ביאור:בבלי כתובות דף פז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה [1].

רב נחמן אמר רבה בר אבוה: על הפוגמת כתובתה [שקבלה חלק מהתובה לפני-כן, והרי היא כ'מודה במקצת' וצריכה להישבע, והוא יכול פטור אותה גם משבועה זו] [2].

אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא [3] קמיה דרב אשי [בפני רב אשי]: בשלמא למאן דאמר 'על הפוגמת כתובתה', דמסקא אדעתה [שמעלה על דעתה בזמן שפגמה כתובתה] דלמא מצטרכי לי זוזי ושקילנא מכתובתאי, ואמרה ליה [לבעלה] "כתוב לי דלא משבעת לי" [4] - אלא למאן דאמר' על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה' - איהי מי הות ידעה דמותיב לה אפוטרופיא, דאמרה ליה "כתוב לי דלא משבעת לי"?

אמר ליה: אתון - אהא מתניתו לה [5]; אנן - אהא [6] מתנינן לה: הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא - אין היורשין משביעין אותה; ואם נעשית אפוטרופיא - יורשין משביעין אותה על העתיד לבא, ואין משביעין אותה על שעבר [7].

שעבר מאי עבידתיה [8]?

אמר רב יהודה אמר רב: על אפוטרופיא שנעשית בחיי הבעל; אבל בין מיתה לקבורה [9] - משבעינן לה.

ורב מתנא אמר: אפילו בין מיתה לקבורה לא משבעינן לה, דאמרי נהרדעי: לכרגא [10] ולמזוני [11] ולקבורה [12] - מזבנינן [13] בלא אכרזתא [14].

אמר רבה אמר רבי חייא: "דלא נדר ודלא שבועה" [15] - הוא אינו יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה; "נקי נדר נקי שבועה" - בין הוא ובין יורשין אין משביעין אותה הכי קאמר לה: מנקית משבועתא [16];

ורב יוסף אמר רבי חייא: "דלא נדר ודלא שבועה" - הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה; "נקי נדר נקי שבועה" - בין הוא ובין יורשין משביעין אותה! הכי קאמר לה: נקי נפשך בשבועתא [17]!

שלח רבי זכאי [מארץ ישראל, דן לפני רבי יוחנן] למר עוקבא [ראש הגולה בימי שמואל: תוספות סנהדרין לא,ב ד"ה אי ציית ציית]: בין [כתב] "דלא שבועה", בין "דנקי שבועה",' בין "דלא נדר" ובין "דנקי נדר": [אם כתב] "בנכסי" - הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה; "מנכסיא אילין [מהנכסים האלה]" - בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה.

אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים: בין "דלא שבועה", בין "דנקי שבועה",' בין "דלא נדר" ובין "דנקי נדר", בין "מנכסי" ובין "מנכסיא אילין" - בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה [18].

ואיכא דאמרי לה [19] מתניתא [20] אבא שאול בן אימא מרים אמר: בין "דלא שבועה", בין "דנקי שבועה",' בין "דלא נדר" ובין "דנקי נדר", בין "מנכסי" ובין "מנכסיא אילין" - בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים 'הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה.

אמר רב נחמן אמר שמואל [21]: הלכה כבן אימא מרים [22].

משנה:

הפוגמת כתובתה [23] - לא תפרע [24] אלא בשבועה [25];

עד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה [26];

מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים [27] ושלא בפניו - לא תפרע אלא בשבועה [28].

הפוגמת כתובתה – כיצד?

היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה "התקבלת כתובתיך" והיא אומרת "לא התקבלתי אלא מנה" - לא תפרע אלא בשבועה.

עד אחד מעידה שהיא פרועה – כיצד?

היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה "התקבלת כתובתיך" והיא אומרת "לא התקבלתי", ועד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה.

מנכסים משועבדים – כיצד?

מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות - לא תפרע אלא בשבועה.

מנכסי יתומים – כיצד?

מת והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים - לא תפרע אלא בשבועה.

ושלא בפניו – כיצד?

הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו - אינה נפרעת אלא בשבועה.


עמוד ב
[המשך המשנה]  

רבי שמעון אומר: כל זמן שהיא תובעת כתובתה - היורשין משביעין אותה, ואם אינה תובעת כתובתה - אין היורשין משביעין אותה. [29]

גמרא:

סבר רמי בר חמא למימר: שבועה – דאורייתא [30], דקא טעין מאתים וקא מודה ליה במאה - הויא ליה הודאה במקצת הטענה, וכל המודה במקצת הטענה ישבע.

אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין [31], והיא נשבעת ונוטלת; ועוד: אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות [32]!

אלא אמר רבא: מדרבנן [33]; [34] דפרע דייק [מי שפורע ומשלם מדייק], דמיפרע [הנפרע] - לא דייק, ורמו רבנן שבועה עלה [עליהָ, כי היא הנפרעת כתובתה] כי היכי דתידוק [כדי שתדייק].

[35]

איבעיא להו: פוגמת כתובתה בעדים [36] מהו? [37] 'אם איתא דפרעה [38] [יותר סביר] בעדים הוה פרע לה [39]? או דלמא [40] איתרמויי איתרמי ליה [41]?

