ביאור:בבלי כתובות דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואם היה כהן ^[1] לא תדור עמו במבוי ^[2]; אם היה כפר קטן - זה היה מעשה, ואמרו: כפר קטן נידון כשכונה.'

מי נדחה מפני מי?

תא שמע, דתניא: היא נדחית מפניו ואין הוא נדחה מפניה; ואם היתה חצר שלה - הוא נדחה מפניה.

איבעיא להו: היתה חצר של שניהם מהו?

תא שמע: היא נדחית מפניו - במאי עסקינן? אילימא בחצר שלו – פשיטא! ואלא בחצר שלה? והתניא: אם היתה חצר שלה - הוא נדחה מפניה! אלא לאו כי האי גוונא!?

דלמא דאגיר מיגר [שכר].

מאי הוי עלה?

תא שמע: (ישעיהו כב יז) הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר [ועטך עטה], ואמר רב: טלטולי דגברא קשין מדאיתתא ^[3].

תנו רבנן: לוה הימנה ^[4] בנכסי אביה ^[5] - אינה נפרעת ^[6] אלא על ידי אחר.

אמר רב ששת: ואי אתו לקמן לדינא - לא מזדקקינן להו.

רב פפא אמר: שמותי משמתינן להו.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: נגודי נמי מנגדינן להו.

אמר רב נחמן: תנא באבל רבתי ^[7] במה דברים אמורים? - שנתגרשה מן הנשואין, אבל כשנתגרשה מן האירוסין - נפרעת על ידי עצמה, שאין לבו גס בה.

ההוא ארוס ^[8] וארוסתו, דאתו לקמיה דרבא. יתיב רב אדא בר מתנא קמיה, אוקי רבא שלוחא בינתייהו.

אמר ליה רב אדא בר מתנא: והאמר רב נחמן 'תנא באבל רבתי כו' ^[9]?

אמר ליה: קא חזינן דקא גייסי בהדדי ^[10].

איכא דאמרי: לא אוקי רבא שליח בינתייהו. אמר ליה רב אדא בר מתנא: דניקום מר שלוחא בינתייהוד? אמר ליה: והא [אמר] רב נחמן 'תנא באבל רבתי כו' ^[11]! אמר ליה: הני מילי היכא דלא גייסי בהדדי, אבל הני קא חזינא להו דגייסי בהדדי!

משנה:

ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן: נאמן אדם לומר "זה כתב ידו של אבא" ^[12]; ו"זה כתב ידו של רבי" ו"זה כתב ידו של אחי"; "זכוּר הייתי בפלונית שיצאה בהינומא" ^[13], ו"ראשה פרוע", ו"שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר ^[14] לטבול לאכול בתרומה" ו"שהיה חולק עמנו על הגורן" ו"המקום הזה בית הפרס" ו"עד כאן היינו באין בשבת"; ^[15]

אבל אין אדם נאמן לומר "דרך היה לפלוני במקום הזה", "מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה ^[16]" ^[17].

^[18]

גמרא:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: והוא שיש גדול עמו.

וצריכא: דאי אשמעינן 'אביו' משום דשכיח גביה ^[19], אבל רבו לא; ואי אשמעינן 'רבו' - משום דאית ליה אימתיה דרביה, אבל אביו לא! ואי אשמעינן הני תרתי: 'אביו', דשכיח גביה ו'רבו' - דאית ליה אימתיה, אבל אחיו, דלית ליה לא הא ולא הא, אימא לא? - קא משמע לן: כיון דקיום שטרות מדרבנן ^[20] - הימנוהו רבנן בדרבנן ^[21].

'זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע':

מאי טעמא?

כיון דרוב נשים בתולות נישאות - גלוי מלתא בעלמא הוא ^[22].

ו'שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה':

ודלמא עבד כהן הוא?

מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שילמד את עבדו תורה.

ולא? והתניא: 'לוה הימנו רבו או שעשאו רבו

עמוד ב

אפוטרופוס ^[23] , או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת - הרי זה לא יצא לחירות' ^[24]!

התם דאיקרי עבד מדעתו: כי קאמרינן [שאסור ללמדו תורה] - דקא נהיג ביה מנהג בנים [אלא ילמדו תורה באופן אחר].

'לטבול לאכול בתרומה':

בתרומה דרבנן ^[25].

ושהיה חולק עמנו על הגורן:

ודלמא עבד כהן הוא?

תנן - כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו, דתניא: 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: יכול הוא שיאמר 'אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני - תנו לי בשביל רבי'.

במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין ^[26]; במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין.'

תניא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: מימי לא העדתי; פעם אחת העדתי והעלו עבד לכהונה על פי.

'העלו' סלקא דעתך? השתא: ומה בהמתן של צדיקים ^[27] אין הקב"ה מביא תקלה על ידם - צדיקים עצמם לא כל שכן!?

אלא 'בקשו להעלות עבד לכהונה על פי': חזא באתריה דרבי יוסי ^[28], ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה ^[29].

