ביאור:בבלי כתובות דף לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וקרע שיראין של חבירו [1].

גופא: אמר רב חסדא: מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו - שהוא חייב, שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב. לימא פליגא דרבי אבין, דאמר רבי אבין: הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע, וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא [2]'.

הכא [באוכל חלב של חברו] נמי: הגבהה צורך אכילה היא!?

הכי? השתא: התם [ביורה חץ], אי אפשר להנחה בלא עקירה; הכא [באוכל חלב של חברו] אפשר לאכילה בלא הגבהה, דאי בעי גחין [3] ואכיל [4]!

אי נמי התם, אי בעי לאהדורה - [5] לא מצי מהדר לה [6], הכא [באוכל חלב של חברו] מצי מהדר לה [7]!

מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא?

איכא בינייהו המעביר סכין [8] ברשות הרבים וקרע שיראין בהליכתו: להך לישנא דאמרת 'אי אפשר להנחה בלא עקירה' - הכא נמי [בסכין] אי אפשר להנחה בלא עקירה; להך לישנא דאמרת 'לא מצי מהדר לה [את החץ]’ הכא [בסכין] מצי מהדר לה [את הסכין]!

גופא: אמר רבי אבין: הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא.

מתיב רב ביבי בר אביי: הגונב כיס בשבת [9] – חייב [10], שכבר נתחייב בגניבה [11] קודם שיבא לידי איסור סקילה; היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא [12] – פטור, שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד: [13] ואמאי [14]? הכא נמי לימא 'הגבהה צורך הוצאה היא [15]'?

הכא במאי עסקינן? - כגון שהגביהו על מנת להצניעו, ונמלך עליו והוציאו.

וכי האי גוונא - מי חייב [16]? והאמר רב סימון אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: 'המפנה חפצים מזוית לזוית, ונמלך עליהם והוציאן – פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך [17]'!?

לא תימא [18] 'על מנת להצניעו' אלא אימא '[19] על מנת להוציאו'; [20] הכא במאי עסקינן? - כשעמד [21].

'עמד' – למאי? אי לכתף - אורחיה הוא [22]!?

אלא בעומד לפוש.

אבל לכתף מאי?


עמוד ב

פטור [23]? אדתני היה מגרר ויוצא, מגרר ויוצא – פטור נפלוג וניתני בדידה [24]: 'במה דברים אמורים? בעומד לפוש, אבל לכתף – פטור'!?

אלא [25] - הא מני? - בן עזאי היא, דאמר [26] 'מהלך כעומד דמי' [27].

אבל זורק [28] מאי? פטור [29]? ניפלוג [וניתני] בדידה: 'במה דברים אמורים? במהלך, אבל זורק – פטור'!?

מגרר ויוצא איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא 'אין דרך הוצאה בכך' [30] - קא משמע לן.

ובמאי [31]?: אי ברברבי [32] - אורחיה הוא [33]! אי בזוטרי - לאו אורחיה הוא [34]!?

אלא במיצעי.

ודאפקיה להיכא?: אי דאפקיה לרשות הרבים - איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא [35]! אי דאפקיה לרשות היחיד [36] - איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא [מהתורה]!?

לא, צריכא דאפקיה לצידי רשות הרבים [37];

וכמאן [38]?: אי כרבי אליעזר, דאמר 'צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו' - איסור שבת איכא, איסור גניבה ליכא [שהרי לא הגביהו ברשות הרבים, ורש"י כתב לעיל דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים]! אי כרבנן, דאמרי 'צידי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו [כרשות הרבים לחייב בשבת]’ איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא [שהרי לא הגיע לרשות הרבים]!?

לעולם כרבי אליעזר, וכי אמר רבי אליעזר 'צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו' - הני מילי לענין חיובא דשבת, דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם, אבל לענין מיקנא – קני; מאי טעמא? דהא לא שכיחי רבים [39].

רב אשי אמר: [40] - כגון שצירף ידו [41] למטה משלשה [42] וקיבלו [43], כדרבא, דאמר רבא: ידו של אדם חשובה לו [44] כארבעה על ארבעה [45].

רב אחא מתני הכי [46]; רבינא מתני: לעולם דאפקיה לרשות הרבים, וברשות הרבים נמי קנה.

ותרוייהו - בדיוקא דהא מתניתא קמיפלגי, דתנן [47]: היה מושכו [48] ויוצא, ומת [49] ברשות בעלים – פטור [50]; הגביהו [51] או שהוציאו מרשות בעלים ומת – חייב: רבינא דייק מרישא, רב אחא דייק מסיפא:

רבינא דייק מרישא: היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים - פטור טעמא דמת ברשות בעלים, הא הוציאו מרשות בעלים [52] ומת – חייב!

רב אחא דייק מסיפא: הגביהו או שהוציאו - הוצאה דומיא דהגבהה: מה הגבהה דאתי לרשותיה אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה!

