ביאור:בבלי כתובות דף סא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בריי [1];
דאכלה ביעי [בצים] - הוו לה בני עינני [2];
דאכלה כוורי [דגים] - הוו לה בני חינני [3];
דאכלה כרפסא [4] - הוו לה בני זיותני [יפים, חטובים];
דאכלה כוסברתא [5] - הוו לה בני בישרני;
דאכלה אתרוגא - הוו לה בני ריחני.
ברתיה דשבור מלכא אכלה בה אמה אתרוגא, והוו מסקי לה לקמיה אבוה בריש ריחני [אולי: היו מביאים אותה כתינוקת לפני אביה המלך והיה מתפאר בריח הטוב שלה].
אמר רב הונא: בדק לן רב הונא בר חיננא: היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק - שומעין לה; צערא דידה הוא [6]; הוא אומר להניק והיא אומרת שלא להניק מהו?
כל היכא דלאו אורחה [7] שומעין לה;
היא אורחה והוא לאו אורחיה מאי?: בתר דידיה אזלינן או בתר דידה אזלינן? ופשיטנא ליה מהא: עולה עמו ואינה יורדת עמו [(לעיל מח,א)].
אמר רב הונא: מאי קראה? - (בראשית כ ג: ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו: הנך מת על האשה אשר לקחת) והיא בעולת בעל - בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל.
רבי אלעזר אמר מהכא: (בראשית ג כ: ויקרא האדם שם אשתו חוה) כי היא היתה אם כל חי - לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה.
הכניסה לו שפחה [אחת - לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת]:
הא שארא – עבדא; ותימא ליה "עיילית לך איתתא בחריקאי"!? [8]
משום דאמר לה: הא [היא, השפחה שהכנסת לי] טרחא לדידי ולדידה [טורחת עבורי ועבור עצמה], קמי דידך [עבורך] מאן טרח?'
שתים - אינה מבשלת ואינה מניקה [את בנה]:
הא שארא – עבדא; ותימא ליה "עיילית לך איתתא אחריתי דטרחה לדידי ולדידה וחדא לדידך ולדידה"?
משום דאמר לה "קמי אורחי [9] ופרחי [10] מאן טרח?
שלש אינה מצעת המטה [ואין עושה בצמר]:
הא שארא [11] – עבדא; ותימא ליה "עיילית לך אחריתי לאורחי ופרחי"!
משום דאמר לה "נפיש בני ביתא, נפיש אורחי ופרחי"!
אי הכי - אפילו ארבע נמי!?
ארבע - כיון דנפישי להו - מסייען אהדדי.
אמר רבי חנא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: לא 'הכניסה לו' ממש, אלא כיון שראויה להכניס [12] אף על פי שלא הכניסה.
תנא: אחד שהכניסה לו ואחד שצמצמה לו משלה.
ארבע - יושבת בקתדרא:
אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: אף על פי שאמרו יושבת בקתדרא - אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו את המטה [13] ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו.
אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה - נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו [14].
'והצעת המטה' - אמר רבא: לא אמרן אלא בפניו, אבל שלא בפניו - לית לן בה.
'ומזיגת הכוס' - שמואל מחלפא ליה דביתהו [15] בידא דשמאלא;
אביי מנחא ליה [את הכוס] אפומא דכובא [על פי החבית];
רבא - אבי סדיא [16];
רב פפא - אשרשיפא [17].
אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: הכל משהין בפני השמש [18] חוץ מבשר ויין.
אמר רב חסדא: בשר שמן ויין ישן [19].
אמר רבא: בשר שמן כל השנה כולה; יין ישן בתקופת תמוז [20].
אמר רב ענן בר תחליפא: הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואייתו ליה תבשילא דארדי [21]; ואי לאו דיהב לי - איסתכני [22].
אמר רב אשי: הוה קאימנא קמיה דרב כהנא, ואייתו ליה גרגלידי [23] דליפתא בחלא [לפת בחומץ], ואי לאו דיהב לי איסתכני.
רב פפא אמר: אפילו תמרתא דהנוניתא [24].
כללא דמילתא: כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא [25] [26].
