ביאור:בבלי כתובות דף טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר [1];

ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר "לקחתיה הימנו" - אינו נאמן.

גמרא:

טעמא דאיכא עדים [2], הא ליכא עדים - בעל מהימן [3]! לימא תנן סתמא דלא כרבן גמליאל, דאי רבן גמליאל הא אמר [(לעיל יב,ב)] איהי מהימנא [4]!

אפילו תימא רבן גמליאל: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא ב'ברי' ו'שמא' [5], אבל הכא – ב'ברי' ו'ברי' - לא אמר.

ודקארי לה [6] - מאי קארי לה [7]!? הא' ברי' ו'ברי' הוא!

כיון דרוב נשים בתולות נישאות [8] - כי 'ברי' ו'שמא' דמי.

והכי נמי מסתברא [9]: מדקתני ומודה רבי יהושע [לעיל במשנתנו: באומר לחבירו "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן]: אי אמרת בשלמא איירי רבן גמליאל במודה [10] – שפיר, אלא אי אמרת לא איירי רבן גמליאל במודה [11] - רבי יהושע למאן מודה [12]?

מי סברת רבי יהושע אהאי פירקין קאי? - אמגו קאי, ואפירקין קמא קאי [13].

אהייא [14]?: אילימא אהא: היתה מעוברת ואמרו לה: "מה טיבו של עובר זה" – "מאיש פלוני וכהן הוא"; רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? הרי כריסה בין שיניה [15]!?

אלא אהא: ראוה מדברת עם אחד, ואמרו לה "מה טיבו של איש זה"? "איש פלוני, וכהן הוא": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? הניחא לזעירי, דאמר 'מאי מדברת – נסתרה': מגו דאי בעיא אמרה "לא נבעלתי", וקאמרה "נבעלתי [16]" - מהימנא; אלא לרב אסי, דאמר "מאי מדברת – נבעלת" - מאי מגו איכא?

ואלא אהא: היא אומרת "מוכת עץ אני" והוא אומר "לא כי, אלא דרוסת איש את": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין - התם מאי מגו איכא? בשלמא לרבי אלעזר, דאמר 'במנה ולא כלום' [17] - [18] מגו: דאי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך" ואית לה מאתים, וקאמרה [19] מעיקרא, דלית לה אלא מנה – מהימנא! אלא לרבי יוחנן, דאמר [20] 'במאתים ומנה' [21] - מאי מגו איכא [22]?

אלא אהא: הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת "משארסתני [23] נאנסתי, ונסתחפה שדהו [24]" והוא אומר "לא כי, אלא עד שלא אירסתיך": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר 'לא מפיה אנו חיין: דמגו דאי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך", דלא קא פסלה נפשה מכהונה, וקאמרה "נאנסתי", דקא פסלה נפשה מכהונה - משום הכי קאמר רבן גמליאל דמהימנא, וקאמר רבי יהושע לרבן גמליאל: 'בהאי מגו דהכא - מודינא לך; בההוא מגו דהתם - פליגנא עילווך'.

מכדי האי מגו והאי מגו - מאי שנא האי מגו מהאי מגו?

הכא [25] אין שור שחוט לפניך [26], התם הרי שור שחוט לפניך [27].

וכיון דרוב נשים בתולות נישאות - כי לא אתו עדים מאי הוי?

אמר רבינא: משום דאיכא למימר: רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות, וכל הנשאת בתולה יש לה קול [28]


עמוד ב

וזו - הואיל ואין לה קול [29] - איתרע לה רובא.

אי כל הנשאת בתולה יש לה קול - כי אתו עדים מאי הוי [30]? הנך סהדי שקרי נינהו!

אלא אמר רבינא: רוב הנשאת בתולה - יש לה קול, וזו - הואיל ואין לה קול - איתרע לה רובא.

אם יש עדים שיצתה בהינומא [וראשה פרוע - כתובתה מאתים]:

וליחוש דלמא מפקא עדים [31] בהאי בי דינא, וגביא, והדר מפקא לה לכתובה בהאי בית דין וגביא בה!

אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר [32] [33].

רב פפא אמר [34]: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן [35].

ואיכא דמתני לה [36] אברייתא:

איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה [37], נשרפה כתובתה: רקדו לפניה [38] שחקו לפניה, העבירו לפניה כוס של בשורה [39] או מפה של בתולים - אם יש לה עדים באחד מכל אלו - כתובתה מאתים.

