ביאור:בבלי כתובות דף צו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תא שמע: אמר רבי זירא אמר שמואל: מציאת אלמנה לעצמה; אי אמרת בשלמא הניזונת תנן [1] – שפיר [2]! אלא אי אמרת ניזונת תנן [3] - [4] ניהוו [5] כבעל: מה בעל מציאת אשה לבעלה - הכא נמי מציאת אשה ליורשים?!
לעולם אימא לך ניזונת תנן; טעמא מאי אמור רבנן 'מציאת אשה לבעלה' - דלא תיהוי לה איבה; הני [ליורשים] - תיהוי להו איבה [6]!
אמר רבי יוסי בר חנינא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה [7] - אלמנה עושה ליורשים, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו [8].
אמר רבי יהושע בן לוי: כל מלאכות שהעבד עושה לרבו - תלמיד עושה לרבו, חוץ מהתרת מנעל [9].
אמר רבא: לא אמרן אלא במקום שאין מכירין אותו, אבל במקום שמכירין אותו לית לן בה.
אמר רב אשי: ובמקום שאין מכירין אותו נמי לא אמרן אלא דלא מנח תפלין, אבל מנח תפלין לית לן בה [10].
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המונע תלמידו מלשמשו - כאילו מונע ממנו חסד, שנאמר: (איוב ו יד) למס מרעהו חסד [ויראת שדי יעזוב] [11].
רב נחמן בר יצחק אומר: אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר 'ויראת שדי יעזוב'.
אמר רבי אלעזר: אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה [12].
תניא נמי הכי: אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה.
וכן כי אתא רב דימי, אמר: מעשה בכלתו של רבי שבתַי שתפסה דסקיא [13] מלאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה.
אמר רבינא: ולא אמרן אלא למזוני, אבל לכתובה מפקינן מינה. מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא לכתובה, דממקרקעי ולא ממטלטלי - מזונות נמי ממקרקעי ולא ממטלטלי? אלא: למזוני מאי דתפסה תפסה - הכי נמי לכתובה.
אמר ליה רב יצחק בר נפתלי לרבינא: הכי אמרינן משמיה דרבא, כוותיך.
אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יוסי בן זימרא: אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות - איבדה מזונות.
השתא? שתים איבדה - שלש מיבעיא?
לא קשיא: כאן בעניה כאן בעשירה [14]; אי נמי כאן בפרוצה כאן בצנועה [15].
אמר רבא: לא אמרן אלא למפרע [16], אבל להבא יש לה.
בעי רבי יוחנן: יתומים אומרים "נתננו [17]" והיא אומרת "לא נטלתי" - על מי להביא ראיה?:
נכסי [18] - בחזקת יתמי קיימי [19] ועל אלמנה להביא ראיה [20]? או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי [21] ועל היתומים להביא ראיה?
תא שמע, דתני לוי: 'אלמנה - כל זמן שלא ניסת [22] על היתומים להביא ראיה; ניסת - עליה להביא ראיה [23].'
אמר רב שימי בר אשי: כתנאי: 'מוכרת וכותבת "אלו למזונות מכרתי ואלו "לכתובה מכרתי" [24] - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: מוכרת וכותבת סתם, וכן כחה יפה [25]'; מאי? לאו בהא קמיפלגי: לרבי יהודה, דאמר: בעי לפרושי [26] - סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראיה [27], ורבי יוסי סבר: לא בעי לפרושי, נכסי בחזקת אלמנה קיימי [28] ועל היתומים להביא ראיה [29]?
