ביאור:בבלי כתובות דף צו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תא שמע: אמר רבי זירא אמר שמואל: מציאת אלמנה לעצמה; אי אמרת בשלמא הניזונת תנן [1] – שפיר [2]! אלא אי אמרת ניזונת תנן [3] - [4] ניהוו [5] כבעל: מה בעל מציאת אשה לבעלה - הכא נמי מציאת אשה ליורשים?!

לעולם אימא לך ניזונת תנן; טעמא מאי אמור רבנן 'מציאת אשה לבעלה' - דלא תיהוי לה איבה; הני [ליורשים] - תיהוי להו איבה [6]!

אמר רבי יוסי בר חנינא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה [7] - אלמנה עושה ליורשים, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו [8].

אמר רבי יהושע בן לוי: כל מלאכות שהעבד עושה לרבו - תלמיד עושה לרבו, חוץ מהתרת מנעל [9].

אמר רבא: לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו, אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה.

אמר רב אשי: ובמקום שאין מכירין אותו נמי לא אמרן אלא דלא מנח תפלין, אבל מנח תפלין לית לן בה [10].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המונע תלמידו מלשמשו - כאילו מונע ממנו חסד, שנאמר: (איוב ו יד) למס מרעהו חסד [ויראת שדי יעזוב] [11].

רב נחמן בר יצחק אומר: אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר 'ויראת שדי יעזוב'.

אמר רבי אלעזר: אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה [12].

תניא נמי הכי: אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה.

וכן כי אתא רב דימי, אמר: מעשה בכלתו של רבי שבתַי שתפסה דסקיא [13] מלאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה.

אמר רבינא: ולא אמרן אלא למזוני, אבל לכתובה מפקינן מינה. מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא לכתובה, דממקרקעי ולא ממטלטלי - מזונות נמי ממקרקעי ולא ממטלטלי? אלא: למזוני מאי דתפסה תפסה - הכי נמי לכתובה.

אמר ליה רב יצחק בר נפתלי לרבינא: הכי אמרינן משמיה דרבא, כוותיך.

אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יוסי בן זימרא: אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות - איבדה מזונות.

השתא? שתים איבדה - שלש מיבעיא?

לא קשיא: כאן בעניה כאן בעשירה [14]; אי נמי כאן בפרוצה כאן בצנועה [15].

אמר רבא: לא אמרן אלא למפרע [16], אבל להבא יש לה.

בעי רבי יוחנן: יתומים אומרים "נתננו [17]" והיא אומרת "לא נטלתי" - על מי להביא ראיה?:


עמוד ב

נכסי [18] - בחזקת יתמי קיימי [19] ועל אלמנה להביא ראיה [20]? או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי [21] ועל היתומים להביא ראיה?

תא שמע, דתני לוי: 'אלמנה - כל זמן שלא ניסת [22] על היתומים להביא ראיה; ניסת - עליה להביא ראיה [23].'

אמר רב שימי בר אשי: כתנאי: 'מוכרת וכותבת "אלו למזונות מכרתי ואלו "לכתובה מכרתי" [24] - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: מוכרת וכותבת סתם, וכן כחה יפה [25]'; מאי? לאו בהא קמיפלגי: לרבי יהודה, דאמר: בעי לפרושי [26] - סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראיה [27], ורבי יוסי סבר: לא בעי לפרושי, נכסי בחזקת אלמנה קיימי [28] ועל היתומים להביא ראיה [29]?

ממאי? דלמא דכולי עלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה, ורבי יהודה עצה טובה קא משמע לן: דלא ליקרו לה 'רעבתנותא' [30]; דאי לא תימא הכי [31], הא דבעי רבי יוחנן [32] - תפשוט ליה ממתניתין [33]: [להלן משנה ג, דף צז,ב] מוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת "אלו למזונות מכרתי"!? אלא ממתניתין ליכא למשמע מינה, דעצה טובה קא משמע לן [34] - הכא נמי עצה טובה קא משמע לן; אי נמי דכולי עלמא נכסי בחזקת יתמי קיימי [35], והיינו טעמא דרבי יוסי: כדאביי קשישא, דאמר אביי קשישא: משל דרבי יוסי למה הדבר דומה? - לשכיב מרע שאמר "תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי" - רצה בחובו נוטלן, רצה במתנה נוטלן;

הערות[עריכה]

