ביאור:בבלי כתובות דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איתמר: אמר רב נחמן אמר שמואל משום רבי שמעון בן אלעזר: חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו: שאם אמר "פתח פתוח מצאתי" – נאמן [1].

אם כן [2], מה הועילו חכמים בתקנתם [3]?

אמר רבא: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה [4].

תנא: הואיל וקנס חכמים הוא - לא תגבה אלא מן הזיבורית!

'קנסא'? מאי 'קנסא' [5]? אלא אימא 'הואיל ותקנת חכמים הוא לא תגבה אלא מן הזיבורית' [6];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אשה מן התורה [7]'!

ומי אמר רבן שמעון בן גמליאל הכי? והתניא [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשתא יז]: '[8] (שמות כב טז: אם מאן ימאן אביה לתתה לו) כסף ישקול כמוהר הבתולות - שיהא זה כמוהר הבתולות [9] ומוהר הבתולות כזה [10]; מכאן [11] סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.'

איפוך [את דברי תנא קמא בדברי רבן שמעון בן גמליאל].

ומאי חזית דאפכת בתרייתא? איפוך קמייתא!

הא שמעינא ליה לרבן שמעון בן גמליאל דאמר 'כתובת אשה מדאורייתא', דתנן: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא [12].

ואי בעית אימא: כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה; כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים שרבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אלמנה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.'

ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה "פתח פתוח מצאתי". אמר ליה רב נחמן: אסבוהו כופרי [13] מברכתא חביטא ליה [14].

והא רב נחמן הוא דאמר 'מהימן'?

מהימן - ומסבינן ליה כופרי.

רב אחאי משני: כאן בבחור כאן בנשוי [15].

ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל, אמר ליה "פתח פתוח מצאתי". אמר ליה: שמא הטיתה? אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה; היטה [16] - מצאו פתוח, לא היטה מצאו נעול.

איכא דאמרי [17] הכי אמר ליה [18]: שמא במזיד הטיתה ועקרת לדשא ועברא [19]? אמשול לך משל למה הדבר דומה: לאדם שהוא מהלך באישון לילה ואפילה היטה במזיד [20] מצאו פתוח, לא היטה במזיד - מצאו נעול!

ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם!" אמרה לו: "רבי - בתולה הייתי"! אמר להם: הביאו לי אותו סודר; הביאו לו הסודר, ושראו במים וכבסו, ומצא עליו כמה טיפי דמים [21]; אמר לו: לך זכה במקחך.

אמר ליה הונא מר בריה דרבא מפרזקיא לרב אשי: אנן נמי נעביד הכי!?

אמר ליה


עמוד ב

גיהוץ [22] שלנו ככיבוס שלהם [23]! ואי אמרת ניעבד גיהוץ - מעברא ליה חומרתא [24] [25].

ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל בר רבי, אמר ליה: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם"! אמרה ליה: "רבי! עדיין בתולה אני"!

אמר להן: הביאו לי שתי שפחות, אחת בתולה ואחת בעולה. הביאו לו, והושיבן על פי חבית של יין: בעולה ריחה נודף [26], בתולה אין ריחה נודף; אף זו הושיבה ולא היה ריחה נודף. אמר לו: לך זכה במקחך.

ונבדוק מעיקרא בגווה?

גמרא הוה שמיע ליה [27], מעשה לא הוה חזי,

וסבר דלמא לא קים ליה בגווה דמלתא שפיר, ולאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל.

ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל הזקן, אמר לו: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם"!; אמרה לו: "רבי! ממשפחת דורקטי אני, שאין להן לא דם נדה ולא דם בתולים!"

בדק רבן גמליאל בקרובותיה ומצא כדבריה; אמר לו: לך זכה במקחך! אשריך שזכית למשפחת דורקטי!

מאי 'דורקטי'?

דור קטוע [28].

אמר רבי חנינא: תנחומים של הבל ניחמו רבן גמליאל לאותו האיש, דתני רבי חייא: כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה [29]'; ותנא משום רבי מאיר: כל אשה שדמיה מרובין - בניה מרובים.'

אתמר: רבי ירמיה בר אבא אמר: 'זכה במקחך' אמר ליה; ורבי יוסי בר אבין אמר 'נתחייב במקחך' אמר ליה [30].

בשלמא למאן דאמר 'נתחייב' - היינו דרבי חנינא, אלא למאן דאמר 'זכה' - מאי זכותא?

