ביאור:בבלי כתובות דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר [1];
ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר "לקחתיה הימנו" - אינו נאמן.
גמרא:
טעמא דאיכא עדים [2], הא ליכא עדים - בעל מהימן [3]! לימא תנן סתמא דלא כרבן גמליאל, דאי רבן גמליאל הא אמר [(לעיל יב,ב)] איהי מהימנא [4]!
אפילו תימא רבן גמליאל: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא ב'ברי' ו'שמא' [5], אבל הכא – ב'ברי' ו'ברי' - לא אמר.
ודקארי לה [6] - מאי קארי לה [7]!? הא' ברי' ו'ברי' הוא!
כיון דרוב נשים בתולות נישאות [8] - כי 'ברי' ו'שמא' דמי.
והכי נמי מסתברא [9]: מדקתני ומודה רבי יהושע [לעיל במשנתנו: באומר לחבירו "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן]: אי אמרת בשלמא איירי רבן גמליאל במודה [10] – שפיר, אלא אי אמרת לא איירי רבן גמליאל במודה [11] - רבי יהושע למאן מודה [12]?
מי סברת רבי יהושע אהאי פירקין קאי? - אמגו קאי, ואפירקין קמא קאי [13].
אהייא [14]?: אילימא אהא: היתה מעוברת ואמרו לה: "מה טיבו של עובר זה" – "מאיש פלוני וכהן הוא"; רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? הרי כריסה בין שיניה [15]!?
אלא אהא: ראוה מדברת עם אחד, ואמרו לה "מה טיבו של איש זה"? "איש פלוני, וכהן הוא": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? הניחא לזעירי, דאמר 'מאי מדברת – נסתרה': מגו דאי בעיא אמרה "לא נבעלתי", וקאמרה "נבעלתי [16]" - מהימנא; אלא לרב אסי, דאמר "מאי מדברת – נבעלת" - מאי מגו איכא?
ואלא אהא: היא אומרת "מוכת עץ אני" והוא אומר "לא כי, אלא דרוסת איש את": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? בשלמא לרבי אלעזר, דאמר 'במנה ולא כלום' [17] - [18] מגו: דאי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך" ואית לה מאתים, וקאמרה [19] מעיקרא, דלית לה אלא מנה – מהימנא! אלא לרבי יוחנן, דאמר [20] 'במאתים ומנה' [21] - מאי מגו איכא [22]?
אלא אהא: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת "משארסתני [23] נאנסתי, ונסתחפה שדהו [24]" והוא אומר "לא כי, אלא עד שלא אירסתיך": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר 'לא מפיה אנו חיין: דמגו דאי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך", דלא קא פסלה נפשה מכהונה, וקאמרה "נאנסתי", דקא פסלה נפשה מכהונה - משום הכי קאמר רבן גמליאל דמהימנא, וקאמר רבי יהושע לרבן גמליאל: 'בהאי מגו דהכא - מודינא לך; בההוא מגו דהתם - פליגנא עילווך'.
מכדי האי מגו והאי מגו - מאי שנא האי מגו מהאי מגו?
הכא [25] אין שור שחוט לפניך [26], התם הרי שור שחוט לפניך [27].
וכיון דרוב נשים בתולות נישאות - כי לא אתו עדים מאי הוי?
אמר רבינא: משום דאיכא למימר: רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות, וכל הנשאת בתולה יש לה קול [28]
וזו - הואיל ואין לה קול [29] - איתרע לה רובא.
אי כל הנשאת בתולה יש לה קול - כי אתו עדים מאי הוי [30]? הנך סהדי שקרי נינהו!
אלא אמר רבינא: רוב הנשאת בתולה - יש לה קול, וזו - הואיל ואין לה קול - איתרע לה רובא.
אם יש עדים שיצתה בהינומא [וראשה פרוע - כתובתה מאתים]:
וליחוש דלמא מפקא עדים [31] בהאי בי דינא, וגביא, והדר מפקא לה לכתובה בהאי בית דין וגביא בה!
אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר [32] [33].
רב פפא אמר [34]: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן [35].
ואיכא דמתני לה [36] אברייתא:
איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה [37], נשרפה כתובתה: רקדו לפניה [38] שחקו לפניה, העבירו לפניה כוס של בשורה [39] או מפה של בתולים - אם יש לה עדים באחד מכל אלו - כתובתה מאתים.
