ביאור:בבלי כתובות דף מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

להא מילתא [1] נמי ליגמרו מהדדי!? - אמר קרא (שמות כב טו: וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה, ושכב עמה) מהר ימהרנה לו לאשה – 'לו' – מדעתו.

כיצד שותה בעציצו [אפילו היא חיגרת אפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין]:

אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא: ניתי עשה [2] ונדחה לא תעשה [3]!?

אמר לי: היכא אמרינן 'ניתי עשה ונידחי לא תעשה'? כגון מילה בצרעת, דלא אפשר לקיומיה לעשה, אבל הכא אי אמרה דלא בעינא - מי איתיה לעשה כלל [4]!

משנה:

יתומה שנתארסה ונתגרשה: רבי אלעזר אומר: האונס חייב, והמפתה פטור [5].

גמרא:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבי אלעזר - בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה [6], דאמר [רבי עקיבא] 'יש לה קנס וקנסה לעצמה'.

ממאי [7]?

מדקתני יתומה ... רבי אלעזר אומר: האונס חייב והמפתה פטור [8]: [9] יתומה [10] פשיטא [11] [12], אלא הא קא משמע לן: דנערה שנתארסה ונתגרשה – כיתומה: מה יתומה לעצמה - אף נערה שנתארסה ונתגרשה לעצמה.

אמר רבי זירא אמר רבה בר שילא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר.

קרי רב עליה דרבי אלעזר: 'טובינא דחכימי [13]' [14].

משנה:

איזהו 'בושת'?

הכל לפי המבייש [15] והמתבייש [16].

פגם - רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק: כמה היתה יפה וכמה היא יפה [17];

קנס שוה בכל אדם,

וכל שיש לו קצבה מן התורה שוה בכל אדם.

גמרא:

ואימא: 'חמשים סלעים' אמר רחמנא מכל מילי?

אמר רבי זירא: יאמרו "בעל בת מלכים – חמשים, בעל בת הדיוטות חמשים?" [18]

אמר ליה אביי: אי הכי, גבי עבד [19] - נמי יאמרו "עבד נוקב מרגליות שלשים, עבד עושה


עמוד ב

מעשה מחט [20] שלשים"?

אלא אמר רבי זירא [21]: אילו באו עליה שנים: אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה - יאמרו "בָּעַל שלימה חמשים, בָּעַל פגומה חמשים"? [22]

אמר ליה אביי: אי הכי גבי עבד נמי יאמרו "עבד בריא שלשים, עבד מוכה שחין שלשים"?

אלא אמר אביי: אמר קרא [23]: [דברים כב,כטף ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה] תחת אשר ענה [לא יוכל שלחה כל ימיו]: הני תחת אשר עינה, מכלל דאיכא בושת ופגם [24].

רבא אמר: אמר קרא: (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף [ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו]; הנאת שכיבה חמישים, מכלל דאיכא בושת ופגם.

ואימא לדידה [25]?

אמר קרא: (במדבר ל יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו) בנעוריה בית אביה [26] כל שבח נעוריה לאביה [27].

ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב: 'מנין שמעשה הבת לאביה? - שנאמר (שמות כא ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים] [28]: מה אמה מעשה ידיה לרבה, אף בת מעשה ידיה לאביה' - למה לי? תיפוק ליה מ'בנעוריה בית אביה'?

אלא [29]ההיא - בהפרת נדרים הוא דכתיב; וכי תימא נילף מיניה - ממונא מאיסורא לא ילפינן; וכי תימא נילף מקנסא [30] - ממונא מקנסא לא ילפינן!

אלא מסתברא [31] דאביה הוי, דאי בעי [32] מסר לה [33] למנוול ומוכה שחין [34].

פגם - רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת:

היכי שיימינן לה?

אמר אבוה דשמואל: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה לשמשו.

'שפחה בעולה לשמשו'? מאי נפקא ליה מינה?

אלא בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה, להשיאה לעבדו.

ולעבדו - מאי נפקא ליה [35] מינה [36]?

[מאי נפקא ליה. לכל אדם בבעילתה אם בעולה היא הואיל ולמלאכה קיימא]:

בעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו [37].

משנה:

כל מקום שיש מכר [38] - אין קנס [39]; וכל מקום שיש קנס [40] - אין מכר [41]: קטנה יש לה מכר ואין לה קנס; נערה יש לה קנס ואין לה מכר; הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר [42], אבל חכמים אומרים: 'יש לה קנס במקום מכר', דתניא: קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות - יש לה מכר ואין לה קנס; משתביא שתי שערות עד שתיבגר - יש לה קנס ואין לה מכר - דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכר - אין קנס, וכל מקום שיש קנס - אין מכר; וחכמים אומרים: קטנה מבת שלש שנים ויום אחד [43] - ועד שתיבגר - יש לה קנס.

קנס אין, מכר לא [44]?

אימא: 'אף קנס במקום מכר' [45].

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי מאיר [46]? אמר קרא [47]: (דברים כב יט: וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל) ולו תהיה לאשה [לא יוכל לשלחה כל ימיו] - במהוה עצמה [48] הכתוב מדבר;

ורבנן?

אמר ריש לקיש: אמר קרא: 'נערה' - אפילו קטנה במשמע.

שמעה רב פפא בריה דרב חנן מבי כלוחית, אזל אמרה קמיה דרב שימי בר אשי; אמר ליה: אתון - אהא מתניתו לה, אנן אהא מתנינן לה [49]: אמר ריש לקיש: המוציא שם רע [50] על הקטנה – פטור, שנאמר : (דברים כב יט: וענשו אותו מאה כסף) ונתנו לאבי הנערה [כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו]- נערה מלא דיבר הכתוב.

מתקיף לה רב אדא בר אהבה: טעמא - דכתב רחמנא 'נערה', הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה? והא כתיב (דברים כב כ) ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה [51] והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה [אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת הרע מקרבך] - וקטנה לאו בת עונשין היא!? אלא כאן נערה [52] - הא כל מקום שנאמר 'נער' - אפילו קטנה במשמע. [53]

הערות[עריכה]

