ביאור:בבלי כתובות דף טז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר ^[1];

ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר "לקחתיה הימנו" - אינו נאמן.

גמרא:

טעמא דאיכא עדים ^[2], הא ליכא עדים - בעל מהימן ^[3]! לימא תנן סתמא דלא כרבן גמליאל, דאי רבן גמליאל הא אמר [(לעיל יב,ב)] איהי מהימנא ^[4]!

אפילו תימא רבן גמליאל: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא ב'ברי' ו'שמא' ^[5], אבל הכא – ב'ברי' ו'ברי' - לא אמר.

ודקארי לה ^[6] - מאי קארי לה ^[7]!? הא' ברי' ו'ברי' הוא!

כיון דרוב נשים בתולות נישאות ^[8] - כי 'ברי' ו'שמא' דמי.

והכי נמי מסתברא ^[9]: מדקתני ומודה רבי יהושע [לעיל במשנתנו: באומר לחבירו "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן]: אי אמרת בשלמא איירי רבן גמליאל במודה ^[10] – שפיר, אלא אי אמרת לא איירי רבן גמליאל במודה ^[11] - רבי יהושע למאן מודה ^[12]?

מי סברת רבי יהושע אהאי פירקין קאי? - אמגו קאי, ואפירקין קמא קאי ^[13].

אהייא ^[14]?: אילימא אהא: היתה מעוברת ואמרו לה: "מה טיבו של עובר זה" – "מאיש פלוני וכהן הוא"; רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? הרי כריסה בין שיניה ^[15]!?

אלא אהא: ראוה מדברת עם אחד, ואמרו לה "מה טיבו של איש זה"? "איש פלוני, וכהן הוא": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? הניחא לזעירי, דאמר 'מאי מדברת – נסתרה': מגו דאי בעיא אמרה "לא נבעלתי", וקאמרה "נבעלתי ^[16]" - מהימנא; אלא לרב אסי, דאמר "מאי מדברת – נבעלת" - מאי מגו איכא?

ואלא אהא: היא אומרת "מוכת עץ אני" והוא אומר "לא כי, אלא דרוסת איש את": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? בשלמא לרבי אלעזר, דאמר 'במנה ולא כלום' ^[17] - ^[18] מגו: דאי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך" ואית לה מאתים, וקאמרה ^[19] מעיקרא, דלית לה אלא מנה – מהימנא! אלא לרבי יוחנן, דאמר ^[20] 'במאתים ומנה' ^[21] - מאי מגו איכא ^[22]?

אלא אהא: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת "משארסתני ^[23] נאנסתי, ונסתחפה שדהו ^[24]" והוא אומר "לא כי, אלא עד שלא אירסתיך": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר 'לא מפיה אנו חיין: דמגו דאי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך", דלא קא פסלה נפשה מכהונה, וקאמרה "נאנסתי", דקא פסלה נפשה מכהונה - משום הכי קאמר רבן גמליאל דמהימנא, וקאמר רבי יהושע לרבן גמליאל: 'בהאי מגו דהכא - מודינא לך; בההוא מגו דהתם - פליגנא עילווך'.

מכדי האי מגו והאי מגו - מאי שנא האי מגו מהאי מגו?

הכא ^[25] אין שור שחוט לפניך ^[26], התם הרי שור שחוט לפניך ^[27].

וכיון דרוב נשים בתולות נישאות - כי לא אתו עדים מאי הוי?

אמר רבינא: משום דאיכא למימר: רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות, וכל הנשאת בתולה יש לה קול ^[28]

עמוד ב

וזו - הואיל ואין לה קול ^[29] - איתרע לה רובא.

אי כל הנשאת בתולה יש לה קול - כי אתו עדים מאי הוי ^[30]? הנך סהדי שקרי נינהו!

אלא אמר רבינא: רוב הנשאת בתולה - יש לה קול, וזו - הואיל ואין לה קול - איתרע לה רובא.

אם יש עדים שיצתה בהינומא [וראשה פרוע - כתובתה מאתים]:

וליחוש דלמא מפקא עדים ^[31] בהאי בי דינא, וגביא, והדר מפקא לה לכתובה בהאי בית דין וגביא בה!

אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר ^[32] ^[33].

רב פפא אמר ^[34]: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ^[35].

ואיכא דמתני לה ^[36] אברייתא:

איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה ^[37], נשרפה כתובתה: רקדו לפניה ^[38] שחקו לפניה, העבירו לפניה כוס של בשורה ^[39] או מפה של בתולים - אם יש לה עדים באחד מכל אלו - כתובתה מאתים.

וליחוש דלמא מפקא עדים בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא לכתובתה בהאי בית דין וגביא בה?

אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר.

רב פפא אמר: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן;

והא איבדה כתובתה קתני?

