ביאור:בבלי כתובות דף סו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דמעשה ידיה היא ^[1], אמר רבי עקיבא 'לעצמה' - מציאתה לא כל שכן? דתנן [נדרים פ"יא מ"ד]: ’[אמרה אשתו:] "קונם שאני עושה לפיך ^[2]" - אינו צריך להפר ^[3]. רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו' ^[4] [ואם כן לא יתכן שרבי עקיבא אומר מציאת האשה לבעלה]! אלא איפוך: 'מציאת האשה לבעלה; רבי עקיבא אומר: לעצמה'.

והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בהעדפה שלא על ידי הדחק ^[5] - כולי עלמא לא פליגי, דבעל הוי; כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק ^[6]: תנא קמא סבר: לבעלה, ורבי עקיבא סבר: לעצמה ^[7].

^[8] אמר רב פפא: מציאתה - כהעדפה שעל ידי הדחק דמי ^[9], פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן.

בעי רב פפא: עשתה לו שתים בבת אחת מהו? בעי רבינא: שלשה או ארבעה בבת אחת ^[10] מהו ^[11]?

תיקו.

בושתה ופגמה [שלה]:

מתקיף לה ^[12] רבא בר רב חנן: אלא מעתה [אם אדם מקבל דמי בושת כאשר לא הוא הנפגע הישיר בגופו]: בייש סוסתו של חבירו – הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת?!

וסוס בר בושת הוא [כלומר: הבעל רק טפל לאשה הנפגעת, ואם לה אין דמי בושת – גם לו אין, וכן סוס אין לו בושת ולכן גם לא לבעל הסוס]?

אלא: רקק בבגדו של חבירו - הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת!? וכי תימא הכי נמי – והתנן [בבא קמא פ"ט מ"ו]: רקק, והגיע בו הרוק, ופרע ראש האשה, והעביר טליתו ממנו - חייב ליתן לו ארבע מאות זוז ואמר רב פפא: לא שנו אלא בו, אבל בבגדו – פטור [ואם כן מדוע יקבל הבעל חלק מדמי בושת אשתו]?

בבגדו - לית ליה זילותא, אשתו - אית לה זילותא.

אמר ליה רבינא לרב אשי: אלא מעתה: בייש עני בן טובים, דאית להו זילותא לכולהו בני משפחה^[13] – הכי נמי דבעי למיתן להו בושת לכל בני משפחה?

אמר ליה: התם לאו גופייהו, הכא אשתו - גופיה הואי.

משנה:

הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו ^[14]: אמרו חכמים: יכול הוא שיאמר: "לאחיך הייתי רוצה ליתן, ולך אי אפשי ליתן ^[15]"! ^[16].

פסקה להכניס לו אלף דינר, הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה ^[17];

וכנגד השום ^[18] הוא פוסק פחות חומש ^[19];

שום במנה ושוה מנה ^[20] - אין לו אלא מנה ^[21];

שום במנה ^[22] - ^[23] היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר ^[24] [סלע = 4 דינר; 31 סלע = 124 דינר, ועוד דינר = 125 דינר]; ובארבע מאות ^[25] - היא נותנת חמש מאות ^[26];

מה

עמוד ב

[המשך המשנה]

שחתן פוסק ^[27] הוא פוסק פחות חומש ^[28]. ^[29]

גמרא:

תנו רבנן: אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ, אלא אפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם - יכול לומר "לאחיך הייתי רוצה ליתן, לך אי אפשי ליתן".

פסקה להכניס לו אלף דינר [הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה]:

היינו רישא?!

תנא שומא רבה ^[30] וקתני שומא זוטא ^[31]; תנא שומא דידיה ^[32] וקתני שומא דידה ^[33].

משנה:

פסקה להכניס לו כספים ^[34] - סלעה נעשה ששה דינרין ^[35]. ^[36]

החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה ^[37] לכל מנה ומנה ^[38];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה.

גמרא:

היינו פוסק כנגדם חמשה עשר מנה [במשנה הקודמת]?

