ביאור:בבלי כתובות דף נז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אירכס [אבד] כתובתה ^[1]. אתו לקמיה דרב יוסף. אמר להו: הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי רבי מאיר ^[2], אבל חכמים אומרים: משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה ^[3].

אמר ליה אביי: והא אמר רב נחמן אמר שמואל: 'הלכה כרבי מאיר בגזירותיו ^[4]'?

אי הכי - זיל כתוב לה ^[5]. ^[6]

[לעיון בסוגיא זו עיין טבלה להלן]

כי אתא רב דימי, אמר [בשם] רבי שמעון בן פזי: אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מחלוקת ^[7] בתחלה ^[8] , אבל בסוף - לדברי הכל אינה מוחלת ^[9]; ורבי יוחנן אמר: בין בזו ובין בזו מחלוקת.

[המשיך רב דימי ואמר:] אמר רבי אבהו: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן, דאנא [רבי יוחנן] ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי: מאי 'בתחלה' דקאמר רבי יהושע בן לוי? - תחלת חופה; ומאי 'סוף'? - סוף ביאה ^[10]; וכי קאמינא אנא 'בין בזו ובין בזו מחלוקת' - תחלת חופה וסוף חופה, דהיא תחילת ביאה ^[11].

כי אתא רבין, אמר [בשם] רבי שמעון בן פזי: אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מחלוקת לבסוף, אבל בתחלה - דברי הכל מוחלת; ורבי יוחנן אמר: בין בזו ובין בזו מחלוקת.

[המשיך רבין ואמר:] אמר רבי אבהו: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן, דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי: מאי 'לבסוף' דאמר רבי יהושע בן לוי? - סוף חופה, ומאי 'תחלה'? - תחלת חופה; וכי קאמינא אנא 'בין בזו בין בזו מחלוקת' - תחלת ביאה וסוף ביאה.

Kesuvos Chart #10
Daf 57a

KEY:
[ ]       = A Halachah that is not mentioned explicitly
            by Rebbi Yehoshua ben Levi or Rebbi Yochanan

Machlokes = Rebbi Yosi and Rebbi Yehudah argue about this
            in the Beraisa ^[12]

           _________________________________________________________

            AT WHAT POINT MAY A WOMAN FOREGO ^[13] HER KESUVAH?
            ________________________________________________________

                       ^[14]                ^[15]               ^[16]          |
                     BEGINNING       END OF CHUPAH        END OF        |
                     OF CHUPAH      ^[17]                         |
                    _________     ___________________   ____________     |
CONCLUSION OF                                                            |
THE GEMARA                                                               |
_____________                                                            |
                                                                         |
1</ref> RAV DIMI                                                              |
                                                                         |
1a</ref> R. Yehoshua     Machlokes       [Machlokes]^[18]     not Mocheles     |
     ben Levi                                                            |
                                                                         |
1b</ref> R. Yochanan     Machlokes        Machlokes        [not Mocheles]    |
                                                                         |
                                                                         |
2</ref> RAVIN                                                                 |
                                                                         |
2a</ref> R. Yehoshua    is Mocheles       Machlokes         [Machlokes]      |
     ben Levi                                                            |
                                                                         |
2b</ref> R. Yochanan   [is Mocheles]      Machlokes          Machlokes       |
                                                                         |
==========
FOOTNOTES:
==========
^[19] This is the way Rav Avahu interprets Rav Dimi's quote of RYB"L, as it
appears in the texts of our Gemara and Rashi: according to Rebbi Yehoshua ben
Levi, Rebbi Yosi and Rebbi Yehudah argue concerning "Techilas *Chupah* ^[20]." However, it would seem more appropriate to say that Rebbi
Yehoshua ben Levi says that they argue about "Techilas *Bi'ah* ^[21]" -- and that it goes without saying that they argue about *Techilas*
Chupah. This would in fact parallel the way Rav Avahu interprets Ravin's
version of Rebbi Yehoshua ben Levi: Rebbi Yehoshua ben Levi does not mention
"Sof Bi'ah" at all, but mentions Techilas *Chupah* to Sof *Chupah* -- and it
goes without saying that they argue about Sof Bi'ah.