דכתב לה איהו.

סוף סוף מפקא לה וגביא בה?

מאי איבדה? - איבדה באור.

אי הכי - היינו נשרפה? ועוד: הטמינה - מאי איכא למימר? ותו איבדה למה לי?

אלא ^[40]: כל איבדה - כי הטמינה ^[41] בפנינו דמי, ולא יהבינן לה ^[42] עד דאמרי עדים "נשרפה כתובתה". ^[43].

מאן דמתני לה ^[44] אברייתא - כל שכן אמתניתין ^[45], ומאן דמתני לה ^[46] אמתניתין - אבל אברייתא לא ^[47], כי קושיא ^[48].

אם יש עדים [באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:

וליחוש דלמא מפקא עדי הינומא בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא עדי הינומא בבי דינא אחרינא וגביא?

במקום דלא אפשר ^[49] - ודאי כתבינן שובר.

העבירו לפניה כוס של בשורה [או מפה של בתולים - אם יש לה עדים באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:

מאי כוס של בשורה?

אמר רב אדא בר אהבה: כוס יין של תרומה מעבירין לפניה, כלומר: ראויה היתה זו לאכול בתרומה ^[50].

מתקיף לה רב פפא: ^[51] אטו אלמנה ^[52] מי לא אכלה בתרומה?

אלא אמר רב פפא: זו ראשית ^[53] כתרומה ראשית.

תניא: רבי יהודה אומר: חבית של יין מעבירין לפניה.

אמר רב אדא בר אהבה: בתולה - מעבירין לפניה סתומה, בעולה מעבירין לפניה פתוחה.

אמאי? ניעבר קמי בתולה, וקמי בעולה לא ניעבר כלל?

זימנין דתפסה מאתים ^[54] ואמרה: "אנא בתולה הואי, והאי דלא עברו קמאי - אתנוסי הוא דאתניסו" ^[55].

תנו רבנן: 'כיצד מרקדין לפני הכלה ^[56]?

בית שמאי אומרים:

הערות

^ זה אינו יודע שהיתה של אביו, אלא על פיו של זה, ומה שאסר הרי התיר
^ דיצתה בהינומא
^ ולא אמרינן 'הואיל ומספקא לן על יום נישואיה, אם בתולה היתה אם בעולה - העמד אותה על חזקתה של קודם לכן, ומתחלה בתולה היתה'
^ היא נאמנת, דאזיל בתר חזקה דגופא
^ גבי "משארסתני נאנסתי": היא טוענת "ברי לי" הוא, והוא אינו טוען אלא "שמא עד שלא ארסתיך", דהא אינו יודע מתי נאנסה
^ למימר סתמא דלא כרבן גמליאל
^ ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדרבן גמליאל? הא לא דמיא לה
^ קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו
^ דרבן גמליאל מודה בה דבעל מהימן
^ דהך רישא [של משנתנו, היא עצמה] הודאה הוא דקא מודה רבן גמליאל לרבי יהושע, ואמר: אף על גב דפליגנא עלך ב'ברי ושמא' - מודינא לך ב'ברי וברי' [כלומר: אם הרישא של משנתנו הוא דברי רבן גמליאל, המודה לרבי יהושע ב'ברי וברי’] היינו דשייך למיתני בתריה 'ורבי יהושע מודה לרבן גמליאל בהאומר לחברו שדה זו כו': דאף על גב דפליגנא בפרק קמא ב"משארסתני נאנסתי", דאף על גב דאיכא למימר מגו - לא מהימנא, מודינא בהאי מגו דאי בעי שתיק ולא אמר ליה "של אביך היתה", כי אמר ליה נמי 'לקחתיה הימנו' – מהימן, כדלקמן
^ רישא [של משנתנו] במודה רבן גמליאל
^ מאי מודה רבי יהושע? מאי שייך למיתנייה הכא ואהיכא קאי
^ אפלוגתא דאיכא למימר בה מגו בפ'רק קמא קאי, וקאמר: אף על גב דפליגנא במגו דהתם, במגו דהכא מודינא כדלקמן
^ איכא מגו
^ ואינה יכולה לומר "לא נבעלתי"
^ ולכשר נבעלתי
^ בפרק קמא: טענתייהו במנה ולא כלום: מוכת עץ שלא הכיר בה אינה יכולה לתובעו אלא מנה, והוא אומר "דרוסת איש את ואין ליך כלום"
^ איכא
^ "מוכת עץ אני"
^ טענתייהו
^ שהיא תובעתו מאתים
^ ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא
^ אירע לי
^ ואית לי מאתים
^ גבי שדה
^ שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו, כלומר: אם שתק זה - לא היו לו עוררים, הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה הימנו - לא היה אומר לו "של אביך היתה"; הלכך אמרינן מגו
^ אבל גבי לא מצא לה בתולים – "שור שחוט לפניך": בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לבית דין; ואף על פי שיש לה להשיב טענה טובה מזו - לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקה אדעתה1 אי נמי איערומי קא מערמא
^ והרבה יודעים שיצאה בהינומא
^ שאין מעיד עליה שיצתה בהינומא
^ כיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין
^ עדי הינומא
^ שכשיפרע לה כתובתה - תכתוב לו שקבלה כתובתה, ויהיה בידו לזכות
^ ודלא כמאן דאמר 'אין כותבין' בבבא בתרא
^ לעולם אין כותבין: דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים, ומי שיש לו שטר על חברו או יביא השטר ויחזירנו או לא יטול כלום; ומתניתין
^ אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, דליכא למיחש לדלמא הדרה ומפקא לה
^ לדרבי אבהו ולדרב פפא
^ והיא תובעת מאתים והוא אומר "אלמנה נשאתיך"
^ אם יש עדים שרקדו לפניה ביום נישואיה
^ המבשר עליה סימני בתולות; ולקמן מפרש מאי היא
^ הכי קאמר
^ כמי שהטמינה
^ ולא גביא
^ והכי קתני: איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה, נשרפה כתובתה - אם רקדו לפניה וכו', והכי פירושה: אמרה "אבד שטר כתובתה" - הרי היא כמו שהטמינה כתובתה בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שניה, ואינה גובה כלום אלא אם כן תביא השטר; ואם אמרה "נשרפה" ויש עדים שנשרפה - דהשתא ליכא למיחש למידי - תביא עדים שרקדו לפניה, שזהו סימן לבתולה, ותגבה מאתים
^ לדרבי אבהו ורב פפא
^ דכיון דאברייתא דקתני בהדיא איבדה כתובתה – גביא; ועלה קאמר רב פפא דלא גביא, ומתרץ לה דחדא קתני: איבדה כתובתה הרי היא כמו שהטמינה וכשנשרפה - הוא דקא גביא, ולעולם אין כותבין שובר - כל שכן דאמתניתין איכא למיתני פלוגתא דרב פפא אדרבי אבהו למימר דבמקום שאין כותבין כתובה עסקינן
^ פלוגתא דרב פפא ודרבי אבהו
^ מתני ליה, דודאי שמעינן מינה דכותבין שובר דהא במקום שכותבין כתובה עסקינן
^ דקתני איבדה כתובתה; ולא ניחא לשנויי שינויא דחיקא למימר 'איבדה כתובתה כהטמינה כתובתה' קאמר
^ כגון במקום שאין כותבין כתובה וגובות על פי עדים, ויש לחוש לשמא תלך לבית דין אחר ותביא עדים אחרים ותגבה פעם שניה
^ אי נישאת לכהן: דבתולה שלמה נמצאת, ולא בעולה שתפסל לכהן מחמת זנות
^ ומה זו עדות ללא נישאת אלמנה?:
^ אי נישאת כשהיא אלמנה לכהן הדיוט
^ בעילתה ראשית
^ בלא בית דין, וכי בעינן לאפוקי מינה משום דאין עדים שהעבירו לפניה -
^ שיכורים היו מאונס יין המשתה, הלכך השתא אתו עדים שהעבירו לפניה פתוחה ותו ליכא מידי
^ מה אומרים לפניה

[1] זה אינו יודע שהיתה של אביו, אלא על פיו של זה, ומה שאסר הרי התיר

[2] דיצתה בהינומא

[3] ולא אמרינן 'הואיל ומספקא לן על יום נישואיה, אם בתולה היתה אם בעולה - העמד אותה על חזקתה של קודם לכן, ומתחלה בתולה היתה'

[4] היא נאמנת, דאזיל בתר חזקה דגופא

[5] גבי "משארסתני נאנסתי": היא טוענת "ברי לי" הוא, והוא אינו טוען אלא "שמא עד שלא ארסתיך", דהא אינו יודע מתי נאנסה

[6] למימר סתמא דלא כרבן גמליאל

[7] ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדרבן גמליאל? הא לא דמיא לה

[8] קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו

[9] דרבן גמליאל מודה בה דבעל מהימן

[10] דהך רישא [של משנתנו, היא עצמה] הודאה הוא דקא מודה רבן גמליאל לרבי יהושע, ואמר: אף על גב דפליגנא עלך ב'ברי ושמא' - מודינא לך ב'ברי וברי' [כלומר: אם הרישא של משנתנו הוא דברי רבן גמליאל, המודה לרבי יהושע ב'ברי וברי’] היינו דשייך למיתני בתריה 'ורבי יהושע מודה לרבן גמליאל בהאומר לחברו שדה זו כו': דאף על גב דפליגנא בפרק קמא ב"משארסתני נאנסתי", דאף על גב דאיכא למימר מגו - לא מהימנא, מודינא בהאי מגו דאי בעי שתיק ולא אמר ליה "של אביך היתה", כי אמר ליה נמי 'לקחתיה הימנו' – מהימן, כדלקמן

