ביאור:בבלי כתובות דף קה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]  

תשבע בסוף [1] ולא תשבע בתחלה [2]; נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף.

אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן: לא תשבע אלא בסוף.

גמרא:

ורמינהי: שלשה דייני גזילות היו בירושלים: אדמון בן גדאי וחנן המצרי וחנן בן אבישלום - קשיא תלת [בברייתא נאמר שהיו שלשה] אתרין [שנים שבמשנה: אדמון וחנן], קשיא גזירות אגזילות!?

בשלמא תלת אתרין - לא קשיא: דחשיב ליה קתני, דלא חשיב ליה לא קתני; אלא גזירות אגזילות קשיא!?

אמר רב נחמן בר יצחק: שהיו גוזרין גזירות [3] על גזילות, כדתניא [4]: קיטמה נטיעה [5]: רבי יוסי אומר: גוזרי גזירות שבירושלים אומרים: נטיעה בת שנתה - שתי כסף [6], בת שתי שנים - ארבע כסף.

ורמינהי 'שלשה דייני גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן ונחום'?

אמר רב פפא: מאן תנא 'נחום'? - רבי נתן היא, דתניא: רבי נתן אומר: אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה - ולא הודו לו חכמים.

ותו ליכא? והאמר רבי פנחס אמר רבי אושעיא: 'שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין [7] היו בירושלים, כנגדן בתי כנסיות [8], וכנגדן בתי מדרשות [9], וכנגדן בתי סופרים [10]'!?

דיינין טובא הוו, וכי קאמרינן - אגוזרי גזירות קאמרינן.

אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן [11] תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה; לא רצו - מוסיפין להם!

לא רצו? - אטו ברשיעי עסקינן [12]? אלא 'לא ספקו [13], אף על פי שלא רצו [14] - מוסיפין עליהן'.

קרנא הוה שקיל איסתירא [15] מזכאי ואיסתירא מחייב, ודאין להו דינא.

והיכי עביד הכי? והכתיב: (שמות כג ח) ושוחד לא תקח [כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים]? וכי תימא 'הני מילי היכא דלא שקיל מתרוייהו, דלמא אתי לאצלויי דינא [שיש חשש לסילוף הדין רק אם לקח מצד אחד], [אבל במקרה של] קרנא - כיון דשקיל מתרוייהו - לא אתי לאצלויי דינא.

וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי? והתניא: ’’ושוחד לא תקח' - מה תלמוד לומר?: אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי - הרי כבר נאמר (דברים טז יט) לא תטה משפט [לא תכיר פנים ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם]? אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה 'ושוחד לא תקח’’!?

הני מילי - היכא דשקיל בתורת שוחד [16]; קרנא - בתורת אגרא [17] הוה שקיל.

ובתורת אגרא - מי שרי? והתנן [18]: הנוטל שכר לדון - דיניו בטלין?

הני מילי אגר דינא [19]; קרנא - אגר בטילא [20] הוה שקיל.

ואגר בטילא - מי שרי? והתניא: מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין; היכי דמי?: אילימא אגר דינא – דינו דין? והתנן: הנוטל שכר לדון - דיניו בטילין! אלא אגר בטילא, וקתני מכוער הדיין!?

הני מילי בטילא דלא מוכחא; קרנא - בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא [21]!

[22] כי הא דרב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו: הבו לי גברא דדלי לי [23] בחריקאי [24] - ואידון לכו דינא! [25]

אמר רבי אבהו: בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד: אדם חש בעיניו - נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא; והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר (שמות כג ח: ושחד לא תקח) כי השוחד יעור פקחים [ויסלף דברי צדיקים].

תנו רבנן: ’[דברים טז,יט: לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד] כי השוחד יעור עיני חכמים' - קל וחומר לטפשין – 'ויסלף דברי צדיקים' - קל וחומר לרשעים.'

מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו?

אלא הכי קאמר: כי השוחד יעור עיני חכמים - אפילו חכם גדול; ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב; 'ויסלף דברי צדיקים' -


עמוד ב

אפילו צדיק גמור; ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת [26].

כי אתא רב דימי אמר: דרש רב נחמן בר כהן: מאי דכתיב (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? - אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום [27] - יעמיד ארץ; ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות – יהרסנה.

אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא, דשאיל שאילתא [28] - פסול למידן דינא; ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי, אבל אית ליה לאושולי - לית לן בה.

איני!? והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר מריון אף על גב דלא שיילי מיניה?!

התם לאחשובינהו הוא דבעי.

אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא [29]? - כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו [30].

מאי 'שוחד'? - שהוא חד [31].

אמר רב פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה, ולא למאן דסני ליה: דרחים ליה - לא חזי ליה חובה, דסני ליה - לא חזי ליה זכותא.

אמר אביי: האי צורבא מרבנן, דמרחמין ליה בני מתא - לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.

אמר רבא: מריש הוה אמינא הני בני מחוזא [32] כולהו רחמו לי; כיון דהואי דיינא – אמינא: מינייהו סנו לי, ומינייהו רחמו לי [33]; כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר – אמינא: אם מרחם - כולהו רחמו לי [34]; אי מסנו - כולהו סנו לי.

תנו רבנן: '(שמות כג ח) ושוחד לא תקח [כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים] - אינו צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור' - מדלא כתיב 'בצע לא תקח'.

היכי דמי שוחד דברים?

כי הא: דשמואל הוה עבר במברא [35]; אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה [36]. אמר ליה: 'מאי עבידתיך'?

אמר ליה: דינא אית לי.

אמר ליה: פסילנא לך לדינא.

אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא. פרח גדפא ארישיה. אתא ההוא גברא – שקליה. אמר ליה: מאי עבידתיך?

אמר ליה: דינא אית לי.

אמר ליה: פסילנא לך לדינא.

מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה. אתא ההוא גברא – כסייה. אמר ליה: מאי עבידתיך?

אמר ליה: דינא אית לי.

אמר ליה: פסילנא לך לדינא.

רבי ישמעאל ברבי יוסי, הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי [37]. יומא חד אייתי ליה בחמישי בשבתא. אמר ליה: מאי שנא האידנא?

אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא אגב אורחי - אייתי ליה למר.

לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא!

אותיב זוזא [38] דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי [39], אמר [רבי ישמעאל ברבי יוסי לעצמו] 'אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי' [40]! אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני, שלא נטלתי, ואם נטלתי - שלי נטלתי כך [אני מהפך בזכותו]! מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה!

רבי ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז [41]. אמר ליה: מהיכא את? אמר ליה: מדוך פלן.

ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה?

אמר ליה: דינא אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר.

אמר ליה: פסילנא לך לדינא - לא קביל מיניה. אותיב ליה זוגא דרבנן, וקדייני ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר 'אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי'; אמר 'תיפח נפשם של מקבלי שוחד: ומה אני, שלא נטלתי, ואם נטלתי - שלי נטלתי כך [אני מהפך בזכותו] - מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.

רב ענן - אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי [42]. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי.

לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא.

אמר ליה: דינא דמר לא בעינא; קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים, דתניא: '(מלכים ב ד מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו [ויאמר: תן לעם ויאכלו] - וכי אלישע אוכל בכורים הוה [43]? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב בכורים.'; אמר ליה: קבולי - לא בעינן דאיקביל; השתא דאמרת לי טעמא – מקבילנא. שדריה לקמיה דרב נחמן. שלח ליה 'נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא'. אמר [רב נחמן]: מדשלח לי הכי - שמע מינה קריביה הוא [44]. הוה קאים דינא דיתמי קמיה; אמר

הערות[עריכה]

  1. ^ כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה - תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום
  2. ^ בשעת גיבוי מזונות
  3. ^ קנסות
  4. ^ בבבא קמא, גבי בהמה שנכנסה לרשות הניזק והזיקה
  5. ^ קטמה נטיעת אילן - כמה שמין אותה?
  6. ^ שתי מעות
  7. ^ של עשרים ושלשה
  8. ^ להתפלל
  9. ^ למשנה ולתלמוד
  10. ^ ללמוד תינוקות
  11. ^ ומתפרנסין הימנו, לפי שלא היו עסוקין במלאכתן
  12. ^ שנוטלין שכר לדון יותר מכדי חייהן
  13. ^ למזונות
  14. ^ ליטול
  15. ^ סלע
  16. ^ שלא תחייבני אם זכאי אני
  17. ^ שכר טורח
  18. ^ משנה היא במסכת בכורות (פ"ד מ"ו; דף כט,א)
  19. ^ לא אומר לכם הדין כי אם בשכר כך וכך
  20. ^ שהיה בטל ממלאכתו
  21. ^ מריח באוצרות יין אי זה ראוי להתקיים והקרוב להתקלקל ימכרוהו מיד! ושכר זה היה מצוי לו בכל יום
  22. ^ דבטילא דמוכח שרי -
  23. ^ מיא - משקה שדותי
  24. ^ במקומי
  25. ^ 'חריקאי' אומר אני שהוא לשון פגום, כמו 'קרנים חרוקות' דשחיטת חולין (נט,ב), כלומר: שאני מסתלק ונפגם מקומי.
  26. ^ והכי קאמר: קל וחומר שיסמא את עיניו כשיהא טפש, בסופו וישב לדון
  27. ^ שהוא עשיר ואין צריך להחניף
  28. ^ דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים
  29. ^ למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי
  30. ^ אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת
  31. ^ הנותן והמקבל נעשים לב אחד
  32. ^ עירו של רבא
  33. ^ מקצתם אוהבים אותי - אותם שזכיתי
  34. ^ אם אוהבים - נעשו כולם אוהביי
  35. ^ גשר
  36. ^ לסומכו
  37. ^ סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל
  38. ^ זוג
  39. ^ בכל אשר הולך
  40. ^ ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס, ובאין לו פתחי זכיות, ואומר בלבו "הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין"
  41. ^ בכל שנה שגוזז אותן - חייב ליתן לכהן אחד מששים
  42. ^ דגים קטנים
  43. ^ והלא לא כהן היה, שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד, דכתיב: ויעני ושפט בבשן (דברי הימים א ה יב),ומצינו במסכת פסחים ב'אלו דברים' (דף סח,א) דשפט דהאי קרא - הוא אביו של אלישע
  44. ^ להכי פסול ליה לדינא