דלא אתי לידי ספק נדה.

ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה: "רבי! בעלתי ולא מצאתי דם"!; אמרה לו: "רבי! עדיין בתולה הייתי"!; ושני בצורת הוה; ראה רבי שפניהם שחורים [31]; צוה עליהן והכניסום למרחץ והאכילום והשקום והכניסום לחדר בעל ומצא דם; אמר לו: לך זכה במקחך!.

קרי רבי עליהם (איכה ד ח:חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות) צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ [32].

משנה:

בתולה - כתובתה מאתים, ואלמנה מנה; בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין [33] - כתובתן [34] מאתים [35] ויש להן טענת בתולים [36].

גמרא:

מאי אלמנה?

אמר רב חנא בגדתאה [37]: 'אלמנה' – על שם מנה [38].

אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר?

איידי דהא קרי לה 'אלמנה' - הא נמי קרי לה אלמנה.

אלמנה דכתיבא באורייתא [39] - מאי איכא למימר?

דעתידין רבנן דמתקני לה מנה.

ומי כתב קרא לעתיד [40]?

אִין, דכתיב (בראשית ב יד) ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור [והנהר הרביעי הוא פרת], ותנא רב יוסף: אשור זו סליקא [41]; ומי הואי [42]? אלא דעתידה - הכא נמי דעתידה.

ואמר רב חנא בגדתאה: מטר משקה מרוה ומזבל [43] ומעדן [44] וממשיך [45].

אמר רבא בר רבי ישמעאל, ואיתימא רב יימר בר שלמיא: מאי קרא? (תהלים סה יא) תלמיה [46] רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה [47] צמחה תברך.

אמר רבי אלעזר: מזבח - מזיח [48] ומזין [49] מחבב [50] מכפר.

היינו 'מכפר' היינו 'מזיח' [51]?

מזיח גזירות [52] ומכפר עונות.

ואמר רב חנא בגדתאה: תמרי משחנן [53] משבען משלשלן [54] מאשרן [55] ולא מפנקן [56].

אמר רב: אכל תמרים - אל יורה [57].

מיתיבי: תמרים: שחרית וערבית יפות [58] במנחה - רעות [59]; בצהרים [60] - אין כמותן [61], ומבטלות שלשה דברים: מחשבה רעה [62] וחולי מעים, ותחתוניות!?

מי אמרינן דלא מעלו? עלויי מעלו, ולפי שעתא טרדא מידי דהוה אחמרא; דאמר מר 'השותה רביעית יין - אל יורה'.

ואיבעית אימא לא קשיא: הא מקמי נהמא הא לבתר נהמא, דאמר אביי: אמרה לי אם 'תמרי מקמי נהמא - כי נרגא לדיקולא; בתר נהמא - כי עברא לדשא [63]'1

'דשא' - אמר רבא: 'דרך שם'; 'דרגא' - אמר רבא 'דרך גג';

'פוריא' - אמר רב פפא: שפרין ורבין עליה.

אמר רב נחמן בר יצחק:

הערות[עריכה]

