ביאור:בבלי כתובות דף ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבי מאיר [1] היא, דאמר: מצוה לקיים דברי המת [2].

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכתא: בין שאמר "תנו" ובין שאמר "אל תתנו" - נותנין להם כל צורכם.

הא קיימא לן 'הלכה כרבי מאיר', דאמר מצוה לקיים דברי המת?

הני מילי - במילי אחרניתא, אבל בהא - מינח ניחא ליה [3], והא דאמר הכי - לזרוזינהו [4] הוא דאתא.

תנן התם: 'הפעוטות [5] - מקחן מקח וממכרן מכר במטלטלים [6].'

אמר רפרם: לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס [7], אבל יש שם אפוטרופוס - אין מקחן מקח ואין ממכרן מכר. ממאי? מדקתני [8] אין מעשה קטנה כלום.

ודלמא היכא דאיכא שליש שאני [9]?

אם כן [10] - ליתני 'אבל בקטנה יעשה שליש מה שהושלש בידו'! מאי אין מעשה קטנה כלום? - שמע מינה אפילו בעלמא [11].

הדרן עלך מציאת האשה


כתובות ע,א פרק שביעי המדיר

משנה:

המדיר את אשתו מליהנות לו: עד שלשים יום יעמיד פרנס [12]; יתר מיכן - יוציא ויתן כתובה. [13]

רבי יהודה אומר: בישראל [14] - חדש אחד יקיים, ושנים יוציא ויתן כתובה; בכהן [15] - שנים יקיים ושלשה יוציא ויתן כתובה.

המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות [16] יוציא ויתן כתובה.

רבי יהודה אומר: בישראל - יום אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובכהן - שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה.

המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין [17] יוציא ויתן כתובה.

רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה [18] ובעשירות [19] - [20] שלשים יום [21].

גמרא:

וכיון דמשועבד לה [22] - היכי מצי מדיר לה? כל כמיניה דמפקע לה לשיעבודה? והתנן [נדרים פ"יא מ"ד] "קונם שאיני עושה לפיך" - אינו צריך להפר! אלמא כיון דמשעבדא ליה לאו כל כמינה דמפקע ליה לשיעבודיה - הכא נמי: כיון דמשועבד לה לאו כל כמיניה דמפקע לה לשיעבודה!?

אלא מתוך שיכול לומר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" –


עמוד ב

נעשה כאומר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" [23].

ואם איתא להא דרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה", "קונם שאני עושה לפיך" - אמאי אינו צריך להפר? לימא 'מתוך שיכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה" - נעשה כמי שאומרת לו "איני ניזונת ואיני עושה"?

אלא לא תימא 'נעשה', אלא באומר לה [כך ממש:] "צאי - מעשה ידיך במזונותיך".

אי הכי 'פרנס' למה לה [מדוע צריך להעמיד שליש לפרנס אותה]?

בדלא ספקה [24].

אי בדלא ספקה - הדר קושיין לדוכתיה [כיצד יכול להדירה, הרי הוא משועבד לה]?!

אמר רבי אשי: במספקת לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים.

הני 'דברים קטנים' - היכי דמי? אי דרגילה בהו [25] - הא רגילה בהו! ואי לא רגילה בהו - פרנס למה לה?!

לא, צריכא דרגילה בבית נשא [בבית אביה] וקא מגלגלא בהדיה [אך הסכימה לחיות אתו בתנאים נחותים], דאמרה ליה: "עד האידנא [עכשיו], דלא אדרתן [שלא הדרת אותי מהנאה] - גלגילנא בהדך; השתא דאדרתן [אחרי שהראית לי יחס כזה] - לא מצינא [איני יכולה עוד] דאיגלגל בהדך.

ומאי שנא עד שלשים יום?

עד שלשים יום לא שמעי בה אינשי ולא זילא בה מילתא [ואין היא באה לידי בושה]; טפי שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא.

איבעית אימא: שהדירה כשהיא ארוסה.

ארוסה מי אית לה מזוני?

שהגיע זמן ולא נשאו [26], דתנן [כתובות פ"ה מ"ב]: הגיע זמן ולא נשאו - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה.

ומאי שנא 'עד שלשים יום'?

עד שלשים יום עביד שליח שליחותיה, טפי לא עביד שליח שליחותיה.

ואיבעית אימא: שהדירה כשהיא ארוסה, ונישאת [27].

'נישאת'? הא סברה וקבלה [28]!?

דאמרה "כסבורה אני שאני יכולה לקבל; עכשיו אין אני יכולה לקבל"! אימר דאמרינן הכי [29] גבי מומין; לענין מזוני מי אמרינן הכי [30]? [31]

אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [לא שהדירה בעודה ארוסה ונשאת].

עד שלשים יום יעמיד פרנס:

ופרנס - לאו שליחותיה קא עביד [32]!?

אמר רב הונא: באומר: "כל הזן אינו מפסיד" [כלומר: לא מינה שליח אלא הכריז כך, ומי שיזון יפרע ממנו].

וכי אמר הכי - לאו שליחותיה קעביד? והתנן [גיטין פ"ו מ"ו]: מי שהיה מושלך בבור ואמר "כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו" - הרי אלו יכתבו ויתנו [33]?