ממאי? דלמא דכולי עלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה, ורבי יהודה עצה טובה קא משמע לן: דלא ליקרו לה 'רעבתנותא' [30]; דאי לא תימא הכי [31], הא דבעי רבי יוחנן [32] - תפשוט ליה ממתניתין [33]: [להלן משנה ג, דף צז,ב] מוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת "אלו למזונות מכרתי"!? אלא ממתניתין ליכא למשמע מינה, דעצה טובה קא משמע לן [34] - הכא נמי עצה טובה קא משמע לן; אי נמי דכולי עלמא נכסי בחזקת יתמי קיימי [35], והיינו טעמא דרבי יוסי: כדאביי קשישא, דאמר אביי קשישא: משל דרבי יוסי למה הדבר דומה? - לשכיב מרע שאמר "תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי" - רצה בחובו נוטלן, רצה במתנה נוטלן;
הערות
[עריכה]- ^ וסתם לן תנא כאנשי יהודה
- ^ איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת
- ^ וסתם לן כאנשי גליל, וליכא אלמנה שאינה ניזונת
- ^ אמאי מציאתה לעצמה?:
- ^ יורשים
- ^ דעל כרחם זנים אותה; אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים
- '^ השנויות בפרק 'אף על פי' (פירוש הקונטרס מ"ה, (לעיל נט,ב) טוחנת ואופה כו')
- ^ שהן מלאכות המקרבות חיבה והרגל דבר, כדאמרינן נמי בהא מסכתא (דף ד,ב) שאין נדה עושה אותן לבעלה
- ^ שהרואה אומר "עבד כנעני הוא"
- ^ שאין דרך עבדים להניח תפילין
- ^ הממיס עצמו מרעהו - ממיס ממנו חסדים; ואית דמפקא לה מדכתיב לעיל מיניה [פסוק יג] ותושיה נדחה ממני, וסמיך ליה למס מרעהו חסד
- ^ ולא מפקינן מינה, ואף על גב דפסקינן הלכתא בפרק 'מציאת האשה' (לעיל סט,ב) ממקרקעי ולא ממטלטלי - הואיל ותפסה תפסה
- ^ שק של עור, שקורין טשינ"א
- ^ היכולת בידה להמתין, הלכך אי נמי לא תבעה - לאו מחילה היא עד שלש שנים, אבל ענייה - מדלא תבעתן - מחלתן
- ^ בושה לבא לבית דין, הלכך בשתי שנים לאו מחילה היא
- ^ אותן שתי שנים שעברו איבדה
- ^ דמי מזונות [לשנה הבאה] [עיין תוס' ד"ה יתומים אמרו נתננו]
- ^ הבעל
- ^ והיא המוציאה מהם
- ^ ועליה להביא עדים שהודו יתומים בפניהם שלא קבלה, וכל זמן שלא תביא עדים לא תגבה
- ^ שהרי נשתעבדו בתנאי בית דין
- ^ והיא באה לתבוע מזונות של שנים שעברו
- ^ דמשניסת אין הנכסים ברשותה
- ^ בשטרות המכירה שהיא כותבת ללקוחות - כותבת את המכור למזונות, וכשהיא מוכרת לגבוי כתובה - תפרש בתוך השטר
- ^ כדבעינן לפרושי
- ^ הפירוש יפה לה
- ^ ואי לא פירשה מה לכתובה ומה למזונות, סוף כשתבא לתבוע - יאמרו לה "מה שמכרת לכתובה מכרת, וקבלת כתובתך", ואם תאמר להם: "אם כן תנו לי מזונות שאכלתי"! הם יאמרו: "נתננו ליך מטלטלין תמיד במזונותיך", והם נאמנים
- ^ והיא תחזיק בהם לצורך מזונותיה וכתובתה
- ^ לפיכך הסתם יפה לה, מפני לקוחות שלקחו שדות מבעלה: שאם יִכְלוּ כל נכסי היתומים - תחשוב כל מה שמכרה למזונות, ועל הלקוחות שלקחו מבעלה תחזור על כתובתה; שאם תפרש "לכתובה מכרתי" לא תוכל שוב לנתקן למזונות, ועל הלקוחות לא תחזור על מזונותיה, דתנן (גיטין פ"ה מ"ג, דף מח,ב) אין מוציאין ... למזון האשה והבנות מנכסים משעובדים
- ^ הרואה שמוכרת כל קרקעות אלו סבור שמוכרתן למזונות - מוציא עליה שם 'רעבתנותא', ושוב אין אדם נושאה
- ^ דטעמא דרבי יהודה לאו משום נכסי בחזקת יתמי הוא
- ^ 'על מי להביא ראיה?' - נהי דמתניתא דפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי לא שמיע ליה - מתניתין מיהא שמיע ליה, שהמשנה נשנית תמיד בבית המדרש
- ^ דעל אלמנה להביא ראיה, דמתניתין נמי מצרכה לה לפרושי כרבי יהודה
- ^ דלא ליקרו לה 'רעבתנותא'
- ^ היכא דאמרו יתומים "נתננו" - על אלמנה להביא ראיה, ואפילו הכי לרבי יוסי הסתם יפה לה לטריפת לקוחות שבחיי בעלה לכתובה, כמו שפירשתי וכדתני אביי קשישא