ביאור:בבלי כתובות דף נ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ועשיתינהו ^[1] לזניה ^[2].' [עד כאן המעשה; ונדון בו:] אי אמרת בשלמא 'לאו דינא' - משום הכי 'עשיינהו', אלא אי אמרת 'דינא' ^[3] – 'עשיינהו' בעי?

אמר רבי אילעא: באושא התקינו: 'המבזבז ^[4] - אל יבזבז יותר מחומש ^[5]'.

תניא נמי הכי: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות; ומעשה באחד שבקש לבזבז [יותר מחומש], ולא הניח לו חבירו – ומנו? רבי ישבב; ואמרי לה רבי ישבב, ולא הניחו חבירו, ומנו? רבי עקיבא.

אמר רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב: מאי קרא? - (בראשית כח כב: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ^[6].

והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא ^[7]?

אמר רב אשי: 'אעשרנו' לבתרא כי קמא ^[8].

אמר רב שימי בר אשי: ושמועות הללו ^[9] מתמעטות והולכות ^[10]; וסימניך ^[11]: קטנים כתבו ובזבזו ^[12].

אמר רב יצחק: באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו ^[13] עד שתים עשרה שנה; מכאן ואילך יורד עמו לחייו ^[14].

איני! והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת ^[15]: 'בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל, וספי ליה כתורא' ^[16]?

אִין, ספי ליה כתורא, מיהו אינו יורד עמו לחייו עד לאחר שתים עשרה שנה.

ואי בעית אימא: לא קשיא: הא למקרא הא למשנה, דאמר אביי: אמרה לי אם 'בר שית למקרא, בר עשר למשנה, בר תליסר לתעניתא מעת לעת ^[17]; ובתינוקת ^[18] בת תריסר ^[19].

אמר אביי: אמרה לי אם: האי בר שית, דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית - לא חיי ^[20]; מאי אסותיה? - מררתא דדיה ^[21] חיורתא בשיכרא: נשפייה ונשקייה ^[22].

האי בר שתא, דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא לא חיי; - מאי אסותיה? - אצותא דדיקלא ^[23] במיא, נשפייה ונשקייה.

אמר רב קטינא: כל המכניס את בנו ^[24] פחות מבן שש - רץ אחריו ^[25] ואינו מגיעו ^[26].

איכא דאמרי: חביריו רצין אחריו ^[27] ואין מגיעין אותו.

ותרוייהו איתנהו, חליש וגמיר.

איבעית אימא: הא דכחיש ^[28], הא דבריא ^[29].

אמר רבי יוסי בר חנינא: באושא התקינו: 'האשה שמכרה בנכסי מלוג ^[30] בחיי בעלה, ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות ^[31].

אשכחיה רב יצחק בר יוסף לרבי אבהו, דהוה קאי באוכלוסא ^[32] דאושא; אמר ליה: מאן מרה דשמעתא דאושא?

אמר ליה: רבי יוסי בר חנינא תנא מיניה ארבעין זימנין, ודמי ליה כמאן דמנחא ליה בכיסתיה ^[33].

(תהלים קו ג) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת - וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה רבי אליעזר: זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים ^[34].

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן

(תהלים קיב ג) הון ועושר בביתו ^[35] וצדקתו עומדת לעד - רב הונא ורב חסדא: חד אמר: זה הלומד תורה ומלמדה ^[36], וחד אמר: זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים ^[37].

(תהלים קכח ו) וראה בנים לבניך שלום על ישראל - אמר רבי יהושע בן לוי: כיון שבנים לבניך - שלום על ישראל, דלא אתי לידי חליצה ויבום. רבי שמואל בר נחמני אמר: כיון שבנים לבניך - שלום על דייני ישראל דלא אתי לאינצויי ^[38].

זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים [בכרם ביבנה: הבנים יירשו, והבנות יזונו: מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב - אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן]:

עמוד ב

יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא, ויתיב רב המנונא וקאמר: כשם שאין הבנים יורשין אלא מן הקרקע - כך אין הבנות ניזונות אלא מן הקרקע. אווש עליה כולי עלמא: דשביק ארעא - הוא דירתי ליה בניה, דלא שביק ארעא לא ירתי ליה בניה ^[39]?

אמר ליה רב יוסף: ודלמא כתובת בנין דכרין קאמר מר ^[40]!?

אמר ליה: מר, דגברא רבא הוא - ידע מאי קאמינא ^[41].

אמר רבי חייא בר יוסף: רב זן ^[42] מחיטי דעלייה ^[43].

