ביאור:בבלי כתובות דף מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רב פפא אמר: [1] מאי 'בָּעל לוקה [2]' דקתני התם [3]? – ממון [4].

Chart #8
Daf 45b

                     _______________________________________             |
                                                                         |
                     THE PUNISHMENTS FOR BEING "MOTZI SHEM RA"           |
                             BEFORE THE FIRST "BE'ILAH"                  |
                     _______________________________________             |
                                                                         |
                                                                         |
                          [5]                    [6]                     |
                         MALKUS          KENAS OF 100 SHEKEL             |
                         ______          ___________________             |
                                                                         |
1</ref> RABANAN                Yes[7]                 Yes                     |
   [8]                                                       |
                                                                         |
2</ref> REBBI YEHUDAH          Yes[9]                 No                      |
                                                                         |
3</ref> RABANAN                No                     No                      |
   [10]                                                      |
                                                                         |

==========
FOOTNOTES:
==========
[11] This Malkus is mid'Oraisa.
[12] According to Rashi's explanation of Rav Papa, this Malkus is mid'Oraisa.
According to Rashi's explanation of Rav Nachman bar Yitzchak, and according
Tosfos' explanation of both Amora'im, this Malkus is mid'Rabanan.

וקרי ליה לממון 'מלקות'?

אִין, והא תנן [ערכין פ"ה מ"ג, יחד עם תוספתא עריכין פ"ג ה"ג: [צוקרמנדל]]: האומר "חצי ערכי עלי" - נותן חצי ערכו [13]; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: לוקה ונותן ערך שלם. 'לוקה' אמאי? אמר רב פפא: לוקה בערך שלם. מאי טעמא? גזירה [על האומר] "חצי ערכו" [14] אטו [האומר] "ערך חציו", ו[15] "ערך חציו [16]" [17] [18]הוי ליה [19] אבר שהנשמה תלויה בו [20].

(דברים כב יח) ולקחו זקני העיר ההוא את האיש ויסרו אתו. (דברים כב יט) וענשו אתו מאה כסף, ונתנו לאבי הנערה - כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו

תנו רבנן: וענשו אותו - זה ממון, 'ויסרו' - זה מלקות.

בשלמא וענשו - זה ממון, דכתיב 'וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה'; אלא ויסרו - זה מלקות מנלן?

אמר רבי אבהו: למדנו יסרו מיסרו [21] ויסרו מבן [22] ובן מבן [23] (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר] [24].
אזהרה 'למוציא שם רע מנלן?

רבי אלעזר אמר: מ'לא תלך רכיל [בעמך ולא תעמד על דם רעך אני ה' (ויקרא יט טז)]

רבי נתן אומר: מ'ונשמרת מכל דבר רע' (דברים כג י: כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע) [25].[26]

ורבי אלעזר - מאי טעמא לא אמר מהאי?

ההוא מיבעי ליה לכדרבי פנחס בן יאיר [27]: 'ונשמרת מכל דבר רע - מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר: אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה' [28].

ורבי נתן - מאי טעמא לא אמר מהאי?

ההוא - אזהרה לבית דין שלא יהא רך לזה וקשה לזה [29].

לא אמר לעדים [30] "בואו והעידוני" והן מעידים אותו מאליהן - הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלעים; היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה.

היא וזוממיה? סלקא דעתך?

אלא: או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה.

טעמא - דלא אמר להו, הא אמר להו - אף על גב דלא אגרינהו, לאפוקי מדרבי יהודה, דתניא: רבי יהודה אומר: אינו חייב עד שישכור עדים.

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר רבי אבהו: אתיא 'שימה' 'שימה': כתיב הכא (דברים כב יד) ושם לה עלילות דברים [והוצא עליה שם רע, ואמר: את האשה הזאת לקחתי, ואקרב אליה, ולא מצאתי לה בתולים], וכתיב התם (שמות כב כד: אם כסף תלוה את עמי את העני עמך - לא תהיה לו כנשה) לא תשימון עליו נשך - מה להלן ממון אף כאן ממון.

אמר רב נחמן בר יצחק, וכן תני רב יוסף צידוני בי רבי שמעון בן יוחאי: אתיא 'שימה' 'שימה'.

בעי רבי ירמיה: שכרן בקרקע [31] - מהו [32]? בפחות משוה פרוטה מהו? שניהם בפרוטה מהו?

בעי רב אשי: הוציא שם רע על הנישואין הראשונים [33] מהו? על נשואי אחיו מהו?

