ביאור:בבלי כתובות דף לו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עריות ממש ^[1], שניות - מדברי סופרים ^[2], כיון דמדאורייתא חזיא ליה ^[3] - אמאי אין להן קנס? ^[4]

אלא עריות - חייבי מיתות בית דין, שניות - חייבי כריתות; אבל חייבי לאוין יש להן קנס, ומני? שמעון התימני היא ^[5].

איכא דאמרי עריות = חייבי מיתות בית דין וחייבי כריתות, שניות - חייבי לאוי; מני? רבי שמעון בן מנסיא היא ^[6].

'הממאנת אין לה לא קנס ולא פיתוי - הא קטנה בעלמא אית לה? מני?: רבנן היא ^[7], דאמרי 'קטנה יש לה קנס'? אימא סיפא: איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי - אתא לרבי מאיר, דאמר 'קטנה אין לה קנס', והא - מקטנותה יצתה לבגר; רישא רבנן וסיפא רבי מאיר? וכי תימא 'כולה רבי מאיר היא, ובממאנת סבר לה כרבי יהודה ^[8]' - ומי סבר לה? והתניא [תוספתא נדה פ"ו ה"ה [צוקרמנדל]]: עד מתי הבת ממאנת? - עד שתביא שתי שערות ^[9], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: ^[10] עד שירבה שחור על הלבן ^[11]'.

אלא רבי יהודה היא ^[12], ^[13] ובקטנה סבר לה כרבי מאיר ^[14].

ומי סבר לה? והאמר רב יהודה אמר רב ^[15]: 'זו דברי רבי מאיר'? ואם איתא – 'זו דברי רבי מאיר ורבי יהודה' מיבעי ליה?

האי תנא סבר לה כרבי מאיר בחדא ^[16], ופליג עליה בחדא ^[17].

רפרם אמר: מאי ממאנת? הראויה למאן ^[18].

וליתני 'קטנה'?

קשיא.

'איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי – ורמינהי: החרשת והשוטה והאיילונית - יש להן קנס ויש להן טענת בתולים ^[19]'?

והא - מאי רומיא? הא רבי מאיר ^[20] הא רבנן!?

ודקארי לה מאי קארי לה ^[21]?

משום דאית ליה למירמא אחריתי עילויה ^[22]^[23]: החרשת והשוטה והבוגרת ^[24] ומוכת עץ אין 'להן טענת בתולים; הסומא ואיילונית יש 'להן טענת בתולים; סומכוס אומר משום רבי מאיר: סומא אין לה טענת בתולים!

אמר רב ששת: לא קשיא: הא רבן גמליאל ^[25] והא רבי יהושע ^[26].

אימר דשמעת ליה לרבן גמליאל היכא דקא טענה איהי, היכא דלא קא טענה איהי מי שמעת ליה?

אין! כיון דאמר רבן גמליאל מהימנא, כגון זו: (משלי כא ח) פתח פיך לאלם [אל דין כל בני חלוף] הוא.

והבוגרת אין לה טענת בתולים? והאמר רב: בוגרת נותנין לה לילה הראשון ^[27]!

עמוד ב

אי דקא טעין טענת דמים ^[28] - הכי נמי ^[29]; הכא ^[30] במאי עסקינן? - דקטעין טענת פתח פתוח ^[31].

סומכוס אומר משום רבי מאיר: סומא אין לה טענת בתולים:

מאי טעמא דסומכוס?

אמר רבי זירא: מפני שנחבטת על גבי קרקע [כשהיתה קטנה, בעת משחק וכדומה] ^[32].

כולהו נמי חבוטי מיחבטי!?

כולהו רואות ^[33] ומראות לאמן ^[34], זו אינה רואה ואינה מראה לאמה ^[35].

והיוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי:

היוצאת משום שם רע - בת סקילה היא!

אמר רב ששת: הכי קאמר: מי שיצא עליה שם רע בילדותה - אין לה לא קנס ולא פיתוי.

אמר רב פפא: שמע מינה: האי שטרא ריעא ^[36] - לא מגבינן ביה.

