ביאור:בבלי כתובות דף קט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

תשב עד שתלבין ראשה.

אדמון אומר ^[1]: יכולה היא שתאמר: "אילו אני פסקתי לעצמי - אשב עד שתלבין ראשי, עכשיו שאבא פסק - מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור"!

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

גמרא:

מתניתין - דלא כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, שיכולה היא שתאמר "אבא פסק עלי - מה אני יכולה לעשות"; על מה נחלקו? על שפסקה היא על עצמה, שחכמים אומרים 'תשב עד שתלבין ראשה'; אדמון אומר: יכולה היא שתאמר "כסבורה אני שאבא נותן עלי ועכשיו שאין אבא נותן עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור"!

אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון.

תנא: במה דברים אמורים ^[2]? - בגדולה, אבל בקטנה - כופין.

כופין למאן? אילימא לאב ^[3] - איפכא מיבעי ליה ^[4]!?

אלא אמר רבא: כופין לבעל ליתן גט.

אמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל 'רואה אני את דברי אדמון' - הלכה כמותו.

אמר ליה רבא לרב נחמן: אפילו בברייתא ^[5]?

אמר ליה: מי קאמרינן 'במשנה'? 'בכל מקום שאמר רבן גמליאל' קאמרינן!

אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה: שני דברים שאמר חנן - הלכה כיוצא בו ^[6]; שבעה דברים שאמר אדמון - אין הלכה כיוצא בו ^[7].

מאי קאמר?: אילימא הכי קאמר: 'שני דברים שאמר חנן - הלכה כמותו וכיוצא בו, ושבעה דברים שאמר אדמון אין הלכה כמותו ולא כיוצא בו' - והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל 'רואה אני את דברי אדמון - הלכה כמותו'!?

אלא הכי קאמר: שני דברים שאמר חנן - הלכה כמותו וכיוצא בו; שבעה דברים שאמר אדמון - אין הלכה כיוצא בו!

הא 'כמותו' - הלכה בכולהו'? והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל 'רואה אני את דברי אדמון' - הלכה כמותו': אמר - אִין, לא אמר – לא!

אלא הכי קאמר: שני דברים שאמר חנן - הלכה כמותו וכיוצא בו; שבעה דברים שאמר אדמון: יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו, ויש מהן שאין הלכה כמותו ^[8] אלא כיוצא בו: בכל מקום שאמר רבן גמליאל 'רואה אני את דברי אדמון - הלכה כמותו'; אינך – לא.

משנה:

העורר על השדה ^[9] והוא [ראובן] חתום עליה ^[10] בעד:

אדמון אומר ^[11]: ^[12] "השני נוח לי והראשון קשה הימנו' ^[13];

וחכמים אומרים: איבד את זכותו ^[14].

עשאה ^[15] סימן לאחֵר ^[16] - איבד את זכותו ^[17].

גמרא:

אמר אביי: לא שנו אלא עֵד, אבל דיין ^[18] - לא איבד את זכותו ^[19], דתני רבי חייא: 'אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן קראוהו ^[20],

עמוד ב

אבל הדיינין חותמים ^[21] אף על פי שלא קראוהו ^[22].

עשאה סימן לאחר [איבד את זכותו]:

אמר אביי: לא שנו אלא לאחֵר ^[23], אבל לעצמו ^[24] - לא איבד את זכותו, דאמר: אי דלא עבדי ליה הכי ^[25] - לא הוה מזבין לה ניהלי; מאי אית לך למימר? איבעי לי למימסר מודעא ^[26]? חברך - חברא אית ליה, וחברא דחברך - חברא אית ליה ^[27].

ההוא דעשאה סימן לאחר, ערער ושכיב ואוקים אפוטרופא. אתא אפוטרופוס לקמיה דאביי, אמר ליה: עשאה סימן לאחר איבד את זכותו!

אמר: אי הוה אבוהון דיתמי קיים, הוה טעין ואמר "תלם אחד עשיתי לך ^[28]"!

