ביאור:בבלי כתובות דף מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומודה בקנס פטור [1]!?

ורבנן סברי: כי קא תבע - בושת ופגם קא תבע.

במאי קא מיפלגי?

אמר רב פפא: רבי שמעון סבר 'לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ'; ורבנן סברי 'לא שביק איניש מידי דכי מודי ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר'.

בעא מיניה רבי אבינא מרב ששת: בת הניזונת מן האחין [2] - מעשה ידיה למי? במקום אב קיימי - מה התם מעשה ידיה לאב, הכא נמי מעשה ידיה לאחין? או דלמא לא דמי לאב: התם מדידיה מיתזנא הכא לאו מדידהו מיתזנא [3]?

אמר ליה: תניתוה [כתובות פ"יא מ"א]: אלמנה ניזונת מנכסי יתומים [4] ומעשה ידיה שלהן [5]!

מי דמי? אלמנתו לא ניחא ליה בהרווחה, בתו ניחא ליה בהרווחה [6]!

למימרא דבתו עדיפא ליה מאלמנתו? והאמר רבי אבא אמר רבי יוסי: 'עשו אלמנה אצל הבת [7] כבת אצל אחין בנכסין מועטין [8]': מה הבת אצל אחין: הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת: אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים!

לענין זילותא [’תשאל על הפתחים’] - אלמנתו עדיפא ליה, לענין הרווחה - בתו עדיפא ליה.

מתיב רב יוסף [ממשנתנו]: מעשה ידיה ומציאתה - אף על פי שלא גבתה - מת האב הרי הן של אחין טעמא - דבחיי האב [9], הא לאחר מיתת האב [10] לעצמה [11]! מאי? לאו בניזונת?

לא, בשאינה ניזונת [12].

אי בשאינה ניזונת - מאי למימרא [13]? אפילו למאן דאמר [14] 'יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"' הני מילי בעבד כנעני דלא כתיב ביה (דברים טו טז: והיה כי יאמר אליך "לא אצא מעמך" כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו) עִמָּך' אבל עבד עברי דכתיב ביה 'עִמָּך' לא כל שכן בתו!?

אמר רבה בר עולא: לא נצרכה אלא להעדפה [15].

אמר רבא: גברא רבה כרב יוסף לא ידע דאיכא העדפה וקמותיב תיובתא [16]?

אלא אמר רבא [17]: רב יוסף - מתניתין גופא קשיא ליה [ומהסבר הקושי במשנה יש קושיא על רב ששת], דקתני [18] מעשה ידיה ומציאתה - אף על פי שלא גבתה...מציאתה [19]? ממאן גביא [20]? אלא - לאו הכי קאמר: 'מעשה ידיה כמציאתה: מה מציאתה בחיי האב לאב, לאחר מיתת האב לעצמה - אף מעשה ידיה נמי בחיי האב לאב לאחר מיתת האב לעצמה [21]' [22]? שמע מינה [מעשה ידיה לעצמה ולא כרב ששת].

איתמר נמי: אמר רב יהודה אמר רב: בת הניזונת מן האחין - מעשה ידיה לעצמה.

אמר רב כהנא: מאי טעמא? - [ספרא בהר פרשה ו ד"ה פרשה ו ה"ה] דכתיב (ויקרא כה מו) והתנחלתם אותם [23] לבניכם אחריכם [לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו; ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] אותם לבניכם' - ולא בנותיכם לבניכם; מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו [24] לבנו.

מתקיף לה רבה: ואימא בפיתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר? וכן תנא רב חנינא: בפתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר [25]!

חבלות - צערא דגופא נינהו [26].

אמר רבי יוסי בר חנינא:


עמוד ב

שפצעה בפניה [27].

אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב, ואמרי לה 'אמר רבי זירא אמר רב מתנה אמר רב' [28]: בת הניזונת מן האחין - מעשה ידיה לעצמה, דכתיב (ויקרא כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם' - אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו [ספרא בהר פרשה ו ד"ה פרשה ו ה"ה].

אמר ליה אבימי בר פפי: שקוד אמרה.

'שקוד' מנו? שמואל [29].

הא רב אמרה [30]?

אימא 'אף שקוד אמרה'.

אמר מר בר אמימר לרב אשי: הכי אמרי נהרדעי: הלכתא כוותיה דרב ששת [31].

רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב.

והלכתא כוותיה דרב.

משנה:

המארס את בתו, וגרשה, אירסה ונתארמלה - כתובתה שלו [32];

השיאה וגרשה, השיאה ונתארמלה - כתובתה שלה [33].

רבי יהודה אומר: הראשונה של אב [34].

אמרו לו: <אם> משהשיאה - אין לאביה רשות בה.