איבעיא להו: פרנסה הויא ^[44] ומאי 'עלייה'? מעילוייא דאב ^[45], וכדשמואל, דאמר שמואל: לפרנסה שמין באב ^[46]? או דלמא מזוני ממש הוה ^[47], ומאי 'עלייה'? - מדברים טובים שנאמרו בעלייה ^[48], דאמר רב יצחק בר יוסף: בעלייה התקינו שיהו בנות ניזונות מן המטלטלין.

תא שמע: בידיה דרבי בנאי אחוה דרבי חייא בר אבא הוו מטלטלין דיתמי; אתו לקמיה דשמואל, אמר ליה: 'זיל זון ^[49]'.

מאי? לאו למזוני, וכדרב יצחק בר יוסף סבירא ליה?

לא! התם - לפרנסה הואי, ושמואל לטעמיה, דאמר שמואל: לפרנסה שמין באב.

הוה עובדא בנהרדעא, ודון ^[50] דייני דנהרדעא; בפומבדיתא, ואגבי רב חנא בר ביזנא. אמר להו רב נחמן [לדייני פומבדיתא]: זילו אהדרו, ואי לא - מגבינא לכו לאפדנייכו [את ארמונותיכם] מינייכו.

רבי אמי ורבי אסי סבור למיזן ממטלטלי; אמר להו רבי יעקב בר אידי: 'מילתא דרבי יוחנן וריש לקיש לא עבדו בה עובדא - אתון עבדין בה עובדא?'

רבי אלעזר סבר למיזן ממטלטלין; אמר לפניו רבי שמעון בן אליקים: רבי! יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה, אלא מדת רחמנות, אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות!

ההוא דאתא לקמיה דרב יוסף. אמר להו: הבו לה מתמרי דעל בודיא ^[51]. ^[52]

אמר ליה אביי: אילו בעל חוב הוה כי האי גוונא מי הוה יהיב ליה מר? ^[53]

אמר ליה: דחזייא לבודיא ^[54] קאמינא.