אמר ליה: שפיר קאמרת, דאמר רבי יוחנן: אם טען ואמר "תלם אחד עשיתי לך" – נאמן; ^[29] זיל הב ליה מיהת תלם אחד.

הוה עלה ^[30] ריכבא דדיקלי ^[31]. אמר ליה: אי הוה אבוהון דיתמי קיים, הוה טעין ואמר "חזרתי ולקחתי ממנו ^[32]"!

אמר ליה: שפיר קאמרת, דאמר רבי יוחנן: אם טען ואמר "חזרתי ולקחתיו ממנו" – נאמן! ^[33]'.

אמר אביי: האי מאן דמוקים אפוטרופא - נוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי.

משנה:

מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו ^[34]:

אדמון אומר ^[35]: ילך לו בקצרה ^[36];

וחכמים אומרים: יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר.

גמרא:

מאי טעמא דרבנן? שפיר קאמר אדמון ^[37]!?

אמר רב יהודה אמר רב: כגון שהקיפוה ארבעה בני אדם מארבע רוחותיה ^[38].

אי הכי מאי טעמא דאדמון?

אמר רבא: בארבעה דאתו מכח ארבעה, וארבעה דאתו מכח חד - כולי עלמא לא פליגי דמצי מדחי ליה; כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה ^[39]: אדמון סבר: מכל מקום דרכא אית לי גבך; ורבנן סברי [שיכול המחזיק בשדות סביבותיו לומר לו]: "אי שתקת - שתקת ^[40], ואי לא - מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו"!

ההוא דאמר ^[41] להו: "דיקלא לברת". אזול יתמי פלוג לנכסי, לא יהבו לה דיקלא.

סבר רב יוסף למימר: היינו מתניתין ^[42].

אמר ליה אביי: מי דמי? התם כל חד וחד מצי מדחי ליה ^[43], הכא דיקלא גבייהו הוא ^[44]!?

מאי תקנתייהו?

ליתבו לה דיקלא וליהדרו וליפלגו מרישא.

ההוא דאמר להו: "דיקלא לברת". שכיב ושביק תרי פלגי דדיקלא ^[45]. יתיב רב אשי וקא קשיא ליה: מי קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי 'דיקלא' או לא?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: קרו אינשי לתרי פלגי דיקלי 'דיקלא' ^[46].

הערות[עריכה]