פשוט מיהא חדא: דתני רבי יונה ’[דברים כב,טז: ואמר אבי הנער אל הזקנים] את בתי נתתי לאיש הזה [וישנאה] - לזה ולא ליבם [34].

מאי רבנן ומאי רבי אליעזר בן יעקב [שהוזכר (לעיל מה,ב)]?

דתניא: 'כיצד הוצאת שם רע?

בא לבית דין ואמר: "פלוני: לא מצאתי לבתך בתולים!" אם יש עדים שזינתה תחתיו - יש לה כתובה מנה.'

אם יש עדים שזינתה תחתיו יש לה כתובה מנה? בת סקילה היא!

הכי קאמר: אם יש עדים שזינתה תחתיו – בסקילה; זינתה מעיקרא - יש לה כתובה מנה [35].

נמצא ששם רע אינו שם רע - הוא לוקה ונותן מאה סלע, בין בָּעַל ובין לא בעל.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא נאמרו דברים הללו אלא כשבעל.'

בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב 'ובא אליה' 'ואקרב אליה' (דברים כב יג: כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה [פסוק יד) ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע ואמר: את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים]; אלא לרבנן מאי 'ובא אליה' 'ואקרב אליה'?

'ובא אליה' – בעלילות, 'ואקרב אליה' – בדברים.

בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב (דברים כב יז: והנה הוא שם עלילת דברים לאמר) לא מצאתי לבתך בתולים [ואלה בתולי בתי: ופרשו השמלה לפני זקני העיר]; אלא לרבנן מאי 'לא מצאתי לבתך בתולים'?

לא מצאתי לבתך כשרי בתולים [36].

בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב [שם] 'ואלה בתולי בתי'; אלא לרבנן מאי 'ואלה בתולי בתי'?

ואלה כשרי בתולי בתי [37].

בשלמא לרבי אליעזר בן יעקב, היינו דכתיב [שם] 'ופרשו השמלה'; אלא לרבנן מאי 'ופרשו השמלה'?

אמר רבי אבהו: פרשו מה ששם לה, כדתניא [ספרי דברים פיסקא רלז, מדברי רבי עקיבא]: ופרשו השמלה' - מלמד שבאין עדים של זה ועדים של זה ובוררין את הדבר כשמלה חדשה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: דברים ככתבן: שמלה ממש.

שלח רבי יצחק בר רב יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: אף על גב שלא מצינו בכל התורה כולה שחִלֵק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה למכות ולעונשין [38] - אבל מוציא שם רע חִלֵק [39]: אינו חייב עד שיבעול שלא כדרכה ויוציא שם רע כדרכה' [40]

כמאן? אי כרבנן - אף על גב דלא בעל! אי כרבי אליעזר בן יעקב -


עמוד ב

אידי ואידי כדרכה בעינן [41]! אלא שלח רב כהנא משמיה דרבי יוחנן: 'אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה'.

משנה:

האב זכאי בבתו [42] בקידושיה: בכסף [43], בשטר [44] ובביאה [45]; זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה [לא בקטנה, שאין נדריה כלום], ומקבל את גיטה [46], ואינו אוכל פירות [47] בחייה [48].

נשאת - יתר עליו הבעל [49], שאוכל פירות בחייה [50], וחייב במזונותיה, ובפרקונה [51], וקבורתה [52].

רבי יהודה אומר: אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילין [53] ומקוננת.

גמרא:

בכסף מנלן [54]?

אמר רב יהודה: אמר קרא (שמות כא יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה) ויצאה חנם אין כסף [55] - אין כסף לאדון זה [56] ויש כסף לאדון אחר [57]; ומנו? - אביה [58]!

ואימא לדידהּ [59]?

השתא אביה מקבל קידושיה, דכתיב (דברים כב טז: ואמר אבי הנער אל הזקנים:) את בתי נתתי לאיש הזה [וישנאה] - איהי שקלא כספא?

ואימא 'הני מילי [60] קטנה, דלית לה יד [61], אבל נערה, דאית לה יד - איהי תקדש נפשה ואיהי תשקול כספא?

אמר קרא (במדבר ל יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו, בין אב לבתו) בנעוריה בית אביה - כל שבח נעורים לאביה.

ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב: 'מנין שמעשה הבת לאביה? - שנאמר (שמות כא ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים] - מה אמה מעשה ידיה לרבה, אף בת מעשה ידיה לאביה' - למה לי? תיפוק ליה מ'בנעוריה בית אביה'? אלא ההוא - בהפרת נדרים הוא דכתיב [62] [ואם כן אין ללמוד מזה מה שלמדנו לעיל, שגם בנערה 'כל שבח נעוריה לאביה’]!?

[63]

וכי תימא נילף [64] מינה [65]? - ממונא מאיסורא לא ילפינן;

וכי תימא נילף מקנסא? - ממונא מקנסא לא ילפינן;

וכי תימא נילף מבושת ופגם [66]? - שאני בושת ופגם דאביה נמי שייך ביה [67];

אלא מסתברא דכי ממעט רחמנא - יציאה דכוותה קא ממעט [68].

והא לא דמיא הא יציאה [69] להא יציאה [70]: התם, גבי אדון, נפקא לה מרשותיה לגמרי; יציאה דאב - אכתי מחסרא מסירה לחופה [71]!?

מהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה, דתנן [נדרים פ"י מ"א]: 'נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין לה נדריה [72]'.

שטר וביאה:

[73] מנא לן [74]?

אמר קרא (דברים כד ב: ויצאה מביתו והלכה) והיתה לאיש אחר - איתקוש הוויות להדדי [75].

זכאי במציאתה:

הערות[עריכה]

  1. ^ לעולם מלקות ממש
  2. ^ לא בעל אינו לוקה
  3. ^ בהך ברייתא
  4. ^ ממון דמאה סלע קאמר
  5. ^ A
  6. ^ B
  7. ^ 1
  8. ^ first version
  9. ^ 2
  10. ^ second version
  11. ^ 1
  12. ^ 2
  13. ^ לפי שניו, דערך קצוב בפרשה לפי השנים
  14. ^ דמשמע חצי ערך שלם שקצוב לו לפי שנים
  15. ^ האומר
  16. ^ עלי
  17. ^ או "ערך ראשי" או "לבי עלי" נותן ערך שלם:
  18. ^ ד
  19. ^ מעריך
  20. ^ וגבי ערכין כתיב (ויקרא כז ב) בערכך נפשות: שהמעריך אבר שהנשמה תלויה בו - נותן קצבה שנתנה בו תורה
  21. ^ כתיב הכא 'ויסרו אותו' וכתיב גבי סורר ומורה 'ויסרו' (דברים כא יח: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה - איננו שמע בקול אביו ובקול אמו; ויסרו אתו ולא ישמע אליהם) - מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו, והיינו 'ויסרו' דהכא מ'ויסרו' דהתם;
  22. ^ וההוא 'ויסרו' דהתם מ'בן' שעמו, דלגמריה ל'בן' שעמו על 'ויסרו' דהכא
  23. ^ והדר יליף 'בן' דאייתינן הכא מ'בן'
  24. ^ מה התם מלקות אף הכא מלקות
  25. ^ וכל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא לא תעשה
  26. ^ ומדוע לא מויקרא כה,יז, והוא לאו רנא בספר המצוות לרמב"ם: שלא יונה בדברים, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו" - זו אונאת דברים. תשובה: 'לא תונו' – בידיעתה ובעיקר בפניה, מוציא שם רע ורכילות – גם שלא בפניה וגם שלא בידיעתה – דב זופניק, כולל דף יומי.
  27. ^ במסכת עבודה זרה
  28. ^ דסמיך ליה כי יהיה בך איש [אשר לא יהיה טהור מקרה לילה...] (דברים כג יא)
  29. ^ ו'רכיל' לשון 'רך לי תהיה' [ספרא קדושים פרשתא ב פרק ד הלכה ה]
  30. ^ המעידים על זנותה
  31. ^ לרבי יהודה
  32. ^ כיון דמרבית גמר - כסף או אוכל בעינן דהוו מטלטלין, כדכתיב לענין רבית? או דלמא לממון הוא דגמר גזירה שוה, ואפילו מקרקעי
  33. ^ כנסה ולא הוציא שם רע וגרשה והחזירה, ואחר כך מוציא שם רע "לא מצאתי בתולים" לנישואין קמאי
  34. ^ אין יבם שהוציא שם רע על נישואי אחיו בכלל פרשה זו, לטעון טענת בתולים. איפשיטא ליה בעיא בתרייתא
  35. ^ קסבר: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה
  36. ^ עדים שיזימו או יכחישו את אלו ויכשירו את בתך לבתולה גמורה
  37. ^ עדים המזימין את עדיו
  38. ^ 'משכבי אשה' כתיב: שני משכבותיה שוין לכל משפט עריות
