ביאור:בבלי כתובות דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואם היה כהן [1] לא תדור עמו במבוי [2]; אם היה כפר קטן - זה היה מעשה, ואמרו: כפר קטן נידון כשכונה.'

מי נדחה מפני מי?

תא שמע, דתניא: היא נדחית מפניו ואין הוא נדחה מפניה; ואם היתה חצר שלה - הוא נדחה מפניה.

איבעיא להו: היתה חצר של שניהם מהו?

תא שמע: היא נדחית מפניו - במאי עסקינן? אילימא בחצר שלו – פשיטא! ואלא בחצר שלה? והתניא: אם היתה חצר שלה - הוא נדחה מפניה! אלא לאו כי האי גוונא!?

דלמא דאגיר מיגר [שכר].

מאי הוי עלה?

תא שמע: (ישעיהו כב יז) הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר [ועטך עטה], ואמר רב: טלטולי דגברא קשין מדאיתתא [3].

תנו רבנן: לוה הימנה [4] בנכסי אביה [5] - אינה נפרעת [6] אלא על ידי אחר.

אמר רב ששת: ואי אתו לקמן לדינא - לא מזדקקינן להו.

רב פפא אמר: שמותי משמתינן להו.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: נגודי נמי מנגדינן להו.

אמר רב נחמן: תנא באבל רבתי [7] במה דברים אמורים? - שנתגרשה מן הנשואין, אבל כשנתגרשה מן האירוסין - נפרעת על ידי עצמה, שאין לבו גס בה.

ההוא ארוס [8] וארוסתו, דאתו לקמיה דרבא. יתיב רב אדא בר מתנא קמיה, אוקי רבא שלוחא בינתייהו.

אמר ליה רב אדא בר מתנא: והאמר רב נחמן 'תנא באבל רבתי כו' [9]?

אמר ליה: קא חזינן דקא גייסי בהדדי [10].

איכא דאמרי: לא אוקי רבא שליח בינתייהו. אמר ליה רב אדא בר מתנא: דניקום מר שלוחא בינתייהוד? אמר ליה: והא [אמר] רב נחמן 'תנא באבל רבתי כו' [11]! אמר ליה: הני מילי היכא דלא גייסי בהדדי, אבל הני קא חזינא להו דגייסי בהדדי!

משנה:

ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן: נאמן אדם לומר "זה כתב ידו של אבא" [12]; ו"זה כתב ידו של רבי" ו"זה כתב ידו של אחי"; "זכוּר הייתי בפלונית שיצאה בהינומא" [13], ו"ראשה פרוע", ו"שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר [14] לטבול לאכול בתרומה" ו"שהיה חולק עמנו על הגורן" ו"המקום הזה בית הפרס" ו"עד כאן היינו באין בשבת"; [15]

אבל אין אדם נאמן לומר "דרך היה לפלוני במקום הזה", "מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה [16]" [17].

[18]

גמרא:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: והוא שיש גדול עמו.

וצריכא: דאי אשמעינן 'אביו' משום דשכיח גביה [19], אבל רבו לא; ואי אשמעינן 'רבו' - משום דאית ליה אימתיה דרביה, אבל אביו לא! ואי אשמעינן הני תרתי: 'אביו', דשכיח גביה ו'רבו' - דאית ליה אימתיה, אבל אחיו, דלית ליה לא הא ולא הא, אימא לא? - קא משמע לן: כיון דקיום שטרות מדרבנן [20] - הימנוהו רבנן בדרבנן [21].

'זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע':

מאי טעמא?

כיון דרוב נשים בתולות נישאות - גלוי מלתא בעלמא הוא [22].

ו'שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה':

ודלמא עבד כהן הוא?

מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שילמד את עבדו תורה.

ולא? והתניא: 'לוה הימנו רבו או שעשאו רבו


עמוד ב

אפוטרופוס [23] , או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת - הרי זה לא יצא לחירות' [24]!

התם דאיקרי עבד מדעתו: כי קאמרינן [שאסור ללמדו תורה] - דקא נהיג ביה מנהג בנים [אלא ילמדו תורה באופן אחר].

'לטבול לאכול בתרומה':

בתרומה דרבנן [25].

ושהיה חולק עמנו על הגורן:

ודלמא עבד כהן הוא?

תנן - כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו, דתניא: 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: יכול הוא שיאמר 'אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני - תנו לי בשביל רבי'.

במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין [26]; במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין.'

תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: מימי לא העדתי; פעם אחת העדתי והעלו עבד לכהונה על פי.

'העלו' סלקא דעתך? השתא: ומה בהמתן של צדיקים [27] אין הקב"ה מביא תקלה על ידם - צדיקים עצמם לא כל שכן!?

אלא 'בקשו להעלות עבד לכהונה על פי': חזא באתריה דרבי יוסי [28], ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה [29].

ו"שהמקום הזה - בית הפרס הוא": [30]

מאי טעמא? בית הפרס דרבנן, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח אדם בית הפרס [31] והולך; ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר: בית הפרס שנידש [32] – טהור [33]; מאי טעמא? אי אפשר לעצם כשעורה שלא נידש ברגל.

תוספות מסכת כתובות דף כח עמוד ב ד"ה בית הפרס דרבנן - נראה דאפי' במקום הקבר מקילין כמו בשאר שדה, ואין לומר דמקום הקבר מטמא באהל, ומביא רבינו יצחק ראיה מדתניא בפ"ק דמועד קטן [34] מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה; יש בה אילנות - בידוע שנתחרש בה קבר; אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר ומאי נפקא מינה כיון שעתה אינו יודע מקום הקבר בין נחרש בין אבד? אלא שמע מינה דמקום הקבר טהור כשנחרש; ובית הפרס להכי הוי דרבנן: משום דהוי ספק טומאה ברשות הרבים אף על גב דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר - היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע, אבל הכא: שלעולם השדה בספק - לא רצו לטהר אף על גב דמדאורייתא טהור.

