ביאור:בבלי כתובות דף מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

האומר "פתיתי [1] את בתו של פלוני" - משלם[2] בושת ופגם על פי עצמו, ואין משלם קנס; [3]

האומר "גנבתי" - משלם את הקרן על פי עצמו ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה;

"המית שורי את פלוני" [4] או "שורו של פלוני" - הרי זה משלם על פי עצמו [5];

"המית שורי עבדו של פלוני" [6] - אין משלם על פי עצמו [7];

זה הכלל: כל המשלם יתר על מה שהזיק - אינו משלם על פי עצמו.

גמרא:

וליתני "אנסתי"?

'לא מבעיא' קאמר: 'לא מבעיא "אנסתי", דלא קא פגים לה [8], דמשלם בושת ופגם על פי עצמו, אבל "פתיתי" - דקא פגים לה - אימא לא משלם על פי עצמו [9]? קא משמע לן.

מתניתין - דלא כי האי תנא, דתניא: רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: אף בושת ופגם אינו משלם על פי עצמו; לא כל הימנו [10] שיפגום בתו של פלוני.

אמר ליה רב פפא לאביי: [אם] ניחא לה לדידה [11] – מאי [אז מה – וכי דעתה לבד קובעת]? דלמא לא ניחא ליה לאביה [ולכן לא תקבל בשת ופגם]; ניחא ליה לאביה - מאי? דלמא לא ניחא להו לבני משפחה [12]; ניחא להו לבני משפחה - מאי? אי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה.

האומר "גנבתי" משלם את הקרן [על פי עצמו ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה]:

איתמר: פלגא ניזקא [13]: רב פפא אמר: פלגא ניזקא ממונא [14]; רב הונא בריה דרב יהושע אמר: פלגא ניזקא קנסא.

רב פפא אמר 'פלגא ניזקא ממונא': קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי [15], ובדין הוא דמשלם כוליה, ורחמנא הוא דחייס עלויה, דאכתי לא איעד תורא [16]; רב הונא בריה דרב יהושע אמר 'פלגא ניזקא – קנסא': קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי, ובדין הוא דלא לישלם כלל, ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דנינטריה לתוריה [17].

סימן היזיק מה והמית כלל:

תנן [18]: 'הניזק והמזיק 'בתשלומין [19]'; בשלמא למאן דאמר 'פלגא ניזקא ממונא' [רב פפא] - היינו דשייך ניזק בתשלומין [20], אלא למאן דאמר 'פלגא ניזקא קנסא' [רב הונא בריה דרב יהושע] - השתא דלאו דידיה קא שקיל [21], בתשלומין איתיה [22]?

לא נצרכא אלא לפחת נבילה [23].

'פחת נבילה'? תנינא [תוספתא ב"ק פ"א ה"א [ליברמן]]: ’’תשלומי נזק' - מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה' [24]?!

חדא בתם וחדא במועד, וצריכא: דאי אשמועינן תם - משום דאכתי לא איעד, אבל מועד, דאיעד - אימא לא!? ואי אשמועינן מועד - משום דקא משלם כוליה [25], אבל תם - אימא לא? צריכא.

תא שמע [בבא קמא פ"א מ"ד]: 'מה 'בין תם למועד? שהתם משלם חצי נזק מגופו [26], ומועד משלם נזק שלם מן העלייה [27]' ולא קתני ש'הַתָּם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו' [28]?!

תנא ושייר [29].

מאי שייר דהאי שייר?

שייר חצי כופר [30]?

אי משום חצי כופר - לאו שיורא הוא:


עמוד ב

הא מני - רבי יוסי הגלילי היא, דאמר 'תם משלם חצי כופר' [31]!

תא שמע: "המית 'שורי את פלוני" או "שורו של פלוני" - הרי זה משלם על פי עצמו – מאי? לאו בְּתָם [32]?

לא, במועד.

אבל בתם מאי? 'אינו משלם על פי עצמו'? אדתני סיפא '"עבדו של פלוני" - אינו משלם על פי עצמו' [33] - ניפלוג וניתני בדידה [34]: 'במה דברים אמורים – במועד, אבל תם אינו משלם על פי עצמו'?!

כולה במועד קמיירי [35].

תא שמע: זה הכלל: כל המשלם יתר על מה שהזיק [36] - אינו משלם על פי עצמו הא פחות ממה שהזיק [37] - משלם על פי עצמו!?

לא תימא 'הא פחות ממה שהזיק', אלא אימא 'הא כמה שהזיק משלם על פי עצמו'.

אבל פחות מאי? 'אינו משלם על פי עצמו'? ליתני 'זה הכלל: כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם על פי עצמו', דמשמע פחות ומשמע יתר!? תיובתא.

והלכתא: פלגא ניזקא קנסא [38].

'תיובתא' ו'הלכתא'?

אין: טעמא מאי איתותב [39]? משום דלא קתני '[40] כמה שהזיק [41]' [42]? [43] לא פסיקא ליה: כיון דאיכא חצי נזק צרורות [44], דהלכתא גמירי לה [45], דממונא הוא [46] - משום הכי לא קתני [47]!

והשתא דאמרת 'פלגא ניזקא קנסא', האי כלבא דאכל אימרי [48] ושונרא דאכיל תרנגולי רברבי - משונה הוא [49] ולא מגבינן בבבל [50], אבל זוטרי - אורחיה הוא [51] ומגבינן [52], ואי תפס [53] - לא מפקינן מיניה [54]; ואי [55]אמר [56] "אקבעו לי זימנא לארץ ישראל [57]" - מקבעינן ליה, ואי לא אזיל משמתינן ליה.

בין כך ובין כך [58] משמתינן ליה [59], דאמרינן ליה 'סליק הזיקך', מדרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר (דברים כב ח: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך) ולא תשים דמים בביתך [כי יפל הנפל ממנו].

הדרן עלך 'אלו נערות'


כתובות פרק רביעי 'נערה שנתפתתה'[עריכה]

קנסות באשה:

אונס

דברים פרק כב

[60] כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:

[61] וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:

מפתה

שמות פרק כב

[62] וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:

[63] אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת: ס

מוציא שם רע

דברים פרק כב

[64] כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:

[65] וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:

[66] וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה:

[67] וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:

[68] וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:

[69] וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ:

[70] וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: ס

[71] וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ:

[72] וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: ס

משנה:

נערה שנתפתתה - בושתה ופגמה וקנסה של אביה, והצער בתפוסה [73];

עמדה בדין עד שלא מת האב - הרי הן של אב; מת האב - הרי הן של אחין;

לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב - הרי הן של עצמה [74].

עמדה בדין עד שלא בגרה - הרי הן של אב;

מת האב [75] - הרי הן של אחין [76];

לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה - הרי הן של עצמה.

רבי שמעון אומר: אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב - הרי הן של עצמה [77];

הערות[עריכה]

  1. ^ בגמרא מפרש אמאי לא תנא "אנסתי"
  2. ^ Kesuvos 041: Hoda'as Ba'al Din making a person a "Rasha" אין אדם עושה עצמו רשע
    Sam Kosovsky asked:
    The Mishna told us that a person who comes to Bet Din and admits that he was
    mefateh someone is believed and owes the k'nas. 
    Why don't we apply the rule: "Ayn adam oseh es atzmo rasha," a person can not
    make himself into a rasha by his own admision?
    --------------------------------
    The Kollel replies:
    The Mishnah writes that one does not pay the Kenas on his own admission for
    Modeh b'Kenas Patur. However he does pay the Boshes and the Nezek, since that
    is compensation for damages and not a Kenas.
    The Acharonim discuss why we ever believe someone who admits to a liability
    (Hoda'as Ba'al Din) for one cannot testify against himself. The Ketzos
    haChoshen (34:4) brings in the name of Mahari Ibn Lev this rationale to prove
    that a person is not actually "believed that he owes money." Rather he
    creates a new liability with his admission.
    The Ketzos disagrees and says that when it comes to an admission of
    *liability* one *is* believed. He cites as the source Shemos 22:8.
    Dov Zupnik
    -------
    Tosfos in Bava Metzia (3b DH Mah) explains that admitting to a liability is
    not called making oneself a Rasha if such an admission is necessary to
    prevent himself from sinning further. Under such circumstances, his admission
    is an act of Teshuvah rather than an act of declaring himself a sinner.

    This certainly can be applied to a person who admits to owing money to his
    friend, since his Teshuvah is not full until he returns the money that he
    rightfully owes his friend. (This logic cannot be applied to obligations of
    Kenas, since he has no obligation whatsoever to pay a Kenas until *Beis Din*
    rules that he is obligated to pay it.)


    (See also Insights to Kesuvos 19:1, where we discuss the opinions that rule
    "Ein Adam Meisim Atzmo Rasha" only applies when a person *disqualifies* his
    future testimony in court by being branded a "Rasha," see Rashi 18b DH Ela
    she'Amru.)

    -Mordecai Kornfeld
  3. ^ בבבא קמא נפקא לן: מודה בקנס פטור מ'אשר ירשיעון אלהים' (שמות כב ח) - פרט למרשיע את עצמו;
  4. ^ והריני חייב בכופר
  5. ^ קסבר כופרא ממונא
  6. ^ והריני חייב שלשים סלע
  7. ^ דקנס נינהו שאפילו אין יפה דינר - נותן שלשים
  8. ^ אין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה; וכיון דלאו פגם דילה הוא - מהימנינן ליה למשקל מיניה
  9. ^ אימא לא נהימניה להחזיק את הלעז
  10. ^ שיוציא עליה לעז מזנה בעיר
  11. ^ לשאת את הלעז כדי להשתכר הממון
  12. ^ ובית דין אין עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם
  13. ^ שחייבה תורה שור תם
  14. ^ ומשלם על פי עצמו
  15. ^ אם לא ישמרום בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו], אלא מזיקין אפילו 'ניזקא דלאו אורחיה' - הלכך על מרייהו רמיא לנטורינהו, וזה שלא שמרו
  16. ^ ומיהו מה שמשלם - בדין משלם
  17. ^ שיוסיף שמירה על שמירתו
  18. ^ בבבא קמא פ"א מ"ג; דף יד,ב
  19. ^ שניהם מפסידין בדבר; סלקא דעתא דהכי קאמר: תרוייהו מטי להו בהאי פסידא, דניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא
  20. ^ דמפסיד פלגא בממוניה
  21. ^ דמה שנוטל בחנם נוטל
  22. ^ בתמיה
  23. ^ הא דקתני ניזק בתשלומין - לאו בפלגא דקא שביק קאמר, אלא בההוא פלגא ניזקא נמי דקני ליה רחמנא - מפסיד כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין: ששמין את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה, ומשלם החצי; אבל מה שהוזלו דמי נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה - אין המזיק משלם כלום באותו פחת; ובבבא קמא (י,ב) יליף לה מקראי; ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה - דניזק הוי [הניזק מפסיד את כולה]
  24. ^ תנא דברייתא דריש לישנא דמתניתין, דתנן בבבא קמא [פ"א מ"א]: משלם תשלומי נזק במיטב הארץ, ותנא עלה בברייתא דהאי דנקט תנא דמתניתין תשלומי נזק ולא תנא 'משלם את הנזק' - לאשמועינן אתא: שהניזק נוטל את נבילתו ומטפל בה ומוכרה, והמזיק משלים עליה מה שחייבתו תורה: אם תם חצי, ואם מועד הכל; ותרתי למה ליה לרבי למיסתם במתניתין דבעלים מטפלין בנבילה
  25. ^ ודיו בהפסד זה
  26. ^ אינו גובה אלא מגוף השור, ואם אין בו כדי חצי נזקו - יפסיד המותר
  27. ^ מן המיטב שבנכסי מזיק; דגבי תם כתיב (שמות כא) 'וחצו את כספו' – מגופו, ובמועד כתיב (שם) 'שלם ישלם שור'
  28. ^ ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא - ניתני נמי ש'התם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו': דמועד ודאי בדין משלם, שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו
  29. ^ לא שנה כל החילוקים שביניהם
  30. ^ שהרי אף יש חילוק זה ביניהם: שהמועד שהמית את האדם - משלם כופר שלם, ותם שהמית - אפילו חצי כופר, כדינו בניזקין, לא משלם, דכתיב 'בעל השור נקי' (שמות כא כח), ודרשינן (בבא קמא מא ב) נקי מחצי כופר