אבוה בר איהי ומנימין בר איהי - חד ספי [27] מכל מינא ומינא [28], וחד ספי מחד מינא [29]. מר משתעי אליהו בהדיה, ומר לא משתעי אליהו בהדיה.
הנהו תרתין חסידי - ואמרי לה רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא - מר קדים ספי [30] ומר מאחר ספי [31]; דקדים ספי - אליהו משתעי בהדיה; דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה [32].
אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפיתחא דבי אזגור מלכא [33]. חליף ואזיל אטורנגא דמלכא [34], חזייה רב אשי למר זוטרא
דחוור אפיה [35]; שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה.
אמר ליה [36]: אפסדת לסעודתא דמלכא [37]!!
אמרו ליה [38]: אמאי תיעביד הכי?
אמר להו [39]: מאן דעביד הכי [40] פסיל למאכל דמלכא [41].
אמרו ליה: אמאי?
אמר להו: דבר אחר [42] חזאי ביה [ראיתי בתבשיל].
בדקו ולא אשכחו.
שקל אצבעתיה [43], אנח עליה [44] [45]; אמר להו: הכא מי בדקיתו [46]?
בדקו אשכחו [47].
אמרו ליה רבנן: מאי טעמא סמכת אניסא?
אמר להו: חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה [48].
ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא: "מינסבת לי"! אמרה ליה "לא"! אזיל אייתי רימני [רימונים] פלי [49] ואכל קמה [בפניה]; כל מיא דצערי [50] לה בלעתיה ולא הב לה עד דזג לה [51]; לסוף אמר לה "אי מסינא לך - מינסבת לי"? אמרה ליה "אין". אזיל אייתי רימני, פלי ואכל קמה; אמר לה "כל מיא דצערי לך - תוף שדאי [52], תוף שדאי - עד דנפקא מינה כי הוצא ירקא [עד שיצאו ממנה מיצי קיבה בצבע של עלה של דקל] ואתסיאת [ונתרפאה].
ועושה בצמר:
בצמר אִין, בפשתים לא! מתניתין מני? רבי יהודה היא, דתניא: 'אינו כופה לא לעמוד [53] לפני אביו, ולא לעמוד לפני בנו, ולא ליתן תבן לפני בהמתו [54], אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו [55]; רבי יהודה אומר: אף אינו כופה לעשות בפשתן, מפני שפשתן מסריח את הפה ומשרבט [56] את השפתים [57]', והני מילי בכיתנא רומאה.
רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות [כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה]:
אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר.
אמר רבי חנינא בריה דרב איקא: שפוד שפחות וגומות - רב מלכיו [58] בלורית אפר מקלה וגבינה - רב מלכיא [59] [60]
רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא - רב מלכיא; שמעתתא - רב מלכיו [61]; וסימנך [62] 'מתניתא מלכתא' [63].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו 'שפחות'.
רבן שמעון בן גמליאל אומר [אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום]:
היינו תנא קמא [64]?
איכא בינייהו דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר [65].
משנה:
המדיר את אשתו מתשמיש המטה [66]: בית שמאי אומרים: [67] שתי שבתות [68]; בית הלל אומרים: שבת אחת.
התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות [נשותיהם] שלשים יום; הפועלים - שבת אחת.
העונה האמורה בתורה: הטיילין [69] - בכל יום; הפועלים - שתים בשבת; החמרים [70] - אחת בשבת; הגמלים [71] - אחת לשלשים יום; הספנים [72] - אחת לששה חדשים - דברי רבי אליעזר.
גמרא:
מאי טעמא דבית שמאי? גמרי מיולדת נקבה [73]; ובית הלל גמרי מיולדת זכר.
ובית הלל נמי נגמרו מיולדת נקבה [74]!?
אי מיולדת גמרי לה - הכי נמי! אלא בית הלל מנדה גמרי לה.
במאי קמיפלגי?
מר סבר: מידי דשכיח [75] ממידי דשכיח [76], ומר סבר: מידי דהוא גרים לה [77] ממידי דהוא גרים לה [78].
אמר רב: מחלוקת – במפרש, אבל בסתם דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה; ושמואל אמר: אפילו בסתם נמי ימתין [79], שמא [80] ימצא פתח לנדרו [81].
הא פליגי בה חדא זימנא, דתנן [כתובות פ"ז מ"א]: המדיר את אשתו מליהנות לו - עד שלשים יום [82] יעמיד פרנס [83], יותר מכאן יוציא ויתן כתובה., ואמר רב: לא שנו אלא במפרש, אבל בסתם - יוציא לאלתר ויתן כתובה; ושמואל אמר: אפילו בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו' [ומדוע מלמדים בבית המדרש פעמיים את אותה מחלוקת]?
צריכא: דאי איתמר בהא [84] - בהא קאמר רב, משום דלא אפשר בפרנס, אבל בההיא דאפשר בפרנס - אימא מודי ליה לשמואל! ואי איתמר בההיא [85] - בהך קאמר שמואל [86], אבל בהא - אימא מודי ליה לרב? – צריכא.
התלמידים יוצאין לתלמוד [תורה שלא ברשות שלשים יום]:
ברשות כמה?
כמה דבעי
הערות
[עריכה]- ^ בריאים
- ^ עיניהם גדולות
- ^ בעלי חן
- ^ אפי"א [כרפס]
- ^ אליינדר"א בלע"ז
- ^ החלב רב בדדיה ומצערה
- ^ אין דרך משפחתה להניק
- ^ בחריקאי = במקומי; ולי נראה לשון 'חידקי קרן', כלומר: לשון פקידת מקום: בפקד מקומי ובפגמי.
- ^ אורחים המשתהים שבת או חדש
- ^ פרחי= עוברים לדרכם; לפי שבמקום שיש בני בית רבים נוהגים להתארח עוברי דרך
- ^ כגון דברים קטנים
- ^ שהכניסה נדוניא רבה ויש כדאי למביאה נדוניא זו לקנות ממקצתה שפחות להכניס ולשמשה
- ^ לפרוס סדין ולבדין דבר שאינו טורח; ומשום דמילי דחיבה נינהו, כדי שתתחבב עליו, ולא דמי ל'מצעת' דמתניתין דהוי דבר של טורח ובכפייה - הני לא כפי לה, אלא חכמים השיאוה עצה טובה להנהיג זאת בישראל
- ^ כל שהוא דברים של קירוב וחיבה ומביאין לידי הרגל דבר
- ^ בימי ליבונה
- ^ מראשותיו
- ^ ספסל
- ^ המשמש בסעודה ואוכלין בפניו ושוהין מלהאכילו עד שיקומו הקרואים
- ^ שמתאוה להם ומצטער
- ^ שריחו חזק וחום היום מחרחר בו כארס
- ^ מין כמהין ופטריות
- ^ הייתי מסוכן לאחזני בולמוס מחמת תאות רעבוני
- ^ חתיכות דקות ועגולות מריר"א בלע"ז
- ^ תמרה שמינה; כמו 'קריב לגבי דהינא ואידהן' (שבועות דף מז,ב)
- ^ קיהיון שיניים; איגרו"ר בלע"ז [חומץ]
- ^ מזיק את מי שאוכלין לפניו ואינו אוכל
- ^ מאכיל את השמש
- ^ מכל מין ומין
- ^ בתחלת סעודה לשובע, ומשאר המינין משההו עד שיגמור סעודתו
- ^ קודם שיתן לפניו
- ^ מכל מין ומין לאחר שנתן לפניו ולפני האורחין
- ^ לפי שכשנותן לפניהן והוא רואה ומתאוה ומצטער ופעמים שיש אורחין הרבה
- ^ שם מלך פרס
- ^ מושיב המנות לפני השרים, ובלשונינו שינישקלאקו"ש [אב הבית]
- ^ פניו זועפים: שנתאוה למאכל
- ^ אטורנגא לרב אשי
- ^ לא יאכל המלך מעתה
- ^ שוטרי המלך
- ^ רב אשי
- ^ העושה מאכל כזה
- ^ אין ראוי שיאכל המלך מאכל מידו
- ^ בשר של חזיר מצורע, ובלשון לעז קורין לו שורשמי"ן
- ^ רב אשי שקל אצבעתיה דקפילא
- ^ על אחת החתיכות
- ^ 'אנחיריה' לא גרסינן
- ^ כלומר בדקתם את חתיכה הזו