וליחוש דלמא מפקא עדים בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא לכתובתה בהאי בית דין וגביא בה?
אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר.
רב פפא אמר: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן;
והא איבדה כתובתה קתני?
דכתב לה איהו.
סוף סוף מפקא לה וגביא בה?
מאי איבדה? - איבדה באור.
אי הכי - היינו נשרפה? ועוד: הטמינה - מאי איכא למימר? ותו איבדה למה לי?
אלא [40]: כל איבדה - כי הטמינה [41] בפנינו דמי, ולא יהבינן לה [42] עד דאמרי עדים "נשרפה כתובתה". [43].
מאן דמתני לה [44] אברייתא - כל שכן אמתניתין [45], ומאן דמתני לה [46] אמתניתין - אבל אברייתא לא [47], כי קושיא [48].
אם יש עדים [באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:
וליחוש דלמא מפקא עדי הינומא בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא עדי הינומא בבי דינא אחרינא וגביא?
במקום דלא אפשר [49] - ודאי כתבינן שובר.
העבירו לפניה כוס של בשורה [או מפה של בתולים - אם יש לה עדים באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:
מאי כוס של בשורה?
אמר רב אדא בר אהבה: כוס יין של תרומה מעבירין לפניה, כלומר: ראויה היתה זו לאכול בתרומה [50].
מתקיף לה רב פפא: [51] אטו אלמנה [52] מי לא אכלה בתרומה?
אלא אמר רב פפא: זו ראשית [53] כתרומה ראשית.
תניא: רבי יהודה אומר: חבית של יין מעבירין לפניה.
אמר רב אדא בר אהבה: בתולה - מעבירין לפניה סתומה, בעולה מעבירין לפניה פתוחה.
אמאי? ניעבר קמי בתולה, וקמי בעולה לא ניעבר כלל?
זימנין דתפסה מאתים [54] ואמרה: "אנא בתולה הואי, והאי דלא עברו קמאי - אתנוסי הוא דאתניסו" [55].
תנו רבנן: 'כיצד מרקדין לפני הכלה [56]?
בית שמאי אומרים:
הערות[עריכה]
- ^ זה אינו יודע שהיתה של אביו, אלא על פיו של זה, ומה שאסר הרי התיר
- ^ דיצתה בהינומא
- ^ ולא אמרינן 'הואיל ומספקא לן על יום נישואיה, אם בתולה היתה אם בעולה - העמד אותה על חזקתה של קודם לכן, ומתחלה בתולה היתה'
- ^ היא נאמנת, דאזיל בתר חזקה דגופא
- ^ גבי "משארסתני נאנסתי": היא טוענת "ברי לי" הוא, והוא אינו טוען אלא "שמא עד שלא ארסתיך", דהא אינו יודע מתי נאנסה
- ^ למימר סתמא דלא כרבן גמליאל
- ^ ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדרבן גמליאל? הא לא דמיא לה
- ^ קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו
- ^ דרבן גמליאל מודה בה דבעל מהימן
- ^ דהך רישא [של משנתנו, היא עצמה] הודאה הוא דקא מודה רבן גמליאל לרבי יהושע, ואמר: אף על גב דפליגנא עלך ב'ברי ושמא' - מודינא לך ב'ברי וברי' [כלומר: אם הרישא של משנתנו הוא דברי רבן גמליאל, המודה לרבי יהושע ב'ברי וברי’] היינו דשייך למיתני בתריה 'ורבי יהושע מודה לרבן גמליאל בהאומר לחברו שדה זו כו': דאף על גב דפליגנא בפרק קמא ב"משארסתני נאנסתי", דאף על גב דאיכא למימר מגו - לא מהימנא, מודינא בהאי מגו דאי בעי שתיק ולא אמר ליה "של אביך היתה", כי אמר ליה נמי 'לקחתיה הימנו' – מהימן, כדלקמן
- ^ רישא [של משנתנו] במודה רבן גמליאל
- ^ מאי מודה רבי יהושע? מאי שייך למיתנייה הכא ואהיכא קאי
- ^ אפלוגתא דאיכא למימר בה מגו בפ'רק קמא קאי, וקאמר: אף על גב דפליגנא במגו דהתם, במגו דהכא מודינא כדלקמן
- ^ איכא מגו
