ביאור:בבלי כתובות דף פב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דלמא ^[1] רבי נתן היא, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: (במדבר ה ד: והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו) ונתן לאשר אשם לו ^[2]'; אלא ^[3]: לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה ^[4]; אלא אי כרבי מאיר אי כרבי נתן (וכיון דתנא תרוייהו - לא קבלה מרבו כן, ומאליו שנאה מי שסידר הברייתא, ולא סמכינן עלה במידי).

אמר רבא: אם כן - היינו דשמענא ליה לאביי, דאמר 'זו אינה משנה' - ולא ידענא מאי היא (לא הייתי יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה).

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסיא; בעא אחוה למיפסלה בגיטא מיניה; אמר ליה: מאי דעתיך? אי משום נכסי - אנא בנכסי פליגנא לך! אמר ליה: מסתפינא דעבדת לי כדעביד פומבדיתאה רמאה ^[5]. אמר ליה: אי בעית - פלוג לך מהשתא ^[6]!

אמר מר בר רב אשי: אף על גב דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: האומר לחבירו "לך ומשוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך אלא לאחר שלשים יום" - לאחר שלשים יום קנה ^[7], ואפילו עומדת באגם ^[8] [ולכן העיסקה בין האחים אמורה לצאת לפועל] - התם ^[9] בידו ^[10], הכא לאו בידו ^[11].

והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן 'לא קני'? ^[12]?

לא קשיא: הא דאמר ליה "קני מעכשיו ^[13]" הא דלא אמר ליה "קני מעכשיו".

בעו מיניה מעולא: יבם ואחר כך חילק - מהו?

לא עשה ולא כלום [כי הכל משועבד לכתובת האלמנה].

חילק ואחר כך יבם מהו?

לא עשה ולא כלום [כי הכל משועבד לכתובת האלמנה].

מתקיף לה רב ששת: השתא: יבם [ובאו הנכסים לרשותו] ואחר כך חילק - לא עשה ולא כלום, חילק [כאשר אינם ברשותו] ואחר כך יבם מבעיא [בודאי שאין למעשיו תוקף]!?

שני מעשים הוו ^[14].

כי אתא רבין אמר ריש לקיש: בין יבם ואחר כך חילק, בין חילק ואחר כך יבם - לא עשה ולא כלום.

והלכתא: לא עשה ולא כלום.

וחכמים אומרים: פירות המחוברים לקרקע [שהניח אחיו] שלו:

אמאי? והא כל נכסיו [של אחיו שמת] אחראין וערבאין לכתובתה ^[15]?

אמר ריש לקיש: תני שלה ^[16].

כנסה - הרי היא כאשתו:

למאי הלכתא?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לומר שמגרשה בגט ומחזירה ^[17].

מגרשה בגט? פשיטא!?

מהו דתימא (דברים כה ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר; יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה) ויבמה' אמר רחמנא - ועדיין יבומין הראשונים עליה ^[18] - לא תיסגי לה בגט אלא בחליצה - קא משמע לן ^[19].

מחזירה? פשיטא!?

עמוד ב

מהו דתימא: מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה, והשתא תיקום עליה באיסור אשת אח - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

אמר קרא ^[20] 'ולקחהּ לו לאשה' - כיון שלקחה - נעשית כאשתו ^[21].

בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:

מאי טעמא?

אשה הקנו לו ^[22] מן השמים ^[23].

ואי לית לה מראשון - אית לה משני, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

לא יאמר לה "הרי כתובתיך [מונחת על השלחן" אלא כל נכסיואחראין לכתובתה.

וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת על השלחן", אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה]:

מאי 'וכן ^[24]' ^[25]?

מהו דתימא: התם ^[26] – הוא ^[27], דלא כתב לה ^[28] 'דקנאי ^[29] ודקנינא ^[30]' ^[31], אבל הכא, דכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - אימא סמכה דעתה? - קא משמע לן.