  1. ^ שיהיה מפתה נושא על כרחו
  2. ^ לו תהיה לאשה
  3. ^ דאינה ראויה לבא בישראל כגון ממזרת
  4. ^ השתא נמי מלמדין אותה לומר "איני רוצה"
  5. ^ דכיון דיתומה היא, וקנס שלה היא, ואחילתיה דמדעתה, נתפתתה לו – פטור; ובגמרא מפרש ד'נתארסה ונתגרשה' מילתא אחריתי היא, ולא איתומה קאי
  6. ^ דאמר במתניתין 'נערה שנתארסה ונתגרשה - קנסה לעצמה'; והך 'נתארסה ונתגרשה' דרבי אלעזר - כשאביה קיים, וקרי לה 'יתומה' משום דפקע זכות אב מינה לגבי קנסא
  7. ^ דכרבי עקיבא סבירא ליה
  8. ^ אלמא יש לה קנס, ולעצמה - הלכך מפתה פטור, דמדעתה עבד, ואונס חייב; ואפילו אביה קיים
  9. ^ דאי
  10. ^ כדקתני -
  11. ^ דמפתה פטור
  12. ^ מסקנא דמילתא דרבי יוחנן היא
  13. ^ מאושר שבחכמים
  14. ^ 'אשרי' מתרגמינן 'טובאי'. רבי אלעזר הוא רבי אלעזר בן שמוע, ותלמידו של רבי עקיבא היה, כדאמרינן ביבמות ב'הבא על יבמתו' (סב,ב): והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנה להם: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע
  15. ^ אדם בינוני המבייש - בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב
  16. ^ לפי חשיבותו - בושתו
  17. ^ בגמרא מפרש מאי גריעותא מחמת בעילה
  18. ^ והיכן הוא חילוק שביניהן? אצל בושת; הלכך יהיב בושת!
  19. ^ שנגחו שור שנתנה תורה קצבה: שלשים שקלים
  20. ^ חייט תופר
  21. ^ מהכא מסתברא שאין בושת בכלל חמשים
  22. ^ דאם כן אין הפרש בין בָּעַל שלימה לבעל פגומה שנבעלה שלא כדרכה; והיכן הוא הפרש שביניהם? שמע מינה גבי בושת: כיון שנפגמה כבר - אין בושתה רב כשלימה!
  23. ^ גבי חמשים כסף כתיב
  24. ^ מכלל דבושת ופגם, שאינם משום עינוי, שהרי ישנן בשאר חובלין; [עינוי] אינו בכלל זה; פגם - הוא נזק הנישום נמי בשאר חבלות
  25. ^ דבשלמא קנס כתיב ביה 'ונתן לאבי הנערה'; אלא הני - ליהוו לדידה
  26. ^ גבי נדרים כתיב, ומיהו איכא למשמע מינה
  27. ^ דבימי נעוריה תלאה הכתוב: בבית אביה
  28. ^ הקיש בת לאמה
  29. ^ על כרחך מהתם לא מצי למילף ד
  30. ^ מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון נעורים לאביה
  31. ^ דבושת ופגם
  32. ^ שהרי בידו לביישה בבושת בעילה ולפוגמה בפגם בעילה:
  33. ^ לקדשה בביאה
  34. ^ כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושיה: בכסף ובשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפוגמה ולביישה בושה זו - השתא אפסדיה האי דפגמה
  35. ^ למריה
  36. ^ אם בעולה היא? מי קפיד מריה אלא שיהו להן ולדות
  37. ^ שזהיר בעבודתו ואף הוא רוצה לעשות לו נחת רוח להטעימו טעם בתולה
  38. ^ לאב בבתו, דהיינו בקטנותה
  39. ^ דאין קנס לקטנה
  40. ^ משהיא נערה
  41. ^ דתניא (ערכין כט ב): יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה? אמרת: מכורה כבר - יוצאה עכשיו; שאינה מכורה - אינו דין שלא תימכר!
  42. ^ דאמר אין קנס לקטנה
  43. ^ שביאתה ביאה ואין בתוליה חוזרין
  44. ^ בתמיה
  45. ^ משתהא ראויה לביאה עד שתביא שתי שערות הוו תרוייהו, ומשהביאה שערות עד שתבגר: קנס ולא מכר
  46. ^ דאמר קטנה אין לה קנס
  47. ^ גבי קנס
  48. ^ במי שיש בידה להקנות עצמה לאישות
  49. ^ להא דריש לקיש דאמר 'כל מקום שנכתב נערָ בלא ה' וקרינן נערה - ללמד על הקטנה בא'
  50. ^ 'לא מצאתי לבתך בתולים'
  51. ^ פסוק כא
  52. ^ האי דכתיב 'נערה' מלא - לאו לגלויי עליה אתא, אלא על כל מקום שנאמר 'נער' – חסר; ויליף הכי: כאן, שאי אפשר אלא בנערה כתיב נערה מלא, וללמדך
  53. ^ Kesuvos 040b: Na'ara versus Na'ara*h* נערה: קרי וכתיב – נער
    Jay Levine asked:

    At the very bottom of 40b, the Gemara ends up that Na'arah with a "heh" excludes a ketana, but without a "heh" includes one. 

    Now, the first pasulk by motzei shem rah has a heh, and it is from there that we learn this principle, because obviously a ketana is not bas onshin.  However, the next two pesukim, which deal with the actual onesh of the woman, na'ara is spelled without a "heh"; hence, if the limud is correct, a ketana would be included.  Yet we know that isn't so.  the pesukim by motze shem rah seem to be internally inconsistent -- the first pasuk with a "heh" and the last two without a heh.  So how can we in fact have a staright-forward limud?

