ביאור:בבלי כתובות דף קד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דמדליא [1], ובסים אוירא.
ההוא יומא דנח נפשיה דרבי - גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי 'כל מאן דאמר "נח נפשיה דרבי" - ידקר בחרב'!
סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי! יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים! כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא [2] וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער [3], אמרה: 'יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים', ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי. שקלה כוזא שדייא מאיגרא [לארעא]! אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.
אמרו ליה רבנן לבר קפרא: זיל עיין. אזל אשכחיה דנח נפשיה. קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר [4]: אראלים ומצוקים [5] אחזו בארון הקדש; נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש! אמרו ליה: נח נפשיה? אמר להו: אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא.
בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה [6]; יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי.
יצתה בת קול ואמרה (ישעיהו נז ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם [הלך נכחו].
'על משכבך' מיבעי ליה?
מסייע ליה לרבי חייא בר גמדא, דאמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול: 'בשעה שהצדיק נפטר מן העולם - אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! צדיק פלוני בא! אומר להם: יבואו צדיקים ויצאו לקראתו, ואומרים לו 'יבא בשלום [7] ינוחו על משכבותם'.
| אמר רבי אלעזר: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם - שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו; אחת אומרת לו "בא בשלום" ואחת אומרת "הולך נכחו [8]" ואחת אומרת לו "יבא שלום ינוחו על משכבותם"; בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת: (ישעיהו מח כב) אין שלום אמר ה' לרשעים' ואחת אומרת לו (ישעיהו נ יא: הן כלכם קדחי אש, מאזרי זיקות; לכו באור אשכם ובזיקות בערתם - מידי היתה זאת לכם, למעצבה תשכבון) 'למעצבה ישכב' ואחת אומרת לו (יחזקאל לב יט: ממי נעמת) רדה והשכבה את ערלים. |
משנה:
כל זמן שהיא בבית אביה [9] - גובה כתובתה [10] לעולם;
כל זמן שהיא בבית בעלה - גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים [11], שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה [12] כנגד כתובתה
- דברי רבי מאיר, שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל;
וחכמים אומרים: כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם;
כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים.
[13].
מתה - יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים.
גמרא:
אמר ליה אביי לרב יוסף: ענייה שבישראל [14] עד עשרים וחמש שנים [15], ומרתא בת בייתוס [16] עד עשרים וחמש שנים [17]?
אמר ליה: לפום גמלא שיחנא [18].
איבעיא להו: לרבי מאיר [19] - מהו שתשלש [20]? [21]
תיקו.
וחכמים אומרים כל זמן [שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים]:
אמר ליה אביי לרב יוסף: אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גביא? בההיא פורתא אחילתא?
אמר ליה: אִין! כל מדת חכמים כן היא [22]: בארבעים סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן.
אמר רב יהודה אמר רב: העיד רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני רבי שאמר משום אביו: לא שנו אלא שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידיה [23], אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם [24]; ורבי אלעזר אמר: אפילו שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים.
מתיב רב ששת: 'בעל חוב גובה שלא בהזכרה [25]' היכי דמי?: אי דלא נקט שטרא - במאי גבי? אלא דנקיט שטרא, ובעל חוב - הוא דלאו בר אחולי הוא, הא אלמנה אחילתא [26]!
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לעולם דלא נקיט שטרא [27]; והכא במאי עסקינן [28]? - כשחייב מודה.
והאמר רבי אלעא: 'שונין [29] "גרושה הרי היא כבעל חוב" [30]' - היכי דמי?: אי דלא נקיטא כתובה - במאי גביא? אלא לאו דנקיטא כתובה, וגרושה היא דלאו בת אחולי היא, הא אלמנה אחילתא!?
הכא נמי כשחייב מודה [31].
אמר רב נחמן בר יצחק: תני רב יהודה בר קזא [32] במתניתא דבי בר קזא: 'תבעה כתובתהּ -
הרי היא כבתחלה [33], ואם היה שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם'.
שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו: כששטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת? או כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה? והלכה כדברי מי [34]?
שלח ליה: בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה - גובה כתובתה לעולם; והלכה כדברי חכמים [כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים].
