ביאור:בבלי כתובות דף ק
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין; רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן: כאלמנה:
רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין: מה דיינין לאו לדידהו [1] - אף שליח נמי לאו לדידיה, לאפוקי אלמנה, דלדידה. רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן: כאלמנה: מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד, לאפוקי בית דין, דרבים נינהו.
והלכתא שליח כאלמנה [ומעשה השליח – המכר – בטל, בטעות קטנה].
ומאי שנא מהא דתנן: האומר לשלוחו "צא ותרום" תורם כדעת בעל הבית, ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם בבינונית: אחד מחמשים; פיחת עשרה או הוסיף עשרה- תרומתו תרומה [ומעשה השליח – התרומה - קיים]?
התם - כיון דאיכא דתורם בעין רעה ואיכא דתורם בעין יפה, אמר ליה: "להכי אמדתיך", אבל הכא [בקרקע] - טעותא הוא, אמר ליה [השולח לשליח]: לא איבעי לך למיטעי.
אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים [עד טעות בשתות קיים המכר, יותר בטל].
ולית ליה לרב נחמן 'מה כח בית דין יפה'? והאמר רב נחמן אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן - בית דין מעמידין להן אפוטרופוס [2] ובוררין להם [3] חלק יפה; הגדילו יכולין למחות, ורב נחמן דידיה אמר: הגדילו - אין יכולין למחות: אם כן מה כח בית דין יפה?
לא קשיא: הא דטעו, הא דלא טעו.
אי דלא טעו [4] - במאי יכולין למחות?
ברוחות [5].
כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים. אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: "אם כן מה כח בית דין יפה"? והחזיר רבי את המעשה [6].
רב דימי מתני הכי, רב ספרא מתני הכי: מעשה וביקש רבי לעשות כדברי חכמים; אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: 'אם כן מה כח בית דין יפה'!? לא עשה רבי את המעשה'.
לימא בהא קמיפלגי [7]: מר [8] סבר 'טעה בדבר משנה [9] – חוזר' [10] ומר [11] סבר 'אינו חוזר [12]'!
לא, דכולי עלמא 'טעה בדבר משנה חוזר', ומר סבר הכי הוה מעשה, ומר סבר הכי הוה מעשה.
אמר רב יוסף: ארמלתא דזבינה - אחריות איתמי [13], ובית דין דזבין [14] - אחריות איתמי.
פשיטא!
אלמנה לא איצטריכא ליה, כי איצטריך ליה בי דינא: מהו דתימא:
כל דזבין מבי דינא אדעתא למיפק ליה קלא הוא דזבין [15] - קא משמע לן.
רשב"ג אומר [מכרן קיים: אם כן מה כח בית דין יפה!]:
ועד כמה? אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: עד פלגא.
תניא נמי הכי: אמר רבן שמעון בן גמליאל: בית דין שמכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים - מכרן קיים.
אמר אמימר משמיה דרב יוסף: בית דין שמכרו בלא הכרזה - נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין [16].
נעשו [17]? [18] ודאי טעו [19], דתנן [ערכין פ"ו מ"א]: שום היתומין שלשים יום, ושום ההקדש [20] ששים יום [21], ומכריזין 'בבקר ובערב!
אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי [שמכריזין] - שליח, אבל בית דין – לא! [ולכן אין ראיה משם, ולכן] קא משמע לן [אמימר משמיה דרב יוסף שבית דין 'נעשה' כמי שטעו בדבר משנה].
איתיביה רב אשי לאמימר [כתובות פ"יא מ"ח]: שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל; הא שוה בשוה - מכרן קיים; מאי? לאו דלא אכרוז?
לא, בדאכרוז.
הא מדסיפא [של המשנה] בדאכרוז - הוי רישא [בו מחלוקת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל] בדלא אכרוז! דקתני סיפא: אם עשו אגרת בקורת - אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - מכרן קיים!
אלא לעולם בדלא אכרוז, ולא קשיא: כאן בדברים שמכריזין עליהן, כאן בדברים שאין מכריזין עליהן.
ואלו הן דברים שאין מכריזין עליהן: העבדים והמטלטלין והשטרות [22].
עבדים טעמא מאי? שמא ישמעו ויברחו;
מטלטלין ושטרות - שמא יגנבו [23].
ואיבעית אימא: כאן בשעה שמכריזין [24] כאן בשעה שאין מכריזין, דאמרי נהרדעי: לכרגא [25] למזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא.
ואיבעית אימא: כאן במקום שמכריזין כאן במקום שאין מכריזין, דאמר רב נחמן: מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא.
סבור מינה משום דבקיאי בשומא. אמר ליה רב יוסף בר מניומי: לדידי מיפרשא לי מיניה דרב נחמן: משום דקרו להו 'בני אכלי נכסי דאכרזתא' [26].
אמר רב יהודה אמר שמואל: מטלטלין של יתומים - שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר [27].
רב חסדא אמר אבימי: מוכרין אותן לשווקים.
ולא פליגי: הא דמיקרב שוקא [28] הא דמרחק שוקא.
רב כהנא הוה בידיה שכרא [שֵׁכָר] דרב משרשיא בר חילקאי יתמא; שהייה עד ריגלא, אמר: אף על גב דנפל ביה איצצתא [29] - מייתי זוזא חריפא [30].
רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא, בר אחתיה; הוה לדידיה נמי חמרא; הוה קמסיק ליה [היה מוביל את היין שלו] לסיכרא [31] [להרויח יותר]. אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מהו לאמטויי בהדן [שאשלח את היין של היתום עם שלי, להרויח יותר] [32]?
אמר ליה: זיל [לך וקח את היין של היתום אתך], לא עדיף מדידך.
משנה: |
הממאנת, השניה [33] והאילונית:
אין להן כתובה [34]
ולא פירות [35]
ולא מזונות [36]
ולא בלאות [37];
אם מתחלה נשאה לשם אילונית - יש לה כתובה; אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להם כתובה [38].
גמרא:
רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה [39], וכל שכן ממאנת;
שמואל תני ממאנת אין לה כתובה, אבל יוצאה בגט יש לה כתובה' ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה, יוצאה בגט יש לה כתובה; ממאנת לא פסלה מן האחין [40] ולא פסלה מן הכהונה [41], יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה; ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים [42],
הערות
[עריכה]- ^ לאו לצורך עצמן מוכרים
- ^ לכל אחד ואחד מן הקטנים
- ^ כל אפוטרופוס לתינוק שלו
- ^ למה ימחו
- ^ [כגון:] "טוב לי ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי"
- ^ דנראה בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו 'אם כן מה כח בית דין יפה'
- ^ רב דימי ורב ספרא
- ^ רב דימי
- ^ דיין הטועה בדבר המשנה: שלא עשה כמשנה
- ^ ולא אמרינן 'מה שעשה עשוי וישלם מביתו' אלא בטועה בשיקול הדעת, כמו שמפורש בסנהדרין; והאי נמי דבר משנה הוא: שאף על פי שנחלקו חכמים על רבן שמעון - הרי נתן טעם לדבריו!
- ^ ורב ספרא, שאינו שונה 'עשה' ו'החזיר'
- ^ אם עשה - לא היה יכול לחזור
- ^ אם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר, וטרפה מן הלוקח בחובו, חוזר הלוקח על היתומים, שהאלמנה - שליח של יתומים היתה
- ^ שדה יתומים למזון האשה והבנות
- ^ לפי שהן מוכרים בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות הוא לוקח [כלומר: הוא מְוַתֵר על האחריות של המוכרים]
- ^ ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אלא הדרי זביני
- ^ בתמיה
- ^ הא
- ^ בדבר השנוי במשנה
- ^ גזבר המוכר קרקע של הקדש
- ^ מושכים ימי הכרזה
- ^ שמוכרין שטר חוב של יתומים לאחרים
- ^ כשנאספין לראותם כדי ללוקחם
- ^ כדמפרש: שיש שעה שאין פנאי להמתין משך ימי הכרזה, כגון: לכרגא ולמזוני ולקבורה
- ^ לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים
- ^ גנאי וחרפה היא להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין, לפי שמחמת דוחק, שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה - לוקחים הלקוחות בזול, ומבזין אותן, וקורין להן 'אוכלי שדות הכרזה'
- ^ סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו
- ^ יומא דשוקא
- ^ טעם הקרוב להחמיץ; איגרו"ם בלע"ז
- ^ ממהר לבאף לפי שהכל צריכין לכך ומביאין מעות, ואין מקיפין להן באשראי
- ^ שם מקום
- ^ שיש לחוש שלא תטבע הספינה
- ^ שניה לעריות, שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפרק שני (כא,א)
- ^ ממאנת - משום דמעצמה יוצאה; שניה - קנסא דרבנן הוא, כדאמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פה,ב): מפני שהיא מרגילתו לנושאה: שאינה מפסדת כלום בנשואין, שאינה נפסלת בהן, וולדה כשר; איילונית - משום דמקח טעות הוא;
- ^ דין פירות, והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל - אין לה; ואם נשבית אינו חייב לפדותה, דתנאי כתובה ככתובה, וכיון דאין לה כתובה – אין לה תנאי כתובה. [ואית דאמרי: כלומר: אף לא פירות: אם אכלן - אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל, ואף על גב דקיימא לן בפרקין ד(לעיל מז,ב) 'תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן [פ"ד מ"ח; דך נא,א]: לא כתב לה "אם תשתבאי אפרקינך" - חייב לפדותה, והאי לא קרינן בה 'ואותבינך לי לאינתו' - אפילו הכי לא ישלם פירות, דתנאי כתובה ככתובה: כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירי, שהוא תנאי בית דין, שאינו כתוב בשטר הכתובה, ואף דין פירות;
- '^ וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו; ולקמן בפרק בתרא (קז,ב) אמרינן: כיצד אמרו "ממאנת אין לה מזונות"? אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו, שהרי בעלה חייב במזונותיה, אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה - אינו משלם'
- ^ שחקי בגדים שהביאה לו בשומא, ולבשן הוא - אינו מחזירן לה ביציאתה
- ^ אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהיא פסולה, וולדה פסול על ידי נשואין - לפיכך אינה מרגילתו, אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו - לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה
- ^ קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא
- '^ שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות פ"יא מ"א; דף צז,א): נושא אדם אנוסת אביו כו'
- ^ משום גרושה, שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים
- ^ לאחר מיאונה, דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים