ביאור:בבלי כתובות דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וקרע שיראין של חבירו ^[1].

גופא: אמר רב חסדא: מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו - שהוא חייב, שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב. לימא פליגא דרבי אבין, דאמר רבי אבין: הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע, וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא ^[2]'.

הכא [באוכל חלב של חברו] נמי: הגבהה צורך אכילה היא!?

הכי? השתא: התם [ביורה חץ], אי אפשר להנחה בלא עקירה; הכא [באוכל חלב של חברו] אפשר לאכילה בלא הגבהה, דאי בעי גחין ^[3] ואכיל ^[4]!

אי נמי התם, אי בעי לאהדורה - ^[5] לא מצי מהדר לה ^[6], הכא [באוכל חלב של חברו] מצי מהדר לה ^[7]!

מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא?

איכא בינייהו המעביר סכין ^[8] ברשות הרבים וקרע שיראין בהליכתו: להך לישנא דאמרת 'אי אפשר להנחה בלא עקירה' - הכא נמי [בסכין] אי אפשר להנחה בלא עקירה; להך לישנא דאמרת 'לא מצי מהדר לה [את החץ]’ הכא [בסכין] מצי מהדר לה [את הסכין]!

גופא: אמר רבי אבין: הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא.

מתיב רב ביבי בר אביי: הגונב כיס בשבת ^[9] – חייב ^[10], שכבר נתחייב בגניבה ^[11] קודם שיבא לידי איסור סקילה; היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא ^[12] – פטור, שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד: ^[13] ואמאי ^[14]? הכא נמי לימא 'הגבהה צורך הוצאה היא ^[15]'?

הכא במאי עסקינן? - כגון שהגביהו על מנת להצניעו, ונמלך עליו והוציאו.

וכי האי גוונא - מי חייב ^[16]? והאמר רב סימון אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: 'המפנה חפצים מזוית לזוית, ונמלך עליהם והוציאן – פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ^[17]'!?

לא תימא ^[18] 'על מנת להצניעו' אלא אימא '^[19] על מנת להוציאו'; ^[20] הכא במאי עסקינן? - כשעמד ^[21].

'עמד' – למאי? אי לכתף - אורחיה הוא ^[22]!?

אלא בעומד לפוש.

אבל לכתף מאי?

עמוד ב

פטור ^[23]? אדתני היה מגרר ויוצא, מגרר ויוצא – פטור נפלוג וניתני בדידה ^[24]: 'במה דברים אמורים? בעומד לפוש, אבל לכתף – פטור'!?

אלא ^[25] - הא מני? - בן עזאי היא, דאמר ^[26] 'מהלך כעומד דמי' ^[27].

אבל זורק ^[28] מאי? פטור ^[29]? ניפלוג [וניתני] בדידה: 'במה דברים אמורים? במהלך, אבל זורק – פטור'!?

מגרר ויוצא איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא 'אין דרך הוצאה בכך' ^[30] - קא משמע לן.

ובמאי ^[31]?: אי ברברבי ^[32] - אורחיה הוא ^[33]! אי בזוטרי - לאו אורחיה הוא ^[34]!?

אלא במיצעי.

ודאפקיה להיכא?: אי דאפקיה לרשות הרבים - איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא ^[35]! אי דאפקיה לרשות היחיד ^[36] - איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא [מהתורה]!?

לא, צריכא דאפקיה לצידי רשות הרבים ^[37];

וכמאן ^[38]?: אי כרבי אליעזר, דאמר 'צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו' - איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא [שהרי לא הגביהו ברשות הרבים, ורש"י כתב לעיל דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים]! אי כרבנן, דאמרי 'צידי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו [כרשות הרבים לחייב בשבת]’ איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא [שהרי לא הגיע לרשות הרבים]!?

לעולם כרבי אליעזר, וכי אמר רבי אליעזר 'צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו' - הני מילי לענין חיובא דשבת, דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם, אבל לענין מיקנא – קני; מאי טעמא? דהא לא שכיחי רבים ^[39].

רב אשי אמר: ^[40] - כגון שצירף ידו ^[41] למטה משלשה ^[42] וקיבלו ^[43], כדרבא, דאמר רבא: ידו של אדם חשובה לו ^[44] כארבעה על ארבעה ^[45].

