ביאור:בבלי כתובות דף לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עריות ממש [1], שניות - מדברי סופרים [2], כיון דמדאורייתא חזיא ליה [3] - אמאי אין להן קנס? [4]

אלא עריות - חייבי מיתות בית דין, שניות - חייבי כריתות; אבל חייבי לאוין יש להן קנס, ומני? שמעון התימני היא [5].

איכא דאמרי עריות = חייבי מיתות בית דין וחייבי כריתות, שניות - חייבי לאוי; מני? רבי שמעון בן מנסיא היא [6].

'הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי - הא קטנה בעלמא אית לה? מני?: רבנן היא [7], דאמרי 'קטנה יש לה קנס'? אימא סיפא: איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי - אתא לרבי מאיר, דאמר 'קטנה אין לה קנס', והא - מקטנותה יצתה לבגר; רישא רבנן וסיפא רבי מאיר? וכי תימא 'כולה רבי מאיר היא, ובממאנת סבר לה כרבי יהודה [8]' - ומי סבר לה? והתניא [תוספתא נדה פ"ו ה"ה [צוקרמנדל]]: עד מתי הבת ממאנת? - עד שתביא שתי שערות [9], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: [10] עד שירבה שחור על הלבן [11]'.

אלא רבי יהודה היא [12], [13] ובקטנה סבר לה כרבי מאיר [14].

ומי סבר לה? והאמר רב יהודה אמר רב [15]: 'זו דברי רבי מאיר'? ואם איתא – 'זו דברי רבי מאיר ורבי יהודה' מיבעי ליה?

האי תנא סבר לה כרבי מאיר בחדא [16], ופליג עליה בחדא [17].

רפרם אמר: מאי ממאנת? הראויה למאן [18].

וליתני 'קטנה'?

קשיא.

'איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי – ורמינהי: החרשת והשוטה והאיילונית - יש להן קנס ויש להן טענת בתולים [19]'?

והא - מאי רומיא? הא רבי מאיר [20] הא רבנן!?

ודקארי לה מאי קארי לה [21]?

משום דאית ליה למירמא אחריתי עילויה [22][23]: החרשת והשוטה והבוגרת [24] ומוכת עץ אין 'להן טענת בתולים; הסומא ואיילונית יש 'להן טענת בתולים; סומכוס אומר משום רבי מאיר: סומא אין לה טענת בתולים!

אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבן גמליאל [25] והא רבי יהושע [26].

אימר דשמעת ליה לרבן גמליאל היכא דקא טענה איהי, היכא דלא קא טענה איהי מי שמעת ליה?

אין! כיון דאמר רבן גמליאל מהימנא, כגון זו: (משלי כא ח) פתח פיך לאלם [אל דין כל בני חלוף] הוא.

והבוגרת אין לה טענת בתולים? והאמר רב: בוגרת נותנין לה לילה הראשון [27]!


עמוד ב

אי דקא טעין טענת דמים [28] - הכי נמי [29]; הכא [30] במאי עסקינן? - דקטעין טענת פתח פתוח [31].

סומכוס אומר משום רבי מאיר: סומא אין לה טענת בתולים:

מאי טעמא דסומכוס?

אמר רבי זירא: מפני שנחבטת על גבי קרקע [כשהיתה קטנה, בעת משחק וכדומה] [32].

כולהו נמי חבוטי מיחבטי!?

כולהו רואות [33] ומראות לאמן [34], זו אינה רואה ואינה מראה לאמה [35].

והיוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי:

היוצאת משום שם רע - בת סקילה היא!

אמר רב ששת: הכי קאמר: מי שיצא עליה שם רע בילדותה - אין לה לא קנס ולא פיתוי.

אמר רב פפא: שמע מינה: האי שטרא ריעא [36] - לא מגבינן ביה.

היכי דמי? אילימא דנפק קלא עליה דשטרא דזייפא הוא - דכוותה הכא, דנפק עלה קלא דזנאי - והא אמר רבא 'יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה [37] [כלומר: אין חוששין לקול, והילדה, אם בת כהן היא – זכאית ליחס ולהטבות שמגיע לבת כהן, כגון לאכול בתרומה, כדלהלן]! אלא [38] דאתו בי תרי ואמרי "לדידהו תבעתנהי באיסורא [39]", דכוותה הכא: דאתו בי תרי ואמרי 'לדידהו אמר להו "זייפו לי"'!

[40] בשלמא התם, שכיחי פרוצין [41] אלא הכא [42]: אם הוא הוחזק [43] - כל ישראל מי הוחזקו [44]? הכא נמי: כיון דקא מהדר אזיופא - אימר זיופי זייף [45], וכתב.

משנה:

ואלו שאין להן קנס: הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה, שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד [46].

רבי יהודה אומר: שבויה שנפדית - הרי היא בקדושתה אף על פי שגדולה.

הבא על בתו, על בת בתו, על בת בנו, על בת אשתו, על בת בנה, על בת בתה - אין להן קנס, מפני שמתחייב בנפשו, שמיתתן בידי בית דין, וכל המתחייב בנפשו - אין משלם ממון, שנאמר (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה) ו[אם][47] לא יהיה אסון - ענוש יענש [כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים] [48].

גמרא:

אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי דוסא אמרו דבר אחד! רבי יהודה - הא דאמרן; רבי דוסא – דתניא: 'שבויה [49] אוכלת בתרומה [50] - דברי רבי דוסא. אמר רבי דוסא: וכי מה עשה לה ערבי הלז? וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה? [51]

[רבנן פליגי אדרבי דוסא, ואמרו: יש שבויה אוכלת ויש שאינה אוכלת; כיצד? האשה שאמרה "נשביתי וטהורה אני" – אוכלת; ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת "טהורה אני" - אינה אוכלת [52].]

אמר רבה: דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא, אלא שלא יהא חוטא [האונס והמפתה את השבויה] נשכר, אבל התם - כרבנן סבירא ליה!? אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי דוסא התם, אלא בתרומה דרבנן [53], אבל קנס - דאורייתא [54] - כרבנן סבירא ליה [55]!

אמר ליה אביי: וטעמיה דרבי יהודה הכא שלא יהא חוטא נשכר הוא? והא תניא: רבי יהודה אומר: שבויה שנשבית הרי היא בקדושתה; אפילו בת עשר שנים - כתובתה מאתים והתם מאי 'שלא יהא חוטא נשכר' איכא? התם נמי: [56] דלמא מימנעי ולא נסבי לה [57]!

וסבר רבי יהודה 'בקדושתה' קיימה? והתניא: הפודה את השבויה – ישאנה; מעיד בה [58] - לא ישאנה [59]; רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך לא ישאנה?

הא - גופה קשיא: אמרת הפודה את השבויה ישאנה והדר תנא מעיד בה לא ישאנה - משום דמעיד בה לא ישאנה [60]?

הא - לא קשיא: הכי קאמר: 'הפודה את השבויה ומעיד בה – ישאנה [61]; מעיד בה כדי [בלבד] - לא ישאנה [62]'.

מכל מקום קשיא, לרבי יהודה?

אמר רב פפא: אימא: רבי יהודה אומר: 'בין כך ובין כך ישאנה'.

רב הונא בריה דרב יהושע אומר: לעולם כדקתני; רבי יהודה - לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי, בין כך ובין כך ישאנה; אלא לדידכו – 'בין כך ובין כך לא ישאנה' מבעי ליה?

ורבנן 'הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה': לא שדי איניש זוזי בכדי; מעיד בה כדי לא ישאנה - שמא עיניו נתן בה.

רמי ליה רב פפא בר שמואל לרב יוסף:

הערות[עריכה]

