ביאור:בבלי כתובות דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

האומר "פתח פתוח מצאתי" ^[1] - נאמן לאוסרה עליו ^[2].

ואמאי ^[3]?: ספק ספיקא הוא: ספק תחתיו ^[4] ספק אין תחתיו ^[5]; ואם תמצא לומר תחתיו - ספק באונס ^[6], ספק ברצון!?^[7]

לא, צריכא באשת כהן ^[8].

ואיבעית אימא באשת ישראל, וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ^[9].

מאי קא משמע לן?: תנינא ^[10]: ^[11] 'האומר לאשה "קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני" - היא מותרת בקרוביו ^[12] והוא אסור בקרובותיה ^[13]'!

מהו דתימא 'התם, דודאי קים ליה ^[14], אבל הכא - ^[15] מיקם הוא דלא קים ליה ^[16]' - קא משמע לן [שאף על פי כן נאמן לאוסרה עליו].

ומי אמר רבי אלעזר הכי ^[17]? והאמר רבי אלעזר 'אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי ^[18] וסתירה ^[19] וכמעשה שהיה ^[20]'?

ותסברא ^[21]: מעשה שהיה בקינוי ^[22] וסתירה הוה? ועוד - מי אסרוה ^[23]?

הא - לא קשיא ^[24]: הכי קאמר: אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה ממעשה שהיה, דלא הוה קינוי וסתירה ולא איתסרא.

מכל מקום קשיא: קינוי וסתירה – אִין, פתח פתוח לא!

ולטעמיך - קינוי וסתירה אִין, עדים לא!? ^[25] אלא הכי קאמר: אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד ^[26], אלא בשני עדים.

וקינוי וסתירה ^[27] - אפילו בעד אחד נמי ^[28] ופתח פתוח - כשני עדים דמי ^[29].

וכי תימא 'מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה ^[30]'? - התם אונס הוה.

ואיבעית אימא כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:

עמוד ב

כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו ^[31] דכתיב ^[32] (שמואל א יז יח: ואת עשרת חרצי החלב האלה תביא לשר האלף) ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח ^[33]: מאי 'ואת ערובתם תקח'? תני רב יוסף: דברים המעורבין בינו לבינה ^[34].

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא ^[35]: בתולה נשאת ליום הרביעי - ליום רביעי – אין, ליום חמישי לא?! מאי טעמא? משום איקרורי דעתא ^[36]; ולמאי ^[37]? אי למיתב לה כתובה - ניתיב לה ^[38]! אלא לאוסרה עליו ^[39]. ודקא טעין טענה - מאי לאו דקטעין טענת פתח פתוח!

לא, דקטעין טענת דמים ^[40].

אמר רב יהודה אמר שמואל: האומר "פתח פתוח מצאתי" נאמן להפסידה כתובתה ^[41].

אמר רב יוסף: מאי קא משמע לן?: תנינא: 'האוכל אצל חמיו ^[42] ביהודה שלא בעדים - אינו יכול לטעון טענת בתולים ^[43], מפני שמתייחד עמה ^[44]'; ביהודה הוא דלא מצי טעין, הא בגליל מצי טעין, ולמאי? אי לאוסרה עליו - ביהודה אמאי לא ^[45]? אלא - לאו להפסידה כתובתה ^[46]? ודקא טעין טענה - מאי לאו דקא טעין טענת "פתח פתוח" ^[47]

לא, דקא טעין טענת דמים ^[48].

הערות[עריכה]