[11] רישא [של משנתנו] במודה רבן גמליאל

[12] מאי מודה רבי יהושע? מאי שייך למיתנייה הכא ואהיכא קאי

[13] אפלוגתא דאיכא למימר בה מגו בפ'רק קמא קאי, וקאמר: אף על גב דפליגנא במגו דהתם, במגו דהכא מודינא כדלקמן

[14] איכא מגו

[15] ואינה יכולה לומר "לא נבעלתי"

[16] ולכשר נבעלתי

[17] בפרק קמא: טענתייהו במנה ולא כלום: מוכת עץ שלא הכיר בה אינה יכולה לתובעו אלא מנה, והוא אומר "דרוסת איש את ואין ליך כלום"

[18] איכא

[19] "מוכת עץ אני"

[20] טענתייהו

[21] שהיא תובעתו מאתים

[22] ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא

[23] אירע לי

[24] ואית לי מאתים

[25] גבי שדה

[26] שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו, כלומר: אם שתק זה - לא היו לו עוררים, הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה הימנו - לא היה אומר לו "של אביך היתה"; הלכך אמרינן מגו

[27] אבל גבי לא מצא לה בתולים – "שור שחוט לפניך": בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לבית דין; ואף על פי שיש לה להשיב טענה טובה מזו - לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקה אדעתה1 אי נמי איערומי קא מערמא

[28] והרבה יודעים שיצאה בהינומא

[29] שאין מעיד עליה שיצתה בהינומא

[30] כיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין

[31] עדי הינומא

[32] שכשיפרע לה כתובתה - תכתוב לו שקבלה כתובתה, ויהיה בידו לזכות

[33] ודלא כמאן דאמר 'אין כותבין' בבבא בתרא

[34] לעולם אין כותבין: דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים, ומי שיש לו שטר על חברו או יביא השטר ויחזירנו או לא יטול כלום; ומתניתין

[35] אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, דליכא למיחש לדלמא הדרה ומפקא לה

[36] לדרבי אבהו ולדרב פפא

[37] והיא תובעת מאתים והוא אומר "אלמנה נשאתיך"

[38] אם יש עדים שרקדו לפניה ביום נישואיה

[39] המבשר עליה סימני בתולות; ולקמן מפרש מאי היא

[40] הכי קאמר

[41] כמי שהטמינה

[42] ולא גביא

[43] והכי קתני: איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה, נשרפה כתובתה - אם רקדו לפניה וכו', והכי פירושה: אמרה "אבד שטר כתובתה" - הרי היא כמו שהטמינה כתובתה בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שניה, ואינה גובה כלום אלא אם כן תביא השטר; ואם אמרה "נשרפה" ויש עדים שנשרפה - דהשתא ליכא למיחש למידי - תביא עדים שרקדו לפניה, שזהו סימן לבתולה, ותגבה מאתים

[44] לדרבי אבהו ורב פפא

[45] דכיון דאברייתא דקתני בהדיא איבדה כתובתה – גביא; ועלה קאמר רב פפא דלא גביא, ומתרץ לה דחדא קתני: איבדה כתובתה הרי היא כמו שהטמינה וכשנשרפה - הוא דקא גביא, ולעולם אין כותבין שובר - כל שכן דאמתניתין איכא למיתני פלוגתא דרב פפא אדרבי אבהו למימר דבמקום שאין כותבין כתובה עסקינן

[46] פלוגתא דרב פפא ודרבי אבהו

[47] מתני ליה, דודאי שמעינן מינה דכותבין שובר דהא במקום שכותבין כתובה עסקינן

[48] דקתני איבדה כתובתה; ולא ניחא לשנויי שינויא דחיקא למימר 'איבדה כתובתה כהטמינה כתובתה' קאמר

[49] כגון במקום שאין כותבין כתובה וגובות על פי עדים, ויש לחוש לשמא תלך לבית דין אחר ותביא עדים אחרים ותגבה פעם שניה

[50] אי נישאת לכהן: דבתולה שלמה נמצאת, ולא בעולה שתפסל לכהן מחמת זנות

[51] ומה זו עדות ללא נישאת אלמנה?:

[52] אי נישאת כשהיא אלמנה לכהן הדיוט

[53] בעילתה ראשית

[54] בלא בית דין, וכי בעינן לאפוקי מינה משום דאין עדים שהעבירו לפניה -

[55] שיכורים היו מאונס יין המשתה, הלכך השתא אתו עדים שהעבירו לפניה פתוחה ותו ליכא מידי

[56] מה אומרים לפניה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]