היכי דמי? אילימא דנפק קלא עליה דשטרא דזייפא הוא - דכוותה הכא, דנפק עלה קלא דזנאי - והא אמר רבא 'יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ^[37] [כלומר: אין חוששין לקול, והילדה, אם בת כהן היא – זכאית ליחס ולהטבות שמגיע לבת כהן, כגון לאכול בתרומה, כדלהלן]! אלא ^[38] דאתו בי תרי ואמרי "לדידהו תבעתנהי באיסורא ^[39]", דכוותה הכא: דאתו בי תרי ואמרי 'לדידהו אמר להו "זייפו לי"'!

^[40] בשלמא התם, שכיחי פרוצין ^[41] אלא הכא ^[42]: אם הוא הוחזק ^[43] - כל ישראל מי הוחזקו ^[44]? הכא נמי: כיון דקא מהדר אזיופא - אימר זיופי זייף ^[45], וכתב.

משנה:

ואלו שאין להן קנס: הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה, שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד ^[46].

רבי יהודה אומר: שבויה שנפדית - הרי היא בקדושתה אף על פי שגדולה.

הבא על בתו, על בת בתו, על בת בנו, על בת אשתו, על בת בנה, על בת בתה - אין להן קנס, מפני שמתחייב בנפשו, שמיתתן בידי בית דין, וכל המתחייב בנפשו - אין משלם ממון, שנאמר (שמות כא כב: וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה) ו[אם]^[47] לא יהיה אסון - ענוש יענש [כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים] ^[48].

גמרא:

אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי דוסא אמרו דבר אחד! רבי יהודה - הא דאמרן; רבי דוסא – דתניא: 'שבויה ^[49] אוכלת בתרומה ^[50] - דברי רבי דוסא. אמר רבי דוסא: וכי מה עשה לה ערבי הלז? וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה? ^[51]

[רבנן פליגי אדרבי דוסא, ואמרו: יש שבויה אוכלת ויש שאינה אוכלת; כיצד? האשה שאמרה "נשביתי וטהורה אני" – אוכלת; ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת "טהורה אני" - אינה אוכלת ^[52].]

אמר רבה: דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי יהודה הכא, אלא שלא יהא חוטא [האונס והמפתה את השבויה] נשכר, אבל התם - כרבנן סבירא ליה!? אי נמי: עד כאן לא קאמר רבי דוסא התם, אלא בתרומה דרבנן ^[53], אבל קנס - דאורייתא ^[54] - כרבנן סבירא ליה ^[55]!

אמר ליה אביי: וטעמיה דרבי יהודה הכא שלא יהא חוטא נשכר הוא? והא תניא: רבי יהודה אומר: שבויה שנשבית הרי היא בקדושתה; אפילו בת עשר שנים - כתובתה מאתים והתם מאי 'שלא יהא חוטא נשכר' איכא? התם נמי: ^[56] דלמא מימנעי ולא נסבי לה ^[57]!

וסבר רבי יהודה 'בקדושתה' קיימה? והתניא: הפודה את השבויה – ישאנה; מעיד בה ^[58] - לא ישאנה ^[59]; רבי יהודה אומר: בין כך ובין כך לא ישאנה?

הא - גופה קשיא: אמרת הפודה את השבויה ישאנה והדר תנא מעיד בה לא ישאנה - משום דמעיד בה לא ישאנה ^[60]?

הא - לא קשיא: הכי קאמר: 'הפודה את השבויה ומעיד בה – ישאנה ^[61]; מעיד בה כדי [בלבד] - לא ישאנה ^[62]'.

מכל מקום קשיא, לרבי יהודה?

אמר רב פפא: אימא: רבי יהודה אומר: 'בין כך ובין כך ישאנה'.

רב הונא בריה דרב יהושע אומר: לעולם כדקתני; רבי יהודה - לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי, בין כך ובין כך ישאנה; אלא לדידכו – 'בין כך ובין כך לא ישאנה' מבעי ליה?

ורבנן 'הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה': לא שדי איניש זוזי בכדי; מעיד בה כדי לא ישאנה - שמא עיניו נתן בה.

