ביאור:בבלי כתובות דף נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ועשיתינהו [1] לזניה [2].' [עד כאן המעשה; ונדון בו:] אי אמרת בשלמא 'לאו דינא' - משום הכי 'עשיינהו', אלא אי אמרת 'דינא' [3] – 'עשיינהו' בעי?

אמר רבי אילעא: באושא התקינו: 'המבזבז [4] - אל יבזבז יותר מחומש [5]'.

תניא נמי הכי: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות; ומעשה באחד שבקש לבזבז [יותר מחומש], ולא הניח לו חבירו – ומנו? רבי ישבב; ואמרי לה רבי ישבב, ולא הניחו חבירו, ומנו? רבי עקיבא.

אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב: מאי קרא? - (בראשית כח כב: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך [6].

והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא [7]?

אמר רב אשי: 'אעשרנו' לבתרא כי קמא [8].

אמר רב שימי בר אשי: ושמועות הללו [9] מתמעטות והולכות [10]; וסימניך [11]: קטנים כתבו ובזבזו [12].

אמר רב יצחק: באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו [13] עד שתים עשרה שנה; מכאן ואילך יורד עמו לחייו [14].

איני! והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת [15]: 'בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל, וספי ליה כתורא' [16]?

אִין, ספי ליה כתורא, מיהו אינו יורד עמו לחייו עד לאחר שתים עשרה שנה.

ואי בעית אימא: לא קשיא: הא למקרא הא למשנה, דאמר אביי: אמרה לי אם 'בר שית למקרא, בר עשר למשנה, בר תליסר לתעניתא מעת לעת [17]; ובתינוקת [18] בת תריסר [19].

אמר אביי: אמרה לי אם: האי בר שית, דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית - לא חיי [20]; מאי אסותיה? - מררתא דדיה [21] חיורתא בשיכרא: נשפייה ונשקייה [22].

האי בר שתא, דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא לא חיי; - מאי אסותיה? - אצותא דדיקלא [23] במיא, נשפייה ונשקייה.

אמר רב קטינא: כל המכניס את בנו [24] פחות מבן שש - רץ אחריו [25] ואינו מגיעו [26].

איכא דאמרי: חביריו רצין אחריו [27] ואין מגיעין אותו.

ותרוייהו איתנהו, חליש וגמיר.

איבעית אימא: הא דכחיש [28], הא דבריא [29].

אמר רבי יוסי בר חנינא: באושא התקינו: 'האשה שמכרה בנכסי מלוג [30] בחיי בעלה, ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות [31].

אשכחיה רב יצחק בר יוסף לרבי אבהו, דהוה קאי באוכלוסא [32] דאושא; אמר ליה: מאן מרה דשמעתא דאושא?

אמר ליה: רבי יוסי בר חנינא תנא מיניה ארבעין זימנין, ודמי ליה כמאן דמנחא ליה בכיסתיה [33].

(תהלים קו ג) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת - וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה רבי אליעזר: זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים [34].

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן

(תהלים קיב ג) הון ועושר בביתו [35] וצדקתו עומדת לעד - רב הונא ורב חסדא: חד אמר: זה הלומד תורה ומלמדה [36], וחד אמר: זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים [37].

(תהלים קכח ו) וראה בנים לבניך שלום על ישראל - אמר רבי יהושע בן לוי: כיון שבנים לבניך - שלום על ישראל, דלא אתי לידי חליצה ויבום. רבי שמואל בר נחמני אמר: כיון שבנים לבניך - שלום על דייני ישראל דלא אתי לאינצויי [38].

זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים [בכרם ביבנה: הבנים יירשו, והבנות יזונו: מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב - אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן]:


עמוד ב

יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא, ויתיב רב המנונא וקאמר: כשם שאין הבנים יורשין אלא מן הקרקע - כך אין הבנות ניזונות אלא מן הקרקע. אווש עליה כולי עלמא: דשביק ארעא - הוא דירתי ליה בניה, דלא שביק ארעא לא ירתי ליה בניה [39]?

אמר ליה רב יוסף: ודלמא כתובת בנין דכרין קאמר מר [40]!?

