ביאור:בבלי כתובות דף נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

סוף סוף כל העומד לגזוז כגזוז דמי?

דצריכא לדיקלא קאמינא [ועדיין אינן עומדות ליגזז].

ההוא יתום ויתומה [1] דאתו לקמיה דרבא, אמר להו רבא: העלו ליתום בשביל יתומה [2].

אמרי ליה רבנן לרבא: והא מר הוא דאמר 'ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה'?

אמר להו: אילו רצה שפחה לשמשו מי לא יהבינן ליה? כל שכן הכא, דאיכא תרתי [3].

תנו רבנן: אחד נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין להן אחריות מוציאין [4] למזון אשה ולבנות - דברי רבי; רבי שמעון בן אלעזר אומר: נכסים שיש להן אחריות מוציאין לבנות מן הבנים [5], ולבנות מן הבנות [6] ולבנים מן הבנים [7], ולבנים מן הבנות בנכסים מרובין; אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין [8]; נכסים שאין להן אחריות - מוציאין לבנים מן הבנים, ולבנות מן הבנות, ולבנים מן הבנות; אבל לא לבנות מן הבנים.

אף על גב דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו - הכא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר רבא: הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין לכתובה, בין למזוני, בין לפרנסה [9].

משנה:

לא כתב לה כתובה - בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין;

כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה 'כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך' – חייב [10], שהוא תנאי בית דין;

לא כתב לה 'אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו', ובכהנת [11] '[12]אהדרינך למדינתך' [13] – חייב, שהוא תנאי בית דין;

נשבית - חייב לפדותה, ואם אמר "הרי גיטה וכתובתה - ותפדה את עצמה" - אינו רשאי [14];

לקתה - חייב לרפאותה [15]; אמר "הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה" – רשאי [16].

גמרא:

מני?

רבי מאיר היא [17], דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות; דאי רבי יהודה - האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת "התקבלתי ממך מנה" [18], ולאלמנה מנה, והיא כותבת "התקבלתי ממך חמשים זוז" [19]!

אימא סיפא: כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז, ולא כתב לה "כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך" – חייב , שהוא תנאי בית דין' [20] - אתאן לרבי יהודה, דאמר אחריות טעות סופר הוא [21], דאי רבי מאיר - האמר אחריות לאו טעות סופר הוא, דתנן [בבא מציעא פ"א מ"ו]: מצא שטרי חוב - אם


עמוד ב

יש בהן אחריות נכסים [22] לא יחזיר [23] שבית דין נפרעין מהן [24]; אין בהן אחריות נכסים – יחזיר, שאין בית דין נפרעין מהן - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה לא יחזיר, שבית דין נפרעין מהן [25].

רישא רבי מאיר וסיפא רבי יהודה?! וכי תימא כולה רבי מאיר היא, ושאני ליה לרבי מאיר בין כתובה לשטרי [26] - ומי [האם] שאני ליה? והתניא: חמשה גובין מן המחוררין [27], ואלו הן: [28]פירות, [29]ושבח פירות [30], [31] והמקבל עליו לזון את בן אשתו ובת אשתו [32], [33] וגט חוב [34] שאין בו אחריות, [35] וכתובת אשה שאין בה אחריות.

מאן שמעת ליה דאמר אחריות לאו טעות סופר הוא? - רבי מאיר, וקתני 'כתובת אשה'?

איבעית אימא רבי מאיר, ואיבעית אימא רבי יהודה:

איבעית אימא רבי יהודה: התם כתבה ליה 'התקבלתי', הכא לא כתבה ליה 'התקבלתי' [36]; איבעית אימא רבי מאיר: מאי 'חייב' דקתני? מן המחוררין [37].

לא כתב לה [’אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו' ... חייב, שהוא תנאי בית דין]:

אמר אבוה דשמואל: אשת ישראל שנאנסה - אסורה לבעלה: חיישינן שמא תחלתה [38] באונס וסופה [39] ברצון. [40]

איתיביה רב לאבוה דשמואל: 'אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו'.

אישתיק.

קרי רב עליה דאבוה דשמואל: (איוב כט ט) שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם.

מאי אית ליה למימר? בשבויה הקילו [41]. ולאבוה דשמואל – אונס, דשריא רחמנא - היכי משכחת לה?

כגון דקאמרי עדים שצווחה מתחלה ועד סוף!

ופליגא דרבא, דאמר רבא: 'כל שתחלתה באונס וסוף ברצון - אפילו היא אומרת "הניחו לו, שאלמלא <לא> נזקק לה - היא שוכרתו" – מותרת'; מאי טעמא? יצר אלבשה [42].

תניא כוותיה דרבא: ’[במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה מותרת [43]; ויש לך [44] אחרת, שאף על פי שלא נתפשה [45] – מותרת; ואיזו? זו כל שתחלתה באונס וסופה ברצון.

תניא אידך: והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת, שאע"פ שנתפשה – אסורה, ואיזו? זו אשת כהן.

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לה אחרת, שאע"פ שלא נתפשה – מותרת! ואיזו? זו שקידושיה קדושי טעות [46], שאפילו בנה מורכב על כתיפה - ממאנת והולכת לה.

אמר רב יהודה: הני נשי דגנבו גנבי [47] - שריין לגוברייהו [48].

אמרי ליה רבנן לרב יהודה: והא קא ממטיאן להו נהמא [49]?

[50] מחמת יראה [51].

והא קא משלחן להו גירי [52]?

מחמת יראה.

ודאי [53] שבקינהו [54] ואזלן [55] מנפשייהו [56] - אסירן.

תנו רבנן: 'שבויי מלכות [57] - הרי הן כשבויין [58]; גנובי ליסטות אינן כשבויין.

והתניא איפכא?

מלכות אמלכות לא קשיא: הא במלכות אחשורוש [59], הא במלכות בן נצר [60]; ליסטות אליסטות לא קשיא: הא בבן נצר [61] הא בליסטים דעלמא [62].

ובן נצר - התם קרי ליה 'מלך' והכא קרי ליה 'לסטים'?

אִין: גבי אחשורוש - לסטים הוא [63]; גבי לסטים דעלמא - מלך הוא.

ובכהנת 'אהדרינך למדינתך' [– חייב, שהוא תנאי בית דין]:

אמר אביי: אלמנה לכהן גדול - חייב לפדותה, שאני קורא בה 'ובכהנת אהדרינך למדינתך' [64];

הערות[עריכה]