רמי ליה רב פפא בר שמואל לרב יוסף:

הערות[עריכה]

^ המפורש באחרי מות והן בכריתות
^ שגזרו חכמים על שניות להן, להרחיק מן העבירה, כגון אם אמו, ואם אביו, ושאר עריות השנויות בפרק שני דיבמות (כא,א)
^ קרינן ביה ולו תהיה לאשה
^ בשלמא בעריות - איכא למימר כשמעון התימני [בריש פירקין דאמר 'אשה שיש בה הויה’], דלית ליה 'נערה' 'נערה' 'הנערה', אלא שניות קשיא?
^ בריש פירקין דאמר 'אשה שיש בה הויה'
^ דאמר אשה הראויה לקיימה
^ דפליגי אדרבי מאיר בריש פירקין
^ דאמר נערה ממאנת, והכי תידוק מינה: נערה ממאנת אין לה קנס, הא נערה בעלמא יש לה קנס
^ ומשהביאה אינה ממאנת ואפילו לא בעל לאחר מיכן
^ אם לא בעל לאחר שגדלה - ממאנת
^ ובנדה מפרש: שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור
^ ובממאנת נערה אשמעינן דאין לה קנס
^ ולא תדוק 'הא קטנה יש לה קנס'
^ וגבי אילונית, דתנא נמי 'אין לה קנס' משום דבקטנה סבר כרבי מאיר, וזו מקטנותה יצאת לבגר
^ לקמן (בפרקין מ,ב)
^ דקטנה אין לה קנס; משום הכי אין קנס באילונית
^ בממאנת, ואמר 'עד שירבה השחור'; וכי תנא 'הממאנת אין לה קנס' - הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר
^ כלומר כל קטנה קאמר וכולה רבי מאיר היא
^ להפסידה כתובה
^ דאמר 'קטנה אין לה קנס', ואילונית מקטנותה יצתה לבגר
^ מי שהשיב תשובה זו בבית המדרש: מה עלתה על רוחו, ולא סבירא ליה דאיכא לאוקמינהו כרבי מאיר ורבנן
^ לא הביאה לבית המדרש אלא לפי שיש להשיב אחרת על זו: חרשת ושוטה אחרשת ושוטה
^ אולי כלומר: הוא רצה להביא גם את הברייתא להלן, ולא רצה להקשות על הברייתא לעיל; אך לא ברור אם כן מי קשר את הברייתא שהביא ראשונה עם הברייתא דלעיל?
^ בתוליה כלים מאיליהן
^ דאמר בפרק קמא (יב,ב): היא אומרת "משאירסתני נאנסתי" ... נאמנת; הכא נמי אין לה טענת בתולים להפסידה כתובתה, דאמרינן: אי הוה פקחת לטעון - הוה טענה "משאירסתני נאנסתי", ומהימנא [מיגו!]
^ דאמר לא מפיה אנו חיין: הכא יש לה טענת בתולים, דאי נמי הוה טענה קמן - לא מהימנינן לה
^ ובועל כמה בעילות, ותלינן כל דמים של אותו הלילה בדם בתולים - אלמא אית לה דם בתולים לבוגרת, דאי לא, לא הוה בעי למיתב לה אלא בעילת מצוה, וכיון דאית לה בתולים - היכא דבעל ולא מצא דם - תפסיד כתובתה, דהא כנסה בחזקת בתולה ומצאה בעולה
^ אי דקאמר "בעלתי ולא מצאתי דם"
^ ודאי טענה מעלייתא היא
^ דקתני 'אין לה טענת בתולים'
^ ואמר "פתח פתוח מצאתי, ודם לא בדקתי אם נמצא בה אם לאו": בנערה וקטנה - טענה היא, כדאמרינן בפרק קמא, ואף על פי שאין יכול לברר דבריו בפנינו - אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה; אבל משבגרה - אין רחמה צר כבתחילה, ודומה לו כאילו פתח פתוח
^ ובתוליה נושרין
^ אם נשרו בתוליהן [רואות דם]
^ ופוסקות עליהן שאינן בתולות; ואם לא הודיעתו הטעתו
^ וזה שכנסה - בחזקת נחבטת כנסה, ואין אדם פוסק עליה, ולאו טעות הוא
^ שיצא עליו שם זיוף
^ אפילו לכהונה
^ יצא עליה שם רע היכי דמי? - כגון בעדים; ולא שאמרו עליה שנבעלה, דאם כן מאי למימרא, הא לאו בתולה היא! אלא
^ הפקירה עצמה לכך, ולא שמענו לה
^ היכי גמר רב פפא מינה דלא מגבינן בשטרא כי האי?
^ וכיון שיש עדים שהיתה מחזרת אחר הזנות - הרבה מצאה לה; משום הכי אין לה קנס לאחר זמן, דלאו בחזקת בתולה הואי
^ לגבי שטר
^ לחזור אחר עידי שקר
^ להיות שומעין לו לזייף
^ הוא עצמו למד לכוין כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו
^ דכיון דראויות לביאה - בחזקת הפקר הן, ונבעלות בנכריותן; והשבויה בשבויתה
^ בפסוק: "ולא יהיה אסון"; וכן מצוטט להלן בציטוט המשנה בדף לז,א.
^ הא אם יהיה אסון - לא יענש
^ בת כהן
^ ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול לה, המחללה בביאתו
^ כלומר: אין נוהגין בהן הפקר לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן!
^ במסכת עדיות
^ דכיון דאפילו נבעלה - איסורא דרבנן בעלמא הוא, לא גזרו על ספיקה
^ דאפוקי ממונא הוא
^ אימא לך 'ספק בעולה היא', ומספיקא לא מפקינן ממונא
^ אי פחתת כתובתה משוית לה בחזקת בעולה
^ ומרחקי לה אפילו ישראל
^ קא סלקא דעתין דאפודה קאי: שאם היה מעיד בה שלא נבעלה לעובד כוכבים
^ 'אם כהן הוא'
^ והא אמרו 'הפודה את השבויה ישאנה'
^ דאי לאו דקים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי שהרי לישאנה פדאה
^ שמא עיניו נתן בה