תנא עסקא ^[39] רבה ^[40], ותנא עסקא זוטא ^[41], וצריכא: דאי תנא עסקא רבה - דנפיש רווחא, אבל עסקא זוטא, דזוטר רווחא - אימא לא!? צריכא; ואי אשמעינן עסקא זוטא, דזוטר זיונא ^[42], אבל עסקא רבה - דנפיש זיונא - אימא לא?! – צריכא.

החתן מקבל עליו עשרה דינר לקופה:

מאי קופה?

אמר רב אשי: קופה של בשמים.

ואמר רב אשי: לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים ^[43].

בעי רב אשי: במנה הנישום ^[44] או במנה המתקבל ^[45]? אם תימצי לומר מנה המתקבל יום ראשון, או כל יום ויום? אם תימצי לומר כל יום ויום - שבת ראשונה או כל שבת ושבת? אם תימצי לומר כל שבת ושבת - חדש ראשון או כל חדש וחדש? אם תימצי לומר כל חדש וחדש - שנה ראשונה או כל שנה ושנה?

^[46]

תיקו.

אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון ^[47] שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום ^[48]; אמרה להם "כך תפסקו לבנותיכם", וענו אחריה "אמן".

תנו רבנן: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו; ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים; כיון שראתה אותו - נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: "רבי! פרנסני"! אמר לה: "בתי - מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני." אמר לה: "בתי, ממון של בית אביך היכן הלך"? אמרה לו: "רבי! לא כדין מתלין מתלא בירושלים ^[49]: מלח ממון ^[50] חסר ^[51] ואמרי לה 'חסד ^[52]' ^[53]." "ושל בית חמיך היכן הוא'? אמרה לו: "בא זה ואיבד את זה"; אמרה לו: "רבי! זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה ^[54]. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ^[55], ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.

ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: 'אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו

הערות[עריכה]

^ ושייך למימר שיהא שלו, דמעשה ידיה תחת מזונות
^ מה שאני עושה יהא קונם לפיך
^ דמשעבדא ליה, ואפילו לשמא תעדיף נמי לא חיישינן, דאי מעדפה - נמי לבעל הוא
^ והעדפה דידה הוא וחייל עלה קונם
^ כגון שהיא עירנית ובעלת מלאכה
^ כגון שדחקה עצמה והעדיפה
^ וקא סלקא דעתא מציאתה כהעדפה שלא על ידי הדחק היא, והיכי פליגי בה
^ ומשני:
^ דרוב מציאות צריך לחזר אחריהם, כגון דגים שנשארו ביבשה, או צבי שבור, או לחפש סימא בקרקע [דבר ששמו או החביאו בקרקע: אוצר בלום]
^ [גירסת רש"י: שתים שלש וארבע בבת אחת: שומרת קישואים, וטווה פשתן, ומלמדת שיר לנשים בשכר, ומחממת ביצים בחיקה - או ביצי תולעים העושים משי, שהנשים מחממות אותן בחיקן והם נוצרים
^ מי הוי כעל ידי הדחק - או לא
^ אדרבי יהודה בן בתירא [שאמר: בזמן שבסתר - לה שני חלקים ולו אחד; ובזמן שבגלוי (שהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל) - לו שני חלקים ולה אחד
^ תוספות ד"ה עני בן טובים דאית להו זילותא לכל בני משפחה: שעליהם לשומרו מן המכים אותו; אבל עשיר בן טובים, שאין עליהם לשמור אותו - אין מתביישין עליו בני משפחה.
^ ונפלה לפני יבם, והוא תובע מה שפסקו לאחיו
^ או חלוץ או ייבם
^ אבל אחיו [החתן, שהתחייב לו אבי הכלה – אם לא מת] או יתן, או תשב עד שילבין ראשה
^ שליש יותר יקבלם עליו לכתוב בכתובתה, לבד תוספת שהוא מוסיף, לפי שמשתכר בהן. אלף דינר הן עשרה מנה
^ אם בא חתן לכתוב קבלה עליו כנגד אלף דינר של שום [שהעריכו את מה שהביאה באלף דינר], שתכניס לו בגדים או כלים המשתמשין בהן והן פוחתין, או פרקמטיא; ודרך הנועדים למזמוטי חתן לשומם יותר משויים לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה
^ לא מיבעיא דלא מוסיף, אלא שפוחת: שאם הכניסה שום של אלף דינר - הוא כותב שמונה מאות זוז
^ הכניסה שום לקבלו עליו בשטר הכתובה במנה, והוא שוה מנה בשוק לכל אדם
^ אין לו לומר "תנו לי עוד חמישיתו, שהרי אמרו לפחות חומש מן השום" - לפי שלא נאמרו דברים הללו אלא בשום ששמאוהו בבית חתנים והנשואים, ומיהו תוספת שליש לא יוסיף, שלא אמרו להוסיף שליש אלא לכספים שהן ראויים להשתכר מיד
^ שום שהוא מקבלו במנה: שאמרו לו "כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה"
^ צריך שישומו אותו בבית של חתונה שלשים ואחד סלע ודינר
^ דהוי מנה וחומשו
^ שום שיקבל עליו לכתוב ארבע מאות
^ לפי שומת הנועדים שם
^ ואם שמו הם תחלה והכניסה לו, בין שום קטן בין שום גדול
^ הוא כותב בשטר פחות חומש
^ ובגמרא מפרש לה למה לן כל הני.
^ דפחות חומש - רישא דתנא, וכנגד השום דקאי אאלף דינר
^ שום במנה - היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר; דלא תימא שומא רבה - הוא דדרך השמאים להעלותו על שוויו; אי נמי: שומא זוטא איכא דמעלו ליה טפי, שלא תתבזה בעיני הנועדים
^ היכא דקתני חתן פוסק - הרי שומא דידיה, כגון שהיא הכניסה קודם השום והוא שם אותו בחמש מאות - כשבא לכתוב יכתוב ארבע מאות, שאף הוא שם אותו חומש יותר על שוויו
^ היכא דקתני היא נותנת - שהוא כתב הכתובה קודם שבא השום, ועכשיו היא מביאתו, וקרוביה שמין אותו, וחתן פוסק; דתנא תרי זימני - חד לשומא רבה וחד לשומא זוטא
^ שהן מוכנים לשכר מיד
^ לכתוב בשטר הכתובה בששה דינר: יותר שליש, כדתנן לעיל
^ ובגמרא מפרש הא תו למה לי.
^ בגמרא מפרש שיתן לה עשרה זוּז
^ שהיא מביאה לו, ויקנו לה מהם בשמים לרחוץ בהם בתמרוקי הנשים, שכך שיערו: שהאשה המביאה לבעלה מנה - ראויה היא לבשמים של עשרה זוּז; ולא פירשו במשנה אם לכל יום אם לכל שבת אם לכל חדש אם לכל שנה
^ כספים קרי עסקא שהם עומדים להשתכר בהם להתעסק בהן תמיד
^ אלף דינר שיוסיף שליש ויכתוב ט"ו מנה
^ סלעה נעשה ששה דינר
^ זיונא: יציאה ואחריות [הוצאות ניהול ואחריות לסכום הקרן]
^ היו נוהגות להתקשט בבשמים
^ האי 'לכל מנה ומנה' דקאמר - לפי חשבון השומא קאמר
^ לפי חשבון שהוא מקבלן עליו, דהיינו פחות חומש
^ איני יודע ליישב סדר בעיות הללו לפי שיטת הש"ס; ונראה בעיני שכן סידרן: יום ראשון או כל יום יום; ואם תמצא לומר כל יום ויום - שבת ראשונה או כל שבת ושבת; ואם תימצי לומר כל שבת ושבת - חדש ראשון או כל חדש וחדש; ואם תימצי לומר כל חדש וחדש - שנה ראשונה או כל שנה ושנה? תוספות ד"ה ליום ראשון או לכל יום ויום: הרבה תמיהות אלו הבעיות: דאם יתן לה לעולם כדמסיק לכל שנה ושנה עשר דינר לכל מנה ומנה ליום - כמה במהרה יכלה אותו הממון! אלא ודאי נראה דעשר דינר יתן לה לכל מנה להתקשט לעולם; ומיבעי ליה אם יתן לה בבת אחת והיא תשמרנו להתקשט בו עד שתכלה ומשם ואילך אין קצבה לתכשיטין ויתן לפי כבודה או לא יתן לה בבת אחת אלא כדי קישוטה ליום.
^ שמת בעלה ובאת לבית דין לפסוק לה צרכיה מנכסיו
^ לצורך יום אחד
^ ולא כך היו מושלין משל בירושלים
^ הרוצה למלוח ממונו – כלומר: לגרום לו שיתקיים
^ יחסרנו לצדקה תמיד, וחסרונו זהו קיומו
^ יעשה ממנו חסד
^ ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי, וכלה ממונן: בא זה ואיבד זה לפי שנתערב בו
^ תוספת שהוסיף לה החתן
^ ערביים קרי 'אומה שפלה', ששוכני אהלים הם במדבר

[1] ושייך למימר שיהא שלו, דמעשה ידיה תחת מזונות

[2] מה שאני עושה יהא קונם לפיך

[3] דמשעבדא ליה, ואפילו לשמא תעדיף נמי לא חיישינן, דאי מעדפה - נמי לבעל הוא

[4] והעדפה דידה הוא וחייל עלה קונם

[5] כגון שהיא עירנית ובעלת מלאכה

[6] כגון שדחקה עצמה והעדיפה

[7] וקא סלקא דעתא מציאתה כהעדפה שלא על ידי הדחק היא, והיכי פליגי בה

[8] ומשני:

[9] דרוב מציאות צריך לחזר אחריהם, כגון דגים שנשארו ביבשה, או צבי שבור, או לחפש סימא בקרקע [דבר ששמו או החביאו בקרקע: אוצר בלום]

[10] [גירסת רש"י: שתים שלש וארבע בבת אחת: שומרת קישואים, וטווה פשתן, ומלמדת שיר לנשים בשכר, ומחממת ביצים בחיקה - או ביצי תולעים העושים משי, שהנשים מחממות אותן בחיקן והם נוצרים

[11] מי הוי כעל ידי הדחק - או לא

[12] אדרבי יהודה בן בתירא [שאמר: בזמן שבסתר - לה שני חלקים ולו אחד; ובזמן שבגלוי (שהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל) - לו שני חלקים ולה אחד

[13] תוספות ד"ה עני בן טובים דאית להו זילותא לכל בני משפחה: שעליהם לשומרו מן המכים אותו; אבל עשיר בן טובים, שאין עליהם לשמור אותו - אין מתביישין עליו בני משפחה.

[14] ונפלה לפני יבם, והוא תובע מה שפסקו לאחיו

[15] או חלוץ או ייבם

[16] אבל אחיו [החתן, שהתחייב לו אבי הכלה – אם לא מת] או יתן, או תשב עד שילבין ראשה

[17] שליש יותר יקבלם עליו לכתוב בכתובתה, לבד תוספת שהוא מוסיף, לפי שמשתכר בהן. אלף דינר הן עשרה מנה

[18] אם בא חתן לכתוב קבלה עליו כנגד אלף דינר של שום [שהעריכו את מה שהביאה באלף דינר], שתכניס לו בגדים או כלים המשתמשין בהן והן פוחתין, או פרקמטיא; ודרך הנועדים למזמוטי חתן לשומם יותר משויים לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה

[19] לא מיבעיא דלא מוסיף, אלא שפוחת: שאם הכניסה שום של אלף דינר - הוא כותב שמונה מאות זוז

[20] הכניסה שום לקבלו עליו בשטר הכתובה במנה, והוא שוה מנה בשוק לכל אדם

[21] אין לו לומר "תנו לי עוד חמישיתו, שהרי אמרו לפחות חומש מן השום" - לפי שלא נאמרו דברים הללו אלא בשום ששמאוהו בבית חתנים והנשואים, ומיהו תוספת שליש לא יוסיף, שלא אמרו להוסיף שליש אלא לכספים שהן ראויים להשתכר מיד

[22] שום שהוא מקבלו במנה: שאמרו לו "כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה"

[23] צריך שישומו אותו בבית של חתונה שלשים ואחד סלע ודינר

[24] דהוי מנה וחומשו

[25] שום שיקבל עליו לכתוב ארבע מאות

[26] לפי שומת הנועדים שם

[27] ואם שמו הם תחלה והכניסה לו, בין שום קטן בין שום גדול

[28] הוא כותב בשטר פחות חומש

[29] ובגמרא מפרש לה למה לן כל הני.