The RITVA ^[22], who points this out, in fact
cites Rashi as saying just that: Rav Avahu interprets Rav Dimi's RYB"L as
saying that Rebbi Yehudah and Rebbi Yosi argue concerning "Techilas *Bi'ah*
^[23]." ^[24]

אמר רב פפא: אי לאו דאמר רבי אבהו: 'לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי' - הוה אמינא: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי פליגי, רב דימי ורבין לא פליגי: מאי 'סוף' דקאמר רבין? סוף חופה; ומאי 'תחלה' דקאמר רב דימי? תחלת ביאה ^[25].

continuation of table: Rav Papa's statement:

                     BEGINNING       END OF CHUPAH        END OF        |
                     OF CHUPAH      ^[30]                         |
                    _________     ___________________

הא קא משמע לן: דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא ^[32].

משנה:

נותנין לבתולה שנים עשר חודש ^[33] משתבעה הבעל ^[34] לפרנס את עצמה ^[35];

וכשם שנותנין לאשה - כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו ^[36]. ולאלמנה שלשים יום ^[37].

הגיע זמן ולא נישאו ^[38]: אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ^[39].

רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה ^[40].

רבי עקיבא אומר: מחצה חולין [לאכול בימי טומאתה] ^[41] ומחצה תרומה.

היבם אינו מאכיל בתרומה ^[42].

עשתה ששה חדשים ^[43] בפני הבעל ^[44] וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם ^[45] או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל ^[46] - אינה אוכלת בתרומה.

זו משנה ראשונה ^[47]; בית דין של אחריהן אמרו:

עמוד ב

אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. ^[48]

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רב חסדא, דאמר קרא (בראשית כד נה): "ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור [אחר תלך]"; מאי 'ימים'? אילימא תרי יומי, משתעי איניש הכי?! אמרו ליה [לאליעזר]: 'תרי יומי', אמר להו: 'לא!', אמרו ליה 'עשרה יומי'?! אלא מאי 'ימים'? – שנה, דכתיב (ויקרא כה כט: "ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו) ימים תהיה גאולתו".

ואימא חדש ^[49], דכתיב (במדבר יא כ): "עד חדש ימים [עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא, יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר: למה זה יצאנו ממצרים]"?

אמרי: דנין 'ימים' סתם מ'ימים' סתם, ואין דנין 'ימים' סתם מ'ימים' שנאמר בהן 'חדש'.

אמר רבי זירא: תנא: קטנה - בין היא ובין אביה יכולין לעכב ^[50]; בשלמא איהי מצי מעכבא, אלא אביה? אי איהי ניחא לה - אביה מאי נפקא ליה מינה?

סבר: השתא לא ידעה, למחר מימרדא ^[51] ונפקא ^[52] ואתיא ונפלה עילואי ^[53].

אמר רבי אבא בר לוי: אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה ^[54], אבל פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא גדולה ^[55].

פשיטא!?

מהו דתימא, ליחוש דלמא מעיילא פחדא מהשתא וחלשה [כלומר: היינו סוברים יש מקום לתקנה שלא תפחד כבר עתה מהנישואין ותיחלש] - קא משמע לן [שאין גזירה כזו].

אמר רב הונא: בגרה יום אחד ונתקדשה - נותנין לה שלשים יום ^[56], כאלמנה.

מיתיבי: בגרה - הרי היא כתבועה ^[57] – מאי, לאו 'כתבועה דבתולה' ^[58]?

לא, כתבועה דאלמנה.

תא שמע: בוגרת ששהתה שנים עשר חדש: רבי אליעזר אומר: הואיל וחייב בעלה במזונותיה - יפר ^[59] ^[60].

אימא 'בוגרת וששהתה שנים עשר חודש ^[61]: רבי אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה – יפר.'

תא שמע: המארס את הבתולה - בין שתבעה הבעל והיא מעכבת ובין שתבעה היא ובעל מעכב - נותנין לה שנים עשר חדש משעת תביעה, אבל לא משעת אירוסין; ובגרה - הרי היא כתבועה. כיצד? - בגרה יום אחד ונתקדשה - נותנין לה שנים עשר חדש, ולארוסה שלשים יום ^[62] .^[63]

תיובתא דרב הונא? תיובתא.

