטול את הקרקע
  7. ^ שהיה למוכר לעכב בחובו המעות שקיבל ולא יכתוב לו השטר; וכיון שכתבו - הוכיח שאין לו עליו חוב
  8. ^ "ואיני מוכר לו אלא שאוכל למשכנו"
  9. ^ ויודיעהו ולא יקח עוד השדה
  10. ^ ראובן על שמעון ושמעון על ראובן: שטר שהוציא ראובן מוקדם ושל שמעון מאוחר
  11. ^ 7
  12. ^ יכול שמעון לומר לראובן
  13. ^ כדברי שטרך
  14. ^ אחרי כן? היה לך לתבוע את חובך ממני
  15. ^ אפילו החוב שוה - אין אומרים יעכב זה מלוה של חברו בשביל מלוה שהלוהו, אלא בית דין יורדין לנכסי כל אחד ומגבין לשכנגדו את חובו
  16. ^ הנושא שני מרצופין של עור ומשאן שוה - מה יתרון לו להפוך של ימין לשמאל ושל שמאל לימין
  17. ^ מה שאמרו חכמים 'בעל חוב בבינונית' - בקרקעות הלוה שמין: שאם יש ללוה שדה שהיא בינונית לכל אדם ואצלו היא עידית - ששאר שדותיו גרועות הימנה - אין בעל חוב גובה הימנה
  18. ^ הדר
  19. ^ למיגבי
  20. ^ שהיתה שלו
  21. ^ נהי נמי דבשלו הן שמין
  22. ^ שהרי שניהן הוציאו שטרותיהן בבית דין
  23. ^ ולאו הפוכי מטרתא הוא, דממה נפשך איכא רווחא לבעל זיבורית: דאי חבריה קדים ברישא וגבי - איכא גביה עידית ובינונית וזיבורית, ומגבי להאיך בינונית; ואי איהו קדים וגבי בינונית - הויא גביה עידית, ומגבי לחבריה זיבורית
  24. ^ וכיון דבהדדי אתו למיגבי - יהבי בית דין בינונית לבעל זיבורית ברישא והדר גבי לה מיניה, הלכך הפוכי מטרתא הוא
  25. ^ נהי נמי דאית להו לרבנן ששניהם - השטרות כשרים, יעמוד זה בשלו וזה בשלו, אלמא שמע מינה 'בשלו הן שמין', ולאו הפוכי הוא
  26. ^ שלא יוכל הנושה לתובעו עד עשר שנים, דאיכא רווחא דהמתנה
  27. ^ ושני בא אצלו לסוף שנה ולוה
  28. ^ ונוח היה לו לזה שהלוהו, ויתבענו לסוף חמש, ועדיין יהא חובו מעוכב בידו עד השלמת עשר משיהא פורע לו בחובו
  29. ^ אם שלמו חמשת השנים כשבא המלוה ללוות מן הלוה
  30. ^ דמכשרי שטרו של מלוה ראשון? הרי הגיע זמנו, והיה לו לתובעו ולא ללוות, ד'עבד לוה לאיש מלוה'
  31. ^ לגביה ולוה הימנו
  32. ^ שמת אחד מהן, והיתומים באים ותובעים, ואין להם קרקע שיהא שכנגדם גובה שטרו מהן
  33. ^ דלא משעבדי מטלטלי דיתמי לבעל חוב
  34. ^ שלש ארצות הן בארץ ישראל חלוקות לענין נשואי אשה: שאם נשא אשה באחת מהן - אינו יכול לכופה לילך אחריו מארץ אל ארץ
  35. ^ מזו לזו
  36. ^ לא
  37. ^ לא
  38. ^ 'כרך' גדול מ'עיר', והוא מקום שווקים, ומכל סביביו באים שם לסחורה, וכל דבר מצוי בו
  39. ^ בגמרא מפרש טעמא
  40. ^ את הגוף למי שבא מנוה רע, ומתוך כך חלאים באים עליו
  41. ^ שהכל מתיישבין שם, ודוחקין ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר; אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים לבתים ואוירן יפה
  42. ^ אפילו לטובה
  43. ^ שאין בידו ממון לקנות במקום טוב וקונה בראש ההר
  44. ^ וכל זבלים שהוא מוציא לו נופל וזב לכרמים שתחתיו
  45. ^ ולישב עמו בירושלים
  46. ^ אף האשה כופה את בעלה לעלות ולדור שם, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה, כדקתני בברייתא בגמרא בהדיא
  47. ^ גדולות ושוקלות יותר משל ארץ ישראל
  48. ^ היה לו עבד עברי - ילך העבד אחריו על כרחו
  49. ^ דאילו משום 'מנוה הרע לנוה היפה' - לא איצטריך: כיון דאשמעינן דמעלין מנוה היפה לנוה הרע - כל שכן דאין מוציאין אפילו מן הרע ליפה
  50. ^ מחוצה לארץ לארץ וכן משאר גבולין לירושלים
  51. ^ מירושלים לגבולין או מארץ לחוצה לארץ
  52. ^ כאן הקלו בכתובה וזו אחת מקולי כתובה
  53. ^ הילכך בתר שיעבוד אזלינן, כדין כל שטרי חוב
  54. ^ 'מאה כסף' ולא פירש אם סלעין אם דינרין אם פונדיונין
  55. ^ ואפילו איסרין
  56. ^ חתיכות כסף היה, לכך לא פירש?
  57. ^ ותאמר שיתן לו נחשת או כסף שוה מאה פרוטות
  58. ^ אלא מפני שהיה צריך לברוח ולצאת מארץ ישראל אל מלך מואב ואל אכיש,
  59. ^ ורב יהודה מוחה בידו, להכי הוה משתמיט מיניה