^ 3
^ אברייתא קאי
^ אם באת לכוף את האב
^ לפי שהגדולה - תנאה תנאי
^ כשפסקה היא לעצמה
^ דחנן: רבן יוחנן בן זכאי [כגון במשניות בדף קה,א קז,ב: יפה אמר חנן]
^ כיוצא בו דאדמון רבן גמליאל [כגון במשנתנו]
^ שלא ראה [רבן גמליאל] את דבריו אלא בשלשה, שהיה לו לראות את דבריו בכולם
^ ראובן מערער על שדה שביד שמעון, ואומר "לוי שמכרהּ לך - גזלה ממני"
^ על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו
^ 4
^ יכול הוא שיאמר:
^ "מה שלא ערערתי בשעה שלקחת מלוי וחתמתי בתוך השטר עֵד - לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו, ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין"
^ דהואיל וחתם - הודה שאין לו עסק בה
^ המוחזק בה
^ שלא מכר לראובן זה העורר עליה, אלא לאיש אחר היה מוכר שדה מצד זו, ומצר לו ארבעת מצרי השדה, וכתב לו במצרים: "מצר פלוני שדה שלי" ועשה שדה זו סימן מצר ללוקח, ובשמו של מוכר, וְזֶה חתם על אותו שטר ולא ערער
^ אפילו לאדמון, דאין לומר כאן "השני נוח לי"
^ שהובא שטר המכירה בבית דין לקיימו כמשפט קיום שטרות: שהעדים באין ומעידין על כתב ידם והדיינין כותבין 'שטרא דנן נפקא לקדמנא ואסהידו סהדי אחתימות ידייהו ואישרנוהי וקיימנוהי'
^ שלא ידע מה כתוב בו שיערער עליו
^ שהרי על דברי השטר הם באים להעיד
^ בקיום
^ שהרי אינן מעידין אלא ש"שטר זה בא לפנינו והעדים הכירו שהיא חתימתן"
^ דוקא נקט מתניתין סימן לאחר
^ אבל עשאה המוחזק בה סימן לעצמו, של ראובן זה העורר עליה, שהיה שמעון מוכר שדה שבצדה לראובן זה העורר עליו, וכשמצר לו סימני המצרים כתב על שדה זו מיצר פלוני שלי, ולא מיחה ראובן
^ אם לא שתקתי
^ לומר לעדים בסתר "הוו יודעין שעל שדה זו שאצל זו שאני לוקח אני מערער, ומה ששתקתי למה שכתבה במצריה בשמו - שאם אני מוחה לא ימכור לי זאת"
^ ויודיעוהו ושוב לא ימכור לי
^ מענית המחרישה על פני כל השדה שמכר הודיתי לו בין שדה זו שאני עורר ובין אותה שמכר, ועל אותו תלם כתב "מצר פלוני שלי" וחתמתי על השטר ולא מחיתי
^ לאחר שהביא אפוטרופוס של יתומים ראיה שהיתה של אביהם וגזלה הימנו ולא היה למחזיק זכות בה אלא לפי שעשאה אביהן סימן בשמו של מחזיק - אמר ליה אביי לאפוטרופוס:
^ על אותו תלם
^ שורת דקלים מורכבין זה על גב זה
^ לאחר שעשיתיו סימן בשמו
^ דהפה שאסר הוא הפה שהתיר: דמאחר שיש עדים שהיתה שלו ונגזלה הימנו - אין לזה זכות באותו תלם אלא על פיו של זה שעשאה סימן לאחר, והרי חזר ואמר "לקחתיו"
^ שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו
^ 5
^ על כרחם יטול לו דרך לשדהו, אבל דרך קצרה יברור לו שלא ירבה ליטול
^ דקא סלקא דעתא כשארבעת השדות שסביבותיו של אדם אחד הן, דממה נפשך אורחיה גביה הוא
^ דכל חד וחד מדחי ליה: דרכך - לאו גבאי הוא
^ שלקחוה מאיש אחד אחר שהלך זה
^ ואוזיל גבך כשתקנה הדרך ממני
^ בשעת מיתתו
^ דאזלא גבי כל חד וחד, ומצי מדחי לה, כרבנן
^ של מזרח אומר לו "בצפון דרך שלך ואין לך אצלי כלום", וכן כל אחד ואחד
^ שהרי כל הנכסים היו יחד בשעת צוואה, ועל כולם הטיל הדקל, ולא פירש איזהו
^ שהיה לו בשותפות, ושאר דקלים הרבה היו לו, והיתומים היו נותנין לה אותן שני חצאין שיש טורח בהן יותר
^ ועל כרחה ידה על התחתונה, שהנכסים בחזקת היתומים, וְזוֹ אינה באה עליהם אלא מכח הצוואה

[1] 3

[2] אברייתא קאי

[3] אם באת לכוף את האב

[4] לפי שהגדולה - תנאה תנאי

[5] כשפסקה היא לעצמה

[6] דחנן: רבן יוחנן בן זכאי [כגון במשניות בדף קה,א קז,ב: יפה אמר חנן]

[7] כיוצא בו דאדמון רבן גמליאל [כגון במשנתנו]

[8] שלא ראה [רבן גמליאל] את דבריו אלא בשלשה, שהיה לו לראות את דבריו בכולם

[9] ראובן מערער על שדה שביד שמעון, ואומר "לוי שמכרהּ לך - גזלה ממני"

[10] על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו

[11] 4

[12] יכול הוא שיאמר:

[13] "מה שלא ערערתי בשעה שלקחת מלוי וחתמתי בתוך השטר עֵד - לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו, ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין"