גמרא:

טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתארמלה, אבל נתארמלה תרי זמני תו לא חזיא לאינסובי [35], ואגב אורחיה [36] קא סתים לן תנא כרבי [37], דאמר: בתרי זמני הויא חזקה [38].

רבי יהודה אומר הראשונה של אב:

מאי טעמא דרבי יהודה?

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הואיל ומשעת אירוסין [39] זכה בהן האב [40].

מתיב רבא: רבי יהודה אומר: הראשונה של אב; ומודה רבי יהודה במארס את בתו כשהיא קטנה ובגרה ואחר כך נשאת - שאין לאביה רשות בה אמאי? הכא נמי לימא 'הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב'?

אלא אי אתמר הכי אתמר: רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הואיל וברשותו נכתבין [41].

ומיגבא מאימת גביא [42]?

אמר רב הונא: מנה מאתים [43] - מן האירוסין [44], ותוספת [45] - מן הנשואין [46].

ורב אסי אמר: אחד זה ואחד זה מן הנשואין [47].

ומי אמר רב הונא הכי? והאתמר הוציאה עליו שתי כתובות, אחת של מאתים [48] ואחת של שלש מאות ואמר רב הונא: באתה לגבות מאתים - גובה [49] מזמן [50] ראשון, שלש מאות - גובה מזמן שני [51], ואם איתא [52] - תיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני!?

ולטעמיך תיגבי חמש מאות כולם: מאתים מזמן ראשון תלת מאה מזמן שני!? אלא חמש מאות מאי טעמא לא גביא? כיון דלא כתב לה [53] 'צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים' [54] - הכי קאמר לה: אי מזמן ראשון גביאת - גביא מאתים אי מזמן שני גביאת - גביא תלת מאה [55],

הערות[עריכה]