    I appreciate your help.
    Jay Levine, Silver Spring, MD
    --------------------------------

    The Kollel replies:

    Excellent question! Your question may be divided into two separate points :

    (a) How can the Gemara say that when the word "Na'ara" (without a "Heh") appears in the verse, it implies even a Ketanah? We find this word used in the verse regarding the punishment of Misah for a Na'arah ha'Me'urasah, in
    the section dealing with Motzi Shem Ra, which certainly is referring only to a Gedolah!

    In fact, besides the two verses which you mentioned from the section dealing with Motzi Shem Ra, we find in the section dealing with a Na'arah Me'urasah who allowed herself to be seduced (Pituy) that the Torah refers to her as a "Na'ara" (without a "Heh") when teaching that she is to be killed (see Devarim 22:24). Your question, then, applies there as well.

    (b) Even if we reconcile the wording in the verses mentioned above, how is it possible to learn from the word "Na'arah" (with a "Heh"), written with regard to the Kenas of Motzi Shem Ra, that in every place that it is written without a "Heh" that it refers even to a Ketanah? This cannot be the reason why it is written with a "Heh" in the Pasuk referring to Motzi Shem Ra (i.e. to imply only a Gedolah), because if so, then it should write "Na'arah" (with a "Heh") throughout all of the verses of Motzi Shem Ra! It must be that the word is spelled with a "Heh" to teach some other Halachah, which applies only to the *Kenas* of Motzi Shem Ra (where "Na'arah" is written with a "Heh") and not to the other laws of Na'arah, such as her stoning when she is found guilty (where "Na'ara" is written without a "Heh").

    Let us address these two questions, one by one:

    (a) The fact that the Torah uses the word "Na'ara" (without a Heh) even when it refers to the punishments which only a Gedolah receives, does not contradict the Gemara's assertion. The Gemara's intention is not that "Na'ara" implies *only* a Ketanah, nor does the word "Na'ara" imply that the law written in the verse applies *also* to a Ketanah. Rather, the Gemara's intention is that "Na'ara" is a general term that can include any young woman
    until the age of Bogeres. Accordingly, wherever there is no necessity to limit the Halachah being taught by the verse to a Na'arah (age twelve), then the term "Na'ara" denotes both a Na'arah and a Ketanah. Conversely, wherever we find that the Torah excludes a Ketanah from the Halachah discussed in the verse, then the word "Na'ara" is to be interpreted to be referring only to a Na'arah of twelve years of age. Therefore, wherever the Torah writes the word "Na'ara" without a "Heh" with regard to a Chiyuv Misah (which applies only to
    a Gedolah)
    , it must be referring only a Na'arah of twelve years of age. This does not conflict with the principle of the Gemara here that "Na'ara" implies a girl from one day old to a Bogeres.

    Even so, this does not begin to answer your second question.

    2. The simplest answer would be that the Torah writes the word "Na'arah" with the extra "Heh" only in one place in order to teach us that without a "Heh," the word "Na'ara" includes a Ketanah as well. Once the Torah has taught us this, it no longer saw it necessary to add the extra "Heh" in other places (even where the word "Na'ara" refers only to a Gedolah). This approach, though, is somewhat forced.

    Rather, it seems that the answer is as follows. TOSFOS (40b, DH Ha) points out that from the words of the Chachamim in Sanhedrin (66b), it is clear that even the verse that describes the stoning of the Na'arah ha'Me'urasah is talking about both a Na'arah *and a Ketanah*. Even though we obviously do not administer Misah to a Ketanah, nevertheless the other things Halachos associated with the Na'ara's stoning which are mentioned in the verse *do* apply to a Ketanah ha'Me'urasah (such as stoning the man who had relations
    with her)
    . If so, how can the Gemara prove from the fact that the Na'arah mentioned in the section of Motzi Shem Ra gets Misah if she was Mezanah, that the other verses in that Parshah (the verses dealing with payment of Kenas if she was not Mezanah) are referring also just to a Na'arah (and not a Ketanah)? Why does the Gemara say that we do not need a Pasuk to teach that the Kenas of Motzi Shem Ra is limited to a Na'arah? (See Tosfos there who suggests two answers, and the Shitah Mekubetzes there in the name of Tosfos who suggests a third answer, and Tosfos on 44b DH Ha Lav Hachi, who suggests a fourth answer.)