  1. ^ המפורש באחרי מות והן בכריתות
  2. ^ שגזרו חכמים על שניות להן, להרחיק מן העבירה, כגון אם אמו, ואם אביו, ושאר עריות השנויות בפרק שני דיבמות (כא,א)
  3. ^ קרינן ביה ולו תהיה לאשה
  4. ^ בשלמא בעריות - איכא למימר כשמעון התימני [בריש פירקין דאמר 'אשה שיש בה הויה’], דלית ליה 'נערה' 'נערה' 'הנערה', אלא שניות קשיא?
  5. ^ בריש פירקין דאמר 'אשה שיש בה הויה'
  6. ^ דאמר אשה הראויה לקיימה
  7. ^ דפליגי אדרבי מאיר בריש פירקין
  8. ^ דאמר נערה ממאנת, והכי תידוק מינה: נערה ממאנת אין לה קנס, הא נערה בעלמא יש לה קנס
  9. ^ ומשהביאה אינה ממאנת ואפילו לא בעל לאחר מיכן
  10. ^ אם לא בעל לאחר שגדלה - ממאנת
  11. ^ ובנדה מפרש: שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור
  12. ^ ובממאנת נערה אשמעינן דאין לה קנס
  13. ^ ולא תדוק 'הא קטנה יש לה קנס'
  14. ^ וגבי אילונית, דתנא נמי 'אין לה קנס' משום דבקטנה סבר כרבי מאיר, וזו מקטנותה יצאת לבגר
  15. ^ לקמן (בפרקין מ,ב)
  16. ^ דקטנה אין לה קנס; משום הכי אין קנס באילונית
  17. ^ בממאנת, ואמר 'עד שירבה השחור'; וכי תנא 'הממאנת אין לה קנס' - הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר
  18. ^ כלומר כל קטנה קאמר וכולה רבי מאיר היא
  19. ^ להפסידה כתובה
  20. ^ דאמר 'קטנה אין לה קנס', ואילונית מקטנותה יצתה לבגר
  21. ^ מי שהשיב תשובה זו בבית המדרש: מה עלתה על רוחו, ולא סבירא ליה דאיכא לאוקמינהו כרבי מאיר ורבנן
  22. ^ לא הביאה לבית המדרש אלא לפי שיש להשיב אחרת על זו: חרשת ושוטה אחרשת ושוטה
  23. ^ אולי כלומר: הוא רצה להביא גם את הברייתא להלן, ולא רצה להקשות על הברייתא לעיל; אך לא ברור אם כן מי קשר את הברייתא שהביא ראשונה עם הברייתא דלעיל?
  24. ^ בתוליה כלים מאיליהן
  25. ^ דאמר בפרק קמא (יב,ב): היא אומרת "משאירסתני נאנסתי" ... נאמנת; הכא נמי אין לה טענת בתולים להפסידה כתובתה, דאמרינן: אי הוה פקחת לטעון - הוה טענה "משאירסתני נאנסתי", ומהימנא [מיגו!]
  26. ^ דאמר לא מפיה אנו חיין: הכא יש לה טענת בתולים, דאי נמי הוה טענה קמן - לא מהימנינן לה
  27. ^ ובועל כמה בעילות, ותלינן כל דמים של אותו הלילה בדם בתולים - אלמא אית לה דם בתולים לבוגרת, דאי לא, לא הוה בעי למיתב לה אלא בעילת מצוה, וכיון דאית לה בתולים - היכא דבעל ולא מצא דם - תפסיד כתובתה, דהא כנסה בחזקת בתולה ומצאה בעולה
  28. ^ אי דקאמר "בעלתי ולא מצאתי דם"
  29. ^ ודאי טענה מעלייתא היא
  30. ^ דקתני 'אין לה טענת בתולים'
  31. ^ ואמר "פתח פתוח מצאתי, ודם לא בדקתי אם נמצא בה אם לאו": בנערה וקטנה - טענה היא, כדאמרינן בפרק קמא, ואף על פי שאין יכול לברר דבריו בפנינו - אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה; אבל משבגרה - אין רחמה צר כבתחילה, ודומה לו כאילו פתח פתוח
  32. ^ ובתוליה נושרין
  33. ^ אם נשרו בתוליהן [רואות דם]
  34. ^ ופוסקות עליהן שאינן בתולות; ואם לא הודיעתו הטעתו
  35. ^ וזה שכנסה - בחזקת נחבטת כנסה, ואין אדם פוסק עליה, ולאו טעות הוא
  36. ^ שיצא עליו שם זיוף
  37. ^ אפילו לכהונה
  38. ^ יצא עליה שם רע היכי דמי? - כגון בעדים; ולא שאמרו עליה שנבעלה, דאם כן מאי למימרא, הא לאו בתולה היא! אלא
  39. ^ הפקירה עצמה לכך, ולא שמענו לה
  40. ^ היכי גמר רב פפא מינה דלא מגבינן בשטרא כי האי?
  41. ^ וכיון שיש עדים שהיתה מחזרת אחר הזנות - הרבה מצאה לה; משום הכי אין לה קנס לאחר זמן, דלאו בחזקת בתולה הואי
  42. ^ לגבי שטר
  43. ^ לחזור אחר עידי שקר
  44. ^ להיות שומעין לו לזייף
  45. ^ הוא עצמו למד לכוין כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו
  46. ^ דכיון דראויות לביאה - בחזקת הפקר הן, ונבעלות בנכריותן; והשבויה בשבויתה
  47. ^ בפסוק: "ולא יהיה אסון"; וכן מצוטט להלן בציטוט המשנה בדף לז,א.
  48. ^ הא אם יהיה אסון - לא יענש
  49. ^ בת כהן
  50. ^ ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול לה, המחללה בביאתו
  51. ^ כלומר: אין נוהגין בהן הפקר לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן!
  52. ^ במסכת עדיות
  53. ^ דכיון דאפילו נבעלה - איסורא דרבנן בעלמא הוא, לא גזרו על ספיקה
  54. ^ דאפוקי ממונא הוא
  55. ^ אימא לך 'ספק בעולה היא', ומספיקא לא מפקינן ממונא
  56. ^ אי פחתת כתובתה משוית לה בחזקת בעולה
  57. ^ ומרחקי לה אפילו ישראל
  58. ^ קא סלקא דעתין דאפודה קאי: שאם היה מעיד בה שלא נבעלה לעובד כוכבים
  59. ^ 'אם כהן הוא'
  60. ^ והא אמרו 'הפודה את השבויה ישאנה'
  61. ^ דאי לאו דקים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי שהרי לישאנה פדאה
  62. ^ שמא עיניו נתן בה