רב אחא מתני הכי ^[46]; רבינא מתני: לעולם דאפקיה לרשות הרבים, וברשות הרבים נמי קנה.

ותרוייהו - בדיוקא דהא מתניתא קמיפלגי, דתנן ^[47]: היה מושכו ^[48] ויוצא, ומת ^[49] ברשות בעלים – פטור ^[50]; הגביהו ^[51] או שהוציאו מרשות בעלים ומת – חייב: רבינא דייק מרישא, רב אחא דייק מסיפא:

רבינא דייק מרישא: היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים - פטור טעמא דמת ברשות בעלים, הא הוציאו מרשות בעלים ^[52] ומת – חייב!

רב אחא דייק מסיפא: הגביהו או שהוציאו - הוצאה דומיא דהגבהה: מה הגבהה דאתי לרשותיה אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה!

לרב אחא קשיא רישא לרבינא קשיא סיפא!?

רישא לרב אחא לא קשיא: כמה דלא אתי לרשותיה - רשות בעלים קרינא ביה;

סיפא לרבינא לא קשיא: 'הוצאה דומיא דהגבהה' לא אמרינן.

הבא על אחותו ועל אחות אביו [יש להן קנס; אף על פי שהן ב'הכרת' - אין בהן מיתת בית דין].

ורמינהו: ^[53] אלו הן הלוקין ^[54]: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו ועל הנדה,

הערות

^ בשעה שבולעה, ואף על גב דמיתה - לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה, מיפטר; וסבירא ליה לרב אשי 'מיתה לזה ותשלומין לזה' - פטור
^ הלכך: אף על גב דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה – פטור, הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה - מיתה ותשלומין באין כאחד: שעקירה צורך הנחה היא, ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה
^ למטה משלשה טפחים
^ ובציר משלשה - לאו הגבהה היא
^ משזרק את החץ
^ הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין
^ הלכך לא אמרינן 'משעת הגבהה אתחלה לה אכילה'
^ בידו בהליכה
^ הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרשות הרבים
^ בתשלומין אף על פי שנהרג
^ לשלם, דהגבהה קונה בכל מקום, וקמה לה ברשותיה [אף] להתחייב באונסים
^ שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים
^ כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו
^ חייב
^ משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה
^ משום שבת
^ להוציאו
^ בהגביהו
^ הגביהו
^ ודקשיא לך נימא 'הגבהה צורך הוצאה היא' -
^ ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה, ואין חיוב שבת באה לו על ידי עקירת חפץ הראשונה אלא על ידי עקירת גופו: שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא, ועקירת גופו כעקירת חפץ
^ ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת
^ מתשלומין, דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה, שבה נקנה לו הכיס; ומיתה ותשלומין באין כאחד
^ במגביה עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור
^ לא תוקמה כשעמד, ואפילו הכי: חיוב שבת, דעקירה - לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה, אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן הבית
^ בפרק קמא דשבת
^ ועקירת כל פסיעה הויא עקירה, והנחת הרגל היא הנחה, הלכך קניה משעת הגבהה, וחיוב מיתה - בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה
^ הגביהו וזרקו
^ מתשלומין, דאתיא ליה חיוב שבת על ידי חיוב הגבהה, דתו ליתא עקירה אחריתי
^ ואין כאן חיוב שבת
^ איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך
^ כיס גדול שיש בו משוי להגביהו
^ לגררו, ופשיטא דהוצאה היא
^ ואמאי חייב משום שבת
^ דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים
^ לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים
^ סמוך לבתים, שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות; ומאותן חיפופי ולפנים קרי 'צידי רשות הרבים'
^ פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק 'כל גגות'
^ והוי ליה כסימטא דתיקון בה משיכה
^ מגרר ויוצא דקאמר 'פטור' - לעולם ברשות הרבים; ודקשיא לך 'איסור גניבה ליכא'
^ השניה
^ לפחות משלשה, סמוך לקרקע, ובידו אחת גיררה
^ ונפלה לתוך חברתה, וידו קניא ליה
^ לענין הנחת שבת
^ כמקום ארבעה על ארבעה; וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום - לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני, כאילו הגביהה למעלה משלשה; ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה, וביאתה לרשות הרבים וקנייתה באין כאחד; ולהכי משני 'כשצירף' - דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד, דקתני 'מגרר ויוצא'
^ כדאמרן, דמשיכה ברשות הרבים לא קני, ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה
^ בבא קמא פ"ז מ"ו; בבלי דף עט,א
^ בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק 'מרובה'
^ השור
^ הגנב מלשלם כלום: דלא קני להתחייב באונסין
^ אפילו ברשות הבעלים
^ כל היכא דאפקיה ואפילו לרשות הרבים
^ מכות פ"ג מ"א
^ אם התרו בהן

[1] בשעה שבולעה, ואף על גב דמיתה - לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה, מיפטר; וסבירא ליה לרב אשי 'מיתה לזה ותשלומין לזה' - פטור

[2] הלכך: אף על גב דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה – פטור, הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה - מיתה ותשלומין באין כאחד: שעקירה צורך הנחה היא, ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה

[3] למטה משלשה טפחים

[4] ובציר משלשה - לאו הגבהה היא

[5] משזרק את החץ

[6] הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין

[7] הלכך לא אמרינן 'משעת הגבהה אתחלה לה אכילה'

[8] בידו בהליכה

[9] הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרשות הרבים

[10] בתשלומין אף על פי שנהרג

[11] לשלם, דהגבהה קונה בכל מקום, וקמה לה ברשותיה [אף] להתחייב באונסים

[12] שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים

[13] כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו

[14] חייב

[15] משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה

[16] משום שבת

[17] להוציאו

[18] בהגביהו

[19] הגביהו

[20] ודקשיא לך נימא 'הגבהה צורך הוצאה היא' -

[21] ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה, ואין חיוב שבת באה לו על ידי עקירת חפץ הראשונה אלא על ידי עקירת גופו: שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא, ועקירת גופו כעקירת חפץ

[22] ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת

[23] מתשלומין, דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה, שבה נקנה לו הכיס; ומיתה ותשלומין באין כאחד

[24] במגביה עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור

[25] לא תוקמה כשעמד, ואפילו הכי: חיוב שבת, דעקירה - לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה, אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן הבית

[26] בפרק קמא דשבת

[27] ועקירת כל פסיעה הויא עקירה, והנחת הרגל היא הנחה, הלכך קניה משעת הגבהה, וחיוב מיתה - בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה

[28] הגביהו וזרקו

[29] מתשלומין, דאתיא ליה חיוב שבת על ידי חיוב הגבהה, דתו ליתא עקירה אחריתי

[30] ואין כאן חיוב שבת

[31] איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך

[32] כיס גדול שיש בו משוי להגביהו

[33] לגררו, ופשיטא דהוצאה היא

[34] ואמאי חייב משום שבת

[35] דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים

[36] לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים

[37] סמוך לבתים, שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות; ומאותן חיפופי ולפנים קרי 'צידי רשות הרבים'

[38] פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק 'כל גגות'

[39] והוי ליה כסימטא דתיקון בה משיכה

[40] מגרר ויוצא דקאמר 'פטור' - לעולם ברשות הרבים; ודקשיא לך 'איסור גניבה ליכא'

[41] השניה

[42] לפחות משלשה, סמוך לקרקע, ובידו אחת גיררה

[43] ונפלה לתוך חברתה, וידו קניא ליה

[44] לענין הנחת שבת

[45] כמקום ארבעה על ארבעה; וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום - לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני, כאילו הגביהה למעלה משלשה; ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה, וביאתה לרשות הרבים וקנייתה באין כאחד; ולהכי משני 'כשצירף' - דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד, דקתני 'מגרר ויוצא'

[46] כדאמרן, דמשיכה ברשות הרבים לא קני, ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה

[47] בבא קמא פ"ז מ"ו; בבלי דף עט,א

[48] בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק 'מרובה'

[49] השור

[50] הגנב מלשלם כלום: דלא קני להתחייב באונסין

[51] אפילו ברשות הבעלים

[52] כל היכא דאפקיה ואפילו לרשות הרבים

[53] מכות פ"ג מ"א

[54] אם התרו בהן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]