אמר ליה: מר, דגברא רבא הוא - ידע מאי קאמינא [41].

אמר רבי חייא בר יוסף: רב זן [42] מחיטי דעלייה [43].

איבעיא להו: פרנסה הויא [44] ומאי 'עלייה'? מעילוייא דאב [45], וכדשמואל, דאמר שמואל: לפרנסה שמין באב [46]? או דלמא מזוני ממש הוה [47], ומאי 'עלייה'? - מדברים טובים שנאמרו בעלייה [48], דאמר רב יצחק בר יוסף: בעלייה התקינו שיהו בנות ניזונות מן המטלטלין.

תא שמע: בידיה דרבי בנאי אחוה דרבי חייא בר אבא הוו מטלטלין דיתמי; אתו לקמיה דשמואל, אמר ליה: 'זיל זון [49]'.

מאי? לאו למזוני, וכדרב יצחק בר יוסף סבירא ליה?

לא! התם - לפרנסה הואי, ושמואל לטעמיה, דאמר שמואל: לפרנסה שמין באב.

הוה עובדא בנהרדעא, ודון [50] דייני דנהרדעא; בפומבדיתא, ואגבי רב חנא בר ביזנא. אמר להו רב נחמן [לדייני פומבדיתא]: זילו אהדרו, ואי לא - מגבינא לכו לאפדנייכו [את ארמונותיכם] מינייכו.

רבי אמי ורבי אסי סבור למיזן ממטלטלי; אמר להו רבי יעקב בר אידי: 'מילתא דרבי יוחנן וריש לקיש לא עבדו בה עובדא - אתון עבדין בה עובדא?'

רבי אלעזר סבר למיזן ממטלטלין; אמר לפניו רבי שמעון בן אליקים: רבי! יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה, אלא מדת רחמנות, אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות!

ההוא דאתא לקמיה דרב יוסף. אמר להו: הבו לה מתמרי דעל בודיא [51]. [52]

אמר ליה אביי: אילו בעל חוב הוה כי האי גוונא מי הוה יהיב ליה מר? [53]

אמר ליה: דחזייא לבודיא [54] קאמינא.

הערות[עריכה]

  1. ^ כפיתי אותם בחזקה
  2. ^ ומפני שטרחתי עליו ליכנס לו לפנים משורת הדין מחבביני
  3. ^ אין כאן גמילות טובה להחזיק לו טובה, שעל כרחו ישפוט אמת
  4. ^ לעניים
  5. ^ שבנכסיו: שלא יצטרך לבריות
  6. ^ 'עשר' 'אעשרנו' - שני עישורין - הוו להו חומש
  7. ^ דכי שקלת לקמא - פשו להו תשעה, וכי הדרת מדלית מעשר דידהו - לאו כי קמא הוא, ואין כאן חומש בשניהם
  8. ^ מדלא כתיב 'עשר אעשר לך' - הכי קאמר: 'אעשרנו כראשון', כלומר: מעשר שני יהא כראשון
  9. ^ דרבי אילעא בתקנת אושא
  10. ^ מאמוראים: הראשונה 'אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום דרבי יוסי בר חנינא'; השניה 'רבי אילעא אמר ריש לקיש' שלישית - רבי אילעא לחודיה
  11. ^ בסדר ההלכות ובו תדע סדר מיעוטן
  12. ^ בניו ובנותיו כשהן קטנים, כותב נכסיו, המבזבז אל יבזבז; ומעתה לא תחליף באיזו שלשה ובאיזו שנים ובאיזו אחד
  13. ^ אם מסרב מללמוד - יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים
  14. ^ לרדותו ברצועה ובחוסר לחם
  15. ^ מלמד תינוקות היה
  16. ^ הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל
  17. ^ להתענות כל היום; וחינוכא לשעות מקודם לכן שנתיים, כדאמרינן ביומא (פב,א)
  18. ^ שהיא ממהרת להביא כח, שאינה מתשת כח בלימוד תורה
  19. ^ ותרתי סרי דקאמר - שנת שתים עשרה גופא קאמר: דאי בת שתים עשרה ויום אחד - דאורייתא היא, שמביאה שתי שערות, ובת עונשים, ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי
  20. ^ אם לא ברפואה בדוקה
  21. ^ מרה של דיה שקורין וושט"ו
  22. ^ תמשחנו ממנו, ותשקנו ממנו בשכר
  23. ^ סיב שגדל סביב דקל תומר, כעין וויילד"ה שכורך את עץ הגפן
  24. ^ ללמוד תורה
  25. ^ להברותו ולהחיותו
  26. ^ מסוכן הוא למות מרוב חולשו
  27. ^ להיות פקחין בתורה כמותו
  28. ^ אל יכניסנו שמסוכן הוא פן יחליש וימות
  29. ^ יכניסנו לפי שמתפקח
  30. ^ הקרן
  31. ^ דשויוהו רבנן כלוקח, והוא לוקח ראשון
  32. ^ אוכלוסא: אסיפת בני אדם
  33. ^ דרבי יוסי בר חנינא מרה הוא
  34. ^ שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם
  35. ^ שאין הממון כלה, ואף על פי כן
  36. ^ מתקיימת בו; הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד - על שטרח ללמד לתלמידים
  37. ^ הספרים קיימים לו שאינם כלים, וצדקתו עומדת לעד
  38. ^ מי קרוב וקודם בנחלה
  39. ^ והוא לא פירש ד'בנים יורשין' דקאמר - כתובת בנין דיכרין היא, וסבורים שסתם ירושה קאמר: שאין הבנים יורשין מטלטלין
  40. '^ לפי ששתי תקנות הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה לומדות זו מזו; ובכתובת בנין דכרין תנן [בפרק 'מי שהיה נשוי' [פ"י מ"ג; צא,א] דאין נגבית מן המטלטלין, דתנן: רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום, עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות מותר על שתי הכתובות דינר והתם מפרש להילכתא כתובת בנין דיכרין, דתנן [שם משנה ב]: מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו, ואח"כ מת הוא, ויתומין של כל אחת מבקשין כתובת אמן, כגון שכתובת האחת מרובה או אם שתיהן שוות - פעמים שבני האחת רבים ובני האחת מועטין, ואותן המועטין מבקשים כתובת אמן לחלקוה ביניהן, ובני השניה יחלקו את כתובת אמן ביניהן; ובאין עליהם מכח תנאי כתובת אמן שכתוב בה 'כתובת בנין דכרין דיהווין ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתיך כו': אם יש מותר דינר על שתי הכתובות שתתקיים בו נחלה דאורייתא - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן; ואם לאו - חולקין בשוה למנין גולגלותם, דבמקום דמיעקרא נחלה דאורייתא - לא תקון רבנן
  41. ^ שאין ללמוד מזון בנות מירושת בנים אלא מירושת כתובת בנין דכרין, שבאה מכח תנאי כתובה, כמותה
  42. ^ יתומות באו לפניו ותובעות מזונות
  43. ^ מחיטי דאביהן: שלא היו שם קרקעות אלא מטלטלין ונתן להם
  44. ^ לא מזונות היו אלא פרנסת נדוניא, לינשא - וההיא גביא ממטלטלי
  45. ^ לפי אומד עילוי דעת וותרנותו
  46. ^ אומדין לפי וותרנותו של אב או לפי קמצנותו: אם היה קיים - כך וכך היה נותן להם מנכסים הללו, וכיון דאומד דעתו שיימינן - מקרקעי ומטלטלי שוים בכך
  47. ^ ואף על גב דתנאי כתובה ככתובה, ואין נגבית ממטלטלי, דכל אסמכתא דשטרי - אקרקעות היא, לפי שעומדות בעין
  48. ^ - רב סבר לה 'כתקנת עלייה', והיינו דקאמר 'מחיטי דעלייה'
  49. ^ את הבנות
  50. ^ לזון מן המטלטלין
  51. ^ שהן מטלטלין
  52. ^ בודיא: מחצלות שנותנין תחת הדקלין כשגודרין התמרים.
  53. ^ כלומר: אפילו בעל חוב, שיפה כחו לטרוף ממשועבדין - אינו גובה ממטלטלין של יתומים, וזו תגבה למזון הבנות, שהורע כחן אצל משועבדים?
  54. ^ הקרובות לגדור ועדיין מחוברות