ביאור:בבלי כתובות דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ובועל בעילת מצוה ופורש [1], ונוהג שבעת ימי המשתה, ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות; וכל אותן הימים [2] הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים [3]; ואין מונעין תכשיטין [4] מן הכלה [5] כל שלשים יום [6]';

ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה, דליכא איניש דטרח להו [7], אבל איפכא - לא.

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו אלא שנתן מים על גבי בשר [8], אבל לא נתן מים על גבי בשר – מזדבן [אפשר למכרו].

אמר רבא: ובכרך [9] - אף על פי שנתן מים על גבי בשר - מזדבן.

אמר רב פפא: ובכפר - אף על פי שלא נתן מים על גבי בשר - לא מזדבן!

ואלא דרב חסדא [10] היכי משכחת לה [11]?

אמר רב אשי: כגון מתא מחסיא דמפקא מכרך ומפקא מכפר [12].

תניא כוותיה דרב חסדא [13]: 'הרי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ונתן מים על גבי בשר ומת אביו של חתן או אמה של כלה - מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה ופורש; ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות[14]; וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים. וכן מי שפירסה אשתו נדה [15]: הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים [16];

ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום;

בין כך ובין כך [17] לא יבעול [18] לא בערב שבת [19] ולא במוצאי שבת [20]'.

אמר מר: [21] הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים - מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו אין אבילות במועד - אבל דברים של צינעא נוהג [22].

דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: לא שנו [23] אלא שלא בעל [24], אבל בעל - אשתו ישנה עמו.

והא הכא דבבעל עסקינן [25] וקתני הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים?

כי קאמר [26] - אפירסה אשתו נדה [27].

הא וכן קתני [28]?


עמוד ב

הכי קאמר: 'וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעל - הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים' [29].

למימרא דאבילות קילא ליה [30] מנדה [31]? והאמר רבי יצחק בר חנינא אמר רב הונא: כל מלאכות שאשה עושה לבעלה [32] נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת [33] הכוס, והצעת המטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו [34]'; ואילו גבי אבילות תניא: 'אף על פי שאמרו: אין אדם רשאי לכוף את אשתו [35] להיות כוחלת ולהיות פוקסת [36] - באמת אמרו: מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו [37]'?

לא קשיא [38]: כאן [39] - באבילות דידיה, כאן [40] - באבילות דידה [41].

והא אביו של חתן או אמה של כלה קתני [42]?

כי קתני [43] אשאראה [44].

ומי שאני בין אבילות דידיה לאבילות דידה? והתניא: מי שמת חמיו או חמותו - אינו יכול לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות; וכן היא: שמת חמיה או חמותה - אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות [45]!?:

תני באבילות דידיה [תקן את הברייתא]: הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים.

- הא וכן קתני?

כי קתני - אכיחול ואפירכוס.

והא עמו קתני? מאי לאו 'עמו במטה' [46]?

לא, עמו בבית [47].

וכדאמר ליה רב לחייא בריה [48]: 'באפה נהוג אבילותא, דלא באפה לא תנהוג אבילותא.'

רב אשי אמר: מי קמדמית אבילותא דהכא לאבילותא דעלמא? אבילותא דעלמא חמיר, ולא אתי לזלזולי ביה; אבילות דהכא - כיון דאקילו רבנן - אתי לזלזולי ביה.

מאי קולא?: אילימא דקתני בועל בעילת מצוה ופורש - התם משום דלא חל עליו אבילותא [49]: אי לרבי אליעזר עד שיצא מפתח הבית, אי לרבי יהושע עד שיסתם הגולל [50]!

אלא דקתני נוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות.

אמר מר: בין כך ובין כך לא יבעול, לא בערב שבת ולא במוצאי שבת - בשלמא בערב שבת משום חבורה, אלא במוצאי שבת אמאי לא?

אמר רבי זירא:

הערות[עריכה]

