ביאור:בבלי כתובות דף ק

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין; רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן: כאלמנה:

רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין: מה דיינין לאו לדידהו [1] - אף שליח נמי לאו לדידיה, לאפוקי אלמנה, דלדידה. רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן: כאלמנה: מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד, לאפוקי בית דין, דרבים נינהו.

והלכתא שליח כאלמנה [ומעשה השליח – המכר – בטל, בטעות קטנה].

ומאי שנא מהא דתנן: האומר לשלוחו "צא ותרום" תורם כדעת בעל הבית, ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם בבינונית: אחד מחמשים; פיחת עשרה או הוסיף עשרה- תרומתו תרומה [ומעשה השליח – התרומה - קיים]?

התם - כיון דאיכא דתורם בעין רעה ואיכא דתורם בעין יפה, אמר ליה: "להכי אמדתיך", אבל הכא [בקרקע] - טעותא הוא, אמר ליה [השולח לשליח]: לא איבעי לך למיטעי.

אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים [עד טעות בשתות קיים המכר, יותר בטל].

ולית ליה לרב נחמן 'מה כח בית דין יפה'? והאמר רב נחמן אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן - בית דין מעמידין להן אפוטרופוס [2] ובוררין להם [3] חלק יפה; הגדילו יכולין למחות, ורב נחמן דידיה אמר: הגדילו - אין יכולין למחות: אם כן מה כח בית דין יפה?

לא קשיא: הא דטעו, הא דלא טעו.

אי דלא טעו [4] - במאי יכולין למחות?

ברוחות [5].

כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים. אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: "אם כן מה כח בית דין יפה"? והחזיר רבי את המעשה [6].

רב דימי מתני הכי, רב ספרא מתני הכי: מעשה וביקש רבי לעשות כדברי חכמים; אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: 'אם כן מה כח בית דין יפה'!? לא עשה רבי את המעשה'.

לימא בהא קמיפלגי [7]: מר [8] סבר 'טעה בדבר משנה [9] – חוזר' [10] ומר [11] סבר 'אינו חוזר [12]'!

לא, דכולי עלמא 'טעה בדבר משנה חוזר', ומר סבר הכי הוה מעשה, ומר סבר הכי הוה מעשה.

אמר רב יוסף: ארמלתא דזבינה - אחריות איתמי [13], ובית דין דזבין [14] - אחריות איתמי.

פשיטא!

אלמנה לא איצטריכא ליה, כי איצטריך ליה בי דינא: מהו דתימא:


עמוד ב

כל דזבין מבי דינא אדעתא למיפק ליה קלא הוא דזבין [15] - קא משמע לן.

רשב"ג אומר [מכרן קיים: אם כן מה כח בית דין יפה!]:

ועד כמה? אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: עד פלגא.

תניא נמי הכי: אמר רבן שמעון בן גמליאל: בית דין שמכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים - מכרן קיים.

אמר אמימר משמיה דרב יוסף: בית דין שמכרו בלא הכרזה - נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין [16].

נעשו [17]? [18] ודאי טעו [19], דתנן [ערכין פ"ו מ"א]: שום היתומין שלשים יום, ושום ההקדש [20] ששים יום [21], ומכריזין 'בבקר ובערב!

אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי [שמכריזין] - שליח, אבל בית דין – לא! [ולכן אין ראיה משם, ולכן] קא משמע לן [אמימר משמיה דרב יוסף שבית דין 'נעשה' כמי שטעו בדבר משנה].

איתיביה רב אשי לאמימר [כתובות פ"יא מ"ח]: שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל; הא שוה בשוה - מכרן קיים; מאי? לאו דלא אכרוז?

לא, בדאכרוז.

הא מדסיפא [של המשנה] בדאכרוז - הוי רישא [בו מחלוקת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל] בדלא אכרוז! דקתני סיפא: אם עשו אגרת בקורת - אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - מכרן קיים!

אלא לעולם בדלא אכרוז, ולא קשיא: כאן בדברים שמכריזין עליהן, כאן בדברים שאין מכריזין עליהן.

ואלו הן דברים שאין מכריזין עליהן: העבדים והמטלטלין והשטרות [22].

עבדים טעמא מאי? שמא ישמעו ויברחו;

מטלטלין ושטרות - שמא יגנבו [23].

ואיבעית אימא: כאן בשעה שמכריזין [24] כאן בשעה שאין מכריזין, דאמרי נהרדעי: לכרגא [25] למזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא.

ואיבעית אימא: כאן במקום שמכריזין כאן במקום שאין מכריזין, דאמר רב נחמן: מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא.

סבור מינה משום דבקיאי בשומא. אמר ליה רב יוסף בר מניומי: לדידי מיפרשא לי מיניה דרב נחמן: משום דקרו להו 'בני אכלי נכסי דאכרזתא' [26].

אמר רב יהודה אמר שמואל: מטלטלין של יתומים - שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר [27].

רב חסדא אמר אבימי: מוכרין אותן לשווקים.

ולא פליגי: הא דמיקרב שוקא [28] הא דמרחק שוקא.

רב כהנא הוה בידיה שכרא [שֵׁכָר] דרב משרשיא בר חילקאי יתמא; שהייה עד ריגלא, אמר: אף על גב דנפל ביה איצצתא [29] - מייתי זוזא חריפא [30].

רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא, בר אחתיה; הוה לדידיה נמי חמרא; הוה קמסיק ליה [היה מוביל את היין שלו] לסיכרא [31] [להרויח יותר]. אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מהו לאמטויי בהדן [שאשלח את היין של היתום עם שלי, להרויח יותר] [32]?

אמר ליה: זיל [לך וקח את היין של היתום אתך], לא עדיף מדידך.

משנה:  

הממאנת, השניה [33] והאילונית:

אין להן כתובה [34]

ולא פירות [35]

ולא מזונות [36]

ולא בלאות [37];

אם מתחלה נשאה לשם אילונית - יש לה כתובה; אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להם כתובה [38].

גמרא:

רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה [39], וכל שכן ממאנת;

שמואל תני ממאנת אין לה כתובה, אבל יוצאה בגט יש לה כתובה' ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה, יוצאה בגט יש לה כתובה; ממאנת לא פסלה מן האחין [40] ולא פסלה מן הכהונה [41], יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה; ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים [42],

הערות[עריכה]

  1. ^ לאו לצורך עצמן מוכרים
  2. ^ לכל אחד ואחד מן הקטנים
  3. ^ כל אפוטרופוס לתינוק שלו
  4. ^ למה ימחו
  5. ^ [כגון:] "טוב לי ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי"
  6. ^ דנראה בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו 'אם כן מה כח בית דין יפה'
  7. ^ רב דימי ורב ספרא
  8. ^ רב דימי
  9. ^ דיין הטועה בדבר המשנה: שלא עשה כמשנה
  10. ^ ולא אמרינן 'מה שעשה עשוי וישלם מביתו' אלא בטועה בשיקול הדעת, כמו שמפורש בסנהדרין; והאי נמי דבר משנה הוא: שאף על פי שנחלקו חכמים על רבן שמעון - הרי נתן טעם לדבריו!
  11. ^ ורב ספרא, שאינו שונה 'עשה' ו'החזיר'
  12. ^ אם עשה - לא היה יכול לחזור
  13. ^ אם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר, וטרפה מן הלוקח בחובו, חוזר הלוקח על היתומים, שהאלמנה - שליח של יתומים היתה
  14. ^ שדה יתומים למזון האשה והבנות
  15. ^ לפי שהן מוכרים בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות הוא לוקח [כלומר: הוא מְוַתֵר על האחריות של המוכרים]
  16. ^ ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אלא הדרי זביני
  17. ^ בתמיה
  18. ^ הא
  19. ^ בדבר השנוי במשנה
  20. ^ גזבר המוכר קרקע של הקדש
  21. ^ מושכים ימי הכרזה
  22. ^ שמוכרין שטר חוב של יתומים לאחרים
  23. ^ כשנאספין לראותם כדי ללוקחם
  24. ^ כדמפרש: שיש שעה שאין פנאי להמתין משך ימי הכרזה, כגון: לכרגא ולמזוני ולקבורה
  25. ^ לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים
  26. ^ גנאי וחרפה היא להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין, לפי שמחמת דוחק, שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה - לוקחים הלקוחות בזול, ומבזין אותן, וקורין להן 'אוכלי שדות הכרזה'
  27. ^ סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו
  28. ^ יומא דשוקא
  29. ^ טעם הקרוב להחמיץ; איגרו"ם בלע"ז
  30. ^ ממהר לבאף לפי שהכל צריכין לכך ומביאין מעות, ואין מקיפין להן באשראי
  31. ^ שם מקום
  32. ^ שיש לחוש שלא תטבע הספינה
  33. ^ שניה לעריות, שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפרק שני (כא,א)
  34. ^ ממאנת - משום דמעצמה יוצאה; שניה - קנסא דרבנן הוא, כדאמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פה,ב): מפני שהיא מרגילתו לנושאה: שאינה מפסדת כלום בנשואין, שאינה נפסלת בהן, וולדה כשר; איילונית - משום דמקח טעות הוא;
  35. ^ דין פירות, והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל - אין לה; ואם נשבית אינו חייב לפדותה, דתנאי כתובה ככתובה, וכיון דאין לה כתובה – אין לה תנאי כתובה. [ואית דאמרי: כלומר: אף לא פירות: אם אכלן - אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל, ואף על גב דקיימא לן בפרקין ד(לעיל מז,ב) 'תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן [פ"ד מ"ח; דך נא,א]: לא כתב לה "אם תשתבאי אפרקינך" - חייב לפדותה, והאי לא קרינן בה 'ואותבינך לי לאינתו' - אפילו הכי לא ישלם פירות, דתנאי כתובה ככתובה: כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירי, שהוא תנאי בית דין, שאינו כתוב בשטר הכתובה, ואף דין פירות;
  36. '^ וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו; ולקמן בפרק בתרא (קז,ב) אמרינן: כיצד אמרו "ממאנת אין לה מזונות"? אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו, שהרי בעלה חייב במזונותיה, אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה - אינו משלם'
  37. ^ שחקי בגדים שהביאה לו בשומא, ולבשן הוא - אינו מחזירן לה ביציאתה
  38. ^ אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהיא פסולה, וולדה פסול על ידי נשואין - לפיכך אינה מרגילתו, אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו - לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה
  39. ^ קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא
  40. '^ שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות פ"יא מ"א; דף צז,א): נושא אדם אנוסת אביו כו'
  41. ^ משום גרושה, שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים
  42. ^ לאחר מיאונה, דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים