ביאור:בבלי כתובות דף קה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| [המשך המשנה] |
תשבע בסוף [1] ולא תשבע בתחלה [2]; נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף.
אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.
אמר רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן: לא תשבע אלא בסוף.
גמרא:
ורמינהי: שלשה דייני גזילות היו בירושלים: אדמון בן גדאי וחנן המצרי וחנן בן אבישלום - קשיא תלת [בברייתא נאמר שהיו שלשה] אתרין [שנים שבמשנה: אדמון וחנן], קשיא גזירות אגזילות!?
בשלמא תלת אתרין - לא קשיא: דחשיב ליה קתני, דלא חשיב ליה לא קתני; אלא גזירות אגזילות קשיא!?
אמר רב נחמן בר יצחק: שהיו גוזרין גזירות [3] על גזילות, כדתניא [4]: קיטמה נטיעה [5]: רבי יוסי אומר: גוזרי גזירות שבירושלים אומרים: נטיעה בת שנתה - שתי כסף [6], בת שתי שנים - ארבע כסף.
ורמינהי 'שלשה דייני גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן ונחום'?
אמר רב פפא: מאן תנא 'נחום'? - רבי נתן היא, דתניא: רבי נתן אומר: אף נחום המדי מגוזרי גזירות שבירושלים היה - ולא הודו לו חכמים.
ותו ליכא? והאמר רבי פנחס אמר רבי אושעיא: 'שלש מאות ותשעים וארבעה בתי דינין [7] היו בירושלים, כנגדן בתי כנסיות [8], וכנגדן בתי מדרשות [9], וכנגדן בתי סופרים [10]'!?
דיינין טובא הוו, וכי קאמרינן - אגוזרי גזירות קאמרינן.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן [11] תשעים ותשע מנה מתרומת הלשכה; לא רצו - מוסיפין להם!
לא רצו? - אטו ברשיעי עסקינן [12]? אלא 'לא ספקו [13], אף על פי שלא רצו [14] - מוסיפין עליהן'.
קרנא הוה שקיל איסתירא [15] מזכאי ואיסתירא מחייב, ודאין להו דינא.
והיכי עביד הכי? והכתיב: (שמות כג ח) ושוחד לא תקח [כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים]? וכי תימא 'הני מילי היכא דלא שקיל מתרוייהו, דלמא אתי לאצלויי דינא [שיש חשש לסילוף הדין רק אם לקח מצד אחד], [אבל במקרה של] קרנא - כיון דשקיל מתרוייהו - לא אתי לאצלויי דינא.
וכי לא אתי לאצלויי דינא מי שרי? והתניא: ’’ושוחד לא תקח' - מה תלמוד לומר?: אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי - הרי כבר נאמר (דברים טז יט) לא תטה משפט [לא תכיר פנים ולא תקח שחד, כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקם]? אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה 'ושוחד לא תקח’’!?
הני מילי - היכא דשקיל בתורת שוחד [16]; קרנא - בתורת אגרא [17] הוה שקיל.
ובתורת אגרא - מי שרי? והתנן [18]: הנוטל שכר לדון - דיניו בטלין?
הני מילי אגר דינא [19]; קרנא - אגר בטילא [20] הוה שקיל.
ואגר בטילא - מי שרי? והתניא: מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין; היכי דמי?: אילימא אגר דינא – דינו דין? והתנן: הנוטל שכר לדון - דיניו בטילין! אלא אגר בטילא, וקתני מכוער הדיין!?
הני מילי בטילא דלא מוכחא; קרנא - בטילא דמוכחא הוה שקיל, דהוה תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא [21]!
[22] כי הא דרב הונא, כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו: הבו לי גברא דדלי לי [23] בחריקאי [24] - ואידון לכו דינא! [25]
אמר רבי אבהו: בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד: אדם חש בעיניו - נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא; והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר (שמות כג ח: ושחד לא תקח) כי השוחד יעור פקחים [ויסלף דברי צדיקים].
תנו רבנן: ’[דברים טז,יט: לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שחד] כי השוחד יעור עיני חכמים' - קל וחומר לטפשין – 'ויסלף דברי צדיקים' - קל וחומר לרשעים.'
מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו?
אלא הכי קאמר: כי השוחד יעור עיני חכמים - אפילו חכם גדול; ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב; 'ויסלף דברי צדיקים' -
אפילו צדיק גמור; ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת [26].
כי אתא רב דימי אמר: דרש רב נחמן בר כהן: מאי דכתיב (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? - אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום [27] - יעמיד ארץ; ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות – יהרסנה.
אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא, דשאיל שאילתא [28] - פסול למידן דינא; ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי, אבל אית ליה לאושולי - לית לן בה.
איני!? והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר מריון אף על גב דלא שיילי מיניה?!
התם לאחשובינהו הוא דבעי.
אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא [29]? - כיון דקביל ליה שוחדא מיניה איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו [30].
מאי 'שוחד'? - שהוא חד [31].
אמר רב פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה, ולא למאן דסני ליה: דרחים ליה - לא חזי ליה חובה, דסני ליה - לא חזי ליה זכותא.
אמר אביי: האי צורבא מרבנן, דמרחמין ליה בני מתא - לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא.
אמר רבא: מריש הוה אמינא הני בני מחוזא [32] כולהו רחמו לי; כיון דהואי דיינא – אמינא: מינייהו סנו לי, ומינייהו רחמו לי [33]; כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר – אמינא: אם מרחם - כולהו רחמו לי [34]; אי מסנו - כולהו סנו לי.
תנו רבנן: '(שמות כג ח) ושוחד לא תקח [כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים] - אינו צריך לומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור' - מדלא כתיב 'בצע לא תקח'.
היכי דמי שוחד דברים?
כי הא: דשמואל הוה עבר במברא [35]; אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה [36]. אמר ליה: 'מאי עבידתיך'?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא. פרח גדפא ארישיה. אתא ההוא גברא – שקליה. אמר ליה: מאי עבידתיך?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה. אתא ההוא גברא – כסייה. אמר ליה: מאי עבידתיך?
אמר ליה: דינא אית לי.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
רבי ישמעאל ברבי יוסי, הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי [37]. יומא חד אייתי ליה בחמישי בשבתא. אמר ליה: מאי שנא האידנא?
אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא אגב אורחי - אייתי ליה למר.
לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא!
אותיב זוזא [38] דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי [39], אמר [רבי ישמעאל ברבי יוסי לעצמו] 'אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי' [40]! אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני, שלא נטלתי, ואם נטלתי - שלי נטלתי כך [אני מהפך בזכותו]! מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה!
רבי ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז [41]. אמר ליה: מהיכא את? אמר ליה: מדוך פלן.
ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה?
אמר ליה: דינא אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר.
אמר ליה: פסילנא לך לדינא - לא קביל מיניה. אותיב ליה זוגא דרבנן, וקדייני ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר 'אי בעי טעין הכי ואי בעי טעין הכי'; אמר 'תיפח נפשם של מקבלי שוחד: ומה אני, שלא נטלתי, ואם נטלתי - שלי נטלתי כך [אני מהפך בזכותו] - מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.
רב ענן - אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי [42]. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי.
לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
אמר ליה: דינא דמר לא בעינא; קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים, דתניא: '(מלכים ב ד מב) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו [ויאמר: תן לעם ויאכלו] - וכי אלישע אוכל בכורים הוה [43]? אלא לומר לך: כל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב בכורים.'; אמר ליה: קבולי - לא בעינן דאיקביל; השתא דאמרת לי טעמא – מקבילנא. שדריה לקמיה דרב נחמן. שלח ליה 'נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא'. אמר [רב נחמן]: מדשלח לי הכי - שמע מינה קריביה הוא [44]. הוה קאים דינא דיתמי קמיה; אמר
הערות[עריכה]
- ^ כשישמעו בו שמת ותבא לגבות כתובתה - תשבע שלא עכבה בידה משל בעלה כלום
- ^ בשעת גיבוי מזונות
- ^ קנסות
- ^ בבבא קמא, גבי בהמה שנכנסה לרשות הניזק והזיקה
- ^ קטמה נטיעת אילן - כמה שמין אותה?
- ^ שתי מעות
- ^ של עשרים ושלשה
- ^ להתפלל
- ^ למשנה ולתלמוד
- ^ ללמוד תינוקות
- ^ ומתפרנסין הימנו, לפי שלא היו עסוקין במלאכתן
- ^ שנוטלין שכר לדון יותר מכדי חייהן
- ^ למזונות
- ^ ליטול
- ^ סלע
- ^ שלא תחייבני אם זכאי אני
- ^ שכר טורח
- ^ משנה היא במסכת בכורות (פ"ד מ"ו; דף כט,א)
- ^ לא אומר לכם הדין כי אם בשכר כך וכך
- ^ שהיה בטל ממלאכתו
- ^ מריח באוצרות יין אי זה ראוי להתקיים והקרוב להתקלקל ימכרוהו מיד! ושכר זה היה מצוי לו בכל יום
- ^ דבטילא דמוכח שרי -
- ^ מיא - משקה שדותי
- ^ במקומי
- ^ 'חריקאי' אומר אני שהוא לשון פגום, כמו 'קרנים חרוקות' דשחיטת חולין (נט,ב), כלומר: שאני מסתלק ונפגם מקומי.
- ^ והכי קאמר: קל וחומר שיסמא את עיניו כשיהא טפש, בסופו וישב לדון
- ^ שהוא עשיר ואין צריך להחניף
- ^ דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים
- ^ למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי
- ^ אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת
- ^ הנותן והמקבל נעשים לב אחד
- ^ עירו של רבא
- ^ מקצתם אוהבים אותי - אותם שזכיתי
- ^ אם אוהבים - נעשו כולם אוהביי
- ^ גשר
- ^ לסומכו
- ^ סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל
- ^ זוג
- ^ בכל אשר הולך
- ^ ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס, ובאין לו פתחי זכיות, ואומר בלבו "הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין"
- ^ בכל שנה שגוזז אותן - חייב ליתן לכהן אחד מששים
- ^ דגים קטנים
- ^ והלא לא כהן היה, שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד, דכתיב: ויעני ושפט בבשן (דברי הימים א ה יב),ומצינו במסכת פסחים ב'אלו דברים' (דף סח,א) דשפט דהאי קרא - הוא אביו של אלישע
- ^ להכי פסול ליה לדינא