הערות

^ כפיתי אותם בחזקה
^ ומפני שטרחתי עליו ליכנס לו לפנים משורת הדין מחבביני
^ אין כאן גמילות טובה להחזיק לו טובה, שעל כרחו ישפוט אמת
^ לעניים
^ שבנכסיו: שלא יצטרך לבריות
^ 'עשר' 'אעשרנו' - שני עישורין - הוו להו חומש
^ דכי שקלת לקמא - פשו להו תשעה, וכי הדרת מדלית מעשר דידהו - לאו כי קמא הוא, ואין כאן חומש בשניהם
^ מדלא כתיב 'עשר אעשר לך' - הכי קאמר: 'אעשרנו כראשון', כלומר: מעשר שני יהא כראשון
^ דרבי אילעא בתקנת אושא
^ מאמוראים: הראשונה 'אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום דרבי יוסי בר חנינא'; השניה 'רבי אילעא אמר ריש לקיש' שלישית - רבי אילעא לחודיה
^ בסדר ההלכות ובו תדע סדר מיעוטן
^ בניו ובנותיו כשהן קטנים, כותב נכסיו, המבזבז אל יבזבז; ומעתה לא תחליף באיזו שלשה ובאיזו שנים ובאיזו אחד
^ אם מסרב מללמוד - יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים
^ לרדותו ברצועה ובחוסר לחם
^ מלמד תינוקות היה
^ הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל
^ להתענות כל היום; וחינוכא לשעות מקודם לכן שנתיים, כדאמרינן ביומא (פב,א)
^ שהיא ממהרת להביא כח, שאינה מתשת כח בלימוד תורה
^ ותרתי סרי דקאמר - שנת שתים עשרה גופא קאמר: דאי בת שתים עשרה ויום אחד - דאורייתא היא, שמביאה שתי שערות, ובת עונשים, ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי
^ אם לא ברפואה בדוקה
^ מרה של דיה שקורין וושט"ו
^ תמשחנו ממנו, ותשקנו ממנו בשכר
^ סיב שגדל סביב דקל תומר, כעין וויילד"ה שכורך את עץ הגפן
^ ללמוד תורה
^ להברותו ולהחיותו
^ מסוכן הוא למות מרוב חולשו
^ להיות פקחין בתורה כמותו
^ אל יכניסנו שמסוכן הוא פן יחליש וימות
^ יכניסנו לפי שמתפקח
^ הקרן
^ דשויוהו רבנן כלוקח, והוא לוקח ראשון
^ אוכלוסא: אסיפת בני אדם
^ דרבי יוסי בר חנינא מרה הוא
^ שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם
^ שאין הממון כלה, ואף על פי כן
^ מתקיימת בו; הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד - על שטרח ללמד לתלמידים
^ הספרים קיימים לו שאינם כלים, וצדקתו עומדת לעד
^ מי קרוב וקודם בנחלה
^ והוא לא פירש ד'בנים יורשין' דקאמר - כתובת בנין דיכרין היא, וסבורים שסתם ירושה קאמר: שאין הבנים יורשין מטלטלין
'^ לפי ששתי תקנות הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה לומדות זו מזו; ובכתובת בנין דכרין תנן [בפרק 'מי שהיה נשוי' [פ"י מ"ג; צא,א] דאין נגבית מן המטלטלין, דתנן: רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום, עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות מותר על שתי הכתובות דינר והתם מפרש להילכתא כתובת בנין דיכרין, דתנן [שם משנה ב]: מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו, ואח"כ מת הוא, ויתומין של כל אחת מבקשין כתובת אמן, כגון שכתובת האחת מרובה או אם שתיהן שוות - פעמים שבני האחת רבים ובני האחת מועטין, ואותן המועטין מבקשים כתובת אמן לחלקוה ביניהן, ובני השניה יחלקו את כתובת אמן ביניהן; ובאין עליהם מכח תנאי כתובת אמן שכתוב בה 'כתובת בנין דכרין דיהווין ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתיך כו': אם יש מותר דינר על שתי הכתובות שתתקיים בו נחלה דאורייתא - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן; ואם לאו - חולקין בשוה למנין גולגלותם, דבמקום דמיעקרא נחלה דאורייתא - לא תקון רבנן
^ שאין ללמוד מזון בנות מירושת בנים אלא מירושת כתובת בנין דכרין, שבאה מכח תנאי כתובה, כמותה
^ יתומות באו לפניו ותובעות מזונות
^ מחיטי דאביהן: שלא היו שם קרקעות אלא מטלטלין ונתן להם
^ לא מזונות היו אלא פרנסת נדוניא, לינשא - וההיא גביא ממטלטלי
^ לפי אומד עילוי דעת וותרנותו
^ אומדין לפי וותרנותו של אב או לפי קמצנותו: אם היה קיים - כך וכך היה נותן להם מנכסים הללו, וכיון דאומד דעתו שיימינן - מקרקעי ומטלטלי שוים בכך
^ ואף על גב דתנאי כתובה ככתובה, ואין נגבית ממטלטלי, דכל אסמכתא דשטרי - אקרקעות היא, לפי שעומדות בעין
^ - רב סבר לה 'כתקנת עלייה', והיינו דקאמר 'מחיטי דעלייה'
^ את הבנות
^ לזון מן המטלטלין
^ שהן מטלטלין
^ בודיא: מחצלות שנותנין תחת הדקלין כשגודרין התמרים.
^ כלומר: אפילו בעל חוב, שיפה כחו לטרוף ממשועבדין - אינו גובה ממטלטלין של יתומים, וזו תגבה למזון הבנות, שהורע כחן אצל משועבדים?
^ הקרובות לגדור ועדיין מחוברות

[1] כפיתי אותם בחזקה

[2] ומפני שטרחתי עליו ליכנס לו לפנים משורת הדין מחבביני

[3] אין כאן גמילות טובה להחזיק לו טובה, שעל כרחו ישפוט אמת

[4] לעניים

[5] שבנכסיו: שלא יצטרך לבריות

[6] 'עשר' 'אעשרנו' - שני עישורין - הוו להו חומש

[7] דכי שקלת לקמא - פשו להו תשעה, וכי הדרת מדלית מעשר דידהו - לאו כי קמא הוא, ואין כאן חומש בשניהם

[8] מדלא כתיב 'עשר אעשר לך' - הכי קאמר: 'אעשרנו כראשון', כלומר: מעשר שני יהא כראשון

[9] דרבי אילעא בתקנת אושא

[10] מאמוראים: הראשונה 'אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום דרבי יוסי בר חנינא'; השניה 'רבי אילעא אמר ריש לקיש' שלישית - רבי אילעא לחודיה

[11] בסדר ההלכות ובו תדע סדר מיעוטן

[12] בניו ובנותיו כשהן קטנים, כותב נכסיו, המבזבז אל יבזבז; ומעתה לא תחליף באיזו שלשה ובאיזו שנים ובאיזו אחד

[13] אם מסרב מללמוד - יגלגל עמו בנחת ובדברים רכים

[14] לרדותו ברצועה ובחוסר לחם

[15] מלמד תינוקות היה

[16] הלעיטהו תורה כשור שאתה מלעיטו ואובסו מאכל

[17] להתענות כל היום; וחינוכא לשעות מקודם לכן שנתיים, כדאמרינן ביומא (פב,א)

