ביאור:בבלי כתובות דף קז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

פוסקין מזונות לאשת איש [1]; ושמואל אמר: אין פוסקין מזונות לאשת איש.

אמר שמואל: מודה לי אבא בשלשה חדשים הראשונים, לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן.

בששמעו בו שמת - כולי עלמא לא פליגי [2], כי פליגי בשלא שמעו בו שמת: רב אמר 'פוסקין', דהא משועבד לה; ושמואל אמר 'אין פוסקין'.

מאי טעמא?

רב זביד אמר: אימא צררי אתפסה [3]; רב פפא אמר: חיישינן שמא אמר לה 'צאי מעשה ידיך במזונותיך' [4].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו גדולה [5] ולא ספקה [6]; אי נמי קטנה [7] וספקה [8].

תנן: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות: חנן אמר "תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה"; נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו "תשבע בתחלה ובסוף": עד כאן לא פליגי אלא לענין שבועה, אבל מזוני יהבינן לה!?

תרגמה שמואל בששמעו בו שמת.

תא שמע: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות - בני כהנים גדולים אומרים 'תשבע'; חנן אומר 'לא תשבע', ואם בא ואמר "פסקתי לה מזונות" [9] – נאמן [10].

הכא נמי - בששמעו בו שמת.

והא אם בא ואמר קאמר?

אם בא לאֲחַר שמועה [11].

תא שמע: 'מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, ואם בא ואמר "צאי, מעשה ידיך במזונותיך" – רשאי.

קדמו בית דין ופסקו - מה שפסקו פסקו'.

הכא נמי - בששמעו בו שמת.

תא שמע: 'מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות - בית דין יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו, אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר [12]'

אמר רב ששת: במשרה את אשתו על ידי שליש [13]!

אי הכי [14] - בניו ובנותיו נמי [15]?

כשהשרה לזו ולא השרה לזו.

מאי פסקא?

אלא אמר רב פפא: כששמעה בו שמת בעד אחד היא; דאי בעית אינסובי בעד אחד - מצי מינסבא; מזוני נמי יהבינן לה; בניו ובנותיו - דאי בעו למיחת לנכסיו בעד אחד לא מצו נחתי - מזוני נמי לא יהבינן להו.

מאי דבר אחר [שלא נותנים]?

רב חסדא אמר: תכשיט [16].

רב יוסף אמר: צדקה [17].

מאן דאמר 'תכשיט' - כל שכן


עמוד ב

צדקה; מאן דאמר צדקה - אבל תכשיט יהבינן לה, דלא ניחא ליה דתינוול.

תא שמע [תוספתא יבמות פרק ו הלכה ז [18]]: היבמה - שלשה חדשים הראשונים [19] - ניזונת משל בעלה; מיכן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם; עמד בדין [20] וברח - ניזונת משל יבם

אמר לך שמואל: למאי ניחוש לה להאי? אי משום צררי [כדעתו של רב זביד] - לא מיקרבא דעתיה לגבה; אי משום מעשה ידיה [כדעתו של רב פפא]- לא משתעבדא ליה.

תא שמע: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאת ואמרה "מת בעלי" - רצתה ניזונת, רצתה גובה כתובתה [21]; "גירשני בעלי" - מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה [22].

הכא נמי כששמעו בו שמת.

ומאי שנא 'עד כדי כתובתה'?

דאיהי היא דאפסידה אנפשה [23].

תא שמע: כיצד אמרו 'ממאנת אין לה מזונות'? אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה, שהרי בעלה חייב במזונות! אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים, לותה ואכלה, עמדה ומיאנה!

טעמא דמיאנה, הא לא מיאנה - יהבינן לה!

אמר לך שמואל: הכא - למאי ניחוש? לה אי משום צררי - צררי לקטנה לא מתפיס; ואי משום מעשה ידיה - קטנה לא ספקה.

מאי הוה עלה?

כי אתא רב דימי, אמר: 'מעשה בא לפני רבי בבית שערים, ופסק לה מזונות; לפני רבי ישמעאל בצפורי - ולא פסק לה מזונות; תהי בה רבי יוחנן: וכי מה ראה רבי ישמעאל שלא פסק לה מזונות? הא לא נחלקו בני כהנים גדולים וחנן אלא לענין שבועה, אבל מזוני יהבינן לה!?

אמר ליה רב שִּמְן בר אבא: כבר תרגמה רבינו שמואל בבבל: כששמעו בו שמת.

אמר ליה: פתריתו בה כולי האי!

כי אתא רבין, אמר: מעשה בא לפני רבי בבית שערים ולא פסק לה מזונות; לפני רבי ישמעאל בציפורי - ופסק לה מזונות! אמר רבי יוחנן: מה ראה רבי שלא פסק לה, דהא לא נחלקו חנן ובני כהנים גדולים אלא לענין שבועה, אבל מזונות יהבינן לה?

אמר ליה רב שִׁמְן בר אבא: כבר תרגמה שמואל בבבל: כששמעו בו שמת.

אמר ליה: פתריתו בה כולי האי!

והלכתא כותיה דרב, ופוסקין מזונות לאשת איש.

והלכתא כותיה דרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה";

והלכתא כותיה דרב זביד בקוניא [24], דאמר רב זביד: הני מאני דקוניא [25]: חיורי ואוכמי – שרו [26]; ירוקי – אסירי [27]'; ולא אמרן אלא דלית בהו קרטופני [28], אבל אית בהו קרטופני -אסירי.

משנה:

מי שהלך למדינת הים, ועמד אחד ופירנס את אשתו:

חנן אומר: איבד את מעותיו [29];

נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: ישבע כמה הוציא ויטול.

אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם.

אמר רבי יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן: הניח מעותיו על קרן הצבי!

גמרא:

תנן התם [נדרים פ"ד מ"ב]: 'המודר הנאה מחבירו -

הערות[עריכה]

  1. ^ בית דין יורדין לנכסי מי שהלך למדינת הים, ופוסקין מזונות לאשתו
  2. ^ דפוסקין, דלמאי ניחוש לה? אי לצררי - הרי סופה לגבות כתובתה, ותשבע שלא עיכבה משלהם כלום; ואי לשמא אמר לה 'צאי מעשה ידיך במזונותיך', וקבלה עליה - משמת אינה משועבדת לו מעשה ידיה; וא"ת והרי היא משועבדת ליתומים, ואף הם יאמרו לה כן - אף הוא לא היה יכול לומר לה אלא א"כ היא מתרצה
  3. ^ צרורות כספים נתן בידה למזונות
  4. ^ וקבלה עליה
  5. ^ הראויה להתפיסה מעות
  6. ^ מזונות במעשה ידיה, שהן שני בצורת, או שאינה בעלת מלאכה: לצררי איכא למיחש, ל"צאי מעשה ידיך במזונותיך" ליכא למיחש, דכיון דלא ספקה - לא קבלה עליה
  7. ^ ובעלת מלאכה והשנים כתקנן
  8. ^ לרב זביד – פוסקין, דלא עביד איניש דמתפיס צררי לקטנה; לרב פפא - אין פוסקין, דאיכא למימר "צאי! מעשה ידיך למזונותיך" אמר לה
  9. ^ אתפסתיה צררי
  10. ^ ובשבועה ומחזרת מה שנתנו לה ב"ד
  11. ^ לאחר ששמעו בו שמת בא
  12. ^ מפרש לקמיה
  13. ^ העמיד אפוטרופוס לזוּנה,ּ ועכשיו משך האפוטרופוס את ידו; דהשתא ודאי לצררי ליכא למיחש, ולא לשמא אמר לה "צאי, מעשה ידיך למזונותיך"
  14. ^ דהשרה אותה על ידי שליש
  15. ^ דהא גלי דעתיה דניחא ליה שיהו נזונין משלו
  16. ^ בשמים להתקשט בהן אשתו
  17. ^ אין בית דין פוסקין צדקה לעניים מנכסיו בזמן ששאר בני העיר פוסקין עליהן צדקה
  18. ^ ליברמן
  19. ^ שאינה יכולה לא להנשא ולא להתייבם
  20. ^ ואמרה לו כנוס או חלוץ
  21. ^ שהאשה נאמנת לומר "מת בעלי" – ותינשא; וכשם שנאמנת לינשא - כך נאמנת ליטול כתובתה, כדאמרינן במסכת יבמות: מספר כתובתה נלמד 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי'
  22. ^ כתובתה לא גביא, שמא לא גירשה; ובגירושין לא האמינוה! אבל מזוני יהבינן לה; ובפרעון כתובה - ממה נפשך: אם גירשה - הרי נטלתן בכתובתה, ואם לאו הרי הוא חייב במזונותיה
  23. ^ שאמרה "גרשני", וגרושה אין לה מזונות! וכי תימא כיון דשמעה שמת - תגבה כתובתה יחד? אין הכי נמי; והאי דקאמר מתפרנסת והולכת - אם אינה רוצה ליטול כתובתה, דסבורה שמא לא מת, ונוח לה ליטול לשם מזונות שאם יבא בעלה תהא כל כתובתה קיימת; ומתפרנסת עד כדי כתובתה, ותו לא יהבינן לה
  24. ^ כלי חרס שמחפין עליהם עופרת שקורין פלומבלי"ר בלע"ז
  25. ^ לענין חמץ בפסח וגיעולי עובדי כוכבים ויין נסך
  26. ^ לפי שהעופרת מחליק את החרס ואינו מניחו לבלוע
  27. ^ אבל הירוקים - מעורב צריף שקורין אלו"ם בתוך העופרת, והוא עז ומחלחל את החרס ובולע, והכי אמרינן במסכת עבודה זרה (לג,ב) דמצרפי ובלעי
  28. ^ ביקועי קיריויני"ש בלע"ז
  29. ^ שלא אמרתי לך "הלוני ואני אפרע", אבל אם הלוה את האשה מעות מזונותיה על מנת שתשלם לו - הוא תובעה, והיא תובעת הבעל, וישלם! כדאמר לעיל בממאנת ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה: טעמא דמיאנה, הא לא מיאנה - משלם