ו"שהמקום הזה - בית הפרס הוא": ^[30]

מאי טעמא? בית הפרס דרבנן, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח אדם בית הפרס ^[31] והולך; ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר: בית הפרס שנידש ^[32] – טהור ^[33]; מאי טעמא? אי אפשר לעצם כשעורה שלא נידש ברגל.

תוספות מסכת כתובות דף כח עמוד ב ד"ה בית הפרס דרבנן - נראה דאפי' במקום הקבר מקילין כמו בשאר שדה, ואין לומר דמקום הקבר מטמא באהל, ומביא רבינו יצחק ראיה מדתניא בפ"ק דמועד קטן ^[34] מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה; יש בה אילנות - בידוע שנתחרש בה קבר; אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר ומאי נפקא מינה כיון שעתה אינו יודע מקום הקבר בין נחרש בין אבד? אלא שמע מינה דמקום הקבר טהור כשנחרש; ובית הפרס להכי הוי דרבנן: משום דהוי ספק טומאה ברשות הרבים אף על גב דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר - היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע, אבל הכא: שלעולם השדה בספק - לא רצו לטהר אף על גב דמדאורייתא טהור.

ו'עד כאן היינו באין בשבת':

קסבר תחומין דרבנן.

ואין נאמן לומר "דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה":

מאי טעמא?

אפוקי ממונא לא מפקינן.

תנו רבנן: 'נאמן התינוק לומר ^[35]: "כך אמר לי אבא: משפחה זו טהורה, משפחה זו טמאה -

'טהורה' ו'טמאה' סלקא דעתך ^[36]?

אלא 'משפחה זו כשרה' ו'משפחה זו פסולה'.

ו"שאכלנו בקצצה ^[37] של בת פלוני לפלוני" ^[38];

^[39] ו"שהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן" ^[40] - על ידי עצמו אבל לא על ידי אחר; וכולן, אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר ^[41] - אין נאמנים; ואין נאמן לומר 'דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה;

רבי יוחנן בן ברוקא אומר: נאמנים.'

רבי יוחנן בן ברוקא – אהייא?

אילימא אסיפא - אפוקי ממונא הוא; אלא ארישא: וכולם אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר - אין נאמנין; רבי יוחנן בן ברוקא אומר: נאמנין

במאי קמיפלגי?

תנא קמא סבר כיון דעובד כוכבים הוא - לא הוה דייק, ורבי יוחנן בן ברוקא סבר: כיון דדעתיה לאיגיורי - מידק הוה דייק.

מאי קצצה?

דתנו רבנן: כיצד 'קצצה'? אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה, ואומרים "אחינו בית ישראל – שמעו! אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו, ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו; בואו וקחו לכם דוגמא ^[42] לדורות ^[43] שלא יתערב זרעו בזרעינו" וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה.

הדרן עלך האשה שנתארמלה

כתובות פרק שלישי אלו נערות

הערות

^ אפילו לא ניסת
^ שמא יבא עליה, וכהן אסור בגרושה; אבל ישראל - כל זמן שלא ניסת תדור בשכונתו
^ 'ואמר רב' גרס, ומהאי קרא שמעינן לה [שכאשר הנביא רוצה לומר טלטלה גדולה – קורא לזה טלטה גבר]
^ בהיותה תחתיו
^ שהיו בידה נכסי מלוג ובכהן שגירש את אשתו קא מיירי
^ הימנו על ידי עצמה שלא יקרבו בדברים
^ מסכתא היא, וקורין אותה 'שמחות', וזו היא משנה ראשונה שלה: הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו;
^ כהן היה
^ דמן האירוסין נפרעת על ידי עצמה
^ מכירין זה את זה ברמיזות וקריצות; בלע"ז פריווי"ץ
^ דמן האירוסין נפרעת על ידי עצמה
^ ומקיימין השטר על פיו, אף על פי שמת אביו בעוד זה קטן
^ והוא סימן שניסת בתולה וכתובתה מאתים, כדאמרינן בריש פירקין
^ כשהיינו למידין תינוקות בבית רבן
^ ובכולהו מפרש טעמא בגמרא;
^ מקום היה לו כאן להספיד מתיו כשמוליכן לבית קברות שלו ולעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת
^ דאפוקי ממונא הוא, ובעינן עדות מעלייתא; וכתובה היינו טעמא: דרוב נשים בתולות נישאות
^ 'רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנים' לא גרסינן ליה במתניתין, אלא בברייתא, ולא אדרך מעמד ומספד קאי.
^ ונתן עיניו בקטנותו בכתב יד אביו
^ דמדאורייתא לא בעינן קיום, דאמר ריש לקיש (לעיל יח,ב) 'עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין'
^ בדבר שהוא מדבריהם האמינו, ואין זה עוקר דבר מן התורה: 'הם אמרו והם אמרו': הם הצריכו קיום העדות והם הכשירו בו את אלו
^ כלומר: אין הדבר צריך עדות אלא לפרסם שיצא הדין לאור בלא גמגום
^ מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה
^ ולא אמרינן 'אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה, ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין' - ושמעינן מינה דיש עבד שלומד תורה
^ כגון תרומת חוצה לארץ, או פירות המנינהו להני, להאכילו על פיהם
^ משום הכי אמר אין חולקין
^ חמורו של רבי פנחס בן יאיר ב'הכל שוחטין' (חולין ז א)
^ שחלקו לו תרומה בגורן
^ ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי כהנים
^ בית הפרס: החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת, ודלמא נגע או הסיט המהלך בו את עצם כשעורה, שמטמא במגע ובמשא.
^ וסומך על כך שאם יש עצם רואהו, ואף על גב דמאהיל - לא חיישינן, דאין עצם כשעורה מטמא באהל עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין
^ דישה רבה ברגלים הרבה
^ דתלינן לקולא ואמרינן: כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור; אלמא חששא דרבנן בעלמא הוא
^ דף ה:
^ להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו
^ מה 'טומאה' ו'טהרה' יש לומר במשפחות
^ לקמן מפרש לה
^ כשנשא פלוני את בת פלוני
^ אם כך העיד התינוק:
^ על ידי היה אבא שולח לו חלה ומתנות
^ והעיד משנתגייר שראה את אלה בנכריותו
^ אות וסימן זכרון
^ לדורות הבאים