- ^ ואינה יכולה לומר "לא נבעלתי"
- ^ ולכשר נבעלתי
- ^ בפרק קמא: טענתייהו במנה ולא כלום: מוכת עץ שלא הכיר בה אינה יכולה לתובעו אלא מנה, והוא אומר "דרוסת איש את ואין ליך כלום"
- ^ איכא
- ^ "מוכת עץ אני"
- ^ טענתייהו
- ^ שהיא תובעתו מאתים
- ^ ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא
- ^ אירע לי
- ^ ואית לי מאתים
- ^ גבי שדה
- ^ שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו, כלומר: אם שתק זה - לא היו לו עוררים, הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה הימנו - לא היה אומר לו "של אביך היתה"; הלכך אמרינן מגו
- ^ אבל גבי לא מצא לה בתולים – "שור שחוט לפניך": בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לבית דין; ואף על פי שיש לה להשיב טענה טובה מזו - לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקה אדעתה1 אי נמי איערומי קא מערמא
- ^ והרבה יודעים שיצאה בהינומא
- ^ שאין מעיד עליה שיצתה בהינומא
- ^ כיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין
- ^ עדי הינומא
- ^ שכשיפרע לה כתובתה - תכתוב לו שקבלה כתובתה, ויהיה בידו לזכות
- ^ ודלא כמאן דאמר 'אין כותבין' בבבא בתרא
- ^ לעולם אין כותבין: דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים, ומי שיש לו שטר על חברו או יביא השטר ויחזירנו או לא יטול כלום; ומתניתין
- ^ אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, דליכא למיחש לדלמא הדרה ומפקא לה
- ^ לדרבי אבהו ולדרב פפא
- ^ והיא תובעת מאתים והוא אומר "אלמנה נשאתיך"
- ^ אם יש עדים שרקדו לפניה ביום נישואיה
- ^ המבשר עליה סימני בתולות; ולקמן מפרש מאי היא
- ^ הכי קאמר
- ^ כמי שהטמינה
- ^ ולא גביא
- ^ והכי קתני: איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה, נשרפה כתובתה - אם רקדו לפניה וכו', והכי פירושה: אמרה "אבד שטר כתובתה" - הרי היא כמו שהטמינה כתובתה בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שניה, ואינה גובה כלום אלא אם כן תביא השטר; ואם אמרה "נשרפה" ויש עדים שנשרפה - דהשתא ליכא למיחש למידי - תביא עדים שרקדו לפניה, שזהו סימן לבתולה, ותגבה מאתים
- ^ לדרבי אבהו ורב פפא
- ^ דכיון דאברייתא דקתני בהדיא איבדה כתובתה – גביא; ועלה קאמר רב פפא דלא גביא, ומתרץ לה דחדא קתני: איבדה כתובתה הרי היא כמו שהטמינה וכשנשרפה - הוא דקא גביא, ולעולם אין כותבין שובר - כל שכן דאמתניתין איכא למיתני פלוגתא דרב פפא אדרבי אבהו למימר דבמקום שאין כותבין כתובה עסקינן
- ^ פלוגתא דרב פפא ודרבי אבהו
- ^ מתני ליה, דודאי שמעינן מינה דכותבין שובר דהא במקום שכותבין כתובה עסקינן
- ^ דקתני איבדה כתובתה; ולא ניחא לשנויי שינויא דחיקא למימר 'איבדה כתובתה כהטמינה כתובתה' קאמר
- ^ כגון במקום שאין כותבין כתובה וגובות על פי עדים, ויש לחוש לשמא תלך לבית דין אחר ותביא עדים אחרים ותגבה פעם שניה
- ^ אי נישאת לכהן: דבתולה שלמה נמצאת, ולא בעולה שתפסל לכהן מחמת זנות
- ^ ומה זו עדות ללא נישאת אלמנה?:
- ^ אי נישאת כשהיא אלמנה לכהן הדיוט
- ^ בעילתה ראשית
- ^ בלא בית דין, וכי בעינן לאפוקי מינה משום דאין עדים שהעבירו לפניה -
- ^ שיכורים היו מאונס יין המשתה, הלכך השתא אתו עדים שהעבירו לפניה פתוחה ותו ליכא מידי
- ^ מה אומרים לפניה