תא שמע: כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין; ואלו נשבעין ונוטלין [42]: השכיר [43], והנגזל [44], והנחבל [45], ושכנגדו חשוד על השבועה, וחנוני על פנקסו [46], והפוגם שטרו שלא בעדים.

שלא בעדים – אִין, בעדים לא!

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא בעדים, דודאי צריכה שבועה [47], אבל שלא בעדים אימא תיהוי כמשיב אבידה [48] ותשקול בלא שבועה? קא משמע לן [שגם היא בשבועה].

איבעיא להו: הפוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוטה [49] מהו [50]? מי אמרינן כיון דקא דייקא כולי האי, קושטא קא אמרה? או דלמא איערומי קא מערמא?

תיקו.

איבעיא להו: פוחתת כתובתה [51] - מהו?: מי אמרינן 'היינו פוגמת'? או דלמא 'פוגמת' - מודיא במקצת [52], הא - לא קא מודיא במקצת?

תא שמע [תוספתא כתובות פ"ט ה"ד [ליברמן]]: פוחתת - תפרע שלא בשבועה; כיצד? - היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה "התקבלת כתובתיך" והיא אומרת "לא התקבלתי ואינה אלא מנה" - נפרעת שלא בשבועה.

במאי גביא [53]? בהאי שטרא? האי שטרא חספא בעלמא הוא [54]!?

אמר רבא בריה דרבה: באומרת "אמנה היתה לי ביני לבינו" [55].

עד אחד מעידה שהיא פרועה [לא תפרע אלא בשבועה]:

סבר רמי בר חמא למימר: שבועה דאורייתא, דכתיב (דברים יט טו) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת [בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר] – 'לכל עון ולכל חטאת' - הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה; ואמר מר: כל מקום שהשנים מחייבין אותו ממון - אחד מחייבו שבועה [56]!

אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת; ועוד: אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות![57]

אלא אמר רבא: מדרבנן, כדי להפיס דעתו של בעל.

אמר רב פפא:

הערות[עריכה]