  1. ^ כלומר: אי הואי כתובתה דאורייתא לא הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות ידועה, אבל כתובתה - חכמים תיקנוה: הם אמרו והם אמרו: הם שתיקנוה אמרו שהוא נאמן להפסידה אף בטענת פתח פתוח
  2. ^ שבידו להפקיעה
  3. ^ שתקנו לה כתובה
  4. ^ אין לחוש שיטעון אדם כך אלא באמת: שאם היה שונא אותה מתחילה לא היה טורח בסעודה וכונסה ומפסיד סעודתו חנם, אלא היה מגרשה מתחילה
  5. ^ כלומר מאי פשע דקא קנסינן ליה
  6. ^ אם באת לגבות כתובתה ויש לו עידית וזיבורית ובינונית - אינה יכולה לומר "תן לי עידית או בינונית בשוויה" אלא אם בא ליתן לה זיבורית בשוויה - יתן
  7. ^ מ'כסף ישקול' כדלקמן
  8. ^ במפתה נאמר
  9. ^ האמור במאנס את הבתולה (דברים כב כט): קנסו הכתוב חמישים כסף בשביל מוהר בתוליה
  10. ^ הקיש הכתוב קנס המפתה לקנס האונס מה להלן חמישים אף כאן חמישים, ומה כסף האמור כאן שקלים דכתיב ישקול אף להלן שקלים דלא תימא מעות
  11. ^ מדקרי לה מוהר
  12. ^ בפרק בתרא [פ"יג מ"יא] תנן: נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל - שהן קלות; נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י - נותן לה ממעות ארץ ישראל מנין הכתוב בכתובה, דאזלינן לקולא. רבן שמעון בן גמליאל אומר: 'נותן לה ממעות קפוטקיא שנשתעבד בהן כשאר מלוה, דקסבר כתובה דאורייתא
  13. ^ הלקוהו מלקיות במקלות חריות של דקל שיש בהן עוקצין: כמין קוצין, כדאמרינן בסוכה (לג,א) 'ואימא כופרא? - דרכיה דרכי נועם כתיב [משלי ג,יז]’
  14. ^ זונות העיר הזאת - ששמה 'מברכתא' - חבוטות ושוכבות תמיד לפניו לזנות - מאחר שהוא בקי בפתח פתוח
  15. ^ בחור לא מהימן, ומסבינן ליה כופרי על שמעיז פניו; נשוי מהימן ולא מסבינן ליה כופרי
  16. ^ כשהגיע לפתח ביתו הסגור ויש בו דבר מעכבו מלפתוח וכשמטין אותו לצדדין נפתח
  17. ^ בלא מתכוין לא שכיח הטיה, ולא אמרינן שמא הטה אלא
  18. ^ כך בדקו
  19. ^ עקרת הדלת והבריח
  20. ^ במתכוין ובכח
  21. ^ שהיו טיפי הדמים מכוסים בשכבת זרע
  22. ^ באבן הזכוכית
  23. ^ שהיו מימיהם יפים לכבס; או סמנין יפים היו להן לכבס; ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ
  24. ^ שפשוף האבן מעביר את הדם
  25. ^ חומרתא = אבן, כדאמרינן בגיטין (סט,ב) 'ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה': אבן הנמצאת באמה מחמת חולי
  26. ^ מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח
  27. ^ שעשו כן לבנות יבש גלעד, במסכת יבמות (ס,ב)
  28. ^ שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים
  29. ^ למהר לה הריון
  30. ^ על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך, לשון 'אין חבין לאדם' (לקמן יא,א); דבר שהוא לרעתו קרוי 'חובה'
  31. ^ מחמת רעבון
  32. ^ 'צפד עורם' דונש פירש כמו 'דבק עורם על עצמם' ומנחם פירש 'שחר עורם'
  33. ^ בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין, וחזרה ונשאתס
  34. ^ מן השני
  35. ^ שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו
  36. ^ אם לא מצאה השני בתולה - אבדה כל כתובתה, דמקח טעות היא לו
  37. ^ דמן בגדת
  38. ^ שאם נשאת משנתאלמנה - אין לה כתובה אלא מנה
  39. ^ ועדיין לא נתקנו כתובות
  40. ^ לקרות על שם דבר העתיד
  41. ^ שם עיר
  42. ^ העיר בנויה בבריאת עולם, דכתיב ההולך קדמת אשור
  43. ^ את הארץ
  44. ^ נותן עדנה וזיו בפירות
  45. ^ ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא
  46. ^ של ארץ ישראל
  47. ^ 'רוה' - הרי משקה ומרוה; 'תמוגגנה' - הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות; נפקא מצמחה תברך; 'תמוגגנה': דישטנפי"ר [למזוג, לערבב בנוזל]
  48. ^ קא סלקא דעתא מזיח עונות
  49. ^ בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנות באין מן המזון וגורמין לו ברכה
  50. ^ את ישראל אל אביהם
  51. ^ הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר
  52. ^ רעות מעל ישראל
  53. ^ מחממות
  54. ^ שלשול
  55. ^ מחזיקות כח, כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א יז)
  56. ^ אינן מרבות אסטניסא על הלב; וכלן לשבח
  57. ^ שום הוראה, לפי שטורדות דעתו כשיכור
  58. ^ כללא דמילתא: לאחר אכילה יפות: שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית, כדאמר ב'המקבל' (בבא מציעא קז ב); ערבית - לאחר אכילה
  59. ^ שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים
  60. ^ לאחר הסעודה שאכל ושבע
  61. ^ וטובות יותר מערבית, לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה, אבל בלילה טורח הוא לו
  62. ^ דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא
  63. ^ מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת