ביאור:בבלי כתובות דף יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר רבא: זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה [1]!?
רב אשי אמר: בעלמא לעולם אימא לך 'לית לה כלל', ושאני הכא: שהרי כנסה ראשון.
וניחוש שמא תחתיו זינתה [2]?!
אמר רב שרביא: כגון שקידש ובעל לאלתר [3].
ואיכא דמתני לה [4] - אמתניתין: בתולה, אלמנה, גרושה, חלוצה מן הנישואין - כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולין:
בתולה מן הנישואין היכי משכחת לה? - כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה. אמר רבא: זאת אומרת [5]: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - כתובתה מנה.
רב אשי אמר: לעולם אימא לך: בעלמא לית לה כלל, ושאני הכא שהרי נכנסה לחופה.
וליחוש שמא תחתיו זינתה [6]?
אמר רב שרביא: כגון שקידש ובעל לאלתר.
מאן דמתני לה [7] אברייתא - כל שכן אמתניתין [8]; ומאן דמתני לה [9] אמתניתין - אבל אברייתא לא [10], משום דמצי אמר לה 'אנא אעדים סמכי' [11].
משנה:
האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שמתייחד עמה.
גמרא:
מדקתני האוכל - מכלל דאיכא דוכתא ביהודה נמי דלא אכיל.
אמר אביי: שמע מניה: ביהודה נמי מקומות מקומות יש [12], כדתניא [13] [תוספתא כתובות פ"ו ה"ד [ליברמן]]: אמר רבי יהודה: ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן; ביהודה בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין, אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה [14], ובגליל לא היו עושין כן; ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה, ובגליל לא היו עושין כן; וכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים.
אהייא?: אילימא ארישא [15] – 'כל שנהג [16]' מיבעי ליה [17]! אלא אסיפא [18]? 'כל שלא מושמש' מיבעי ליה [19]!? - אמר אביי: לעולם ארישא, ותני 'כל שנהג'.
אמר ליה רבא: והא 'כל שלא נהג' קתני?
אלא אמר רבא: הכי קאמר [20]: 'כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל - אינו יכול לטעון טענת בתולים' [21].
רב אשי אמר: לעולם אסיפא, ותני 'כל שלא מושמש'.
משנה:
אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים [22] - כתובתה מנה.
בית דין של כהנים היו גובין לבתולה [23] ארבע מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים.
גמרא:
תנא ואלמנת כהנים כתובתה מאתים.
והאנן תנן אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים כתובתן מנה?
אמר רב אשי: שתי תקנות הוו [24]: מעיקרא תקינו לבתולה ארבע מאות זוז ולאלמנה מנה;
כיון דחזו דמזלזלי בהו [25] - תקינו להו מאתן [26]; כיון דחזו דקא פרשין מינייהו, דאמרי: עד דנסבינן אלמנת כהנים ניזיל ניסיב בתולה בת ישראל - אהדרינהו למלתייהו.
בית דין של כהנים [היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא בית דין של כהנים בלבד אמרו, אלא אפילו משפחות המיוחסות בישראל: אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין – עושין.
מיתיבי: הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין, כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל – עושין. - בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל הוא, דאיכא צד כהונה, אבל בת ישראל לישראל לא!?
'לא מבעיא' קאמר: לא מבעיא בת ישראל לישראל, דלא מצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך, אבל בת ישראל לכהן דמצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך אימא לא - קא משמע לן.
משנה:
הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת: "משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו" והוא אומר: "לא כי, אלא עד שלא ארסתיך, והיה מקחי מקח טעות" - רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת [27];
רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה [28] עד שלא תתארס והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה.
גמרא:
אתמר: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע": רב יהודה ורב הונא אמרי: חייב [29]! ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי: פטור [30]. [31]
רב הונא ורב יהודה אמרי 'חייב' - ברי ושמא ברי עדיף;
רב נחמן ורבי יוחנן אמרי 'פטור' - אוקי ממונא בחזקת מריה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב הונא ורב יהודה - דשמואל היא, דתנן: היתה מעוברת ואמרו לה "מה טיבו של עובר זה"? "מאיש פלוני, וכהן הוא" [32] - רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת! ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל; ואמר ליה רב שמואל בר יהודה לרב יהודה: 'שיננא! אמרת לן משמיה דשמואל 'הלכה כרבן גמליאל אף בראשונה [33]' - מאי 'אף בראשונה'? אף על גב דאיכא למימר [34] 'אוקי ממונא בחזקת מריה' [35] - אמר רבן גמליאל ברי עדיף.
לימא רב יהודה ורב הונא דאמרי כרבן גמליאל, ורב נחמן ורבי יוחנן דאמרי כרבי יהושע?
אמר לך רב נחמן: אנא דאמרי אפילו כרבן גמליאל: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא דאיכא מגו [36], אבל הכא [37] מאי מגו איכא [38]? [39]. אי נמי: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא דאמרינן אוקמה אחזקה [40], אבל הכא מאי חזקה אית ליה להאי [41]? [42]
הכי נמי מסתברא כדקא משנינן: דרב נחמן הוא דאמר כרבן גמליאל,
הערות[עריכה]
- ^ דהא ודאי בחזקת בתולה כנסה, דסמך אעדים, וקאמר אין יכול להפסידה מנה הראוי לאלמנה מן הנישואין
- ^ אמתניתין פריך, דקתני אין השני יכול לטעון טענת בתולים ולא מזקיקינן ליה לבא לבית דין ולא יתברר הדבר אם תחתיו זינתה אם לא, ושמא אסורה היא לו? בשלמא אהנך דלעיל, דאמרן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה - לא מקשינן, דאיכא למימר כשבא לבית דין, ובאו עדים שזינתה קודם לכן; אבל הכא קתני אין יכול לטעון מתוך כך לא יבא לבית דין
- ^ ולא גרסינן 'כשקידש לאלתר ובעל לאלתר'; שלא פירש ממנה בין קידושין לבעילה, דודאי לא תחתיו זינתה
- ^ להא דרבא ורב אשי ורב שרביא
- ^ מדקתני מתניתין אין להן טענת בתולים
- ^ ואמאי תני אין להן טענת בתולים
- ^ להא דרבא ורב אשי
- ^ דכיון דאברייתא, אף על גב דאמרו עדים 'לא נסתרה לראשון', ושני זה - בחזקת בתולה כנסה, ואפילו הכי אהדר ליה רב אשי לרבא 'לעולם לא תשמע כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה, דשאני הכא שהרי כנסה ראשון' - כל שכן אמתניתין דלא הבטיחוהו עדים על כך, איכא למתנייה לדרבא ומאי דאהדר ליה רב אשי
- ^ דרבא ורב אשי
- ^ מתני להו, דמברייתא ודאי שפיר שמע מינה 'זאת אומרת' דרבא, ועלה לא הוה לרב אשי לאהדורי 'שאני הכא שהרי כנסה ראשון'
- ^ וכיון דקתני אין השני יכול לטעון טענת בתולים - שמעינן ודאי דזאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה
- ^ שחלוקין במנהגם; ונפקא מינה דהיכא דלא נהיגי לייחד - יכול לטעון
- ^ דמקומות מקומות יש
- ^ למשמש: לפשפש ולמשמש במעשיהן באותו הלילה שלא יקלקלו זה את זה במעשיהם בתרמית: שלא יראה זה דם בתולים ויאבד, וזו לא תביא מפה שיש עליה טיפי דמים; ובמקום שנהגו למשמש לא נהגו לייחד - דאילו במקום שנהגו לייחד מאי מישמוש בעי? הרי אין שם טענת בתולים! אלמא ביהודה מקומות מקומות יש
- ^ אמנהג דמייחדין
- ^ להתייחד
- ^ דאין יכול לטעון
- ^ אמנהג דמשמוש שושבינין
- ^ דהטוען טענת בתולים הוא הבעל, והוא אינו נוהג מישמוש שבו [שאינו תלוי בבעל]; אלא על אבי הכלה למשמשו שלא יאבד את בתוליה; ומשמוש בכלה שלא תביא דם מן החוץ תלוי בבעל; והיכי תני 'כל בעל שלא נהג מישמוש אינו יכול לטעון טענת בתולים'? כל שכן דאם לא נהג למשמש והם מישמשו אותו דיכול לטעון - הכי איבעי ליה למתני: כל שלא מושמש אינו יכול לטעון, דשמא ראה ואבד
- ^ האי 'כל שלא נהג' - אמנהג דגליל קאי
- ^ דתנא בברייתא 'ובגליל לא היו עושין כן' ועלה קאי 'כל שלא נהג כמנהג הזה' – בגליל, אלא נתייחד כמנהג שביהודה - אינו יכול לטעון
- ^ אלמנה בת כהן
- ^ בת כהן כשנישאת לכהן, וכל שכן כשנישאת לישראל
- ^ לאלמנה בת כהן
- ^ באלמנות: קלות בעיניהם להוציאן מפני שכתובתן מועטת
- ^ דגנאי היה להן; ואף על פי שאלמנות ישראל נמי כתובתן מנה - מיהו כהנים חשיבי טפי וגנאי להם גירושי בנותיהן, יותר מישראל
- ^ קא סלקא דעתך משום דברי ושמא ברי עדיף
- ^ שנבעלה
- ^ לשלם
- ^ מלשלם
- ^ ומכל מקום משבעינן ליה שבועת היסת שכן הוא כדבריו, שאינו יודע שהוא חייב לו.
- ^ כלומר מיוחס הוא
- ^ גבי תביעת כתובה
- ^ [גבי כתובה][אוקי כתובה אחזקתה = אחזקת הבעל, הכא נמי גבי "מנה לי בידך" איכא למימר נמי
- ^ ופטור
- ^ כגון: "משארסתני נאנסתי", וכגון היא אומרת "מוכת עץ אני", דאמרינן: מגו דאי בעיא טענה טענה מעלייתא מהך, כגון גבי "משארסתני נאנסתי" הוה טענה "מוכת עץ אני" [טענה מעלייתא] - דלא פסלה נפשה מכהונה, וקאמרה "נאנסתי [משארסתני]" - וקא מיפסלה נפשה, דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן – שמע מינה קושטא קאמרה; וגבי היא אומרת "מוכת עץ אני" - אי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך" - ואית לה מאתן - וקא אמרה "מוכת עץ אני קודם לכן, ואין לי אלא מנה"
- ^ גבי האי תובע
- ^ דלהמניה
- ^ הלכך אוקי ממונא בחזקת מריה
- ^ מספקא לן אשעת ארוסין אי בתולה הואי ונשתעבד לה למאתים, אי בעולה הואי - העמד אשה על חזקתה, ובתולה נולדה, והך השתא הוא דאיתניסה אחר אירוסין
- ^ תובע, דנוקמיה אחזקיה לגבותהלכך זיל בתר חזקה דממונא
- ^ הלכך זיל בתר חזקה דממונא.