לדלג לתוכן

ביאור:בבלי כתובות דף קד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דמדליא [1], ובסים אוירא.

ההוא יומא דנח נפשיה דרבי - גזרו רבנן תעניתא ובעו רחמי ואמרי 'כל מאן דאמר "נח נפשיה דרבי" - ידקר בחרב'!

סליקא אמתיה דרבי לאיגרא, אמרה: עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי! יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים! כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא [2] וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער [3], אמרה: 'יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים', ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי. שקלה כוזא שדייא מאיגרא [לארעא]! אישתיקו מרחמי ונח נפשיה דרבי.

אמרו ליה רבנן לבר קפרא: זיל עיין. אזל אשכחיה דנח נפשיה. קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר [4]: אראלים ומצוקים [5] אחזו בארון הקדש; נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש! אמרו ליה: נח נפשיה? אמר להו: אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא.

בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה [6]; יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי.

יצתה בת קול ואמרה (ישעיהו נז ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם [הלך נכחו].

'על משכבך' מיבעי ליה?

מסייע ליה לרבי חייא בר גמדא, דאמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול: 'בשעה שהצדיק נפטר מן העולם - אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! צדיק פלוני בא! אומר להם: יבואו צדיקים ויצאו לקראתו, ואומרים לו 'יבא בשלום [7] ינוחו על משכבותם'.

אמר רבי אלעזר: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם - שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו; אחת אומרת לו "בא בשלום" ואחת אומרת "הולך נכחו [8]" ואחת אומרת לו "יבא שלום ינוחו על משכבותם"; בשעה שהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת: (ישעיהו מח כב) אין שלום אמר ה' לרשעים' ואחת אומרת לו (ישעיהו נ יא: הן כלכם קדחי אש, מאזרי זיקות; לכו באור אשכם ובזיקות בערתם - מידי היתה זאת לכם, למעצבה תשכבון) 'למעצבה ישכב' ואחת אומרת לו (יחזקאל לב יט: ממי נעמת) רדה והשכבה את ערלים.  

משנה:

כל זמן שהיא בבית אביה [9] - גובה כתובתה [10] לעולם;

כל זמן שהיא בבית בעלה - גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים [11], שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה [12] כנגד כתובתה

- דברי רבי מאיר, שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל;

וחכמים אומרים: כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם;

כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים.

[13].

מתה - יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים.

גמרא:

אמר ליה אביי לרב יוסף: ענייה שבישראל [14] עד עשרים וחמש שנים [15], ומרתא בת בייתוס [16] עד עשרים וחמש שנים [17]?

אמר ליה: לפום גמלא שיחנא [18].

איבעיא להו: לרבי מאיר [19] - מהו שתשלש [20]? [21]

תיקו.

וחכמים אומרים כל זמן [שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים]:

אמר ליה אביי לרב יוסף: אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גביא? בההיא פורתא אחילתא?

אמר ליה: אִין! כל מדת חכמים כן היא [22]: בארבעים סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן.

אמר רב יהודה אמר רב: העיד רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני רבי שאמר משום אביו: לא שנו אלא שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידיה [23], אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם [24]; ורבי אלעזר אמר: אפילו שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים.

מתיב רב ששת: 'בעל חוב גובה שלא בהזכרה [25]' היכי דמי?: אי דלא נקט שטרא - במאי גבי? אלא דנקיט שטרא, ובעל חוב - הוא דלאו בר אחולי הוא, הא אלמנה אחילתא [26]!

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לעולם דלא נקיט שטרא [27]; והכא במאי עסקינן [28]? - כשחייב מודה.

והאמר רבי אלעא: 'שונין [29] "גרושה הרי היא כבעל חוב" [30]' - היכי דמי?: אי דלא נקיטא כתובה - במאי גביא? אלא לאו דנקיטא כתובה, וגרושה היא דלאו בת אחולי היא, הא אלמנה אחילתא!?

הכא נמי כשחייב מודה [31].

אמר רב נחמן בר יצחק: תני רב יהודה בר קזא [32] במתניתא דבי בר קזא: 'תבעה כתובתהּ -


עמוד ב

הרי היא כבתחלה [33], ואם היה שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם'.

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו: כששטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת? או כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה? והלכה כדברי מי [34]?

שלח ליה: בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה - גובה כתובתה לעולם; והלכה כדברי חכמים [כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים].

כי אתא רב דימי אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: לא שנו אלא מנה מאתים [35], אבל תוספת [36] יש לה; ורבי אבהו אמר רבי יוחנן: אפילו תוספת אין לה, דאמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: תנאי כתובה [37] - ככתובה דמי.

[אבל אם כשאין כתובה יוצאת מתחת ידיה – כמה תוספת? במה גובה תוספת? לכאורה כאן חולקים על ההלכה של רב נחמן בר יעקב!?]

אתמר נמי: אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש לה. אמר ליה רבי אבא לרב הונא: אמר רב הכי? אמר ליה 'אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת [38]?'

אמר ליה: אישתיקן קאמינא.

חמתיה דרב חייא אריכא - אינתת אחוה הואי [חמותו היתה גם אשת אחיו] [39], ואלמנה בבית אביה הואי, וזנה עשרים וחמש שנין בבי נשא; לסוף אמרה ליה: הב לי מזוני!

אמר לה: לית לך מזוני!

הב לי כתובה!

אמר לה: לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך [40]!

תבעתיה לדינא קמיה דרבה בר שילא. אמר ליה: אימא לי איזי - גופא דעובדא היכי הוה?

אמר ליה: זניתה עשרים וחמש שנים בבי נשא; בחיי דמר, דבכתפאי אמטאי [על כתפי הבאתי] לה [41]!

אמר ליה: טעמא מאי אמור רבנן 'כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם'? דאמרינן משום כיסופא הוא דלא תבעה; הכא נמי משום כיסופא הוא דלא תבעה [42], זיל הב לה.

לא אשגח.

כתב לה אדרכתא [43] אניכסיה [44].

אתא לקמיה דרבא, אמר [רב חייא אריכא] ליה [לרבא]: חזי מר היכי דנן!

אמר ליה: שפיר דנך!

אמרה ליה [45]: אי הכי - ליזיל להדר לי פירי [46] דמן ההוא יומא עד האידנא! [47]

אמר לה: אחוי לי אדרכתיך.

חזייה דלא הוה כתוב בה 'ואישתמודענא דנכסים אלו דמיתנא אינון [48]'. אמר לה: אדרכתא לאו שפיר כתיבא [49]!

אמרה ליה: תיזיל אדרכתא [50]; אישקול [51] מיומא דשלימי יומא אכרזתא עד השתא [52]!

אמר לה: הני מילי היכא דלא כתיב טעותא באדרכתא, אבל היכא דכתיב טעותא באדרכתא - לית לן בה [53].

אמרה ליה: והא מר הוא דאמר [54] 'אחריות - טעות סופר הוא' [55]!

אמר לה רבא: בהא ליכא למימר 'טעות סופר הוא', דבהא - אפילו רבה בר שילא [56] טעי [57]: מעיקרא הוא סבור הני והני דידיה, מה לי מהני מה לי מהני, ולא היא: זימנין דאזלה ומשבחה להו [58] ודבעלה מִכְסְפֵי [59], ואמר לה "שקיל דידך והב לי דידי" [60], ואתי לאפוקי לעז על בי דינא [61].

הדרן עלך 'הנושא'


כתובות קד,ב פרק שלשה עשר 'שני דייני גזירות'

משנה:

שני דייני גזירות [62] היו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום.

חנן אומר שני דברים [63], אדמון אומר שבעה.

מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות: חנן אומר

הערות

[עריכה]
  1. ^ דאמרינן במסכת מגילה (דף ו,א): למה נקרא שמה 'צפורי'? - שיושבת בראש ההר כציפור
  2. ^ דחולי מעיים הוה ליה
  3. ^ לחלוץ ולהניח
  4. ^ הספד
  5. ^ מלאכים וצדיקים מצוקי ארץ
  6. ^ ולא נהניתי בעולם הזה אפילו לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי
  7. ^ ואחר כך
  8. ^ בדרך ישרה
  9. ^ והיורשים זנוה שם
  10. ^ כשתרצה
  11. ^ כלומר: צריכה למחות על כתובתה בתוך עשרים וחמש שנים
  12. ^ מנכסי יתומים נותנת לחם ומלח לשכניה
  13. ^ לא הוּזְכְּרו עשרים וחמש לענין הטובה שתעשה ולא אפסדוה רבנן כתובה; וכשהוּזְכְּרו עשרים וחמש - לענין המחילה הוּזְכְּרו: דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו – מחלתהּ, הלכך כל זמן שהיא בבית בעלה - אין שתיקתה מחילה, אלא מפני שמכבדין אותה היא בושה למחות על כתובתה, אבל בבית אביה - מששתקה עשרים וחמש שנים - מחילה היא
  14. ^ שכתובתה מועטת
  15. ^ איבדה לרבי מאיר בטובה שעושה בעשרים וחמש שנים
  16. ^ שהיתה עשירה וכתובתה מרובה
  17. ^ תפסיד כתובתה בטובה של עשרים וחמש שנים
  18. ^ המשוי לפי הגמל; אף כאן: לפי עושרה טובתה
  19. ^ דטעמא משום טובה
  20. ^ שנחשוב טובתה לחשבון כתובתה לפי חשבון השנים: להפסיד לכל שנה אחת מעשרים וחמש בכתובתה אם לא שהתה כ"ה שנים אלא חציין או שלישית או רביעית
  21. ^ 'תשלש' - לשון חלוקה לפי חשבון הוא, כדתנן (מכות פ"א מ"ג; דף ה,א) משלשין בממון ואין משלשין במכות
  22. ^ העמידוה יתד ולא תמוט
  23. ^ בבית דין
  24. ^ שאילו מחלתהּ - היתה מוסרת להם שטר הכתובה
  25. ^ אם שתק עשרים וחמש שנים ולא מיחה על חובו - לא הפסיד בכך
  26. ^ שנהנית מהן כל השנים הללו וכתובתה אינה מלוה ולא חיסרה בה ממון
  27. ^ הלכך דווקא בעל חוב, הא אלמנה דלא נקטא שטרא – אחילתהּ
  28. ^ ודקשיא לך במאי גביא
  29. ^ בעלי ברייתא
  30. ^ לגבות לעולם שלא בהזכרה, דוודאי לא מחלה
  31. ^ שלא נתקבלה כתובתהּ
  32. ^ שם חכם
  33. ^ ומונה עשרים וחמש שנים משעת תביעה
  34. ^ כדברי רבי מאיר או כדברי חכמים
  35. ^ שהם שם כתובה
  36. ^ דמתנה היא ולאו כתובה
  37. ^ תוספת
  38. ^ האי דמתמהת ואמרת 'אמר רב הכי' - משום דלא סבירא לך הוא, ולאשתיקן קאמרת? או משום דחביבה עלך, ולאשקיין קאמרת: דאי אמרה רב - משקית לי חמרא, דשפיר אמר
  39. ^ ומת [אחיו] בלא בנים וירשו רב חייא אחיו
  40. ^ דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים, כרבנן
  41. ^ מזונותיה מיום ליום
  42. ^ מחמת הכבוד הזה שעשית לה
  43. ^ פסק דין
  44. ^ לגבות נכסיו בכל אשר תמצא
  45. ^ לרבא
  46. ^ דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו: שמֵאוֹתוֹ היום הם ברשותי
  47. ^ דהכי אמר רבה בפרק 'המפקיד' (בבא מציעא לה ב) גבי שומת בית דין: לוקח מאימתי אכיל פירי? אמר רבה: מכי מטי אדרכתא לידיה; אביי אמר: משנחתמה; רבא אמר: מכי שלמו יומי אכרזתא!
  48. ^ הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם
  49. ^ שנכתבה על כל שדות של זה, ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך
  50. ^ דלא שפיר כתיבא
  51. ^ פירי
  52. ^ מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה שלשים יום כמשפט; דאפילו לרבא - דמרע כח הלוקח טְפי בפרק 'המפקיד' (שם דף לה) - מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פירי
  53. ^ לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך, שהרי מכח אדרכתא שְׁמָאוּהָ בית דין והכריזו
  54. ^ בפרק 'שנים אוחזין' (שם טו,ב)
  55. ^ שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים, שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו, והסופר טעה; הכא נמי בית דין צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב 'אישתמודענא' והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת
  56. ^ שצוה לכתוב ליך אדרכתא
  57. ^ טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו
  58. ^ לשדה ששמו לה בית דין
  59. ^ שלא ישביחם היורש, שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה
  60. ^ ויאמר לה "טלי שלי המשועבד ליך"
  61. ^ שלא עיינו בתקנתא של זו
  62. ^ מפרש בגמרא
  63. ^ שלא היו חכמים מודים לו