  1. ^ ויקברו את המת מיד דכיון דחלה עליו חתונה - הויא לגביה כרגל, ולא אתיא אבילות וחיילא
  2. ^ של ימי המשתה ושל אבילות
  3. ^ ואין מתיחדין זה עם זה שמא יבעול, ואָבֵל אסור בתשמיש המטה, כדילפינן ב'אלו מגלחין' (מועד קטן טו ב); ואף בשבעת ימי המשתה שהן כרגל - נוהג הוא אבילות של דברי צינעא, דהיינו איסור תשמיש, כדלקמן
  4. ^ בשביל האבילות
  5. ^ אין אוסרין עליה תכשיטיה, שלא תתגנה על בעלה
  6. ^ ואף על פי שהן ימי אבילות לשאר בני אדם; וכל שכן משלשים ואילך
  7. ^ אם יפסידו מה שהכינו
  8. ^ שוב אינו ראוי למוכרו במקולין
  9. ^ שכיחי אינשי טובא ויש קופצים הרבה
  10. ^ דמפליג בין נתן ללא נתן
  11. ^ לא בכרך ולא בכפר
  12. ^ מוצאה מכלל כרך ומוצאה מכלל כפר: גדולה מכפר וקטנה מכרך
  13. ^ דמוקי לה בנתן מים על גבי בשר
  14. ^ Kesuvos 4
    GETTING MARRIED WHILE IN "AVEILUS"
    OPINIONS: The Gemara tells us that if a Chasan and Kalah were about to get married and all of the preparations for the wedding had been made, and then the father of the Chasan or the mother of the Kalah passed away, the body is moved to a different room, the Chupah is performed, they do Be'ilas Mitzvah, and then they bury the dead. After the burial, they observe seven days of Mishteh (celebration), followed by seven days of Aveilus.
    The Gemara says that this procedure applies only if it is specifically the father of the Chasan or the mother of the Kalah who died, as opposed to other relatives. In addition, it only applies if the food that was prepared for the
    wedding is going to spoil if the wedding is not performed immediately.

    What is the procedure if a different relative of the Chasan or Kalah dies, or
    if the food will not spoil if the wedding is postponed?

    (a) The RIF, as explained by the ROSH (1:6), writes that if the food is not going to spoil, or if it has not yet been prepared, then the dead body is still removed to a different room and the Chupah is performed and Be'ilas
    Mitzvah is done, just like in the case of our Gemara. The difference is that after burying the dead, the seven days of *Aveilus* are observed first, and then the seven days of Mishteh are observed. The Rosh cites the MAHARITZ GE'AS who rules that the same applies when a different relative (other than the father of the Chasan or the mother of the Kalah)  passes away; the Chupah is performed and Be'ilas Mitzvah is done, but the seven days of Aveilus are observed first, followed by the seven days Mishteh.

    Their source for this ruling appears to be the Gemara (at the end of 4b) that states that allowing the Chasan and Kalah to get married and do Be'ilas Mitzvah is not a leniency that the Rabanan instituted in Aveilus, because the
    Aveilus does not start until after the burial. Rather, the leniency is that the seven days of Mishteh precede the seven days of Aveilus. Accordingly, even if a different relative dies, the only difference in the procedure is
    the order of the seven days of Aveilus and the seven days of Mishteh (that is, the Rabanan did not institute the leniency of observing the days of Mishteh first in such a case).

    (b) The ROSH argues and says that if a different relative dies or if the food is not going to spoil, then we do not allow the wedding to take place at all before the burial. Rather, the Chupah and Be'ilas Mitzvah are performed
    *after* the burial and the Aveilus. This also seems to be the view of RASHI (end of 3b).

    How does the Rosh understand the Gemara that says that there is nothing wrong with doing Be'ilas Mitzvah before the burial (since the obligation of Aveilus has not yet taken effect)? The Rosh says that there is certainly something inappropriate with doing Be'ilah before burial, because it is a disgrace to the Mes to delay the burial. Rather, the Gemara means that the Be'ilas Mitzvah is not an affront to the requirement to observe Aveilus (even if it is an affront to the honor of the Mes). Similarly, the RAMBAN (in Toras ha'Adam) and the RASHBA write that during Aninus, before the burial, Be'ilah is indeed generally prohibited, and when the Gemara says that before the Aveilus takes effect doing Be'ilah is not an affront to the Aveilus, it means that it *is* an affront to the Aninus, but not to the Aveilus. Therefore, where there is no loss of money, it is not permitted to perform the Chupah and Be'ilas Mitzvah before burying the dead.
    This argument seems to reflect a basic difference in opinion concerning how the Rabanan were lenient to allow the marriage in the case of the death of the father of the Chasan or the mother of the Kalah. The RIF seems to
    understand that the Rabanan overrode the laws of Aveilus by instituting that the seven days of Mishteh override the Aveilus. Therefore, neither the Chupah nor the Be'ilas Mitzvah had to take place before the burial, because the Rabanan could simply have instituted to override the Aveilus and perform the Chupah and Be'ilas Mitzvah *after* the burial. Since we see that the Rabanan instituted that the Chupah be done before the burial, it must be that something is gained by doing so -- that is, by instituting that the Chupah and Be'ilas Mitzvah be done before the burial, the Rabanan avoided having to override the Halachos of Aveilus d'Rabanan, and the Chupah is being done entirely b'Heter (without overriding anything). (Apparently, there is no Isur Be'ilah during *Aninus*, either because Nesu'in and Be'ilah are not prohibited during Aninus, or because in this specific situation, Be'ilah is
    not prohibited during Aninus, as the SHITAH MEKUBETZES on 4b explains.)