^ וטענת דמים אין לו, כגון שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים, כדלקמן (דף י); או שנאבדה ממנו מפה ולא ידע אם היה דם אם לאו; אבל זאת ברורה לו: שפתח פתוח מצא
^ ואף על פי שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו - לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא; אבל להפסידה כתובתה לא מהימן
^ מיתסרא עליה אפילו אי מהימנת ליה דנבעלה
^ משנתארסה זינתה
^ אלא קודם שנתארסה זינתה
^ ואנוסה שריא באשת ישראל, כד(לקמן דף נא,ב) מ'והיא לא נתפשה' (במדבר ה יג)
^ Kesuvos 009: "Rov" being applied to time: the Kollel wrote:
APPLYING A "ROV" TO TIME: QUESTION: The RASHASH asks a basic question about the Safek whether the wife was Mezaneh before or after the Eirusin ("Tachtav or Eino Tachtav"). Why don't we simply follow the principle of "Rov" and assume that the Be'ilah occurred during the longer of the two time-periods! That is to say, if she was unmarried for most of her life, we should assume that the Be'ilah occurred during the time period when she was unmarried!
ANSWER: We cannot apply a "Rov" to time. There is a general principle in the laws of "Rov" that when the subject of the doubt involved is "Kavu'a" -- that is, where the Safek arises about the status of an object that is immobile and established in its place -- "Rov" does *not* apply. Therefore, when it comes to a question of which day an act occurred on, we cannot apply "Rov" to days and say that certain days are in the majority and thus the act happened on those days. (In other words, Rov can only determine what person or object *did* an act, not *to whom* the act was done or *when* it was done.)
^ שהאונס אסור בה, הלכך חד ספק הוא
^ ועכשיו היא גדולה, ופיתויה פיתוי ואינו אונס; הלכך חד ספק איכא: ספק אונס ספק רצון, אבל ספק תחתיו ספק אין תחתיו ליכא: שאילו נבעלה קודם לכן היו בתוליה חוזרים, כדתנן במסכת נדה (נדה פירוש הקונטרס מ"ד; דף מד,ב) פחות מכאן כנותן אצבע בעין, שהדמעה יוצאת וחוֹזֶרֶת
^ שאדם נאמן על עצמו לאסור לו את המותר על פיו
^ קידושין פ"ג מ"י
^ שהרי אינה מודה בקידושין! ובמסכת קידושין מוקמינן לה באומר "קידשתיה בפני עדים והלכו להם למדינת הים"
^ באִמהּ ובתהּ ואחותהּ, דשוינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא
^ שקידשה
^ אימא מתוך שפנוי היה ואינו בקי -
^ כסבור שמצא פתח פתוח, ואינו כן, ולא תיאסר
^ דאשה מזנה נאסרת על פי בעלה
^ שאמר לה "אל תסתרי עם פלוני"
^ שבאו עדים שנסתרה עמו אחר קינוי
^ דבת שבע
^ דהכי אמר רבי אלעזר
^ מי הוה ביה קינוי
^ על אוריה? דאילו נאסרה על אוריה - נאסרה אף על דוד, דקיימא לן (סוטה פ"ה מ"א, דף כז,ב): כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל
^ כלומר: משום הא קושיא לא תדחייה לרבי אלעזר
^ בתמיה: אפילו יש עדים שזינתה - שמא אינה נאסרת בלא קינוי? והא כתיב (דברים כד א) כי מצא בה ערות דבר; ועוד - הא לא נתפשה אסורה!?
^ דיליף (סוטה דף ג,ב) דבר דבר מממון [נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר (דברים יט טו), מה דבר האמור להלן עדים שנים, אף כאן עדים שנים]
^ אם יש עדים שקינא לה ויש עדים שנסתרה אחר קינוי
^ אפילו אין בטומאה אלא עד אחד – נאמן, דכתיב (במדבר ה יג) ועד אין בה; ואמר מר (סוטה דף ב,ב): כל מקום שנאמר "עד" הרי כאן שנים וקאמר רחמנא 'עד אין בה': [אין בה] תרי אלא חד, והיא לא נתפשה – אסורה, שרגלים לדבר שזינתה, שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה
^ ומהשתא לא תקשי לך דרבי אלעזר דפתח פתוח לאוסרה על עצמו כשני עדים דמי שהרי דבר ברור הוא לו שנבעלה
^ על דוד: שהרי עדים הרבה ידעו
^ שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו, והרי מת אוריה במלחמה
^ במלחמת שאול
^ ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו עושין כן
^ אלו קדושין; 'תקח': תטול מביניהם על ידי גט
^ דטוען 'פתח פתוח מצאתי' אסרה עליו, ולא אמרינן לא קים ליה
^ עד שני בשבת הבאה
^ קפדי רבנן אי מקררא דעתיה
^ מה לנו להפסידה והרי הוא נותן מדעת
^ הוא דקפדינן, שלא יתקרר דעתו ויקיים את האסורה לו; אלמא כי אתי וטעין - אסרינן לה עליה
^ דטענה מבוררת היא וליכא למימר 'לא קים ליה', אבל ב'פתח פתוח' - אימא לך לא קים ליה
^ על פי עצמו; וטעמא לקמן מפרש: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה
^ בימים שבין אירוסין לנשואין
^ כשתכנס לחופה
^ ביהודה היו מיחדין אותם כדי שיהא לבו גס בה
^ האומר "פשיטא לי שלא באתי אליה": והא, ודאי מאחר זינתה - שוייה עליה חתיכה דאיסורא - מה לי גליל מה לי יהודה
^ וביהודה לא מפסידה על פיו, דאמרינן הוא בא עליה בארוסין; ובגליל מצי טעין, דהא לא נתייחד
^ דאף על גב דאין עדים בדבר זה, ולא טענה מוכחת, אלא עליה סמכינן, דאמרינן: אי לאו דקושטא הוא - לא היה מפסיד סעודתו; ואם היה שונאה מתחלה - היה מגרשה ולא טרח בסעודת נשואין! ומיהו ביהודה לא מהימן: שמא בעל בימי אירוסין ושכח, או הערה בה מתוך חבתה ולא ידע ששיבר בתוליה!
^ לעולם אימא לך בדבר שאינו יכול לבררו אינו נאמן להפסיד כתובתה; ודיוקא דמתניתין, דדייקינן: הא בגליל מצי טעין - דטעין טענת דמים, וכגון שהיו להם שושבינים שמשמשו אותן ולא נעשית אונאה בדבר, ולא ראה, ואיבד וטענה ברורה היא

