ביאור:בבלי כתובות דף פב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דלמא [1] רבי נתן היא, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: (במדבר ה ד: והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו) ונתן לאשר אשם לו [2]'; אלא [3]: לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה [4]; אלא אי כרבי מאיר אי כרבי נתן (וכיון דתנא תרוייהו - לא קבלה מרבו כן, ומאליו שנאה מי שסידר הברייתא, ולא סמכינן עלה במידי).

אמר רבא: אם כן - היינו דשמענא ליה לאביי, דאמר 'זו אינה משנה' - ולא ידענא מאי היא (לא הייתי יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה).

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסיא; בעא אחוה למיפסלה בגיטא מיניה; אמר ליה: מאי דעתיך? אי משום נכסי - אנא בנכסי פליגנא לך! אמר ליה: מסתפינא דעבדת לי כדעביד פומבדיתאה רמאה [5]. אמר ליה: אי בעית - פלוג לך מהשתא [6]!

אמר מר בר רב אשי: אף על גב דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: האומר לחבירו "לך ומשוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך אלא לאחר שלשים יום" - לאחר שלשים יום קנה [7], ואפילו עומדת באגם [8] [ולכן העיסקה בין האחים אמורה לצאת לפועל] - התם [9] בידו [10], הכא לאו בידו [11].

והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן 'לא קני'? [12]?

לא קשיא: הא דאמר ליה "קני מעכשיו [13]" הא דלא אמר ליה "קני מעכשיו".

בעו מיניה מעולא: יבם ואחר כך חילק - מהו?

לא עשה ולא כלום [כי הכל משועבד לכתובת האלמנה].

חילק ואחר כך יבם מהו?

לא עשה ולא כלום [כי הכל משועבד לכתובת האלמנה].

מתקיף לה רב ששת: השתא: יבם [ובאו הנכסים לרשותו] ואחר כך חילק - לא עשה ולא כלום, חילק [כאשר אינם ברשותו] ואחר כך יבם מבעיא [בודאי שאין למעשיו תוקף]!?

שני מעשים הוו [14].

כי אתא רבין אמר ריש לקיש: בין יבם ואחר כך חילק, בין חילק ואחר כך יבם - לא עשה ולא כלום.

והלכתא: לא עשה ולא כלום.

וחכמים אומרים: פירות המחוברים לקרקע [שהניח אחיו] שלו:

אמאי? והא כל נכסיו [של אחיו שמת] אחראין וערבאין לכתובתה [15]?

אמר ריש לקיש: תני שלה [16].

כנסה - הרי היא כאשתו:

למאי הלכתא?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לומר שמגרשה בגט ומחזירה [17].

מגרשה בגט? פשיטא!?

מהו דתימא (דברים כה ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר; יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה) ויבמה' אמר רחמנא - ועדיין יבומין הראשונים עליה [18] - לא תיסגי לה בגט אלא בחליצה - קא משמע לן [19].

מחזירה? פשיטא!?


עמוד ב

מהו דתימא: מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה, והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

אמר קרא [20] 'ולקחהּ לו לאשה' - כיון שלקחה - נעשית כאשתו [21].

בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:

מאי טעמא?

אשה הקנו לו [22] מן השמים [23].

ואי לית לה מראשון - אית לה משני, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

לא יאמר לה "הרי כתובתיך [מונחת על השלחן" אלא כל נכסיואחראין לכתובתה.

וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת על השלחן", אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה]:

מאי 'וכן [24]' [25]?

מהו דתימא: התם [26] – הוא [27], דלא כתב לה [28] 'דקנאי [29] ודקנינא [30]' [31], אבל הכא, דכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - אימא סמכה דעתה? - קא משמע לן.

גרשה - אין לה אלא כתובתה:

גרשה – אּין [32], לא גרשה - לא [33]! קא משמע לן כדרבי אבא [שיותר מכדי כתובתה משועבד לה, אלא כל ירושת אחיו, ואינו רשאי למכור] [34].

החזירה - הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה:

החזירה? מאי קא משמע לן [35]? תנינא [36]: המגרש את האשה ומחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה [37]!?

מהו דתימא 'אשתו הוא, דאיהו כתב לה כתובה מיניה, אבל יבמתו - דלא איהו כתב לה [38] - היכא דגרשה ואהדרה אימא כתובתה מיניה' - קא משמע לן.

אמר רב יהודה: בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה [39], והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים [40] עד שבא שמעון בן שטח ותיקן 'כל נכסיו אחראין לכתובתה'.

תניא נמי הכי: 'בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים; התקינו שיהיו מניחין אותה [את דמי הכתובה] בבית אביה; ועדיין כשהוא כועס עליה - אומר לה: "לכי אצל כתובתיך"; התקינו שיהיו מניחין אותה [את דמי הכתובה] בבית חמיה [41]. עשירות [42] עושות אותה [את דמי הכתובה] קלתות [43] של כסף ושל זהב, עניות היו עושות אותה עביט [44] [תוספות: של נחושת]; ועדיין כשכועס עליה אומר לה "טלי כתובתיך וצאי" [45], עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב לה "כל נכסי אחראין לכתובתה"' [46].