    Rashi (4a, DH u'Poresh), though, has a completely different understanding. Rashi explains that the leniency was simply to allow the Chupah and Be'ilas Mitzvah to take place during Aninus. Once the Chupah is performed, it "causes the Chasunah to take effect" and it becomes like a festival, a Regel, for the Chasan. Because the Chupah creates a Regel for the Chasan, it is the *Chasunah* that overrides the Aveilus, and that is why the seven days of
    Mishteh precede the days of Aveilus. Therefore, in a case where it is not necessary for the seven days of Mishteh to precede the Aveilus (where there is no financial loss involved), the Rabanan do not permit the Chupah and
    Be'ilas Mitzvah to be performed before the burial.

    Another practical difference between Rashi and the Rif might be a situation in which a relative -- not the father of the Chasan and the mother of the Kalah -- passed away *after* the Chupah and Be'ilah Rishonah. According to
    Rashi, the seven days of mourning should be pushed off until after the seven days of festivities, since the festivities already started. But according to the Rif, the seven days of mourning should be observed immediately. In this case, Rashi would be the more lenient opinion, and the Rif would be the Machmir.


    HALACHAH: The SHULCHAN ARUCH (342:1) rules like Rashi and the Rosh, that Chupah and the Be'ilas Mitzvah are not permitted before the Aveilus begins. The DERISHAH rules, similarly, that if the relative died after the Chupah and the days of festivities had already begun, the rest of the seven days of festivities are observed before the Aveilus.
    (If the relative died immediately after the Chupah but before the seven days of festivities began, the Acharonim argue whether the Aveilus precedes the Simchah or vice versa -- see TAZ, NEKUDOS HA'KESEF, etc. The conclusion of the Acharonim seems to be that the seven days of Simchah precede the Aveilus, as it would seem from Rashi, see DIVREI SOFRIM, YD 342:38.)
  15. ^ בכניסתה לחופה
  16. ^ ואין נאמנין זה עם זה
  17. ^ בין יש אונס בין אין אונס
  18. ^ בעילה ראשונה
  19. ^ בליל שבת מפני שעושה חבורה
  20. ^ לקמן מפרש
  21. ^ הא דקתני דאסור בתשמיש בשבעת ימי המשתה שהן לו כרגל
  22. ^ שאינו ניכר לבריות שהוא אָבֵל בכך
  23. ^ דאין נאמנין להתייחד
  24. ^ דתקיף ליה יצריה
  25. ^ דקתני בועל בעילת מצוה לפני קבורת המת
  26. ^ רבא 'לא שנו'
  27. ^ דכיון דנדה חמורה - בַעַל מהימן עלה דלא אתי לזלזולי באיסור כרת
  28. ^ קא סלקא דעתא אכולה מילתא דאבילות מדמינן ליה, ובאבילות דבַעַל עסקינן
  29. ^ כלומר: כי קאמר וכן – אהוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים קאמר, ולעולם הך - בשלא בָעַל קאי
  30. ^ לעבור עליה
  31. ^ דאאבילות לא מהימנת ליה ואנדה מהימנת ליה
  32. ^ לקמן תני להו בפרק 'אף על פי'
  33. ^ להושיט לו
  34. ^ שדרך קירוב וחיבה הן, ובאין לידי הרגל דבר
  35. ^ בימי אבלה כשמת אביה או אמה
  36. ^ מעברת שֱׂרַק על פניה
  37. ^ ולא חיישינן להרגל דבר, אלמא אבילות חמירא ליה
  38. ^ לעולם אבילות קילא ליה מנדה, והני מתניתא הכי מתרצן
  39. '^ הא דקתני לעיל הוא ישן בין האנשים כו'
  40. '^ והך דקתני מוזגת לו כו'
  41. '^ דקתני אין אדם רשאי לכוף כו’’; אלמא באבילות דידה קיימינן, שאינה רוצָה לכחול ולפקוס, והיינו טעמא דמוזגת: דאם יתגבר יצרו עליו, כיון דאבילות דידה הוא - אינה שומעת לו
  42. ^ אלמא באבילות דידה נמי אחמיר תנא דלעיל
  43. ^ אמה של כלה
  44. ^ אמכניסים המת לחדר; אבל הוא ישן בין האנשים - אאבילות דחתן קאי
  45. ^ אלמא מדלא קתני באבילות דידיה 'הוא ישן בין האנשים' שמע מינה חמיר ליה, ולא שני לן
  46. ^ אלמא אאבילות דידיה נמי מהימן
  47. ^ וטעמא לאו משום דמהימן נקט לה, אלא לאשמועינן דאין אבילותו מוטל עליה אלא בפניו משום כבודו, וכן הוא אין אבילותה מוטל עליו אלא לפניה ולכבודה
  48. ^ כשמת חמיו
  49. ^ פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע [ממתי חלה אבילות] במועד קטן
  50. ^ זהו כסוי של ארון המת [## יתכן שבפירוש זה רש"י מסביר את הדין לפי מנהגנו; אך הגולל המערות הקבורה של זמן התנאים היה אבן גדולה הסותמת את הכניסה למערת הקבורה]