  1. ^ פוטרה בכתיבה זאת משבועת אפוטרופוס אם יושיבנה חנוונית; אבל אם פגמה כתובתה - דתנן במתניתין [כתובות פ"ט מ"ז] הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה - לא נפטרה מאותה שבועה על ידי תנאי זה, דכי פטר לה - משבועה דקא רמי הוא עלה, אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה - לא פטר לה
  2. ^ וכל שכן משבועת אפוטרופיא, דמכל שבועה פטרה
  3. ^ הך אתקפתא: 'בשלמא למאן דאמר כו' – [רב מרדכי] אותביה [השיב תשובה]
  4. ^ ומיגו דרמיא אנפשה - תבעה ליה פטור כל שבועות
  5. ^ להא דרב יהודה - ארישא דמתניתין, דלא פריש בה בהי שבועה איירי, ואפלוגתיה דרב נחמן, וסבריתו דרב יהודה – אדרב נחמן פליג, וקשיא לכו
  6. ^ אסיפא דמתניתין
  7. ^ דמיירי בשבועת אפוטרופין בהדיא, דקתני ואם נעשית אפוטרופיא, ודרב נחמן - לאו אפלוגתא דרב יהודה אתמר, אלא אפירושא דרישא אתמר; ורב מתנא פליג אדרב יהודה בסיפא: בהי אפוטרופוס קאמר 'לשעבר' - אבל בפוגמת - כולהו מודו דפטרה, דשבועה הבאה לה על ידי נכסיו היא
  8. ^ כלומר: עד מתי קרוי 'לשעבר' דלא אמרינן 'נכסי דיתמי נינהו', ואין תנאי שלו מועיל בהן
  9. ^ כבר רמו נכסי קמי יתמי, ואין תנאי שלו מועיל בהן, שלא על ידי נכסיו באה לה
  10. ^ לפרוע למלך כסף גולגלתא דיתמי
  11. ^ מזון האשה והבנות והיתומים
  12. ^ לקבורת המת או היתומים
  13. ^ נכסי דיתמי
  14. ^ שאין שהות ומתון לדבר; והכא נמי לא משבעינן על אותה מכירה, דאי אפשר שלא תזלזל ותפסידתן, ונמצאת שבועת שקר
  15. ^ אם כתב לה לשון זה
  16. ^ מדין שבועה
  17. ^ אם יחשדוך השבעי להם
  18. ^ דלעולם יורשין משביעין אותה אם מת הוא והיא נפרעת מהם
  19. ^ להא דאבא שאול בן אימא מרים
  20. ^ ולא אמרו לה בלשון שמעתא דאמורא, כדאמרן, דאמר שמואל משום אבא שאול, אלא מתניתא:
  21. ^ ואמר שמואל עלה
  22. ^ הלכה כאבא שאול
  23. ^ כדמפרש ואזיל במתניתין גופה
  24. ^ השאר
  25. ^ ובגמרא מפרש טעמא
  26. ^ בגמרא מפרש טעמא
  27. ^ משום דאי הוה גבי מן הלוה [מבעלה] גופיה, והוה טעין לוה "אשתבע לי דלא פרעתיך" - אמרינן בשבועות דמשבעינן ליה, ואי לא טָעין [הלוֹה] - לא טענינן ליה, הואיל ונקיט [המלוה] שטרא [ואם היה פורע – חזקה שהיה קורע את השטר]; אבל בשביל לקוחות - אנן טענינן, דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך "אישתבע לי דלא פרעתיך" ובעית אישתבועי - השתא אנן טענינן, ד'פתח פיך לאלם' (משלי לא ח) הוא [ורק במלווה שיש לו שטר, שחזקה שלא נפרע החוב - לא טוענים ללוה]; ומנכסי יתומים [אם המלוה בא לפרוע]
  28. ^ - כולהו משום האי טעמא
  29. ^ בגמרא מפרש אהייא קאי.
  30. ^ ונפקא מינה דלא מפכינן לה
  31. ^ מי שתובעין אותו נשבע, שנאמר: 'ולקח בעליו ולא ישלם' (שמות כב י) - מי שעליו לשלם - הוא נשבע
  32. ^ כל שטרות שיעבוד קרקעות הן, ואין נשבעין על הקרקעות, כדאמרינן בשבועות (מב,ב) וב'הזהב' (בבא מציעא נז ב)
  33. ^ היא שבועה זו
  34. ^ מאי טעמא [גזרו שבועה]?
  35. ^ ואי תימא בלא פוגם נמי, הא קיימא לן בשבועות דאי אמר ליה "אישתבע לי דלא פרעתיך" - משבעינן ליה, והאי נמי - הא קא טעין ליה "פרעתיך", ומה צורך בפגימה? וכן בעד אחד מעידה שפרועה - בלא עד נמי משבעינן לה!? הא פרכינן ליה בשבועות: "מה בין זה לפוגם שטרו"? ומשנינן לה הכי: התם, כי פגים, ואמר ליה האי "פרעתיך" - משבעינן ליה, ואפילו לא טען לו זה "השבע לי", אבל כי לא פגים - אפילו אמר ליה "פרעתיך", אי לא אמר ליה בהדיא "אישתבע לי" - אמרינן ליה 'זיל שלים', דהא נקיט שטרא.
  36. ^ [שטוענת:] "התקבלתי מנה [ולא מאתים], ובפני עדים קיבלתיו"
  37. ^ מי אמרינן
  38. ^ טפי
  39. ^ דהא דק וקא אייתי עדים לפרעון מנה קמא
  40. ^ לאו משום דדק הוא, אלא
  41. ^ דהוו עדים התם בההוא זימנא
  42. ^ שתקנו חכמים לישבע וליטול וטעמייהו מפורש בשבועות בפרק 'כל הנשבעין'
  43. ^ אמר לו "תן לי שכרי" והוא אומר "נתתי"
  44. ^ ראוהו שנכנס בביתו, אמר לו "תן לי כליי שנטלת" והוא אומר "לא נטלתי", והעדים ראו שיצא והכלים תחת כנפי טליתו, ולא ידעו מה
  45. ^ ראוהו שנכנס לתוך ביתו וידו שלם, ויצא חבול; אמר לו "חבלת בי" והוא אומר "לא חבלתי"
  46. ^ שכותב בו הקפותיו: "כך צווני פלוני לתת לפועליו, ונתתי להם", והם אומרים "לא נטלנו" - שניהם נשבעין ונוטלין הימנו
  47. ^ על השאר; דהא, דקא מודיא בהאי מנה - משום עדים הוא, ולאו השבת אבידה היא
  48. ^ שהרי יש לה שטר שלם עליו, ואי בעיא הויא אמרה "לא קבלתי כלום"
  49. ^ במנה שהיא מודה עליו שקיבלה - עושה עמו חשבון: "כך נתת לי ביום פלוני, וכך ביום פלוני" ומצרפתן בחשבון אפילו פחות משוה פרוטה
  50. ^ צריכה שבועה על השאר או לא
  51. ^ היתה כתובתה אלף זוז כתוב בשטר, והוא אומר "התקבלת כולה" והיא אומרת "לא התקבלתי כלום, אבל מודה אני שלא התנית עמי לכתובתי אלא מנה"
  52. ^ שנתקבלה קצת
  53. ^ אפילו ההוא מנה
  54. ^ שהיא אומרת מזוייף הוא
  55. ^ ששטר נכתב ונחתם כהוגן, ובפני העדים קבל עליו אלף זוז, אבל הוא האמין בי שלא אתבענו אלא מנה
  56. ^ על ממון, שאילו היו שנים - היה משלם; עכשיו ישבע שהעד מכחש
  57. ^ ולעיל בעמוד זה השיב רבא בדיוק את שתי התשובות האלה לרמי בר חמא! וכי רמי בר חמא לא הבין לאחר תשובתו הראשונה של רבא? אלא רבא לא דבר עד שרמי בר חמא גמר לפרש את המשנה כולה, ואמר מה שסבר על כל המשנה, ואחרכך הגיע זמנו של רבא, ולפי סדר המשנה השיב לרמי בר חמא.