וליחוש דלמא מפקא עדים בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא לכתובתה בהאי בית דין וגביא בה?

אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר.

רב פפא אמר: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן;

והא איבדה כתובתה קתני?

דכתב לה איהו.

סוף סוף מפקא לה וגביא בה?

מאי איבדה? - איבדה באור.

אי הכי - היינו נשרפה? ועוד: הטמינה - מאי איכא למימר? ותו איבדה למה לי?

אלא [40]: כל איבדה - כי הטמינה [41] בפנינו דמי, ולא יהבינן לה [42] עד דאמרי עדים "נשרפה כתובתה". [43].

מאן דמתני לה [44] אברייתא - כל שכן אמתניתין [45], ומאן דמתני לה [46] אמתניתין - אבל אברייתא לא [47], כי קושיא [48].

אם יש עדים [באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:

וליחוש דלמא מפקא עדי הינומא בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא עדי הינומא בבי דינא אחרינא וגביא?

במקום דלא אפשר [49] - ודאי כתבינן שובר.

העבירו לפניה כוס של בשורה [או מפה של בתולים - אם יש לה עדים באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:

מאי כוס של בשורה?

אמר רב אדא בר אהבה: כוס יין של תרומה מעבירין לפניה, כלומר: ראויה היתה זו לאכול בתרומה [50].

מתקיף לה רב פפא: [51] אטו אלמנה [52] מי לא אכלה בתרומה?

אלא אמר רב פפא: זו ראשית [53] כתרומה ראשית.

תניא: רבי יהודה אומר: חבית של יין מעבירין לפניה.

אמר רב אדא בר אהבה: בתולה - מעבירין לפניה סתומה, בעולה מעבירין לפניה פתוחה.

אמאי? ניעבר קמי בתולה, וקמי בעולה לא ניעבר כלל?

זימנין דתפסה מאתים [54] ואמרה: "אנא בתולה הואי, והאי דלא עברו קמאי - אתנוסי הוא דאתניסו" [55].

תנו רבנן: 'כיצד מרקדין לפני הכלה [56]?

בית שמאי אומרים:

הערות[עריכה]