  39. ^ שאם הביא עדים שנבעלה ארוסתו שלא כדרכה, ונמצאו זוממין - אינו נותן מאה סלע, ד'לא מצאתי בתולים' כתיב - במקום בתולים
  40. ^ כלומר: כשבָעַל נאמרו דברים, ובעילתו אפילו היא שלא כדרכה, כי היכי דלא חִלק בשאר עונשין; אבל ביאה של זנות שהוא מוציא לעז עליה - צריך שיאמר על ביאה כדרכה; ולקמן מפרש לה.
  41. ^ כיון דאמר דברים ככתבן - היאך אתה קורא 'לא מצאתי לה בתולים' אלא אם כן אמר 'בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה'
  42. ^ בקטנות ובנערות
  43. ^ שכסף קידושיה שלו
  44. ^ שאם קבל שטר אירוסין עליה הרי זו מקודשת
  45. ^ רשאי למוסרה לביאה לשם קידושין
  46. ^ אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה; אבל בגרה או ניסת שוב - אין לו רשות בה
  47. ^ אם נפלו לה קרקעות בירושה מבית אמה - אין אביה אוכל פירותיהן, אלא עושין לה סגולה
  48. ^ אלא אם כן מתה והוא יורשה
  49. ^ שהוא זוכה גם בכל השְנויים למעלה
  50. ^ ואוכל פירות מנכסים שנפלו לה בירושה משניסת לו
  51. ^ אם נשבית שהוא תנאי בית דין, כדתנן במתניתין
  52. ^ דאמרינן לקמן 'קבורתה תחת כתובתה שהכניסה לו מבית אביה', והוא יורשה במיתתה
  53. ^ להספד; קלמיל"ש
  54. ^ דכסף קידושיה לאביה
  55. ^ באמה העבריה כתיב; וב[מסכת]קידושין פריך 'האי - מבעי ליה לגופיה'!
  56. ^ בצאתה מרשותו בסימני נערות, כדילפינן בקידושין: דביוצאה בסימנים משתעי קרא
  57. ^ כשיוצאה מרשותו
  58. ^ שאין אדון לבת ישראל אלא אביה - חוץ מזה שנמכרה לו
  59. ^ וקרא - כי אתא - לאשמועינן אתא שהיא נקנית לבעל בקדושי כסף; והכי תדרשיה: אין כסף ביציאה זו אבל יש כסף ביציאה אחרת; ולעולם דידה הוי
  60. ^ דאמרה תורה 'את בתי נתתי' - שבידו נתינתה
  61. ^ לקדש עצמה; ואף על גב דגבי מוציא שם רע כתיב, וההיא נערה הוה - דלמא הכי קאמר: 'את בתי נתתי בקטנותה, ועתה נערה'
  62. ^ מסקנא דקושיא היא, ולא שינויא הוא
  63. ^ אלא כי פרכת 'אימא לדידה' - הכי תשני: מסתברא כי קא ממעט קרא יציאתה מרשות אב בקידושין מתורת יציאתה מרשות אדון בסימנין
  64. ^ כסף קידושיה
  65. ^ מקנסה שזיכתה תורה לאב
  66. ^ דאמרינן ב'אלו נערות' (לעיל מ,ב) שהוא של אב
  67. ^ בידו ליטול ממון ולביישה בבושת זה: למוסרה לביאת קידושין למנוול ולמוכה שחין
  68. ^ מה כסף דיציאת אדון - אי הוה התם כסף דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי מהוי, כפדיון גרעונה דמגרעת עמו ויוצאה, והמותר נותנת לו - אף כי קאמר נמי 'יש כסף ביציאה אחרת' - דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי למהוי, ולא לדידה; ואי אמרת לדידה הוה - לא קא ממעט יציאה דכוותה; כך מפורש בשאלתות דרב אחאי גאון; ואני שמעתי: 'יציאה דכוותה קא ממעט': מה התם נערה - אף הכא נערה; וקשיא לי: אכתי אימא לדידה; ובמסכת קדושין פירשתיה בלשון שמועתי - ובקושי
  69. ^ דקדושין
  70. ^ ליציאת אמה העבריה, ולא 'יציאה דכוותה' היא
  71. ^ ועדיין היא ברשות האב לירושתה ולמעשה ידיה
  72. ^ דעד עכשיו היה מיפר לבדו, ועתה מיפר בשותפות עם בעלה
  73. ^ בשטר ובביאה
  74. ^ דביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה
  75. ^ מה כסף ברשות אביה - אף קידושי שטר וביאה ביד אביה; וקידושי שטר וביאה, דמקדשת בהו - ילפינן בקידושין