ביאור:בבלי כתובות דף כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

במסיח לפי תומו.

כי הא: דאמר רב יהודה אמר שמואל: 'מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר "זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כותנתי והטבילוני [1] לאכול בתרומה לערב [2]"

ורבי חייא מסיים בה: "וחבירי בדילין ממני, והיו קורין אותי "יוחנן אוכל חלות"' והעלהו רבי לכהונה על פיו.

תניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: כשם שתרומה חזקה לכהונה - כך מעשר ראשון חזקה לכהונה; והחולק בבית דין אינה חזקה [3]'.[4].

'מעשר ראשון'? דלוי הוא [ולא לכהן, וכיצד קבלת מעשר ראשון יהיה ראיה לכהונה]!?

כרבי אלעזר בן עזריה, דתניא: תרומה לכהן, מעשר ראשון ללוי - דברי רבי עקיבא; רבי אלעזר בן עזריה אומר: מעשר ראשון אף לכהן.

אימור דאמר רבי אלעזר בן עזריה 'אף לכהן', 'לכהן ולא ללוי' מי אמר?

אין! בתר דקנסינהו עזרא [5].

ודלמא איקרו ויהבו ליה [ללוי, למרות קנס עזרא, שהרי לא כולם סוברים כרבי אלעזר בן עזריה]?

אמר רב חסדא: הכא במאי עסקינן? - כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא, ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, וחלקו ליה לדידיה מעשר בבית הגרנות [וזוֹ ראיה שהוא כהן ולא בן גרושה וחלוצה].

[כיצד עובדה זו משמשת ראיה שהוא כהן?] 'לוי' [6] - דלאו לוי הוא [אם הוא בן חלוצה – וכי אינו משבט לוי, ומגיע לו חלוקת מעשר]?

מאי איכא למימר [מה היינו סוברים]? 'בן גרושה או בן חלוצה הוא' [ואינו כהן, אלא חלל]? [העובדה שחילקו לו מעשר היא משמעותית לפי שתי הדיעות להלן:]

לא מיבעיא למאן דאמר [7] 'מעשר ראשון אסור לזרים [זר שאינו לוי או כהן, שגם הוא משבט לוי]’ דלא הוו יהבי ליה, אלא אפילו למאן דאמר 'מעשר ראשון מותר לזרים' - הני מילי למיספק להו [לתת להם לאכול אם הם זקוקים לאוכל], אבל בתורת חלוקה לא יהבי ליה.

[ולא היו חולקים לחלל אם יש כהנים או לויים כשרים; ואם חלקו לו - סימן שהוא כשר.]

[אולם אפשר לפרש אחרת: שחלל אין לו דין לוי, והכל פשוט, שאם חלקו לבן של כהן – הוא ודאי כהן כי אינו לוי; אך מלשון רש"י: 'כלומר בלוי ליכא לספוקי דהא אביו כהן' לא משתמע שאינו לוי.]

והחולק בבית דין אינה חזקה - אי בבית דין לא הויא חזקה, היכא הויא חזקה?

אמר רב ששת: הכי קאמר: החולק תרומה בנכסי אביו עם אחיו בבית דין - אינה חזקה [8].

פשיטא [9]!?

מהו דתימא מדהנך לאכילה - האי נמי לאכילה? קא משמע לן הנך לאכילה, האי לזבוני.

רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד [רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד]:

רבן שמעון בן גמליאל היינו רבי אליעזר [10]? וכי תימא 'ערער חד' איכא בינייהו: דרבי אליעזר סבר 'ערער חד [11]', ורבן שמעון בן גמליאל סבר 'ערער תרי' - האמר רבי יוחנן: דברי הכל אין ערער פחות משנים!?

אלא הכא במאי עסקינן? דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא, ונפק עליה קלא [12] דבן גרושה או בן חלוצה הוא, ואחתיניה [13], ואתא עד אחד ואמר "ידענא ביה דכהן הוא"


עמוד ב

ואסקיניה [14], ואתו בי תרי ואמרי: "בן גרושה ובן חלוצה הוא", ואחתיניה, ואתא עד אחד ואמר "ידענא ביה דכהן הוא"; ודכולי עלמא [15] מצטרפין [16] לעדות, והכא במיחש לזילותא דבי דינא [17] קמיפלגי: תנא קמא סבר: כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה [18] חיישינן לזילותא דבי דינא; ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה, ולזילותא דבי דינא לא חיישינן [19].