גרשה - אין לה אלא כתובתה:

גרשה – אּין ^[32], לא גרשה - לא ^[33]! קא משמע לן כדרבי אבא [שיותר מכדי כתובתה משועבד לה, אלא כל ירושת אחיו, ואינו רשאי למכור] ^[34].

החזירה - הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה:

החזירה? מאי קא משמע לן ^[35]? תנינא ^[36]: המגרש את האשה ומחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה ^[37]!?

מהו דתימא 'אשתו הוא, דאיהו כתב לה כתובה מיניה, אבל יבמתו - דלא איהו כתב לה ^[38] - היכא דגרשה ואהדרה אימא כתובתה מיניה' - קא משמע לן.

אמר רב יהודה: בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה ^[39], והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים ^[40] עד שבא שמעון בן שטח ותיקן 'כל נכסיו אחראין לכתובתה'.

תניא נמי הכי: 'בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים; התקינו שיהיו מניחין אותה [את דמי הכתובה] בבית אביה; ועדיין כשהוא כועס עליה - אומר לה: "לכי אצל כתובתיך"; התקינו שיהיו מניחין אותה [את דמי הכתובה] בבית חמיה ^[41]. עשירות ^[42] עושות אותה [את דמי הכתובה] קלתות ^[43] של כסף ושל זהב, עניות היו עושות אותה עביט ^[44] [תוספות: של נחושת]; ועדיין כשכועס עליה אומר לה "טלי כתובתיך וצאי" ^[45], עד שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב לה "כל נכסי אחראין לכתובתה"' ^[46].

הדרן עלך האשה שנפלו

כתובות פג,א פרק תשיעי הכותב לאשתו

הערות

^ בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין לזה
^ לאשר הקרן שלו, ולא כתיב 'לאשר נושה בו'
^ להכי אינה משנה וטעה התנא ששנאה
^ שהרי היא מדברי סופרים: חדא [חומרא ראשונה:] דמטלטלי משתעבדי לה, וחדא דגביא מבעל חובו של מת, מדרבי נתן, אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה:
^ שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה, כדאמרינן בעלמא (חולין דף קכז,א): נרשאה נשקיך [אם אדם מהעיר נרש מנשק אותך] - מני ככיך [ספור את שיניך]; פומבדיתאה לוייך [אם אדם מפומבדיתא ליוה אותך] שני אושפיזיך [תעבור ללון במקום אחר, כדי שלא ימצא אותך] ובחזקת הבתים (בבא בתרא מו א) כמו כן: תא ואחוי לך [ואראה לך] רמאי דפומבדיתא]
^ החזק בחלקך מעכשיו, ואף על פי שאינה עכשיו קנויה לך, עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס ואזכה בכולן - זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו
^ במשיכה זו
^ שאינה ברשות הלוקח
^ הוא דקונה לאחר שלשים, משום
^ דבידו היה להקנותה לו משעת משיכה, הלכך מהניא משיכה לכשיתקיים התנאי שימלאו שלשים יום
^ לחלקם לו מעכשיו ולהקנות לו אם ירצה, הלכך אי אמר ליה נמי "לכשאכנוס - זכה מעכשיו" - לאו מידי הוא, דקיימא לן כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה לקמן בשמעתין; ואפילו אית לן 'יִבֵּם ואחר כך חילק - מה שעשה עשוי' - השתא מיהת לאו בידו
^ גבי משיכת פרה קאי, ופריך דרבי יוחנן אדרבי יוחנן
^ לאחר שלשים כשיגיעו תהא קנויה לך מעכשיו
^ ומי ששאל זו לא שאל זו, ולא שמע האחרון את הראשונה, שלא נשאלו יחד בבית המדרש לגירסא בעלמא, אלא על פי מעשים שאירעו נשאלו
^ והמחובר לקרקע כקרקע, ולא דמו למחוברין דנכסי מלוג, דהתם פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים, והני נמי פירי נינהו, דגמרי ברשותיה, אבל הכא - קרנא ופירא דידיה הוא, ושיעבודא הוא דאית לה עלייהו, ומאי דאישתעבד לה מחיים דבעל לא אמרינן 'פירא הוא' לאפקועי שיעבודא
^ ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין ואכספים, ולמימר דלא משעבדי מטלטלי לכתובתה
^ תרי מילי אשמעינן: מגרשה בגט, ואינה צריכה חליצה, ואשמעינן שאם רצה להחזירה - מחזירה כשאר אשה
^ אף על פי שלקחה, דהכי כתיב: 'ולקחה'... 'ויבמה'
^ דנעשית כאשתו, ומ-לאשה דרשינן ליה לקמן, והאי ויבמה דרשינן לבעל כרחה ביבמות (דף ח,ב)
^ שם
^ דכתיב 'לאשה' קרא יתירא
^ ליבם זה
^ אין עליו לכתוב לה שטר נישואין
^ לא יאמר
^ פשיטא: מי גריעה אשתו מיבמתו
^ גבי יבמתו
^ קאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שולחנו
^ כתובה האי יבם דליכתוב בה נכסים [כמו שכותבים בכתובה]
^ כבר
^ שאני עתיד לקנות
^ הלכך איכא איבה, דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות
^ הוא דאמרינן 'אין לה אלא כתובה, ואם בא למכור מן השאר ימכור'
^ לא ימכור כלום
^ דלעיל: אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה; ואם תאמר מרישא שמעינן לה, דקתני 'כל נכסיו אחראין' - התם עצה טובה הוא, דהא גבי אשתו נמי תנן הכי, אבל מהך משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה, דאי לא - למאי קתני לה? אי משום היא גופה - פשיטא דאין לה אלא כתובתה, אלא ודאי לדיוקא דיליה תנייה: למידק 'הא לא גירשה - לא'
^ ביבמה
^ לה באשתו [כתובות פ"ט מ"ט]
^ ומאי אולמיה דיבמתו, דאיצטריך למיתנייה?
^ דלית לה כתובה מיניה אלא על נכסי בעלה הראשון
^ ולא היו משעבדים נכסיהן לאחריות הכתובה
^ שלא היו רוצות לינשא להם, אמרו: לכשימות או יגרש - לא נמצא לגבות כלום, שהיורשין יצניעו מעות של ירושה
^ בבית בעלה
^ שכתובתן מרובה
^ כמין סל שמנחת על ראשה ונותנת בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך טווי
^ של מימי רגלים
^ לפי שהיתה [הקלטה או העביט] מיוחדת לכך
^ ולא ייחד לה כתובה במטלטלין

[1] בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין לזה

[2] לאשר הקרן שלו, ולא כתיב 'לאשר נושה בו'

[3] להכי אינה משנה וטעה התנא ששנאה

[4] שהרי היא מדברי סופרים: חדא [חומרא ראשונה:] דמטלטלי משתעבדי לה, וחדא דגביא מבעל חובו של מת, מדרבי נתן, אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה:

[5] שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה, כדאמרינן בעלמא (חולין דף קכז,א): נרשאה נשקיך [אם אדם מהעיר נרש מנשק אותך] - מני ככיך [ספור את שיניך]; פומבדיתאה לוייך [אם אדם מפומבדיתא ליוה אותך] שני אושפיזיך [תעבור ללון במקום אחר, כדי שלא ימצא אותך] ובחזקת הבתים (בבא בתרא מו א) כמו כן: תא ואחוי לך [ואראה לך] רמאי דפומבדיתא]

[6] החזק בחלקך מעכשיו, ואף על פי שאינה עכשיו קנויה לך, עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס ואזכה בכולן - זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו

[7] במשיכה זו

[8] שאינה ברשות הלוקח

[9] הוא דקונה לאחר שלשים, משום

[10] דבידו היה להקנותה לו משעת משיכה, הלכך מהניא משיכה לכשיתקיים התנאי שימלאו שלשים יום

[11] לחלקם לו מעכשיו ולהקנות לו אם ירצה, הלכך אי אמר ליה נמי "לכשאכנוס - זכה מעכשיו" - לאו מידי הוא, דקיימא לן כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה לקמן בשמעתין; ואפילו אית לן 'יִבֵּם ואחר כך חילק - מה שעשה עשוי' - השתא מיהת לאו בידו

[12] גבי משיכת פרה קאי, ופריך דרבי יוחנן אדרבי יוחנן

[13] לאחר שלשים כשיגיעו תהא קנויה לך מעכשיו

[14] ומי ששאל זו לא שאל זו, ולא שמע האחרון את הראשונה, שלא נשאלו יחד בבית המדרש לגירסא בעלמא, אלא על פי מעשים שאירעו נשאלו

[15] והמחובר לקרקע כקרקע, ולא דמו למחוברין דנכסי מלוג, דהתם פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים, והני נמי פירי נינהו, דגמרי ברשותיה, אבל הכא - קרנא ופירא דידיה הוא, ושיעבודא הוא דאית לה עלייהו, ומאי דאישתעבד לה מחיים דבעל לא אמרינן 'פירא הוא' לאפקועי שיעבודא

[16] ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין ואכספים, ולמימר דלא משעבדי מטלטלי לכתובתה

[17] תרי מילי אשמעינן: מגרשה בגט, ואינה צריכה חליצה, ואשמעינן שאם רצה להחזירה - מחזירה כשאר אשה

[18] אף על פי שלקחה, דהכי כתיב: 'ולקחה'... 'ויבמה'

[19] דנעשית כאשתו, ומ-לאשה דרשינן ליה לקמן, והאי ויבמה דרשינן לבעל כרחה ביבמות (דף ח,ב)

[20] שם

[21] דכתיב 'לאשה' קרא יתירא

[22] ליבם זה

[23] אין עליו לכתוב לה שטר נישואין

[24] לא יאמר

[25] פשיטא: מי גריעה אשתו מיבמתו

[26] גבי יבמתו

[27] קאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שולחנו

[28] כתובה האי יבם דליכתוב בה נכסים [כמו שכותבים בכתובה]

[29] כבר

[30] שאני עתיד לקנות

[31] הלכך איכא איבה, דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות

[32] הוא דאמרינן 'אין לה אלא כתובה, ואם בא למכור מן השאר ימכור'

[33] לא ימכור כלום

[34] דלעיל: אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה; ואם תאמר מרישא שמעינן לה, דקתני 'כל נכסיו אחראין' - התם עצה טובה הוא, דהא גבי אשתו נמי תנן הכי, אבל מהך משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה, דאי לא - למאי קתני לה? אי משום היא גופה - פשיטא דאין לה אלא כתובתה, אלא ודאי לדיוקא דיליה תנייה: למידק 'הא לא גירשה - לא'

[35] ביבמה

[36] לה באשתו [כתובות פ"ט מ"ט]

[37] ומאי אולמיה דיבמתו, דאיצטריך למיתנייה?

[38] דלית לה כתובה מיניה אלא על נכסי בעלה הראשון

[39] ולא היו משעבדים נכסיהן לאחריות הכתובה

[40] שלא היו רוצות לינשא להם, אמרו: לכשימות או יגרש - לא נמצא לגבות כלום, שהיורשין יצניעו מעות של ירושה

[41] בבית בעלה

[42] שכתובתן מרובה

[43] כמין סל שמנחת על ראשה ונותנת בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך טווי

[44] של מימי רגלים

[45] לפי שהיתה [הקלטה או העביט] מיוחדת לכך

[46] ולא ייחד לה כתובה במטלטלין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]