[30] דפחות חומש - רישא דתנא, וכנגד השום דקאי אאלף דינר

[31] שום במנה - היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר; דלא תימא שומא רבה - הוא דדרך השמאים להעלותו על שוויו; אי נמי: שומא זוטא איכא דמעלו ליה טפי, שלא תתבזה בעיני הנועדים

[32] היכא דקתני חתן פוסק - הרי שומא דידיה, כגון שהיא הכניסה קודם השום והוא שם אותו בחמש מאות - כשבא לכתוב יכתוב ארבע מאות, שאף הוא שם אותו חומש יותר על שוויו

[33] היכא דקתני היא נותנת - שהוא כתב הכתובה קודם שבא השום, ועכשיו היא מביאתו, וקרוביה שמין אותו, וחתן פוסק; דתנא תרי זימני - חד לשומא רבה וחד לשומא זוטא

[34] שהן מוכנים לשכר מיד

[35] לכתוב בשטר הכתובה בששה דינר: יותר שליש, כדתנן לעיל

[36] ובגמרא מפרש הא תו למה לי.

[37] בגמרא מפרש שיתן לה עשרה זוּז

[38] שהיא מביאה לו, ויקנו לה מהם בשמים לרחוץ בהם בתמרוקי הנשים, שכך שיערו: שהאשה המביאה לבעלה מנה - ראויה היא לבשמים של עשרה זוּז; ולא פירשו במשנה אם לכל יום אם לכל שבת אם לכל חדש אם לכל שנה

[39] כספים קרי עסקא שהם עומדים להשתכר בהם להתעסק בהן תמיד

[40] אלף דינר שיוסיף שליש ויכתוב ט"ו מנה

[41] סלעה נעשה ששה דינר

[42] זיונא: יציאה ואחריות [הוצאות ניהול ואחריות לסכום הקרן]

[43] היו נוהגות להתקשט בבשמים

[44] האי 'לכל מנה ומנה' דקאמר - לפי חשבון השומא קאמר

[45] לפי חשבון שהוא מקבלן עליו, דהיינו פחות חומש

[46] איני יודע ליישב סדר בעיות הללו לפי שיטת הש"ס; ונראה בעיני שכן סידרן: יום ראשון או כל יום יום; ואם תמצא לומר כל יום ויום - שבת ראשונה או כל שבת ושבת; ואם תימצי לומר כל שבת ושבת - חדש ראשון או כל חדש וחדש; ואם תימצי לומר כל חדש וחדש - שנה ראשונה או כל שנה ושנה? תוספות ד"ה ליום ראשון או לכל יום ויום: הרבה תמיהות אלו הבעיות: דאם יתן לה לעולם כדמסיק לכל שנה ושנה עשר דינר לכל מנה ומנה ליום - כמה במהרה יכלה אותו הממון! אלא ודאי נראה דעשר דינר יתן לה לכל מנה להתקשט לעולם; ומיבעי ליה אם יתן לה בבת אחת והיא תשמרנו להתקשט בו עד שתכלה ומשם ואילך אין קצבה לתכשיטין ויתן לפי כבודה או לא יתן לה בבת אחת אלא כדי קישוטה ליום.

[47] שמת בעלה ובאת לבית דין לפסוק לה צרכיה מנכסיו

[48] לצורך יום אחד

[49] ולא כך היו מושלין משל בירושלים

[50] הרוצה למלוח ממונו – כלומר: לגרום לו שיתקיים

[51] יחסרנו לצדקה תמיד, וחסרונו זהו קיומו

[52] יעשה ממנו חסד

[53] ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי, וכלה ממונן: בא זה ואיבד זה לפי שנתערב בו

[54] תוספת שהוסיף לה החתן

[55] ערביים קרי 'אומה שפלה', ששוכני אהלים הם במדבר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]