לרב אחא קשיא רישא לרבינא קשיא סיפא!?

רישא לרב אחא לא קשיא: כמה דלא אתי לרשותיה - רשות בעלים קרינא ביה;

סיפא לרבינא לא קשיא: 'הוצאה דומיא דהגבהה' לא אמרינן.

הבא על אחותו ועל אחות אביו [יש להן קנס; אף על פי שהן ב'הכרת' - אין בהן מיתת בית דין].

ורמינהו: [53] אלו הן הלוקין [54]: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו ועל הנדה,

הערות[עריכה]

  1. ^ בשעה שבולעה, ואף על גב דמיתה - לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה, מיפטר; וסבירא ליה לרב אשי 'מיתה לזה ותשלומין לזה' - פטור
  2. ^ הלכך: אף על גב דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה – פטור, הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה - מיתה ותשלומין באין כאחד: שעקירה צורך הנחה היא, ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה
  3. ^ למטה משלשה טפחים
  4. ^ ובציר משלשה - לאו הגבהה היא
  5. ^ משזרק את החץ
  6. ^ הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין
  7. ^ הלכך לא אמרינן 'משעת הגבהה אתחלה לה אכילה'
  8. ^ בידו בהליכה
  9. ^ הגביהו ברשות הבעלים והוציאו לרשות הרבים
  10. ^ בתשלומין אף על פי שנהרג
  11. ^ לשלם, דהגבהה קונה בכל מקום, וקמה לה ברשותיה [אף] להתחייב באונסים
  12. ^ שלא הגביהו ברשות הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים
  13. ^ כי הגביהו ברשות הבעלים וקנאו
  14. ^ חייב
  15. ^ משעת הגבהה אתחלה לה הוצאה
  16. ^ משום שבת
  17. ^ להוציאו
  18. ^ בהגביהו
  19. ^ הגביהו
  20. ^ ודקשיא לך נימא 'הגבהה צורך הוצאה היא' -
  21. ^ ועמידתו היא הנחה לעקירה ראשונה, ואין חיוב שבת באה לו על ידי עקירת חפץ הראשונה אלא על ידי עקירת גופו: שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא, ועקירת גופו כעקירת חפץ
  22. ^ ואין עמידתו הנחה לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת
  23. ^ מתשלומין, דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה, שבה נקנה לו הכיס; ומיתה ותשלומין באין כאחד
  24. ^ במגביה עצמו יכול לשנות בו חיוב ופטור
  25. ^ לא תוקמה כשעמד, ואפילו הכי: חיוב שבת, דעקירה - לאו מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה, אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן הבית
  26. ^ בפרק קמא דשבת
  27. ^ ועקירת כל פסיעה הויא עקירה, והנחת הרגל היא הנחה, הלכך קניה משעת הגבהה, וחיוב מיתה - בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה
  28. ^ הגביהו וזרקו
  29. ^ מתשלומין, דאתיא ליה חיוב שבת על ידי חיוב הגבהה, דתו ליתא עקירה אחריתי
  30. ^ ואין כאן חיוב שבת
  31. ^ איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך
  32. ^ כיס גדול שיש בו משוי להגביהו
  33. ^ לגררו, ופשיטא דהוצאה היא
  34. ^ ואמאי חייב משום שבת
  35. ^ דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים
  36. ^ לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים
  37. ^ סמוך לבתים, שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות; ומאותן חיפופי ולפנים קרי 'צידי רשות הרבים'
  38. ^ פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק 'כל גגות'
  39. ^ והוי ליה כסימטא דתיקון בה משיכה
  40. ^ מגרר ויוצא דקאמר 'פטור' - לעולם ברשות הרבים; ודקשיא לך 'איסור גניבה ליכא'
  41. ^ השניה
  42. ^ לפחות משלשה, סמוך לקרקע, ובידו אחת גיררה
  43. ^ ונפלה לתוך חברתה, וידו קניא ליה
  44. ^ לענין הנחת שבת
  45. ^ כמקום ארבעה על ארבעה; וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום - לענין מיקנא נמי חשוב מקום למיקני, כאילו הגביהה למעלה משלשה; ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי דליתי חיוב שבת עליה, וביאתה לרשות הרבים וקנייתה באין כאחד; ולהכי משני 'כשצירף' - דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד, דקתני 'מגרר ויוצא'
  46. ^ כדאמרן, דמשיכה ברשות הרבים לא קני, ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה
  47. ^ בבא קמא פ"ז מ"ו; בבלי דף עט,א
  48. ^ בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק 'מרובה'
  49. ^ השור
  50. ^ הגנב מלשלם כלום: דלא קני להתחייב באונסין
  51. ^ אפילו ברשות הבעלים
  52. ^ כל היכא דאפקיה ואפילו לרשות הרבים
  53. ^ מכות פ"ג מ"א
  54. ^ אם התרו בהן