- ^ נס נעשה לו
- ^ דמר זוטרא
- ^ מבקע; והרבה יש לו דומים במסכת נדה: (כא,ב) 'דפלי פלויי'
- ^ רוק שגדל בתוך הפה מחמת קיוהא: דבר הנאכל בפניו ואינו אוכל ממנו
- ^ נפחו פניה וכריסה ונעשו כזכוכית, שכן דרכי הנפוחים
- ^ רקקי והשליכי
- ^ לשרת
- ^ סוס וחמור שהן מזויינין וצוהלים לרביעה
- ^ אבל בקר אינו להוט אחר רביעת אשה, ואין יצרו ניכר כל כך, לפיכך אין אשה נסתית לו; ואני שמעתי: 'בקרו' – נקבות, 'בהמתו' - זכרים
- ^ פושטן כמין שרביט עד שנעשין גדולות; ובלשונינו נקרא אשא"ש
- ^ על ידי שהיא צריכה לשרות החוט תמיד ברוק
- ^ סימני הלכות הן: שפוד במסכת ביצה, שפחות כאן, גומות במסכת נדה
- ^ בלורית במסכת עבודה זרה, אפר מקלה במסכת מכות, גבינה במסכת עבודה זרה:
- ^ תלת מנייהו מתניתא: שפחות, ובלורית, וגבינה; ותלת מנייהו שמעתתא: ופרשינהו רב מלכיו ורב מלכיא.
- ^ אסימנא דרב מלכיו פליג, דקאמר 'שפחות' - רב מלכיו: ליתא דכל מתניא ומתניתא דהכא - רב מלכיא פרשינהו, אבל שמעתתא דאמר ברב מלכיו מודינא לך
- ^ שלא תחליף בגירסא
- ^ לגבי שמעתא הויא מתניתא מלכתא, דהא מינה מותבינן תיובתא לשמעתא; וסימניך 'מלכיא', לשון נקבה, אבל 'מלכיו' לשון זכר
- ^ רבי אליעזר: מה לי 'לידי שעמום' מה לי 'לידי זימה'
- ^ משחקת בכלבים דקים, ושחוק שקורין אישקקי"ש - לידי זימה איכא, לידי שיעמום ליכא, דאין שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי
- ^ כגון דאמר "יאסר הנאת תשמישך עלי, אבל הנאת תשמישי עליך - לא מיתסרא, דהא משועבד לה, דכתיב 'ועונתה לא יגרע' (שמות כא י) והכי מוקמינן בנדרים בפרק 'ואלו נדרים' (פא,ב)
- ^ אם הדירה
- ^ תמתין, ואם יותר - יוציא ויתן כתובה
- ^ מפרש בגמרא
- ^ שיוצאין לכפרים להביא תבואה למכור בשוק
- ^ סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק
- ^ פורשין לים הגדול לקצווי ארץ
- ^ ששוהא שבועיים מתשמיש
- ^ כיון דאשכחן אורח ארעא לשהות כל כך - אין לנו לכופו להוציא
- ^ כעס שכועס על אשתו ומדירה
- ^ נדות; לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי
- ^ נדר האיש גורם לה לשהות
- ^ וכן לידה על ידו באה לה; לאפוקי נדה, דממילא; ויש לנו ללמוד מן הדומה [אפילו לא שכיח כולי האי]
- ^ לבית שמאי שתי שבתות, ולבית הלל שבת אחת
- ^ בתוך הזמן
- ^ ילמוד למצוא פתח חרטה: לומר "אדעתא דהכי לא נדרי", ויתיר לו חכם נדרו
- ^ "קונם את נהנית לי עד שלשים יום", ולא הדירה מהנאת תשמיש, דהא לא חייל - משום דמשועבד לה; וגבי מזונות נמי מוקמינן ליה (לקמן עא,א) באומר לה "צאי - מעשה ידיך למזונותיך"*
- ^ שיזון אותה, משום דלא ספקא; והתם פריך: ואטו פרנס לאו שליחותיה עביד?
- ^ תשמיש
- ^ מליהנות לו
- ^ משום דאפשר בפרנס