  1. ^ והרי לא תבעו אלא קנס לבדו, ועליו נשבע; וכיון דאי אודי ליה קמן - לא משלם, כי כפריה נמי - לאו ממונא כפריה
  2. ^ שכך הוא תנאי כתובה בפרקין (לקמן נב,ב): 'בנן נוקבן דיהוויין ליכי מינאי - אינון יהון יתבין בביתי ומיתזנן מנכסיי עד דתלקחון לגוברין'
  3. ^ אלא מתנאי כתובת אמן
  4. ^ דהאי נמי תנאי כתובה הוא, בפרקין: 'את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך'
  5. ^ אלמא במקום אב קיימי
  6. ^ שתרויח מעשה ידיה לבד מפרנסתה
  7. ^ מי שמת והניח אלמנה ובת
  8. ^ שאין בהן כדי פרנסת שנים עשר חודש, כדאמר בפרק 'מי שמת' בבבא בתרא [פ"ט מ"א], וקתני הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים
  9. ^ עשתהו, וזכה בו האב להורישו לבניו
  10. ^ עשתהו, הוי
  11. ^ מדאצטריך לתנא לאשמועינן
  12. ^ כגון שלא היו נכסים
  13. ^ דיוקא לא אצטריך לאשמועינן דעשתה לאחר מיתת האב לעצמה; ואי לאשמועינן היא גופה: דמה שעשתה בחיי האב לאחים – פשיטא, דהא זכה ביה אב, דממונא הוא ולאו קנסא
  14. ^ במסכת גיטין (יב,א) פלוגתא
  15. ^ לעולם לדיוקא דילה איצטריך, לאשמועינן דמעשה ידיה לאחר מיתת אב לעצמה, ובשאינה ניזונת: דלא תימא זכות שזיכתה תורה לאב בבתו ממון הוא, להורישו [את הזכות] לבנים; ודקשיא לך במאי תיתזון, הא לא גרעה מעבד עברי - כי אצטריך לאשמועינן להעדפה: שמעשה ידיה עודף על מזונותיה אצטריך לאשמועינן
  16. ^ אמר רבא וכי גברא רבה כרב יוסף דאותבה להא תיובתא, לא הוה ידע דאיכא העדפה ומצי לדחויי ולשנויי בשאינה ניזונת ולהעדפה ואפילו הכי אותבה
  17. ^ על כרחך רב יוסף טעמא ידע דתיובתא מעלייתא היא, והכי קשיא ליה ממתניתין אדרב ששת
  18. ^ מתניתין 'מציאתה' עם 'מעשה ידיה'
  19. ^ ולמה לי למתנייה
  20. ^ והא לא שייך למיתני אף על גב שלא גבתה
  21. ^ דמה שעשתה בחיי האב לאב – וליורשין; ומה שעשתה לאחר מיתת האב - לעצמה
  22. ^ דמציאתה - פשיטא לן דלעצמה, דהא אפילו בחיי האב לא זכי בהן אב אלא אם כן סמוכה על שלחנו, כדאמרינן בבבא ממיעא (יב,ב), ומשום איבה: דכיון דאינו חייב במזונותיה בחייו, כדתנן בפרקין האב אינו חייב במזונות בתו, ואי אמרת 'מציאתה לעצמה' - תו לא יהיב לה מזונות! ולקמן בפירקין נמי אמרינן 'זכאי במציאתה משום איבה'; אבל אחין על כרחייהו מתזנא מנכסי האב
  23. ^ עבדים כנענים
  24. ^ זכות שזיכתה לו תורה בבתו
  25. ^ אבל מעשה ידיה, דמידי דשכיח, וחסרי בה ממונא, דהא מיתזנא מינייהו - אימא דידהו הוי
  26. ^ וצערא לא זכי ליה רחמנא לאב, כדתניא ב'החובל' (בבא קמא פז ב): בבנו ובבתו הקטנים יעשה להם סגולה
  27. ^ דאפחתה מכספא דאי איתיה לאב - דיליה הוא, דהא יש לו בה מכר
  28. ^ הוא רבי זירא הוא רב זירא, אלא בבבל, מקמי דסליק לארעא דישראל לקמיה דרבי יוחנן, ואין סמיכה בבבל - הוו קרו ליה 'רב זירא'; ובהא שמעתא איכא למאן דאמר מקמי דסמכוהו אמרה, ואיכא למאן דאמר בתר דסמכוהו אמרה
  29. ^ הוו קרו ליה 'שקוד' על שום דהלכתא כוותיה בדיני, ושוקד על דבריו לאומרם כהלכתא
  30. ^ לעיל
  31. ^ דפשיט לעיל בתו מאלמנתו, ואמר מעשה ידיה לאחין
  32. ^ כתובה שהיא גובה משני ארוסין הללו; וקסבר יש כתובה לארוסה; ובימי נערות וקטנות קאמר
  33. ^ דמשהשיאה פקעה רשותו; ובתר גוביינא אזלינן, וגוביינא בתר הכי הוא, ולא אזלינן בתר כתיבה לומר 'הואיל והראשונה נכתבה בעודה ברשות האב - תיהוי דאב'
  34. ^ טעמא מפרש בגמרא
  35. ^ דהויא חזקה להיות בעליה מתים ודק תנא במלתיה, דלא לינקוט בדרך פורענות
  36. ^ דבעי לאגמורינן משפט הכתובה ומחלוקת רבח יהודה ורבנן
  37. ^ נקט לישנא דידיה למסתם לן כרבי
  38. ^ נשאת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא (תוספתא שבת פ"טו ה"ח [ליברמן]; יבמות סד,ב)
  39. ^ של בעל הראשון נתחייב לה כתובה
  40. ^ אבל באירוסין שני לא זכה: דמשנשאת לראשון פקעה זכותיה מינה
  41. ^ כתובה הראשונה, שהיה לפני הנשואין, והלכך: בגרה קודם נשואין - לא נכתב ברשותו. [רש"י מעיר:] הא דגרסינן 'נכתבים' - לשון רבים - אמנה ומאתים דכתובה קאי
  42. ^ כלומר: לענין זכייה דאב; דהא חזינן דלאו בתר אירוסין אזלינן אפילו לרבי יהודה, כדקתני: ומודה רבי יהודה במארס את בתו קטנה ובגרה כו', אלמא בתר כתיבה אזיל לענין מטרף לקוחות: מאימת טרפא ממשעבדי? - משעת אירוסין, דהא מההיא שעתא איחייב בתקנתא דרבנן - או דלמא עד שעת כתיבה, דהויא מלוה בשטר - לא טרפא
  43. ^ דמתקנתא דרבנן מחייב
  44. ^ טרפא מזמן אירוסין: אם מת או גרשה לאחר נשואין - טורפת לקוחות שלקחו מנכסיו מזמן אירוסין ואילך, דמההיא שעתא אשתעבד
  45. ^ שמעלמא היא באה לה
  46. ^ לא נשתעבד עד זמן כתיבת הכתובה, שקנו מידו וכתב
  47. ^ דהיא גופה מחלה לשעבודא קמא, ונתרצתה בזמן הכתוב בשטר: הכתובה, ככל המפורש בה, בין עיקר בין תוספת
  48. ^ והיא מוקדמת דדוקא כסדר נקט
  49. ^ מאתים וטורפת לקוחות
  50. ^ הכתוב
  51. ^ כלומר: אין לה אלא אחד מהן ויפה כחה קודמין
  52. ^ דסבר רב הונא 'חוב ראשון מזמן ראשון, ותוספת מזמן שני' – הכא נמי
  53. ^ בכתובה שניה
  54. ^ שמע מינה לא להוסיף על הראשונה בא
  55. ^ ולא תגבה השניה אא"כ הראשונה בטלה