  1. ^ וסתם לן תנא כאנשי יהודה
  2. ^ איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת
  3. ^ וסתם לן כאנשי גליל, וליכא אלמנה שאינה ניזונת
  4. ^ אמאי מציאתה לעצמה?:
  5. ^ יורשים
  6. ^ דעל כרחם זנים אותה; אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים
  7. '^ השנויות בפרק 'אף על פי' (פירוש הקונטרס מ"ה, (לעיל נט,ב) טוחנת ואופה כו')
  8. ^ שהן מלאכות המקרבות חיבה והרגל דבר, כדאמרינן נמי בהא מסכתא (דף ד,ב) שאין נדה עושה אותן לבעלה
  9. ^ שהרואה אומר "עבד כנעני הוא"
  10. ^ שאין דרך עבדים להניח תפילין
  11. ^ הממיס עצמו מרעהו - ממיס ממנו חסדים; ואית דמפקא לה מדכתיב לעיל מיניה [פסוק יג] ותושיה נדחה ממני, וסמיך ליה למס מרעהו חסד
  12. ^ ולא מפקינן מינה, ואף על גב דפסקינן הלכתא בפרק 'מציאת האשה' (לעיל סט,ב) ממקרקעי ולא ממטלטלי - הואיל ותפסה תפסה
  13. ^ שק של עור, שקורין טשינ"א
  14. ^ היכולת בידה להמתין, הלכך אי נמי לא תבעה - לאו מחילה היא עד שלש שנים, אבל ענייה - מדלא תבעתן - מחלתן
  15. ^ בושה לבא לבית דין, הלכך בשתי שנים לאו מחילה היא
  16. ^ אותן שתי שנים שעברו איבדה
  17. ^ דמי מזונות [לשנה הבאה] [עיין תוס' ד"ה יתומים אמרו נתננו]
  18. ^ הבעל
  19. ^ והיא המוציאה מהם
  20. ^ ועליה להביא עדים שהודו יתומים בפניהם שלא קבלה, וכל זמן שלא תביא עדים לא תגבה
  21. ^ שהרי נשתעבדו בתנאי בית דין
  22. ^ והיא באה לתבוע מזונות של שנים שעברו
  23. ^ דמשניסת אין הנכסים ברשותה
  24. ^ בשטרות המכירה שהיא כותבת ללקוחות - כותבת את המכור למזונות, וכשהיא מוכרת לגבוי כתובה - תפרש בתוך השטר
  25. ^ כדבעינן לפרושי
  26. ^ הפירוש יפה לה
  27. ^ ואי לא פירשה מה לכתובה ומה למזונות, סוף כשתבא לתבוע - יאמרו לה "מה שמכרת לכתובה מכרת, וקבלת כתובתך", ואם תאמר להם: "אם כן תנו לי מזונות שאכלתי"! הם יאמרו: "נתננו ליך מטלטלין תמיד במזונותיך", והם נאמנים
  28. ^ והיא תחזיק בהם לצורך מזונותיה וכתובתה
  29. ^ לפיכך הסתם יפה לה, מפני לקוחות שלקחו שדות מבעלה: שאם יִכְלוּ כל נכסי היתומים - תחשוב כל מה שמכרה למזונות, ועל הלקוחות שלקחו מבעלה תחזור על כתובתה; שאם תפרש "לכתובה מכרתי" לא תוכל שוב לנתקן למזונות, ועל הלקוחות לא תחזור על מזונותיה, דתנן (גיטין פ"ה מ"ג, דף מח,ב) אין מוציאין ... למזון האשה והבנות מנכסים משעובדים
  30. ^ הרואה שמוכרת כל קרקעות אלו סבור שמוכרתן למזונות - מוציא עליה שם 'רעבתנותא', ושוב אין אדם נושאה
  31. ^ דטעמא דרבי יהודה לאו משום נכסי בחזקת יתמי הוא
  32. ^ 'על מי להביא ראיה?' - נהי דמתניתא דפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי לא שמיע ליה - מתניתין מיהא שמיע ליה, שהמשנה נשנית תמיד בבית המדרש
  33. ^ דעל אלמנה להביא ראיה, דמתניתין נמי מצרכה לה לפרושי כרבי יהודה
  34. ^ דלא ליקרו לה 'רעבתנותא'
  35. ^ היכא דאמרו יתומים "נתננו" - על אלמנה להביא ראיה, ואפילו הכי לרבי יוסי הסתם יפה לה לטריפת לקוחות שבחיי בעלה לכתובה, כמו שפירשתי וכדתני אביי קשישא