ו'עד כאן היינו באין בשבת':

קסבר תחומין דרבנן.

ואין נאמן לומר "דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה":

מאי טעמא?

אפוקי ממונא לא מפקינן.

תנו רבנן: 'נאמן התינוק לומר [35]: "כך אמר לי אבא: משפחה זו טהורה, משפחה זו טמאה -

'טהורה' ו'טמאה' סלקא דעתך [36]?

אלא 'משפחה זו כשרה' ו'משפחה זו פסולה'.

ו"שאכלנו בקצצה [37] של בת פלוני לפלוני" [38];

[39] ו"שהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן" [40] - על ידי עצמו אבל לא על ידי אחר; וכולן, אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר [41] - אין נאמנים; ואין נאמן לומר 'דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה;

רבי יוחנן בן ברוקא אומר: נאמנים.'

רבי יוחנן בן ברוקא – אהייא?

אילימא אסיפא - אפוקי ממונא הוא; אלא ארישא: וכולם אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר - אין נאמנין; רבי יוחנן בן ברוקא אומר: נאמנין

במאי קמיפלגי?

תנא קמא סבר כיון דעובד כוכבים הוא - לא הוה דייק, ורבי יוחנן בן ברוקא סבר: כיון דדעתיה לאיגיורי - מידק הוה דייק.

מאי קצצה?

דתנו רבנן: כיצד 'קצצה'? אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה, ואומרים "אחינו בית ישראל – שמעו! אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו, ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו; בואו וקחו לכם דוגמא [42] לדורות [43] שלא יתערב זרעו בזרעינו" וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה.

הדרן עלך האשה שנתארמלה


כתובות פרק שלישי אלו נערות[עריכה]

הערות[עריכה]

  1. ^ אפילו לא ניסת
  2. ^ שמא יבא עליה, וכהן אסור בגרושה; אבל ישראל - כל זמן שלא ניסת תדור בשכונתו
  3. ^ 'ואמר רב' גרס, ומהאי קרא שמעינן לה [שכאשר הנביא רוצה לומר טלטלה גדולה – קורא לזה טלטה גבר]
  4. ^ בהיותה תחתיו
  5. ^ שהיו בידה נכסי מלוג ובכהן שגירש את אשתו קא מיירי
  6. ^ הימנו על ידי עצמה שלא יקרבו בדברים
  7. ^ מסכתא היא, וקורין אותה 'שמחות', וזו היא משנה ראשונה שלה: הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו;
  8. ^ כהן היה
  9. ^ דמן האירוסין נפרעת על ידי עצמה
  10. ^ מכירין זה את זה ברמיזות וקריצות; בלע"ז פריווי"ץ
  11. ^ דמן האירוסין נפרעת על ידי עצמה
  12. ^ ומקיימין השטר על פיו, אף על פי שמת אביו בעוד זה קטן
  13. ^ והוא סימן שניסת בתולה וכתובתה מאתים, כדאמרינן בריש פירקין
  14. ^ כשהיינו למידין תינוקות בבית רבן
  15. ^ ובכולהו מפרש טעמא בגמרא;
  16. ^ מקום היה לו כאן להספיד מתיו כשמוליכן לבית קברות שלו ולעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת
  17. ^ דאפוקי ממונא הוא, ובעינן עדות מעלייתא; וכתובה היינו טעמא: דרוב נשים בתולות נישאות
  18. ^ 'רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנים' לא גרסינן ליה במתניתין, אלא בברייתא, ולא אדרך מעמד ומספד קאי.
  19. ^ ונתן עיניו בקטנותו בכתב יד אביו
  20. ^ דמדאורייתא לא בעינן קיום, דאמר ריש לקיש (לעיל יח,ב) 'עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין'
  21. ^ בדבר שהוא מדבריהם האמינו, ואין זה עוקר דבר מן התורה: 'הם אמרו והם אמרו': הם הצריכו קיום העדות והם הכשירו בו את אלו
  22. ^ כלומר: אין הדבר צריך עדות אלא לפרסם שיצא הדין לאור בלא גמגום
  23. ^ מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה
  24. ^ ולא אמרינן 'אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה, ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין' - ושמעינן מינה דיש עבד שלומד תורה
  25. ^ כגון תרומת חוצה לארץ, או פירות המנינהו להני, להאכילו על פיהם
  26. ^ משום הכי אמר אין חולקין
  27. ^ חמורו של רבי פנחס בן יאיר ב'הכל שוחטין' (חולין ז א)
  28. ^ שחלקו לו תרומה בגורן
  29. ^ ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי כהנים
  30. ^ בית הפרס: החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת, ודלמא נגע או הסיט המהלך בו את עצם כשעורה, שמטמא במגע ובמשא.
  31. ^ וסומך על כך שאם יש עצם רואהו, ואף על גב דמאהיל - לא חיישינן, דאין עצם כשעורה מטמא באהל עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין
  32. ^ דישה רבה ברגלים הרבה
  33. ^ דתלינן לקולא ואמרינן: כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור; אלמא חששא דרבנן בעלמא הוא
  34. ^ דף ה:
  35. ^ להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו
  36. ^ מה 'טומאה' ו'טהרה' יש לומר במשפחות
  37. ^ לקמן מפרש לה
  38. ^ כשנשא פלוני את בת פלוני
  39. ^ אם כך העיד התינוק:
  40. ^ על ידי היה אבא שולח לו חלה ומתנות
  41. ^ והעיד משנתגייר שראה את אלה בנכריותו
  42. ^ אות וסימן זכרון
  43. ^ לדורות הבאים