[1] וטענת דמים אין לו, כגון שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים, כדלקמן (דף י); או שנאבדה ממנו מפה ולא ידע אם היה דם אם לאו; אבל זאת ברורה לו: שפתח פתוח מצא

[2] ואף על פי שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו - לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא; אבל להפסידה כתובתה לא מהימן

[3] מיתסרא עליה אפילו אי מהימנת ליה דנבעלה

[4] משנתארסה זינתה

[5] אלא קודם שנתארסה זינתה

[6] ואנוסה שריא באשת ישראל, כד(לקמן דף נא,ב) מ'והיא לא נתפשה' (במדבר ה יג)

[7] Kesuvos 009: "Rov" being applied to time: the Kollel wrote:
APPLYING A "ROV" TO TIME: QUESTION: The RASHASH asks a basic question about the Safek whether the wife was Mezaneh before or after the Eirusin ("Tachtav or Eino Tachtav"). Why don't we simply follow the principle of "Rov" and assume that the Be'ilah occurred during the longer of the two time-periods! That is to say, if she was unmarried for most of her life, we should assume that the Be'ilah occurred during the time period when she was unmarried!
ANSWER: We cannot apply a "Rov" to time. There is a general principle in the laws of "Rov" that when the subject of the doubt involved is "Kavu'a" -- that is, where the Safek arises about the status of an object that is immobile and established in its place -- "Rov" does *not* apply. Therefore, when it comes to a question of which day an act occurred on, we cannot apply "Rov" to days and say that certain days are in the majority and thus the act happened on those days. (In other words, Rov can only determine what person or object *did* an act, not *to whom* the act was done or *when* it was done.)

[8] שהאונס אסור בה, הלכך חד ספק הוא

[9] ועכשיו היא גדולה, ופיתויה פיתוי ואינו אונס; הלכך חד ספק איכא: ספק אונס ספק רצון, אבל ספק תחתיו ספק אין תחתיו ליכא: שאילו נבעלה קודם לכן היו בתוליה חוזרים, כדתנן במסכת נדה (נדה פירוש הקונטרס מ"ד; דף מד,ב) פחות מכאן כנותן אצבע בעין, שהדמעה יוצאת וחוֹזֶרֶת

[10] שאדם נאמן על עצמו לאסור לו את המותר על פיו

[11] קידושין פ"ג מ"י

[12] שהרי אינה מודה בקידושין! ובמסכת קידושין מוקמינן לה באומר "קידשתיה בפני עדים והלכו להם למדינת הים"