כי אתא רב דימי אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: לא שנו אלא מנה מאתים [35], אבל תוספת [36] יש לה; ורבי אבהו אמר רבי יוחנן: אפילו תוספת אין לה, דאמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: תנאי כתובה [37] - ככתובה דמי.
[אבל אם כשאין כתובה יוצאת מתחת ידיה – כמה תוספת? במה גובה תוספת? לכאורה כאן חולקים על ההלכה של רב נחמן בר יעקב!?]
אתמר נמי: אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש לה. אמר ליה רבי אבא לרב הונא: אמר רב הכי? אמר ליה 'אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת [38]?'
אמר ליה: אישתיקן קאמינא.
חמתיה דרב חייא אריכא - אינתת אחוה הואי [חמותו היתה גם אשת אחיו] [39], ואלמנה בבית אביה הואי, וזנה עשרים וחמש שנין בבי נשא; לסוף אמרה ליה: הב לי מזוני!
אמר לה: לית לך מזוני!
הב לי כתובה!
אמר לה: לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך [40]!
תבעתיה לדינא קמיה דרבה בר שילא. אמר ליה: אימא לי איזי - גופא דעובדא היכי הוה?
אמר ליה: זניתה עשרים וחמש שנים בבי נשא; בחיי דמר, דבכתפאי אמטאי [על כתפי הבאתי] לה [41]!
אמר ליה: טעמא מאי אמור רבנן 'כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם'? דאמרינן משום כיסופא הוא דלא תבעה; הכא נמי משום כיסופא הוא דלא תבעה [42], זיל הב לה.
לא אשגח.
כתב לה אדרכתא [43] אניכסיה [44].
אתא לקמיה דרבא, אמר [רב חייא אריכא] ליה [לרבא]: חזי מר היכי דנן!
אמר ליה: שפיר דנך!
אמרה ליה [45]: אי הכי - ליזיל להדר לי פירי [46] דמן ההוא יומא עד האידנא! [47]
אמר לה: אחוי לי אדרכתיך.
חזייה דלא הוה כתוב בה 'ואישתמודענא דנכסים אלו דמיתנא אינון [48]'. אמר לה: אדרכתא לאו שפיר כתיבא [49]!
אמרה ליה: תיזיל אדרכתא [50]; אישקול [51] מיומא דשלימי יומא אכרזתא עד השתא [52]!
אמר לה: הני מילי היכא דלא כתיב טעותא באדרכתא, אבל היכא דכתיב טעותא באדרכתא - לית לן בה [53].
אמרה ליה: והא מר הוא דאמר [54] 'אחריות - טעות סופר הוא' [55]!
אמר לה רבא: בהא ליכא למימר 'טעות סופר הוא', דבהא - אפילו רבה בר שילא [56] טעי [57]: מעיקרא הוא סבור הני והני דידיה, מה לי מהני מה לי מהני, ולא היא: זימנין דאזלה ומשבחה להו [58] ודבעלה מִכְסְפֵי [59], ואמר לה "שקיל דידך והב לי דידי" [60], ואתי לאפוקי לעז על בי דינא [61].
הדרן עלך 'הנושא'
כתובות קד,ב פרק שלשה עשר 'שני דייני גזירות'
משנה:
שני דייני גזירות [62] היו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום.
חנן אומר שני דברים [63], אדמון אומר שבעה.
מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות: חנן אומר
הערות
[עריכה]- ^ דאמרינן במסכת מגילה (דף ו,א): למה נקרא שמה 'צפורי'? - שיושבת בראש ההר כציפור
- ^ דחולי מעיים הוה ליה
- ^ לחלוץ ולהניח
- ^ הספד
- ^ מלאכים וצדיקים מצוקי ארץ
- ^ ולא נהניתי בעולם הזה אפילו לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי
- ^ ואחר כך
- ^ בדרך ישרה
- ^ והיורשים זנוה שם
- ^ כשתרצה
- ^ כלומר: צריכה למחות על כתובתה בתוך עשרים וחמש שנים
- ^ מנכסי יתומים נותנת לחם ומלח לשכניה
- ^ לא הוּזְכְּרו עשרים וחמש לענין הטובה שתעשה ולא אפסדוה רבנן כתובה; וכשהוּזְכְּרו עשרים וחמש - לענין המחילה הוּזְכְּרו: דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו – מחלתהּ, הלכך כל זמן שהיא בבית בעלה - אין שתיקתה מחילה, אלא מפני שמכבדין אותה היא בושה למחות על כתובתה, אבל בבית אביה - מששתקה עשרים וחמש שנים - מחילה היא
- ^ שכתובתה מועטת
- ^ איבדה לרבי מאיר בטובה שעושה בעשרים וחמש שנים
- ^ שהיתה עשירה וכתובתה מרובה
- ^ תפסיד כתובתה בטובה של עשרים וחמש שנים
- ^ המשוי לפי הגמל; אף כאן: לפי עושרה טובתה
- ^ דטעמא משום טובה
- ^ שנחשוב טובתה לחשבון כתובתה לפי חשבון השנים: להפסיד לכל שנה אחת מעשרים וחמש בכתובתה אם לא שהתה כ"ה שנים אלא חציין או שלישית או רביעית
- ^ 'תשלש' - לשון חלוקה לפי חשבון הוא, כדתנן (מכות פ"א מ"ג; דף ה,א) משלשין בממון ואין משלשין במכות
- ^ העמידוה יתד ולא תמוט
- ^ בבית דין
- ^ שאילו מחלתהּ - היתה מוסרת להם שטר הכתובה
- ^ אם שתק עשרים וחמש שנים ולא מיחה על חובו - לא הפסיד בכך
- ^ שנהנית מהן כל השנים הללו וכתובתה אינה מלוה ולא חיסרה בה ממון
- ^ הלכך דווקא בעל חוב, הא אלמנה דלא נקטא שטרא – אחילתהּ
- ^ ודקשיא לך במאי גביא
- ^ בעלי ברייתא
- ^ לגבות לעולם שלא בהזכרה, דוודאי לא מחלה
- ^ שלא נתקבלה כתובתהּ
- ^ שם חכם
- ^ ומונה עשרים וחמש שנים משעת תביעה
- ^ כדברי רבי מאיר או כדברי חכמים
- ^ שהם שם כתובה
- ^ דמתנה היא ולאו כתובה
- ^ תוספת
- ^ האי דמתמהת ואמרת 'אמר רב הכי' - משום דלא סבירא לך הוא, ולאשתיקן קאמרת? או משום דחביבה עלך, ולאשקיין קאמרת: דאי אמרה רב - משקית לי חמרא, דשפיר אמר
- ^ ומת [אחיו] בלא בנים וירשו רב חייא אחיו
- ^ דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים, כרבנן
- ^ מזונותיה מיום ליום
- ^ מחמת הכבוד הזה שעשית לה
- ^ פסק דין
- ^ לגבות נכסיו בכל אשר תמצא
- ^ לרבא
- ^ דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו: שמֵאוֹתוֹ היום הם ברשותי
- ^ דהכי אמר רבה בפרק 'המפקיד' (בבא מציעא לה ב) גבי שומת בית דין: לוקח מאימתי אכיל פירי? אמר רבה: מכי מטי אדרכתא לידיה; אביי אמר: משנחתמה; רבא אמר: מכי שלמו יומי אכרזתא!
- ^ הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם
- ^ שנכתבה על כל שדות של זה, ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך
- ^ דלא שפיר כתיבא
- ^ פירי
- ^ מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה שלשים יום כמשפט; דאפילו לרבא - דמרע כח הלוקח טְפי בפרק 'המפקיד' (שם דף לה) - מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פירי
- ^ לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך, שהרי מכח אדרכתא שְׁמָאוּהָ בית דין והכריזו
- ^ בפרק 'שנים אוחזין' (שם טו,ב)
- ^ שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים, שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו, והסופר טעה; הכא נמי בית דין צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב 'אישתמודענא' והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת
- ^ שצוה לכתוב ליך אדרכתא
- ^ טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו
- ^ לשדה ששמו לה בית דין
- ^ שלא ישביחם היורש, שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה
- ^ ויאמר לה "טלי שלי המשועבד ליך"
- ^ שלא עיינו בתקנתא של זו
- ^ מפרש בגמרא
- ^ שלא היו חכמים מודים לו