  1. ^ זה אינו יודע שהיתה של אביו, אלא על פיו של זה, ומה שאסר הרי התיר
  2. ^ דיצתה בהינומא
  3. ^ ולא אמרינן 'הואיל ומספקא לן על יום נישואיה, אם בתולה היתה אם בעולה - העמד אותה על חזקתה של קודם לכן, ומתחלה בתולה היתה'
  4. ^ היא נאמנת, דאזיל בתר חזקה דגופא
  5. ^ גבי "משארסתני נאנסתי": היא טוענת "ברי לי" הוא, והוא אינו טוען אלא "שמא עד שלא ארסתיך", דהא אינו יודע מתי נאנסה
  6. ^ למימר סתמא דלא כרבן גמליאל
  7. ^ ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדרבן גמליאל? הא לא דמיא לה
  8. ^ קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו
  9. ^ דרבן גמליאל מודה בה דבעל מהימן
  10. ^ דהך רישא [של משנתנו, היא עצמה] הודאה הוא דקא מודה רבן גמליאל לרבי יהושע, ואמר: אף על גב דפליגנא עלך ב'ברי ושמא' - מודינא לך ב'ברי וברי' [כלומר: אם הרישא של משנתנו הוא דברי רבן גמליאל, המודה לרבי יהושע ב'ברי וברי’] היינו דשייך למיתני בתריה 'ורבי יהושע מודה לרבן גמליאל בהאומר לחברו שדה זו כו': דאף על גב דפליגנא בפרק קמא ב"משארסתני נאנסתי", דאף על גב דאיכא למימר מגו - לא מהימנא, מודינא בהאי מגו דאי בעי שתיק ולא אמר ליה "של אביך היתה", כי אמר ליה נמי 'לקחתיה הימנו' – מהימן, כדלקמן
  11. ^ רישא [של משנתנו] במודה רבן גמליאל
  12. ^ מאי מודה רבי יהושע? מאי שייך למיתנייה הכא ואהיכא קאי
  13. ^ אפלוגתא דאיכא למימר בה מגו בפ'רק קמא קאי, וקאמר: אף על גב דפליגנא במגו דהתם, במגו דהכא מודינא כדלקמן
  14. ^ איכא מגו
  15. ^ ואינה יכולה לומר "לא נבעלתי"
  16. ^ ולכשר נבעלתי
  17. ^ בפרק קמא: טענתייהו במנה ולא כלום: מוכת עץ שלא הכיר בה אינה יכולה לתובעו אלא מנה, והוא אומר "דרוסת איש את ואין ליך כלום"
  18. ^ איכא
  19. ^ "מוכת עץ אני"
  20. ^ טענתייהו
  21. ^ שהיא תובעתו מאתים
  22. ^ ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא
  23. ^ אירע לי
  24. ^ ואית לי מאתים
  25. ^ גבי שדה
  26. ^ שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו, כלומר: אם שתק זה - לא היו לו עוררים, הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה הימנו - לא היה אומר לו "של אביך היתה"; הלכך אמרינן מגו
  27. ^ אבל גבי לא מצא לה בתולים – "שור שחוט לפניך": בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לבית דין; ואף על פי שיש לה להשיב טענה טובה מזו - לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקה אדעתה1 אי נמי איערומי קא מערמא
  28. ^ והרבה יודעים שיצאה בהינומא
  29. ^ שאין מעיד עליה שיצתה בהינומא
  30. ^ כיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין
  31. ^ עדי הינומא
  32. ^ שכשיפרע לה כתובתה - תכתוב לו שקבלה כתובתה, ויהיה בידו לזכות
  33. ^ ודלא כמאן דאמר 'אין כותבין' בבבא בתרא
  34. ^ לעולם אין כותבין: דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים, ומי שיש לו שטר על חברו או יביא השטר ויחזירנו או לא יטול כלום; ומתניתין
  35. ^ אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, דליכא למיחש לדלמא הדרה ומפקא לה
  36. ^ לדרבי אבהו ולדרב פפא
  37. ^ והיא תובעת מאתים והוא אומר "אלמנה נשאתיך"
  38. ^ אם יש עדים שרקדו לפניה ביום נישואיה
  39. ^ המבשר עליה סימני בתולות; ולקמן מפרש מאי היא
  40. ^ הכי קאמר
  41. ^ כמי שהטמינה
  42. ^ ולא גביא
  43. ^ והכי קתני: איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה, נשרפה כתובתה - אם רקדו לפניה וכו', והכי פירושה: אמרה "אבד שטר כתובתה" - הרי היא כמו שהטמינה כתובתה בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שניה, ואינה גובה כלום אלא אם כן תביא השטר; ואם אמרה "נשרפה" ויש עדים שנשרפה - דהשתא ליכא למיחש למידי - תביא עדים שרקדו לפניה, שזהו סימן לבתולה, ותגבה מאתים
  44. ^ לדרבי אבהו ורב פפא
  45. ^ דכיון דאברייתא דקתני בהדיא איבדה כתובתה – גביא; ועלה קאמר רב פפא דלא גביא, ומתרץ לה דחדא קתני: איבדה כתובתה הרי היא כמו שהטמינה וכשנשרפה - הוא דקא גביא, ולעולם אין כותבין שובר - כל שכן דאמתניתין איכא למיתני פלוגתא דרב פפא אדרבי אבהו למימר דבמקום שאין כותבין כתובה עסקינן
  46. ^ פלוגתא דרב פפא ודרבי אבהו
  47. ^ מתני ליה, דודאי שמעינן מינה דכותבין שובר דהא במקום שכותבין כתובה עסקינן
  48. ^ דקתני איבדה כתובתה; ולא ניחא לשנויי שינויא דחיקא למימר 'איבדה כתובתה כהטמינה כתובתה' קאמר
  49. ^ כגון במקום שאין כותבין כתובה וגובות על פי עדים, ויש לחוש לשמא תלך לבית דין אחר ותביא עדים אחרים ותגבה פעם שניה
  50. ^ אי נישאת לכהן: דבתולה שלמה נמצאת, ולא בעולה שתפסל לכהן מחמת זנות
  51. ^ ומה זו עדות ללא נישאת אלמנה?:
  52. ^ אי נישאת כשהיא אלמנה לכהן הדיוט
  53. ^ בעילתה ראשית
  54. ^ בלא בית דין, וכי בעינן לאפוקי מינה משום דאין עדים שהעבירו לפניה -
  55. ^ שיכורים היו מאונס יין המשתה, הלכך השתא אתו עדים שהעבירו לפניה פתוחה ותו ליכא מידי
  56. ^ מה אומרים לפניה