[13] באִמהּ ובתהּ ואחותהּ, דשוינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא

[14] שקידשה

[15] אימא מתוך שפנוי היה ואינו בקי -

[16] כסבור שמצא פתח פתוח, ואינו כן, ולא תיאסר

[17] דאשה מזנה נאסרת על פי בעלה

[18] שאמר לה "אל תסתרי עם פלוני"

[19] שבאו עדים שנסתרה עמו אחר קינוי

[20] דבת שבע

[21] דהכי אמר רבי אלעזר

[22] מי הוה ביה קינוי

[23] על אוריה? דאילו נאסרה על אוריה - נאסרה אף על דוד, דקיימא לן (סוטה פ"ה מ"א, דף כז,ב): כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל

[24] כלומר: משום הא קושיא לא תדחייה לרבי אלעזר

[25] בתמיה: אפילו יש עדים שזינתה - שמא אינה נאסרת בלא קינוי? והא כתיב (דברים כד א) כי מצא בה ערות דבר; ועוד - הא לא נתפשה אסורה!?

[26] דיליף (סוטה דף ג,ב) דבר דבר מממון [נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר (דברים יט טו), מה דבר האמור להלן עדים שנים, אף כאן עדים שנים]

[27] אם יש עדים שקינא לה ויש עדים שנסתרה אחר קינוי

[28] אפילו אין בטומאה אלא עד אחד – נאמן, דכתיב (במדבר ה יג) ועד אין בה; ואמר מר (סוטה דף ב,ב): כל מקום שנאמר "עד" הרי כאן שנים וקאמר רחמנא 'עד אין בה': [אין בה] תרי אלא חד, והיא לא נתפשה – אסורה, שרגלים לדבר שזינתה, שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה

[29] ומהשתא לא תקשי לך דרבי אלעזר דפתח פתוח לאוסרה על עצמו כשני עדים דמי שהרי דבר ברור הוא לו שנבעלה

[30] על דוד: שהרי עדים הרבה ידעו

[31] שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו, והרי מת אוריה במלחמה

[32] במלחמת שאול

[33] ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו עושין כן

[34] אלו קדושין; 'תקח': תטול מביניהם על ידי גט

[35] דטוען 'פתח פתוח מצאתי' אסרה עליו, ולא אמרינן לא קים ליה

[36] עד שני בשבת הבאה

[37] קפדי רבנן אי מקררא דעתיה

[38] מה לנו להפסידה והרי הוא נותן מדעת

[39] הוא דקפדינן, שלא יתקרר דעתו ויקיים את האסורה לו; אלמא כי אתי וטעין - אסרינן לה עליה

[40] דטענה מבוררת היא וליכא למימר 'לא קים ליה', אבל ב'פתח פתוח' - אימא לך לא קים ליה

[41] על פי עצמו; וטעמא לקמן מפרש: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה

[42] בימים שבין אירוסין לנשואין

[43] כשתכנס לחופה

[44] ביהודה היו מיחדין אותם כדי שיהא לבו גס בה

[45] האומר "פשיטא לי שלא באתי אליה": והא, ודאי מאחר זינתה - שוייה עליה חתיכה דאיסורא - מה לי גליל מה לי יהודה

[46] וביהודה לא מפסידה על פיו, דאמרינן הוא בא עליה בארוסין; ובגליל מצי טעין, דהא לא נתייחד

[47] דאף על גב דאין עדים בדבר זה, ולא טענה מוכחת, אלא עליה סמכינן, דאמרינן: אי לאו דקושטא הוא - לא היה מפסיד סעודתו; ואם היה שונאה מתחלה - היה מגרשה ולא טרח בסעודת נשואין! ומיהו ביהודה לא מהימן: שמא בעל בימי אירוסין ושכח, או הערה בה מתוך חבתה ולא ידע ששיבר בתוליה!

[48] לעולם אימא לך בדבר שאינו יכול לבררו אינו נאמן להפסיד כתובתה; ודיוקא דמתניתין, דדייקינן: הא בגליל מצי טעין - דטעין טענת דמים, וכגון שהיו להם שושבינים שמשמשו אותן ולא נעשית אונאה בדבר, ולא ראה, ואיבד וטענה ברורה היא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]