    What we see from Tosfos -- no matter which of the answers to his question we accept -- is that the Chiyuv of Sekilah for one who has relations with a Na'arah ha'Me'urasah applies also to one who has relations with a Ketanah (according to the Chachamim who argue with Rebbi Meir in Sanhedrin 66b, as we noted above). If so, the verse discussing the stoning of the Na'arah ha'Me'urasah and her seducer, and the verse discussing the stoning of the wife in a case of Motzi Shem Ra, is *not* really limited to a Na'arah, but applies to a Ketanah as well. (We might add, to further clarify this point, that in truth, even a Ketanah should be stoned for her purposeful
    transgression; it is just that the Torah had mercy on her because of her age, as the Gemara says in Sanhedrin 55b.)


    According to this, it is clear why the Chiyuv of *Sekilah* of the Na'arah ha'Me'urasah cannot be written with a "Heh." The verses discussing the stoning are also applicable to a Ketanah, who is *fit* to receive Sekilah (but is exempted from another reason -- she is underage). This has practical ramifications with regard to the adulterer, who is a Gadol and  *will* receive Sekilah (and not Chenek) for having relations with the Ketanah Me'urasah. Only in the verse that discusses the Kenas of Motzi Shem Ra (when the girl was *not* Mezanah) does the Torah write "Na'arah" with a "Heh" to teach that one is completely exempt from the Kenas from being Motzi Shem Ra
    about a Ketanah, as our Sugya says (since Hotza'as Shem Ra on a Ketanah is not as serious a disgrace to the father, see Tosfos 40b ibid.).


    However, all that we have said above answers the question only according to the Chachamim who argue with Rebbi Meir, for they say that a man who commits adultery with a Ketanah Me'urasah is punished with Sekilah. However, according to Rebbi Meir (Sanhedrin ibid.), one who commits adultery with a Ketanah is exempt from the Chiyuv of Sekilah (just as the Ketanah is) and only receives Chenek. If so, your question remains; the Torah should have written Na'arah with a "Heh" even when it discusses the stoning of a Na'arah ha'Me'urasah.

    The answer is that Tosfos (44b, DH Ha Kol) already pointed out that Rebbi Meir does not agree with the entire rule that "Na'ara" without a "Heh" refers even to a Ketanah. "Na'arah" with a Heh and "Na'ara" without are similar in meaning; they refer only to a Na'arah and not a Ketanah.

    According to Rebbi Meir, then, why indeed does the Torah write "Na'arah" with a "Heh" in the verse of Kenas of Motzi Shem Ra?

    It must be, like the CHIZKUNI and other Rishonim write, that the other Na'aros of this Parshah (such as Anusah and Mefutah and a Na'arah ha'Me'urasah who is stoned) are written without a "Heh" because they are "lacking"; they sinned or were violated. The only "Na'arah" that is spelled in a complete and whole manner, i.e. with a "Heh," is the one discussing the Kenas of Motzi Shem Ra, since in that verse the girl did not sin at all, and
    she is indeed "whole" and clean of any blemish -- which is why her husband must pay a penalty to her father.
    cont’d
    However, the Chizkuni's approach is difficult to understand, since we find in Parshas Chayei Sarah that the word "Na'ara" is written without a "Heh" even when it refers to Rivka. Rivka, at the time Eliezer first met her, was
    certainly free of any blemish and complete and pure in the fullest sense. Why, then, is the word "Na'ara" written there without a "Heh?"

    It could be that indeed we find that immediately after she accepted the Kidushin, Eliezer stopped calling her "Na'ara" (without a "Heh"). This is to show that once she had found her intended Chasan, *now* she was considered complete in the fullest sense! Only her mother and brothers, in the verses in which they try to push off the Shiduch, continued to call her "Na'ara" without a "Heh," as if to say that they wanted her to remain without the Shiduch and lacking. Na'arah with a Heh, then, may indeed imply a "complete" and full Na'arah.
    M. Kornfeld