מאי ולארוסה שלשים יום?

אמר רב פפא, הכי קאמר: בוגרת שעברו עליה שנים עשר חדש בבגרות ונתקדשה - נותנין לה שלשים יום ^[64] כאלמנה.

הגיע זמן ולא נישאו [אוכלות משלו ואוכלות בתרומה]:

אמר עולא ^[65]: דבר תורה: ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר (ויקרא כב יא): "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו [הוא יאכל בו; ויליד ביתו - הם יאכלו בלחמו]"; והאי נמי - קנין כספו הוא! מה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? שמא ימזגו לה כוס ^[66] בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה.

אי הכי – 'הגיע זמן ולא נישאו' נמי!

התם - דוכתא מייחד לה ^[67].

אלא מעתה - לקיט כהן לישראל ^[68] לא ליכול בתרומה, דלמא אתו למיכל בהדיה?

השתא מדידהו ספו ליה - מדידיה אכלי?

רב שמואל בר רב יהודה אמר: משום סימפון ^[69]!

אי הכי, נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי ^[70]?

התם - מיבדק בדיק לה ^[71], והדר מעייל.

אלא מעתה עבד כהן שלקחו מישראל - לא ליכול בתרומה משום סימפון?

סימפון בעבדים ליכא ^[72]: דאי דאבראי - הא קחזי ליה, ואי דגואי - למלאכה קא בעי, ושבסתר לא איכפת ליה.

נמצא גנב או

הערות

^ שטר כתובתה
^ דאמר לעיל: 'כל הפוחת לבתולה ממאתים, ואפילו בתנאה והתנאי בטל - קרי לה בעילת זנות, משום דלא סמכא דעתה; והכא נמי: לרבי מאיר הוא דאסור לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה, ואפילו אית לה - דלא מפסדא בהכי, דגביא בתנאי בית דין - מיהא לא סמכא דעתה דאמרה 'כי תבענא ליה אמר "פרעתיך"', הלכך בעילת זנות היא
^ דלית לן למיחש משום מסמך דעתא, דתיהוי בעילת זנות
^ בדבר שהוא מחמיר על דבר תורה באיסור והיתר על ידי גזירת דבריהם
^ כתובה אחריתי
^ והא דאמרינן (לעיל נא,א) 'לא כתב לה כתובה - בתולה גובה מאתים' ואוקמינן כרבי מאיר - התם במקום שאין כותבין כתובה, דכולהו אתנאי קא סמכי; אי נמי במקום שכותבין וגובה; לרבי מאיר מיהו בעילת זנות באיסור היא.
^ דרבי יהודה ורבי יוסי, דאמר רבי יהודה: על פה - לאו תנאה הוא, ורבי יוסי סבר תנאה קיים
^ מפרש לקמן תחלת מאי
^ שכבר זכתה, ואמירתה לאו כלום אלא אם כן כתבה שובר "התקבלתי"
^ והכי קאמר: מתחלת חופה ועד סוף חופה פליגי בה רבי יהודה ורבי יוסי, אבל משבא עליה - מודה רבי יוסי דאין בדבריו כלום
^ לאו אסוף דרבי יהושע קאמינא אלא אסוף חופה, דהיא קודם ביאה
^ 56b
^ MOCHELES
^ A
^ B
^ C
^ AKA BEGINNING BI'AH |
OF BI'AH
^ 1
^ 1
^ and
Sof Bi'ah
^ and Sof
Bi'ah
^ as quoted by the SHITAH MEKUBETZES
^ and Sof Bi'ah
^ The text of the Gemara in the Munich and Leningrad
manuscripts combines both versions: "they argue concerning Techilas *Chupah-
Bi'ah*." See SHITAH MEKUBETZES on the Sugya at length.
^ אמר רב פפא, אי לאו דאמר כו': אנא לא הוה ניחא לי לפרושי מילתייהו הכי: דרבי יוחנן ורבי יהושע לא ליפלגו ורב דימי ורבין ניפלגו בדרבי יהושע, אלא הכי הוה אמינא: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי פליגי, דאההוא 'סוף' דקאמר רבי יהושע בן לוי דברי הכל אינה מוחלת - אתא רבי יוחנן למימר: אף בזו מחלוקת; דרב דימי ורבין לא פליגי בדרבי יהושע; והכי הוה מפרישנא לדרב דימי אמר רבי יהושע בן לוי: מחלוקת בתחלת ביאה, דהיא סוף חופה, אבל בסוף ביאה - דברי הכל אינה מוחלת, ורבי יוחנן פליג עליה דאפילו בסוף ביאה נמי פליגי; וכי אתא רבין אמר רבי יהושע בן לוי: מחלוקת בסוף חופה, והיא תחלת ביאה דקאמר נמי רב דימי, אבל בתחלת חופה - דברי הכל מוחלת; אבל השתא דפריש רבי אבהו לדברי רבי שמעון בן פזי, לרב דימי כדאית ליה ולרבין כדאית ליה, דבין לרבי יוחנן ובין לרבי יהושע בן לוי פליגי רבי יוסי ורבי יהודה בתחלת חופה ובסוף חופה - על כרחך פליגא דרבין אדרב דימי, דהא אמר רבין: בתחלת חופה ד"ה מוחלת
^ MOCHELES
^ A
^ B
^ C
^ AKA BEGINNING BI'AH |
OF BI'AH
^ בהא דאמר "אי לאו דקאמר רבי אבהו כו'" - האמר רבי אבהו, ואיהו לא בעי לאיפלוגי עליה - ולמאי הלכתא אשמועינן 'דאי לא אמרה רבי אבהו' הוה ניחא ליה לדידיה לפרושי בענין אחר
^ דהיכא דאשכחן אמוראי דפליגי אהדדי כל חד אליבא דנפשיה, ותרי אמוראי אחריני דפליגי בפלוגתא דהנך אמוראי, ואית לן לפרושי מילתא בתרי לישני: חדא מינייהו, מיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו: שכל אחד אומר סברא שלו, כגון רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי; ואינך, תרי אמוראי [אליבא דחד] לא מיפלגי אלא אמרי חדא מלתא; וחדא מן לישנא מיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד, כגון רב דימי ורבין, ומשויא מלתא דתרי אמוראי קמאי חדא מלתא - שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד, ונקטינן ההיא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו, דכי פליגי תרי אליבא דחד: מר אמר: הכי אמר פלוני, ומר אמר: הכי אמר פלוני - חד מינייהו משקר! אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר - כל חד אמר: הכי מיסתבר טעמא - אין כאן שקר: כל חד וחד סברא דידיה קאמר, מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא; מר מדמי מילתא למילתא הכי, ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא, ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם - זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט
^ זמן לכניסתה לחופה
^ מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה
^ בתכשיטין
^ בצרכי סעודה וחופה
^ שאינה טורחת כל כך בתכשיטין, שכבר יש בידה
^ שהבעלים מעכבין; ואיידי דתנא רישא בדידהי - תנא סיפא נמי בדידהי
^ אם כהן הוא והיא ישראלית, שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה, כדמפרש בגמרא, ורבנן גזור עד השתא
^ אם ירצה, וכשיגיעו ימי טומאתה - תמכרנה ותקח חולין
^ וקשה, וכי בזמן רבי עקיבא נהגו שבועיים טומאה? הרי זה רק בזמן הגמרא לכאורה, בדברי רבי זירא!? שתי תשובות בדבר: א) אולי רבי זירא אמר מה שנהגו מאות שנים קודם לכן; תשובה זו קשה, שהרי היינו צריכים לשמוע זאת לפניכן, במשנה או לפחות בתוספתא. ב) 'מחצה' אינו בדיוק 50%, אלא משמעותו כמו 'חלק', כגון גיטין טו א, פ"ב מ"א: "... בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו, בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו... ".
^ בעודה שומרת יבם; וטעמא יליף בגמרא
^ מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה
^ משתבעה הבעל
^ אף על גב דרובא בפני הבעל, סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו; והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו - לא אכלה משמת, דקניין הבעל פקע! אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו
^ בגמרא פריך עלה למאי תניא
^ דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה
^ טעמא מפרש בגמרא.
^ מאי 'ימים' = חודש 'ועשור' = עשרה ימים
^ מלינָשֵׂא עד שתגדל
^ תמרוד בבעלה שלא תוכל לסבול
^ ותצא
^ ותבא אלי, לאביה, עד שתגדל, ונמצאתי צריך לתכשיטין אחרים
^ שטורח הוא לה
^ ודוקא בלא קידושין, אבל קידושין בקטנות – לא, עד שתגדל ותאמר "בפלוני אני רוצה"
^ משעת אירוסין: שכיון שבגרה - היא מכינה תכשיטין קודם בגרות, שאינה רוצה לשהות עוד
^ כאילו תבעה להכין עצמה לנישואין
^ שנים עשר חודש משעת אירוסין
^ נדריה בלא שותפות דאב
^ ושמעינן מיניה: דבוגרת נמי אינו חייב במזונותיה עד שתשהה י"ב חודש
^ והכי קאמר: בוגרת - לסוף שלשים; והנערה ששהתה שנים עשר חודש
^ ויש ארוסה שאין נותנים לה אלא שלשים יום; ולקמן מפרש לה.
^ בעל נמי יהבו ליה רבנן זימנא, כדתנן במתניתין: לפרנס עצמו בצרכי חופה.
^ משעת אירוסין
^ לכאורה קשה, ולפני עולא מה אמרו? ועוד קשה, מה אם קידש בשטר – וכי לא חייב להאכילה?
^ של תרומה
^ מאחר שהוא זן אותה תמיד - מוציאה מבית אביה ומייחד לה מקום שלא תפסיד מזונותיו לחלקם לקרוביה
^ לקיט כהן: לקיט [= ששוכרו ללקוט תבואתו] שהוא כהן, ונשכר לישראל
^ משום סימפון - הוא דאמר 'ארוסה לא תאכל תרומה עד שיגיע זמן שחייב במזונותיה'; ולשון 'סימפון' הוא 'ביטול', כגון: שובר המבטל שטר - קרוי 'סימפון'; ומום באשה או בבהמה שמבטל המקח - קרוי 'סימפון'; והכא גזור בה שמא ימצא בה מום, ונמצאו קידושי טעות, ובטלים, ונמצא שאכלה זרה בתרומה
^ קא סלקא דעתא שעדיין אינו מכיר במומין שבה, ואמאי תני מתניתין - אפילו למשנה אחרונה – 'עד שתכנס לחופה'? וכל שכן דקשיא 'משהגיע זמן' דמשנה ראשונה
^ ביד קרובותיו
^ אין מום מבטל המקח

