ביאור:בבלי כתובות דף נט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מזונות תחת מעשה ידיה, ומעה כסף תחת מותר, וכיון דלא קא יהיב לה מעה כסף - מותר דידה הוי; רב אדא בר אהבה סבר: תקנו מזונות תחת מותר, ומעה כסף תחת מעשה ידיה; וכיון דקא יהיב לה מזוני - מותר דידיה הוי. [1]. [דברי רש"י הודפסו בדף נח,ב אך יש ללמוד אותם כאן.]

במאי קמיפלגי?

מר סבר: מידי דשכיח ממידי דשכיח, ומר סבר מידי דקייץ ממידי דקייץ [2].

מיתיבי: תקנו מזונות תחת מעשה ידיה!?

אימא 'תחת מותר מעשה ידיה';

תא שמע: אם אינו נותן לה מעה כסף לצורכיה - מעשה ידיה שלה!?

אימא 'מותר מעשה ידיה שלה'.

והא עלה קתני [3] 'מה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה [4]' [5]!

[לעולם במותר איירי ברישא, ו]הכי קאמר [6]: מעשה ידיה כמה הוי [7] דלידע מותר דידה כמה [8]? - משקל חמש סלעים שתי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל [9].

אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן הסנדלר.

ומי אמר שמואל הכי [10]? והתנן [נדרים פ"יא מ"ד]: [אשה האומרת לבעלה] '"קונם שאני עושה לפיך" [11] - אינו צריך להפר [12]; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו [13]; רבי יוחנן בן נורי אמר: יפר [14], שמא יגרשנה [15] ותהא אסורה לחזור [16]' ואמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן נורי [17]!

כי אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי – להעדפה [18]! [19]

ולימא 'הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה' אי נמי 'אין הלכה כתנא קמא [20]' אי נמי 'הלכה כרבי עקיבא'?

אלא אמר רב יוסף [21]: קונמות קאמרת? שאני קונמות [22]: מתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו [23] - אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם [24].

אמר ליה אביי [25]: בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו [26], שכן אדם אוסר פירותיו על חבירו [27] - יאסר [28] דבר שלא בא לעולם [29] על חבירו, שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו [30]?

אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהם", דידים איתנהו בעולם [31].

וכי קאמרה הכי - מי מקדש? הא משעבדא ליה!?

דאמרה: "לכי מיגרשה".

ומי איכא מידי, דאילו השתא לא קדיש ולקמיה קדיש? [32]

אמר רבי אלעאי: אלמה לא [33]? אילו האומר לחבירו "שדה זו שאני מוכר לך - לכשאקחנה ממך תיקדש" - מי לא קדשה [34]?

מתקיף לה רבי ירמיה: מי דמי? התם בידו להקדישה [35], הכא אין בידה לגרש את עצמה! הא לא דמיא [36] אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמכרתי לך - לכשאקחנה ממך תיקדש" - דלא קדשה.

מתקיף לה רב פפא: מי דמי? התם [37] גופא ופירות בידא דלוקח [38]; הכא גופה בידה הוא [39]; הא [40] לא דמיא [41] אלא לאומר לחבירו


עמוד ב

"שדה זו שמשכנתי לך [42] - לכשאפדנה ממך תיקדש" – דקדשה [43].

מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: מי דמי? התם בידו לפדותה, הכא אין בידה לגרש עצמה! הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו "שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים - לכשאפדנה ממך תיקדש" דקדשה!

מתקיף לה רב אשי: מי דמי? התם לעשר שנים מיהא בידו לפדותה, הכא אין בידה לגרש עצמה לעולם!

אלא אמר רב אשי: קונמות קא אמרת? שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו [44], וכדרבא, דאמר רבא: הקדש [45], חמץ [46] ושחרור [47] - מפקיעין מידי שיעבוד.

ונקדשו מהשתא [48]?

אלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל [49] כי היכי דלא תיקדש מהשתא.

משנה:

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה [50] ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה, ועושה בצמר;

הכניסה לו שפחה אחת - לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת;

שתים - אין מבשלת ואין מניקה את בנה [51];

שלש - אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר;

ארבע - יושבת בקתדרא [52].

רבי אליעזר אומר: אפילו הכניסה לו מאה שפחות - כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום [53].

גמרא:

טוחנת? סלקא דעתא [54]!?

אלא אימא 'מטחנת [55]'.

ואיבעית אימא: [56] בריחיא דידא [57].

מתניתין - דלא כרבי חייא, דתני רבי חייא: אין אשה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים.

ותני רבי חייא: 'אין אשה אלא לתכשיטי אשה [58]';

ותני רבי חייא: 'הרוצה שיעדן [59] את אשתו - ילבישנה כלי פשתן; הרוצה שילבין את בתו - יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה [60]'.

ומניקה את בנה:

לימא מתניתין דלא כבית שמאי, דתניא: 'נדרה שלא להניק את בנה – בית שמאי אומרים: שומטת דד מפיו [61]; בית הלל אומרים: כופה ומניקתו [62];

נתגרשה - אינו כופה, ואם היה [התינוק] מכירה [63] - נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה.'

אפילו תימא בית שמאי: הכא במאי עסקינן [64]? כגון שנדרה היא וקיים לה הוא,

וקסברי בית שמאי: הוא נותן אצבע בין שיניה, ובית הלל סברי: היא נתנה אצבע בין שיניה.

ונפלגו בכתובה בעלמא [65]? ועוד: תניא [66]: 'בית שמאי אומרים: אינה מניקה [67]'!

אלא מחוורתא: מתניתין דלא כבית שמאי.

אם היה מכירה:

הערות[עריכה]

  1. ^ והוא הדין נמי דמצי לאוקמא כשאין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה! אלא משום רב, דאית ליה יכולה אשה שתאמר "איני ניזונית ואיני עושה", ואוקי רישא דמתני' דתני 'עושה ואוכלת' בניזונת - להכי אוקי סיפא בניזונת
  2. ^ מזונות שכיחי ומעשה ידיה שכיח ומותר לא שכיח; מעה כסף קייץ ומעשה ידיה קייץ, כדתנן (לקמן סד,ב) מה היא עושה? משקל חמש סלעים
  3. ^ במתניתין
  4. ^ [חוט של] שתי - קשה לטוותו יותר מן הערב
  5. ^ ומדפריש בתר מעשה ידיה ומה היא עושה לו - מכלל דרישא במעשה ידיה איירי, ולא במותר
  6. ^ סיפא
  7. ^ ומה היא עושה לו עיקר
  8. ^ דנדע 'מותר' מאי ניהו
  9. ^ סלע של יהודה כפליים במשקל סלע של גליל
  10. ^ והאמר שמואל לעיל: במותר לאחר מיתה פליגי, ועלה אמר רבי יוחנן הסנדלר 'חולין', ואע"פ דהשתא דידיה הוא - אלמא טעמא דרבי יוחנן משום דבר שלא בא לעולם הוא, שעדיין לא מתה ואין לו רשות במותר הואיל ואינו מעלה לה מעה כסף, ובהא אמר שמואל הלכה
  11. ^ "מה שאני עושה - יהיה קונם לפיך": יהי עליך כהקדש מליהנות לו
  12. ^ נדר זה, שאין בה כח להקדישו [או לאוסרו עליו] לפי שהוא שלו
  13. ^ יותר ממה שפסקו לה חכמים משקל חמש סלעים; דמותר זה אינו שלו, ויכולה להקדישו
  14. ^ אף עיקר מעשה ידיה צריך הפרה
  15. ^ ויהא הנדר חל, שמשגרשה - אינה משועבדת לו למעשה ידיה
  16. ^ לפי שנאסר מעשה ידיה עליו, ואי אפשר לו ליזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכות השנויות במשנתנו שהאשה עושה לבעלה
  17. ^ אלמא לכשיגרשנה חל הנדר; אלמא אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, שעדיין לא גירשה
  18. ^ להעדפה קאמר, כלומר: הלכה דיפר, ולאו מטעמיה; דאילו לרבי יוחנן עיקר מעשה ידיה צריך הפרה, ולשמואל משום העדפה: שמא תעדיף על הראוי - הוא דאמר יפר
  19. ^ והשתא נמי הוה מצי לאקשויי: סוף סוף לא בא לעולם, דהא לא נעשה?! אלא אקשי ליה קושיא אחריתא:
  20. ^ דאמר אין צריך להפר אלא יפר
  21. ^ לעולם הלכה, ומטעמיה קאמר, ומשום שמא יגרשנה
  22. ^ הקדש שאינו הקדש לכל, אלא על אדם אחד, בלשון "קונם"
  23. ^ מתוך שהוא תופס במקום שאין סתם הקדש תופס: שאדם אוסר פירות חבירו עליו, ואומר 'קונם פירות פלוני עלי', ובסתם הקדש אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו
  24. ^ הלכך אדם אוסר עליו נמי דבר שלא בא לעולם; אבל מתניתין - במקדיש הקדש גמור איירי, ואינו ממהר לתפוס כקונם
  25. ^ אמר ליה אביי: ומה ראיה 'פירות חבירו עליו' לכאן שהן 'פירות חבירו על חבירו'? דעכשיו היא משועבדת לו למעשה ידיה, ואינה ראויה להתפיסו בקונם; ולכשיגרשנה קאמר דחייל! ועוד: שעדיין לא נעשית המלאכה עד לאחר גירושין וחזרה
  26. ^ בקונם
  27. ^ שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו, בין בלשון קונם לחבירו לבדו בין שהקדישו סתם הקדש גמור
  28. ^ בתמיה
  29. ^ לא המלאכה באה ולא הרשות באה לידה להתפיס עד שתתגרש
  30. ^ שממקום שבאת אין אתה יכול ללמוד איסור, שהרי אף בקונם אין אוסר פירות חבירו על חבירו, לומר 'קונם פירותיך עליך'
  31. ^ שהמלאכה כמי שבאת לעולם; ועל הגירושין שלא באו קא מסיק ואזיל, ומתניתין באומר "מעשה ידיך הקדש"
  32. ^ כלומר: תירצת 'לא בא לעולם' דמלאכה, לא בא לעולם דגירושין - לא תירצת; דאילו השתא לית לה רשותא לאקדושיה, והיכי קדיש לקמיה?
  33. ^ בתמיה
  34. ^ אם מכרה וחזר ולקחה
  35. ^ שהרי עכשיו שלו וכי היכי דאילו אקדשה - השתא קדשה, כי אמר נמי "תיקדוש לקמיה" - קדשה
  36. ^ מסקנא דקושיא היא
  37. ^ גבי "מכרתי לך"
  38. ^ אין לו עכשיו בה לא גוף ולא פירות, ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו
  39. ^ והרי "יקדשו ידי" אמרה
  40. ^ מסקנא דאתקפתיה היא
  41. ^ לא דמי לשדה זו שמשכנתי לך סתם
  42. ^ לעשר שנים דאין בידו לפדותה ולהקדישה עכשיו
  43. ^ דהא שלו היא
  44. ^ כקדושת מזבח שאין להן פדיון - כך אין פדיון לקונם להיות ניתר למי שנאסר עליו, שהרי אינו הקדש גמור לתפוס פדיונו, אלא אסור על אדם אחד; וכיון דקדושת הגוף הוא - מפקיע מידי שעבוד שהיא משועבדת לבעלה, וחייל; ולקמן פריך: אם כן מאי איריא 'שמא יגרשנה'? מהשתא חייל!
  45. '^ כגון ששיעבד שורו לבעל חוב, וחזר והקדישו - מפקיע שעבוד המלוה, וגובה חובו ממקום אחר, וזה כשר לקרבן, ואינו גזול: דלא הוה קני ליה אלא לגוביינא בעלמא; ודוקא קדושת הגוף, אבל קדושת דמים דבדק הבית - לא מפקיע שעבוד, כדתנן בערכין (פ"ו מ"ב; דף כג,ב): מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו כו'
  46. ^ עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים, והגיע הפסח - איסור חמץ מפקיעו משעבוד העובד כוכבים, ונאסר בהנאה; והא דתנן (פסחים פ"ב מ"ג; דף ל): עובד כוכבים שהלוה לישראל על חמצו - אחר הפסח מותר בהנאה - אוקמינן לה התם 'כשהרהינו אצלו': שמסרו בידו משכון
  47. ^ עשה עבדו אפותיקי ושחררו הלוה – משוחרר, וזה גובה חובו ממקום אחר
  48. ^ מאי איריא דקתני 'שמא יגרשנה'? מהשתא נמי קדיש
  49. ^ בעודה תחתיו דשויוהו רבנן כלוקח גמור ולא כמלוה
  50. ^ פת
  51. ^ בגמרא פריך אמאי לא איפטרה מכולהו בחדא שפחה שהכניסה במקומה
  52. ^ לא תטרח בשבילו לילך בשליחות להביא לו חפץ מבית לעליה
  53. ^ שיגעון
  54. ^ המים מגלגלין האופן, וטוחן
  55. ^ מכינה צורכי טחינה, נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח
  56. ^ לעולם טוחנת היא עצמה
  57. ^ רחיים של יד
  58. ^ שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן
  59. ^ את זיוה; אישקלויי"ר בלעז [ליפות, שיהיה צלול ונקי]
  60. ^ ימי הנעורים
  61. ^ לא תניקנו, שחל הנדר; אלמא לא משעבדא ליה
  62. ^ דמשעבדא ליה ולא חל הנדר
  63. ^ שאינו רוצה לינק מאחרת
  64. ^ ברייתא
  65. ^ נדרה מליהנות לו וקיים לה - בית שמאי אומרים: תצא ותטול כתובה, ובית הלל אומרים: תצא בלא כתובה
  66. ^ גבי כל הנשים ואפילו בלא נדר
  67. ^ אם אינה רוצה