[18] שהיא ממהרת להביא כח, שאינה מתשת כח בלימוד תורה

[19] ותרתי סרי דקאמר - שנת שתים עשרה גופא קאמר: דאי בת שתים עשרה ויום אחד - דאורייתא היא, שמביאה שתי שערות, ובת עונשים, ואין צורך לנו ללמוד ממניקתו של אביי

[20] אם לא ברפואה בדוקה

[21] מרה של דיה שקורין וושט"ו

[22] תמשחנו ממנו, ותשקנו ממנו בשכר

[23] סיב שגדל סביב דקל תומר, כעין וויילד"ה שכורך את עץ הגפן

[24] ללמוד תורה

[25] להברותו ולהחיותו

[26] מסוכן הוא למות מרוב חולשו

[27] להיות פקחין בתורה כמותו

[28] אל יכניסנו שמסוכן הוא פן יחליש וימות

[29] יכניסנו לפי שמתפקח

[30] הקרן

[31] דשויוהו רבנן כלוקח, והוא לוקח ראשון

[32] אוכלוסא: אסיפת בני אדם

[33] דרבי יוסי בר חנינא מרה הוא

[34] שתמיד יום ולילה הן עליו והיא צדקה שאינו חיוב עליו בהם

[35] שאין הממון כלה, ואף על פי כן

[36] מתקיימת בו; הרי הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד - על שטרח ללמד לתלמידים

[37] הספרים קיימים לו שאינם כלים, וצדקתו עומדת לעד

[38] מי קרוב וקודם בנחלה

[39] והוא לא פירש ד'בנים יורשין' דקאמר - כתובת בנין דיכרין היא, וסבורים שסתם ירושה קאמר: שאין הבנים יורשין מטלטלין

[40] '^ לפי ששתי תקנות הללו שתקנו חכמים בתנאי כתובה לומדות זו מזו; ובכתובת בנין דכרין תנן [בפרק 'מי שהיה נשוי' [פ"י מ"ג; צא,א] דאין נגבית מן המטלטלין, דתנן: רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום, עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות מותר על שתי הכתובות דינר והתם מפרש להילכתא כתובת בנין דיכרין, דתנן [שם משנה ב]: מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו, ואח"כ מת הוא, ויתומין של כל אחת מבקשין כתובת אמן, כגון שכתובת האחת מרובה או אם שתיהן שוות - פעמים שבני האחת רבים ובני האחת מועטין, ואותן המועטין מבקשים כתובת אמן לחלקוה ביניהן, ובני השניה יחלקו את כתובת אמן ביניהן; ובאין עליהם מכח תנאי כתובת אמן שכתוב בה 'כתובת בנין דכרין דיהווין ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתיך כו': אם יש מותר דינר על שתי הכתובות שתתקיים בו נחלה דאורייתא - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן; ואם לאו - חולקין בשוה למנין גולגלותם, דבמקום דמיעקרא נחלה דאורייתא - לא תקון רבנן

[41] שאין ללמוד מזון בנות מירושת בנים אלא מירושת כתובת בנין דכרין, שבאה מכח תנאי כתובה, כמותה

[42] יתומות באו לפניו ותובעות מזונות

[43] מחיטי דאביהן: שלא היו שם קרקעות אלא מטלטלין ונתן להם

[44] לא מזונות היו אלא פרנסת נדוניא, לינשא - וההיא גביא ממטלטלי

[45] לפי אומד עילוי דעת וותרנותו

[46] אומדין לפי וותרנותו של אב או לפי קמצנותו: אם היה קיים - כך וכך היה נותן להם מנכסים הללו, וכיון דאומד דעתו שיימינן - מקרקעי ומטלטלי שוים בכך

[47] ואף על גב דתנאי כתובה ככתובה, ואין נגבית ממטלטלי, דכל אסמכתא דשטרי - אקרקעות היא, לפי שעומדות בעין

[48] - רב סבר לה 'כתקנת עלייה', והיינו דקאמר 'מחיטי דעלייה'

[49] את הבנות

[50] לזון מן המטלטלין

[51] שהן מטלטלין

[52] בודיא: מחצלות שנותנין תחת הדקלין כשגודרין התמרים.

[53] כלומר: אפילו בעל חוב, שיפה כחו לטרוף ממשועבדין - אינו גובה ממטלטלין של יתומים, וזו תגבה למזון הבנות, שהורע כחן אצל משועבדים?

[54] הקרובות לגדור ועדיין מחוברות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]