  31. ^ דדריש להאי 'נקי' - לדרשה אחריתי: לדמי ולדות, אם נגח אשה ויצאו ילדיה; הלכך לא הוה ליה לפלוגי בינייהו בכופר; וכי תימא הוה ליה לפלוגי, דהאי פלגא והאי כוליה! - ההיא בכלל רישא היא, דקתני 'תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם', ותנא בניזקין - והוא הדין לכופר
  32. ^ ואי משום דקתני בה "המית שורי את פלוני", דחיובו כופר, ותם לאו בר כופר הוא - הא מני רבי יוסי הגלילי היא
  33. ^ דלא אשכח פטור על פי עצמו אלא בעבד
  34. ^ בבן חורין ובבהמה נמי הוה מצי לשנויי חילוק, ולמיתני דאיכא דלא משלם על פי עצמו
  35. ^ במועד אתא לאשמועינן דאף הוא - יש בו חילוק: דאיכא ביה מידי דלא משלם על פי עצמו, ומאי ניהו? - נגיחת עבד; ואי הוה תני כדקאמרת - הוה שביק נמי לאורחיה: דרישא איירי במועד, וסיפא ניתני תם; ומה לי שבקה תנא לאורחיה גבי ניזק - לדלג מבן חורין לעבד, מה לי שבקה במזיק - ולדלג ממועד לתם?
  36. ^ כגון נגיחת עבד, וכן אונס ומפתה, ומוציא שם רע, ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה
  37. ^ כגון חצי נזק דתם
  38. ^ דהואיל וכל חצי נזק אינו אלא בניזקא דלאו אורחיה - לאו על מריה הוה רמיא למינטריה בהכי, אלא קנסא הוא, כי היכי דלוסיף ביה נטירותא
  39. ^ כלומר: תיובתא מאי היא
  40. ^ כל שאינו משלם
  41. ^ אינו משלם על פי עצמו
  42. ^ דלישתמע מינה נמי 'חצי נזק'
  43. ^ הא לאו תיובתא היא:
  44. ^ דמשתלם בנזקי בהמה: במהלכת והתיזה צרורות מתחת רגליה והזיקה, דתנן בבבא קמא (יז,א) דמשלמת חצי נזק, ובההוא חצי נזק קיימא לן בבבא קמא
  45. ^ מסיני
  46. ^ שהוא תולדה של רגל, ופטורה ברשות הרבים - כי רגל, וניזקי רגל לאו קנסא נינהו, אלא ממונא, שהרי מועדת מתחילתה, וגבי צרורות הוא דאקיל רחמנא, וכיון דממונא הוא משלם על פי עצמו
  47. ^ משום הכי לא פסיקא ליה למיתני 'כל שאינו משלם כמה שהזיק', דהא איכא האי
  48. ^ שחנק טלאים חיים ואכלם
  49. ^ אין דרכו בכך; וכל נזק משונה בבהמה הוי תולדה דקרן תמה, שאף היא משונה, שאין דרכה בכך, וחצי נזק הוא דמשלם וכיון דקנסא הוא
  50. ^ בדייני בבל, שאין שם סמיכה בזקנים, ולא מקרו מומחים; וגבי קנס כתיב 'ירשיעון אלהים' (שמות כב ח)
  51. ^ והוו להו נזקי ד'שן', ושן משלמת נזק שלם, וממונא הוא
  52. ^ וגובין אותו בבבל
  53. ^ ניזק ממונא דמזיק – [הרי הוא] גבי [גבה] קנסא דחצי נזקו, דאין צריך לצעוק לפנינו
  54. ^ וגבי פלגא נזקיה [ולא גובים ממנו בחזרה להחזיר למזיק את מה שתפס ראם כן בפועל נגבה]
  55. ^ לא תפיס ו
  56. ^ קמן [בבית הדין]
  57. ^ השיאוהו לילך עמי לדון לפני דייני ארץ ישראל
  58. ^ בין שרוצה ניזק לילך לארץ ישראל בין שאינו רוצה
  59. ^ למזיק, מיהא להרוג אותו כלב ולסלק היזיקיה
  60. ^ כח
  61. ^ כט
  62. ^ טו
  63. ^ טז
  64. ^ יג
  65. ^ יד
  66. ^ טו
  67. ^ טז
  68. ^ יז
  69. ^ יח
  70. ^ יט
  71. ^ כ
  72. ^ כא
  73. ^ והצער נמי לאביה באנוסה בתפוסה לישנא דקרא וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ (דברים כב כח)
  74. ^ כיון דלא עמדה בדין - לאו ממון הוא להורישו לבניו, ואמרינן (לקמן מג,א): 'אין אדם מוריש לבנו זכות שזכתה לו תורה בבתו', ויליף לה מקרא
  75. ^ משעמדה בדין בנערותיה, בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה
  76. ^ דכיון דעמדה בדין זכה בהן אב
  77. ^ אף על פי שעמדה בדין - לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה, ובגמרא יליף טעמא