הדרן עלך האשה שנפלו[עריכה]


כתובות פג,א פרק תשיעי הכותב לאשתו

הערות[עריכה]

  1. ^ בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין לזה
  2. ^ לאשר הקרן שלו, ולא כתיב 'לאשר נושה בו'
  3. ^ להכי אינה משנה וטעה התנא ששנאה
  4. ^ שהרי היא מדברי סופרים: חדא [חומרא ראשונה:] דמטלטלי משתעבדי לה, וחדא דגביא מבעל חובו של מת, מדרבי נתן, אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה:
  5. ^ שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה, כדאמרינן בעלמא (חולין דף קכז,א): נרשאה נשקיך [אם אדם מהעיר נרש מנשק אותך] - מני ככיך [ספור את שיניך]; פומבדיתאה לוייך [אם אדם מפומבדיתא ליוה אותך] שני אושפיזיך [תעבור ללון במקום אחר, כדי שלא ימצא אותך] ובחזקת הבתים (בבא בתרא מו א) כמו כן: תא ואחוי לך [ואראה לך] רמאי דפומבדיתא]
  6. ^ החזק בחלקך מעכשיו, ואף על פי שאינה עכשיו קנויה לך, עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס ואזכה בכולן - זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו
  7. ^ במשיכה זו
  8. ^ שאינה ברשות הלוקח
  9. ^ הוא דקונה לאחר שלשים, משום
  10. ^ דבידו היה להקנותה לו משעת משיכה, הלכך מהניא משיכה לכשיתקיים התנאי שימלאו שלשים יום
  11. ^ לחלקם לו מעכשיו ולהקנות לו אם ירצה, הלכך אי אמר ליה נמי "לכשאכנוס - זכה מעכשיו" - לאו מידי הוא, דקיימא לן כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה לקמן בשמעתין; ואפילו אית לן 'יִבֵּם ואחר כך חילק - מה שעשה עשוי' - השתא מיהת לאו בידו
  12. ^ גבי משיכת פרה קאי, ופריך דרבי יוחנן אדרבי יוחנן
  13. ^ לאחר שלשים כשיגיעו תהא קנויה לך מעכשיו
  14. ^ ומי ששאל זו לא שאל זו, ולא שמע האחרון את הראשונה, שלא נשאלו יחד בבית המדרש לגירסא בעלמא, אלא על פי מעשים שאירעו נשאלו
  15. ^ והמחובר לקרקע כקרקע, ולא דמו למחוברין דנכסי מלוג, דהתם פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים, והני נמי פירי נינהו, דגמרי ברשותיה, אבל הכא - קרנא ופירא דידיה הוא, ושיעבודא הוא דאית לה עלייהו, ומאי דאישתעבד לה מחיים דבעל לא אמרינן 'פירא הוא' לאפקועי שיעבודא
  16. ^ ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין ואכספים, ולמימר דלא משעבדי מטלטלי לכתובתה
  17. ^ תרי מילי אשמעינן: מגרשה בגט, ואינה צריכה חליצה, ואשמעינן שאם רצה להחזירה - מחזירה כשאר אשה
  18. ^ אף על פי שלקחה, דהכי כתיב: 'ולקחה'... 'ויבמה'
  19. ^ דנעשית כאשתו, ומ-לאשה דרשינן ליה לקמן, והאי ויבמה דרשינן לבעל כרחה ביבמות (דף ח,ב)
  20. ^ שם
  21. ^ דכתיב 'לאשה' קרא יתירא
  22. ^ ליבם זה
  23. ^ אין עליו לכתוב לה שטר נישואין
  24. ^ לא יאמר
  25. ^ פשיטא: מי גריעה אשתו מיבמתו
  26. ^ גבי יבמתו
  27. ^ קאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שולחנו
  28. ^ כתובה האי יבם דליכתוב בה נכסים [כמו שכותבים בכתובה]
  29. ^ כבר
  30. ^ שאני עתיד לקנות
  31. ^ הלכך איכא איבה, דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות
  32. ^ הוא דאמרינן 'אין לה אלא כתובה, ואם בא למכור מן השאר ימכור'
  33. ^ לא ימכור כלום
  34. ^ דלעיל: אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה; ואם תאמר מרישא שמעינן לה, דקתני 'כל נכסיו אחראין' - התם עצה טובה הוא, דהא גבי אשתו נמי תנן הכי, אבל מהך משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה, דאי לא - למאי קתני לה? אי משום היא גופה - פשיטא דאין לה אלא כתובתה, אלא ודאי לדיוקא דיליה תנייה: למידק 'הא לא גירשה - לא'
  35. ^ ביבמה
  36. ^ לה באשתו [כתובות פ"ט מ"ט]
  37. ^ ומאי אולמיה דיבמתו, דאיצטריך למיתנייה?
  38. ^ דלית לה כתובה מיניה אלא על נכסי בעלה הראשון
  39. ^ ולא היו משעבדים נכסיהן לאחריות הכתובה
  40. ^ שלא היו רוצות לינשא להם, אמרו: לכשימות או יגרש - לא נמצא לגבות כלום, שהיורשין יצניעו מעות של ירושה
  41. ^ בבית בעלה
  42. ^ שכתובתן מרובה
  43. ^ כמין סל שמנחת על ראשה ונותנת בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך טווי
  44. ^ של מימי רגלים
  45. ^ לפי שהיתה [הקלטה או העביט] מיוחדת לכך
  46. ^ ולא ייחד לה כתובה במטלטלין