  1. ^ אח ואחות ונכסיהם ביד אפוטרופוס
  2. ^ העלו ליתום מזונות יתירים, שתיזון אחותו עמו
  3. ^ אחותו ותשמשנו
  4. ^ מן היתומים
  5. ^ למזונות ולפרנסה
  6. ^ לקטנות מן הגדולות: אם אין שם אלא בנות, והחזיקו גדולות בנכסים - מוציאין מידם וחולקות בשוה; והכא ליכא מזוני, שאין הבנות נזונות מן הבנות, לפי שכולן שוות בירושה
  7. ^ לקטנים מן הגדולים לחלוק בשוה
  8. ^ שאין בהן כדי לזון אלו ואלו עד שיבגרו, דאמרי רבנן: הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים
  9. ^ לנדוניא
  10. ^ להיות כל הנכסים אחראין לה ולא יכול לומר לה 'אין ליך אלא שדה הכתובה לך בשטר כתובתיך'
  11. ^ שאינו יכול לקיימה משנשבית, כותב לה
  12. ^ אפרקינך ו
  13. ^ לפי שאשת כהן אסורה לבעלה אם נאנסה
  14. ^ שכבר נתחייב בפדיונה משנשבית
  15. ^ שהרפואה כמזונות
  16. ^ שאין אדם חייב לזון גרושתו
  17. ^ פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה בפרק 'אף על פי' [פ"ה מ"א]
  18. ^ לשון שובר
  19. ^ ואפילו לא נתקבלה; ולרבי מאיר אינה יכולה למחול בעודה תחתיו, ומתניתין נמי, דקתני לא כתב לה כתובה - גובה כתובתה שלימה - קא סלקא דעתא ואפילו מחלה
  20. ^ שנשתעבדו נכסיו; וקא סלקא דעתא נשתעבדו בכל דין שעבוד, כאילו נכתב בתוך השטר, ואם ימכור נכסיו - תטרוף לקוחות
  21. ^ שטר שלא נכתב בו אחריות - לא מדעת המלוה נעשה, אלא סופר טעה, והרי הוא כמי שנכתב, וטורף מן המשועבדים
  22. ^ ששיעבד לוה נכסיו לאותה מלוה
  23. ^ לא יחזירנו מוצאו למלוה, ואפילו הלוה מודה שהוא חייב לו
  24. ^ ומפרש התם דחיישינן שמא פרעו [את השטר], ומן הלוה נפל, וזה שהוא מודה - עצת קנוניא היא ביניהם, לטרוף לקוחות, ויחלקו ביניהם!
  25. ^ דאחריות טעות סופר, הוא וטריף ממשעבדי, ומפסדי לקוחות; ובני פלוגתיה דרבי מאיר - רבי יהודה הוה בהדייהו, שבדורו היה
  26. ^ דבכתובה אית ליה אחריות טעות סופר הוא
  27. ^ אם יש נכסים בני חורין אצל החייב – נגבין, ואם לאו - אין נגבין מן המשועבדין
  28. ^ 1
  29. ^ 2
  30. '^ כדתנן במסכת גיטין (גיטין פ"ה מ"ג; מח,ב): אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם; וב'שנים אוחזין בטלית' (בבא מציעא יד ב) מפרש: לאכילת פירות ולשבח קרקעות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר, והשביחה, והרי היא יוצאה בדין מתחת יד הלוקח עם שבח שהשביח הלוקח: בזבל ובניר ועם פירות שבה, שהנגזל טורפה ממנו - כשהוא חוזר על המוכר שמכרה לו באחריות - גובה קרן מנכסים משועבדין ושבח מנכסים בני חורין, ולא מן המשועבדין, מפני תיקון העולם: לפי שאין קצובין; ואין הלוקח יודע בכמה להזהר
  31. ^ 3
  32. ^ אף הוא אין גובה מן המשועבדים, לפי שאין קצובין ואין כתובים; והא דתנן ב'הנושא' [כתובות פ"יב מ"ב]: והיא נזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבעלת חוב - מוקמינן לה התם (דף קב,ב) בשקנו לה מידו, דסתם קנין לכתיבה עומד
  33. ^ 4
  34. ^ כל שטרות נקראין 'גט'
  35. ^ 5
  36. ^ ואשמעינן מתניתין דאף על פי שלא כתב לה כתובה - לא אמרינן מחלה לו עלה, אלא אמרינן: סמכה על תקנת בית דין: שהכל יודעין שהנושא אשה יש לה כתובה
  37. ^ אף על פי שלא כתב לה אחריות - תנאי בית דין הוא להיות כל נכסיו אחראין לה בעודם לפניו, אבל אם מכרם - אינה טורפת לקוחות, הואיל ולא נכתב בשטר; ולא אמרינן 'אחריות טעות סופר הוא'
  38. ^ של בעילה
  39. ^ של בעילה
  40. ^ ולקמיה פריך: 'אונס דשריא רחמנא' - היכי משכחת לה?
  41. ^ שלא ראינוה שנבעלה, וכי קאמר איהו בנבעלה
  42. ^ וגם זה אונס, שבתחלת בעילה שהיא באונס - הלבישה הבועל יצר
  43. ^ 'והיא' - מיעוטא הוא, כלומר: בסתם אשה אמרתי לך טעם האיסור תלוי ב'לא נתפשה'
  44. ^ אשה
  45. ^ שברצון
  46. ^ על תנאי, ולא נתקיים התנאי, אם זינתה תחתיו - מותרת לו, לפי שאינה אשתו, אלא פנויה בעלמא היא
  47. ^ שלסטים גונבין מתחת בעליהן
  48. ^ לפי שבאונס הם באין עליהן
  49. ^ והרי אנו רואים שבעודן אצלן מוליכות להן לאותן גנבים לחם ומזון, אלמא רצון הוא
  50. ^ ומשני:
  51. ^ הוא דעבוד
  52. ^ כשנלחמין - מזמנות ומושיטות להם חיצים לירות
  53. ^ אי
  54. ^ גנבים ללכת אל בעליהן
  55. ^ ואינון אזלן
  56. ^ אל הגנבים
  57. ^ נשים ששבה המלך לתשמיש
  58. ^ ומותרין לבעליהן, כדתנן: ואותבינך לי לאינתו
  59. ^ הן כשבויין, לפי שמלך גדול הוא ,ויודעת שלא ישאנה, ובעילתה באונס
  60. ^ לסטים היה, ולכד עיירות ומלך עליהם, ונעשה ראש לסטים; ובדידיה תניא שבויי מלכות אינן כשבויין ואסורות לבעליהן דסברה מינסב קא נסיב לה, ונבעלת ברצון
  61. ^ בבן נצר אסורות, כדאמרינן, דסברה "מינסב נסיב לי והריני אשת מלך"
  62. ^ אפילו לקוחים שלו קשין לה, לפיכך אינה אלא אנוסה
  63. ^ הלכך מתניתא קמייתא, דמיירי במלכות אחשורוש - קרי לבן נצר 'גנובי ליסטות'; וברייתא דתנן איפכא: דגנובי ליסטות איירי בליסטים דעלמא קרי לבן נצר 'שבויי מלכות'
  64. ^ אלמנה לכהן גדול, קיימא לן לקמן בפרק 'אלמנה ניזונית' (ק,ב): יש לה כתובה, ותנאי כתובה דלמישקל ולמיפק קאי, אבל תנאי כתובה דלמיקם קמיה, כגון מזונות ורפואה - אמרינן ביבמות דלית לה [בפרק יש מותרות (פה,א)]; והכא אשמעינן אביי: דתנאי כתובה דפירקונה - אית לה, דמעיקרא אישתעבד לה, שהרי אף לכשרה לא היה מתנה 'ואותבינך לאינתו' אלא 'אהדרינך למדינתך'; והא נמי קרינן בה הכי, והאי תנאי נמי למישקל ומיפק קאי