מתקיף לה רב אשי: אי הכי - אפילו תרי ותרי [20] נמי [21]!?

אלא אמר רב אשי: במצטרפין לעדות קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: 'אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד [22]; רבי יהושע בן קרחה אמר: אפילו בזה אחר זה;

[23] ואין עדותן מתקיימת [24] בבית דין [25] עד שיעידו שניהם כאחד; רבי נתן אומר: שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו' [26].

משנה:

האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים:

על ידי ממון - מותרת לבעלה [27];

על ידי נפשות [28] - אסורה לבעלה [29].

גמרא:

אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: לא שנו [30] אלא שיד ישראל תקיפה על עובדי כוכבים [31], אבל יד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן - אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה.

מתיב רבא: העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על בת ישראל שהורהנה [32] באשקלון וריחקוה בני משפחתה, ועדיה [33] מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה, ואמרו להם [לבני משפחתה] חכמים: אם אתם מאמינים שהורהנה - האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה; ואם אי אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה - אל תאמינו שהורהנה! והא אשקלון [34] דיד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן, וקתני

הערות[עריכה]

  1. ^ מפני שסתם תינוק מטפח באשפות ושרצים מצויין שם
  2. ^ דצריך הערב שמש
  3. ^ קא סלקא דעתא שעל פי בית דין הקבוע בעיר היו חולקין לו תרומה בבית הגרנות
  4. ^ ולקמיה פריך: אי בבית דין לא הוי חזקה - היכא הויא חזקה?
  5. ^ ללוים דלא ליתבו להו, כדאמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (יבמות פו ב)
  6. ^ כלומר: בלוי ליכא לספוקי, דהא אביו כהן
  7. ^ פלוגתא היא ביבמות (שם)
  8. ^ להשבית מעליו קול היוצא על אמו שהיא גרושה והוא חלל
  9. ^ דהא אפילו הוא חלל יורש את אביו
  10. ^ דהא ודאי במקום שיש עוררין לא אמר רבן שמעון דליהוי חד נאמן, וכי אמר 'מעלין' - במקום שאין עוררין קאמר
  11. ^ הוי ערער ואין אחד נאמן עליו להכשירו
  12. ^ קול בעלמא ולא עדות
  13. ^ מן הכהונה עד שיבדקו את הדבר שמעלה הוא לכהונה
  14. ^ דבמקום קול הוי חד מהימן
  15. ^ בין לרבי אלעזר בין לרבי שמעון
  16. ^ שני עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדיות
  17. ^ שהורידוהו שני פעמים, ועכשיו יעלוהו ויבטלו דבריהם
  18. ^ והיינו דקאמר רבי אלעזר: דמאחר שהורדנוהו על פי העוררין - אין מעלין על פי עד זה השני, אף על פי שיש לצרפו עם האחר
  19. ^ ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמינן אחזקיה קמייתא דאסקיניה על פי עד הראשון שהוא נאמן, דהא אכתי אין עוררין, דקול - לאו עוררין הוא
  20. ^ אתו בהדי הדדי
  21. ^ בפעם שניה לרבי אלעזר לא מסקינן ליה
  22. ^ את העדות, לאפוקי אחד אומר "בפני הלווהו" ואחד אומר "בפני הודה לו עליו"
  23. ^ ופלוגתא אחריתי היא, ולאו רבי יהושע בן קרחה קאמר לה:
  24. ^ להתקבל
  25. ^ ואפילו ראו שניהן כאחד
  26. ^ ורבי אלעזר ורבן שמעון בפלוגתא דרבי נתן ורבנן פליגי
  27. ^ דמרתתי להפסיד ממונן ואינן מפקירין אותה
  28. ^ שהיתה נידונת למות
  29. ^ דהואיל ונוהגין בה הפקר - חוששין שמא נתרצתה באחד מהן
  30. ^ דעל ידי ממון מותרת לבעלה
  31. ^ ויראים לעשות שלא כדין שמא יפסידו ממונם
  32. ^ נתמשכנה
  33. ^ אותן שהעידו שהורהנה
  34. ^ דארץ פלשתים היא, ועוד כבר גלו ישראל