[14] דהואיל וחתם - הודה שאין לו עסק בה

[15] המוחזק בה

[16] שלא מכר לראובן זה העורר עליה, אלא לאיש אחר היה מוכר שדה מצד זו, ומצר לו ארבעת מצרי השדה, וכתב לו במצרים: "מצר פלוני שדה שלי" ועשה שדה זו סימן מצר ללוקח, ובשמו של מוכר, וְזֶה חתם על אותו שטר ולא ערער

[17] אפילו לאדמון, דאין לומר כאן "השני נוח לי"

[18] שהובא שטר המכירה בבית דין לקיימו כמשפט קיום שטרות: שהעדים באין ומעידין על כתב ידם והדיינין כותבין 'שטרא דנן נפקא לקדמנא ואסהידו סהדי אחתימות ידייהו ואישרנוהי וקיימנוהי'

[19] שלא ידע מה כתוב בו שיערער עליו

[20] שהרי על דברי השטר הם באים להעיד

[21] בקיום

[22] שהרי אינן מעידין אלא ש"שטר זה בא לפנינו והעדים הכירו שהיא חתימתן"

[23] דוקא נקט מתניתין סימן לאחר

[24] אבל עשאה המוחזק בה סימן לעצמו, של ראובן זה העורר עליה, שהיה שמעון מוכר שדה שבצדה לראובן זה העורר עליו, וכשמצר לו סימני המצרים כתב על שדה זו מיצר פלוני שלי, ולא מיחה ראובן

[25] אם לא שתקתי

[26] לומר לעדים בסתר "הוו יודעין שעל שדה זו שאצל זו שאני לוקח אני מערער, ומה ששתקתי למה שכתבה במצריה בשמו - שאם אני מוחה לא ימכור לי זאת"

[27] ויודיעוהו ושוב לא ימכור לי

[28] מענית המחרישה על פני כל השדה שמכר הודיתי לו בין שדה זו שאני עורר ובין אותה שמכר, ועל אותו תלם כתב "מצר פלוני שלי" וחתמתי על השטר ולא מחיתי

[29] לאחר שהביא אפוטרופוס של יתומים ראיה שהיתה של אביהם וגזלה הימנו ולא היה למחזיק זכות בה אלא לפי שעשאה אביהן סימן בשמו של מחזיק - אמר ליה אביי לאפוטרופוס:

[30] על אותו תלם

[31] שורת דקלים מורכבין זה על גב זה

[32] לאחר שעשיתיו סימן בשמו

[33] דהפה שאסר הוא הפה שהתיר: דמאחר שיש עדים שהיתה שלו ונגזלה הימנו - אין לזה זכות באותו תלם אלא על פיו של זה שעשאה סימן לאחר, והרי חזר ואמר "לקחתיו"

[34] שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו

[35] 5

[36] על כרחם יטול לו דרך לשדהו, אבל דרך קצרה יברור לו שלא ירבה ליטול

[37] דקא סלקא דעתא כשארבעת השדות שסביבותיו של אדם אחד הן, דממה נפשך אורחיה גביה הוא

[38] דכל חד וחד מדחי ליה: דרכך - לאו גבאי הוא

[39] שלקחוה מאיש אחד אחר שהלך זה

[40] ואוזיל גבך כשתקנה הדרך ממני

[41] בשעת מיתתו

[42] דאזלא גבי כל חד וחד, ומצי מדחי לה, כרבנן

[43] של מזרח אומר לו "בצפון דרך שלך ואין לך אצלי כלום", וכן כל אחד ואחד

[44] שהרי כל הנכסים היו יחד בשעת צוואה, ועל כולם הטיל הדקל, ולא פירש איזהו

[45] שהיה לו בשותפות, ושאר דקלים הרבה היו לו, והיתומים היו נותנין לה אותן שני חצאין שיש טורח בהן יותר

[46] ועל כרחה ידה על התחתונה, שהנכסים בחזקת היתומים, וְזוֹ אינה באה עליהם אלא מכח הצוואה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]