הכי? השתא: התם - קאמר 'יכתוב' [34], הכא מי קאמר 'יזון'? 'כל הזן' קאמר.

והא אמר רבי אמי: בדליקה התירו לומר [35] "כל המכבה אינו מפסיד" [36]; - בדליקה למעוטי מאי? לאו למעוטי כי האי גוונא [37]?

לא, למעוטי שאר איסורים דשבת [38].

מתיב רבה [נדרים פ"ד מ"ז]: המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל, ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו: "איש פלוני מודר הנאה ממני, ואיני יודע מה אעשה לו"! הוא נותן לו, ובא ונוטל מזה. הכי הוא דשרי, אבל 'כל הזן אינו מפסיד' – לא!

[אל תדייק כך, אלא] 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא 'כל הזן אינו מפסיד', דלעלמא קאמר [39], אבל האי, כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה - כמאן דאמר ליה "זיל הב ליה את" דמי [40]!? קא משמע לן.

גופא [נדרים פ"ד מ"ז]: 'המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו "איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו'; הוא נותן לו, ובא ונוטל מזה;

ביתו לבנות, וגדירו לגדור, ושדהו לקצור - הולך אצל פועלין הרגילין אצלו ואומר להן "איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו" - הן עושין עמו ובאין ונוטלים שכרן מזה.

[משנה ח] היו מהלכין בדרך ואין עמו מה יאכל - נותן לאחר לשום מתנה, והלה נוטל ואוכל, ומותר; ואם אין שם אחר - מניח על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר "הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ" והלה נוטל ואוכל – ומותר. ורבי יוסי אוסר.'

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוסי? - גזירה משום

הערות[עריכה]

  1. ^ דמתניתין
  2. ^ יעשה שליש מה שהושלש בידו
  3. ^ שיתנו להן כל צורכן
  4. ^ שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא יהו רעבתנין
  5. ^ תינוקות בני תשע ושמונה, כדאמרינן בהניזקין
  6. ^ דווקא, אבל במקרקעי – לא, עד שיביאו שתי שערות או עד שיהא בן עשרים
  7. ^ שמינהו אבי יתומים או ב"ד
  8. ^ במתניתין
  9. ^ שנשתלש לכך, ופירשו לו מה יעשה בהן; אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל הצריך, והרי אם מכרו אלו הפעוטות - אין זה שינוי מצות המת, שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם
  10. ^ דשליש דווקא, וטעמא לפי שפירשו לו לקנות שדה
  11. ^ במקום אפוטרופוס, דדמי קצת לשליש
  12. ^ שליח שיפרנסנה
  13. ^ אין הנאת תשמישו נאסר עליה, דהא משועבד לה; הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו להוציא וליתן כתובה, והנאת מזונות - בגמרא פריך והא משועבד לה.
  14. ^ אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו
  15. ^ שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה, ושמא סופו יתחרט - יהבו ליה רבנן זימנא טפי
  16. ^ "קונם פרי פלוני עלי", והוא קיים לה
  17. ^ "קונם בושם פלוני עלי" והוא קיים לה
  18. ^ באשה עניה אם לא נתן קצבה לדבר: עד מתי אסרו עליה - הוא דיוציא ויתן כתובה, אבל אם נתן קצבה - תמתין עד אותו זמן; ובגמרא מפרש עד כמה היא קצבתה
  19. ^ שרגילות לכך
  20. ^ עד
  21. ^ אם לא הדירה יותר אין כופין להוציא
  22. ^ למזונות
  23. ^ 'נעשה כאומר לה' - דאף על גב דלא אמר הרי הוא כאומר, דודאי אדעתא דהכי אדרה
  24. ^ מזונות למעשה ידיה הקצוב לה במשנת 'אף על פי' (לעיל סד,ב)
  25. ^ ומשועבד לה
  26. ^ דמדאורייתא לא משועבד לה, לפיכך חל הנדר - דאיסור דאורייתא הוא; ומדרבנן חייב לזונה; לפיכך יעמיד פרנס
  27. ^ דהשתא חייב במזונותיה, והנדר כבר חל עליו
  28. ^ יודעת היא שנאסר עליו לזונה וניסת לו
  29. ^ בשלהי פרקין, במתניתין
  30. ^ "סבורה הייתי"
  31. ^ יודעת היא שאי אפשר לה בלא מזונות!
  32. ^ בתמיה נמצא עובר על נדרו
  33. ^ אף על גב דלא אמר ליה לסופר 'כתוב'! הכא נמי: אף על גב דלא אמר ליה 'זון' - שלוחיה הוא
  34. ^ לשון צוואה לשומע קולו
  35. ^ בשבת
  36. ^ שאדם בהול על ממונו, אי לא שרית ליה - אתי לכבויי
  37. ^ בכל איסורין שבתורה
  38. ^ דחמירי, ולא התירו בהן לומר "העושה לי מלאכה זו אינו מפסיד" כדי שישמעו עובדי כוכבים ויעשו; אבל בנדרים לא גזור
  39. ^ לא דמי לשליחות כלל, דלא ייחד איש לעשותו
  40. ^ אימא לא