[1] שטר כתובתה

[2] דאמר לעיל: 'כל הפוחת לבתולה ממאתים, ואפילו בתנאה והתנאי בטל - קרי לה בעילת זנות, משום דלא סמכא דעתה; והכא נמי: לרבי מאיר הוא דאסור לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה, ואפילו אית לה - דלא מפסדא בהכי, דגביא בתנאי בית דין - מיהא לא סמכא דעתה דאמרה 'כי תבענא ליה אמר "פרעתיך"', הלכך בעילת זנות היא

[3] דלית לן למיחש משום מסמך דעתא, דתיהוי בעילת זנות

[4] בדבר שהוא מחמיר על דבר תורה באיסור והיתר על ידי גזירת דבריהם

[5] כתובה אחריתי

[6] והא דאמרינן (לעיל נא,א) 'לא כתב לה כתובה - בתולה גובה מאתים' ואוקמינן כרבי מאיר - התם במקום שאין כותבין כתובה, דכולהו אתנאי קא סמכי; אי נמי במקום שכותבין וגובה; לרבי מאיר מיהו בעילת זנות באיסור היא.

[7] דרבי יהודה ורבי יוסי, דאמר רבי יהודה: על פה - לאו תנאה הוא, ורבי יוסי סבר תנאה קיים

[8] מפרש לקמן תחלת מאי

[9] שכבר זכתה, ואמירתה לאו כלום אלא אם כן כתבה שובר "התקבלתי"

[10] והכי קאמר: מתחלת חופה ועד סוף חופה פליגי בה רבי יהודה ורבי יוסי, אבל משבא עליה - מודה רבי יוסי דאין בדבריו כלום

[11] לאו אסוף דרבי יהושע קאמינא אלא אסוף חופה, דהיא קודם ביאה

[12] 56b

[13] MOCHELES

[14] A

[15] B

[16] C

[17] AKA BEGINNING BI'AH |
OF BI'AH

[18] 1

[19] 1

[20] 
Sof Bi'ah

[21] Sof
Bi'ah

[22] s quoted by the SHITAH MEKUBETZES

[23] Sof Bi'ah

[24] The text of the Gemara in the Munich and Leningrad
manuscripts combines both versions: "they argue concerning Techilas *Chupah-
Bi'ah*." See SHITAH MEKUBETZES on the Sugya at length.

[25] אמר רב פפא, אי לאו דאמר כו': אנא לא הוה ניחא לי לפרושי מילתייהו הכי: דרבי יוחנן ורבי יהושע לא ליפלגו ורב דימי ורבין ניפלגו בדרבי יהושע, אלא הכי הוה אמינא: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי פליגי, דאההוא 'סוף' דקאמר רבי יהושע בן לוי דברי הכל אינה מוחלת - אתא רבי יוחנן למימר: אף בזו מחלוקת; דרב דימי ורבין לא פליגי בדרבי יהושע; והכי הוה מפרישנא לדרב דימי אמר רבי יהושע בן לוי: מחלוקת בתחלת ביאה, דהיא סוף חופה, אבל בסוף ביאה - דברי הכל אינה מוחלת, ורבי יוחנן פליג עליה דאפילו בסוף ביאה נמי פליגי; וכי אתא רבין אמר רבי יהושע בן לוי: מחלוקת בסוף חופה, והיא תחלת ביאה דקאמר נמי רב דימי, אבל בתחלת חופה - דברי הכל מוחלת; אבל השתא דפריש רבי אבהו לדברי רבי שמעון בן פזי, לרב דימי כדאית ליה ולרבין כדאית ליה, דבין לרבי יוחנן ובין לרבי יהושע בן לוי פליגי רבי יוסי ורבי יהודה בתחלת חופה ובסוף חופה - על כרחך פליגא דרבין אדרב דימי, דהא אמר רבין: בתחלת חופה ד"ה מוחלת

[26] MOCHELES

[27] A

[28] B

[29] C

[30] AKA BEGINNING BI'AH |
OF BI'AH

[31] בהא דאמר "אי לאו דקאמר רבי אבהו כו'" - האמר רבי אבהו, ואיהו לא בעי לאיפלוגי עליה - ולמאי הלכתא אשמועינן 'דאי לא אמרה רבי אבהו' הוה ניחא ליה לדידיה לפרושי בענין אחר

[32] דהיכא דאשכחן אמוראי דפליגי אהדדי כל חד אליבא דנפשיה, ותרי אמוראי אחריני דפליגי בפלוגתא דהנך אמוראי, ואית לן לפרושי מילתא בתרי לישני: חדא מינייהו, מיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו: שכל אחד אומר סברא שלו, כגון רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי; ואינך, תרי אמוראי [אליבא דחד] לא מיפלגי אלא אמרי חדא מלתא; וחדא מן לישנא מיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד, כגון רב דימי ורבין, ומשויא מלתא דתרי אמוראי קמאי חדא מלתא - שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד, ונקטינן ההיא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו, דכי פליגי תרי אליבא דחד: מר אמר: הכי אמר פלוני, ומר אמר: הכי אמר פלוני - חד מינייהו משקר! אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר - כל חד אמר: הכי מיסתבר טעמא - אין כאן שקר: כל חד וחד סברא דידיה קאמר, מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא; מר מדמי מילתא למילתא הכי, ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא, ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם - זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט

[33] זמן לכניסתה לחופה

[34] מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה

[35] בתכשיטין

[36] בצרכי סעודה וחופה

[37] שאינה טורחת כל כך בתכשיטין, שכבר יש בידה

[38] שהבעלים מעכבין; ואיידי דתנא רישא בדידהי - תנא סיפא נמי בדידהי

[39] אם כהן הוא והיא ישראלית, שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה, כדמפרש בגמרא, ורבנן גזור עד השתא

[40] אם ירצה, וכשיגיעו ימי טומאתה - תמכרנה ותקח חולין

[41] וקשה, וכי בזמן רבי עקיבא נהגו שבועיים טומאה? הרי זה רק בזמן הגמרא לכאורה, בדברי רבי זירא!? שתי תשובות בדבר: א) אולי רבי זירא אמר מה שנהגו מאות שנים קודם לכן; תשובה זו קשה, שהרי היינו צריכים לשמוע זאת לפניכן, במשנה או לפחות בתוספתא. ב) 'מחצה' אינו בדיוק 50%, אלא משמעותו כמו 'חלק', כגון גיטין טו א, פ"ב מ"א: "... בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו, בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו... ".

[42] בעודה שומרת יבם; וטעמא יליף בגמרא

[43] מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה

[44] משתבעה הבעל

[45] אף על גב דרובא בפני הבעל, סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו; והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו - לא אכלה משמת, דקניין הבעל פקע! אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו

[46] בגמרא פריך עלה למאי תניא

[47] דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה

[48] טעמא מפרש בגמרא.

[49] מאי 'ימים' = חודש 'ועשור' = עשרה ימים

[50] מלינָשֵׂא עד שתגדל

[51] תמרוד בבעלה שלא תוכל לסבול

[52] ותצא

[53] ותבא אלי, לאביה, עד שתגדל, ונמצאתי צריך לתכשיטין אחרים

[54] שטורח הוא לה

[55] ודוקא בלא קידושין, אבל קידושין בקטנות – לא, עד שתגדל ותאמר "בפלוני אני רוצה"

[56] משעת אירוסין: שכיון שבגרה - היא מכינה תכשיטין קודם בגרות, שאינה רוצה לשהות עוד

[57] כאילו תבעה להכין עצמה לנישואין

[58] שנים עשר חודש משעת אירוסין

[59] נדריה בלא שותפות דאב

[60] ושמעינן מיניה: דבוגרת נמי אינו חייב במזונותיה עד שתשהה י"ב חודש

[61] והכי קאמר: בוגרת - לסוף שלשים; והנערה ששהתה שנים עשר חודש

[62] ויש ארוסה שאין נותנים לה אלא שלשים יום; ולקמן מפרש לה.

[63] בעל נמי יהבו ליה רבנן זימנא, כדתנן במתניתין: לפרנס עצמו בצרכי חופה.

[64] משעת אירוסין

[65] לכאורה קשה, ולפני עולא מה אמרו? ועוד קשה, מה אם קידש בשטר – וכי לא חייב להאכילה?

[66] של תרומה

[67] מאחר שהוא זן אותה תמיד - מוציאה מבית אביה ומייחד לה מקום שלא תפסיד מזונותיו לחלקם לקרוביה

[68] לקיט כהן: לקיט [= ששוכרו ללקוט תבואתו] שהוא כהן, ונשכר לישראל

[69] משום סימפון - הוא דאמר 'ארוסה לא תאכל תרומה עד שיגיע זמן שחייב במזונותיה'; ולשון 'סימפון' הוא 'ביטול', כגון: שובר המבטל שטר - קרוי 'סימפון'; ומום באשה או בבהמה שמבטל המקח - קרוי 'סימפון'; והכא גזור בה שמא ימצא בה מום, ונמצאו קידושי טעות, ובטלים, ונמצא שאכלה זרה בתרומה

[70] קא סלקא דעתא שעדיין אינו מכיר במומין שבה, ואמאי תני מתניתין - אפילו למשנה אחרונה – 'עד שתכנס לחופה'? וכל שכן דקשיא 'משהגיע זמן' דמשנה ראשונה

[71] ביד קרובותיו

[72] אין מום מבטל המקח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]