[1] אפילו לא ניסת

[2] שמא יבא עליה, וכהן אסור בגרושה; אבל ישראל - כל זמן שלא ניסת תדור בשכונתו

[3] 'ואמר רב' גרס, ומהאי קרא שמעינן לה [שכאשר הנביא רוצה לומר טלטלה גדולה – קורא לזה טלטה גבר]

[4] בהיותה תחתיו

[5] שהיו בידה נכסי מלוג ובכהן שגירש את אשתו קא מיירי

[6] הימנו על ידי עצמה שלא יקרבו בדברים

[7] מסכתא היא, וקורין אותה 'שמחות', וזו היא משנה ראשונה שלה: הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו;

[8] כהן היה

[9] דמן האירוסין נפרעת על ידי עצמה

[10] מכירין זה את זה ברמיזות וקריצות; בלע"ז פריווי"ץ

[11] דמן האירוסין נפרעת על ידי עצמה

[12] ומקיימין השטר על פיו, אף על פי שמת אביו בעוד זה קטן

[13] והוא סימן שניסת בתולה וכתובתה מאתים, כדאמרינן בריש פירקין

[14] כשהיינו למידין תינוקות בבית רבן

[15] ובכולהו מפרש טעמא בגמרא;

[16] מקום היה לו כאן להספיד מתיו כשמוליכן לבית קברות שלו ולעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת

[17] דאפוקי ממונא הוא, ובעינן עדות מעלייתא; וכתובה היינו טעמא: דרוב נשים בתולות נישאות

[18] 'רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנים' לא גרסינן ליה במתניתין, אלא בברייתא, ולא אדרך מעמד ומספד קאי.

[19] ונתן עיניו בקטנותו בכתב יד אביו

[20] דמדאורייתא לא בעינן קיום, דאמר ריש לקיש (לעיל יח,ב) 'עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין'

[21] בדבר שהוא מדבריהם האמינו, ואין זה עוקר דבר מן התורה: 'הם אמרו והם אמרו': הם הצריכו קיום העדות והם הכשירו בו את אלו

[22] כלומר: אין הדבר צריך עדות אלא לפרסם שיצא הדין לאור בלא גמגום

[23] מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה

[24] ולא אמרינן 'אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה, ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין' - ושמעינן מינה דיש עבד שלומד תורה

[25] כגון תרומת חוצה לארץ, או פירות המנינהו להני, להאכילו על פיהם

[26] משום הכי אמר אין חולקין

[27] חמורו של רבי פנחס בן יאיר ב'הכל שוחטין' (חולין ז א)

[28] שחלקו לו תרומה בגורן

[29] ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי כהנים

[30] בית הפרס: החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת, ודלמא נגע או הסיט המהלך בו את עצם כשעורה, שמטמא במגע ובמשא.

[31] וסומך על כך שאם יש עצם רואהו, ואף על גב דמאהיל - לא חיישינן, דאין עצם כשעורה מטמא באהל עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין

[32] דישה רבה ברגלים הרבה

[33] דתלינן לקולא ואמרינן: כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור; אלמא חששא דרבנן בעלמא הוא

[34] דף ה:

[35] להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו

[36] מה 'טומאה' ו'טהרה' יש לומר במשפחות

[37] לקמן מפרש לה

[38] כשנשא פלוני את בת פלוני

[39] אם כך העיד התינוק:

[40] על ידי היה אבא שולח לו חלה ומתנות

[41] והעיד משנתגייר שראה את אלה בנכריותו

[42] אות וסימן זכרון

[43] לדורות הבאים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]