[1] המפורש באחרי מות והן בכריתות

[2] שגזרו חכמים על שניות להן, להרחיק מן העבירה, כגון אם אמו, ואם אביו, ושאר עריות השנויות בפרק שני דיבמות (כא,א)

[3] קרינן ביה ולו תהיה לאשה

[4] בשלמא בעריות - איכא למימר כשמעון התימני [בריש פירקין דאמר 'אשה שיש בה הויה’], דלית ליה 'נערה' 'נערה' 'הנערה', אלא שניות קשיא?

[5] בריש פירקין דאמר 'אשה שיש בה הויה'

[6] דאמר אשה הראויה לקיימה

[7] דפליגי אדרבי מאיר בריש פירקין

[8] דאמר נערה ממאנת, והכי תידוק מינה: נערה ממאנת אין לה קנס, הא נערה בעלמא יש לה קנס

[9] ומשהביאה אינה ממאנת ואפילו לא בעל לאחר מיכן

[10] אם לא בעל לאחר שגדלה - ממאנת

[11] ובנדה מפרש: שתי שערות שוכבות ונראה כמו שירבה השחור

[12] ובממאנת נערה אשמעינן דאין לה קנס

[13] ולא תדוק 'הא קטנה יש לה קנס'

[14] וגבי אילונית, דתנא נמי 'אין לה קנס' משום דבקטנה סבר כרבי מאיר, וזו מקטנותה יצאת לבגר

[15] לקמן (בפרקין מ,ב)

[16] דקטנה אין לה קנס; משום הכי אין קנס באילונית

[17] בממאנת, ואמר 'עד שירבה השחור'; וכי תנא 'הממאנת אין לה קנס' - הא הראויה למאן יש לה קנס בנערה קאמר

[18] כלומר כל קטנה קאמר וכולה רבי מאיר היא

[19] להפסידה כתובה

[20] דאמר 'קטנה אין לה קנס', ואילונית מקטנותה יצתה לבגר

[21] מי שהשיב תשובה זו בבית המדרש: מה עלתה על רוחו, ולא סבירא ליה דאיכא לאוקמינהו כרבי מאיר ורבנן

[22] לא הביאה לבית המדרש אלא לפי שיש להשיב אחרת על זו: חרשת ושוטה אחרשת ושוטה

[23] אולי כלומר: הוא רצה להביא גם את הברייתא להלן, ולא רצה להקשות על הברייתא לעיל; אך לא ברור אם כן מי קשר את הברייתא שהביא ראשונה עם הברייתא דלעיל?

[24] בתוליה כלים מאיליהן

[25] דאמר בפרק קמא (יב,ב): היא אומרת "משאירסתני נאנסתי" ... נאמנת; הכא נמי אין לה טענת בתולים להפסידה כתובתה, דאמרינן: אי הוה פקחת לטעון - הוה טענה "משאירסתני נאנסתי", ומהימנא [מיגו!]

[26] דאמר לא מפיה אנו חיין: הכא יש לה טענת בתולים, דאי נמי הוה טענה קמן - לא מהימנינן לה

[27] ובועל כמה בעילות, ותלינן כל דמים של אותו הלילה בדם בתולים - אלמא אית לה דם בתולים לבוגרת, דאי לא, לא הוה בעי למיתב לה אלא בעילת מצוה, וכיון דאית לה בתולים - היכא דבעל ולא מצא דם - תפסיד כתובתה, דהא כנסה בחזקת בתולה ומצאה בעולה

[28] אי דקאמר "בעלתי ולא מצאתי דם"

[29] ודאי טענה מעלייתא היא

[30] דקתני 'אין לה טענת בתולים'

[31] ואמר "פתח פתוח מצאתי, ודם לא בדקתי אם נמצא בה אם לאו": בנערה וקטנה - טענה היא, כדאמרינן בפרק קמא, ואף על פי שאין יכול לברר דבריו בפנינו - אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה; אבל משבגרה - אין רחמה צר כבתחילה, ודומה לו כאילו פתח פתוח

[32] ובתוליה נושרין

[33] אם נשרו בתוליהן [רואות דם]

[34] ופוסקות עליהן שאינן בתולות; ואם לא הודיעתו הטעתו

[35] וזה שכנסה - בחזקת נחבטת כנסה, ואין אדם פוסק עליה, ולאו טעות הוא

[36] שיצא עליו שם זיוף

[37] אפילו לכהונה

[38] יצא עליה שם רע היכי דמי? - כגון בעדים; ולא שאמרו עליה שנבעלה, דאם כן מאי למימרא, הא לאו בתולה היא! אלא

[39] הפקירה עצמה לכך, ולא שמענו לה

[40] היכי גמר רב פפא מינה דלא מגבינן בשטרא כי האי?

[41] וכיון שיש עדים שהיתה מחזרת אחר הזנות - הרבה מצאה לה; משום הכי אין לה קנס לאחר זמן, דלאו בחזקת בתולה הואי

[42] לגבי שטר

[43] לחזור אחר עידי שקר

[44] להיות שומעין לו לזייף

[45] הוא עצמו למד לכוין כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו

[46] דכיון דראויות לביאה - בחזקת הפקר הן, ונבעלות בנכריותן; והשבויה בשבויתה

[47] בפסוק: "ולא יהיה אסון"; וכן מצוטט להלן בציטוט המשנה בדף לז,א.

[48] הא אם יהיה אסון - לא יענש

[49] בת כהן

[50] ולא מחזקינן לה בחזקת בעולה לפסול לה, המחללה בביאתו

[51] כלומר: אין נוהגין בהן הפקר לאונסן בבעילה אלא לשחק עמהן!

[52] במסכת עדיות

[53] דכיון דאפילו נבעלה - איסורא דרבנן בעלמא הוא, לא גזרו על ספיקה

[54] דאפוקי ממונא הוא

[55] אימא לך 'ספק בעולה היא', ומספיקא לא מפקינן ממונא

[56] אי פחתת כתובתה משוית לה בחזקת בעולה

[57] ומרחקי לה אפילו ישראל

[58] קא סלקא דעתין דאפודה קאי: שאם היה מעיד בה שלא נבעלה לעובד כוכבים

[59] 'אם כהן הוא'

[60] והא אמרו 'הפודה את השבויה ישאנה'

[61] דאי לאו דקים ליה בגוה לא שדי זוזי בכדי שהרי לישאנה פדאה

[62] שמא עיניו נתן בה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]