ביאור:בבלי כתובות דף פו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמהּ לגבי אבוה, ותירתה מיניה [1]!

שמעה, אזלה, אחילתה.

אמר רב נחמן: עשינו עצמינו כעורכי הדיינין [2].

מעיקרא [3] מאי סבר ולבסוף [4] מאי סבר?

מעיקרא סבר (ישעיהו נח ז: הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערם וכסיתו) ומבשרך לא תתעלם, ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני [5].

גופא: אמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו – מחול, ואפילו יורש מוחל.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ואי פקח הוא [6] - מקרקש ליה זוזי [7] וכתב ליה שטרא בשמיה [8].

אמר אמימר: מאן דדאין דינא דגרמי [9] - מגבי ביה [10] דמי שטרא מעליא [11]; מאן דלא דאין דינא דגרמי - מגבי ביה דמי ניירא בעלמא [12] [13].

הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי [14] ואגבי ביה [15] כי כשורא לצלמי [16].

אמר אמימר משמיה דרב חמא: האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב, ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי - לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי, לאשה מסלקינן לה בארעא: האי כי דיניה והאי כי דיניה [17]; ואי לא איכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד [18] - לבעל חוב יהבינן ליה [19], לאשה לא יהבינן לה. מאי טעמא? יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא. [20]

אמר ליה רב פפא לרב חמא: ודאי דאמריתו משמיה דרבא [21]: 'האי מאן דמסקי ביה זוזי [לווה החייב כסף], ואית ליה ארעא, ואתא בעל חוב וקא תבע מיניה, ואמר ליה [הלווה למלוה] "זיל שקול מארעא" - אמרינן ליה: זיל זבין את ואייתי הב ליה' [22]?

אמר ליה: לא; אימא לי - גופא דעובדא היכי הוה?

אמר ליה: תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה [23]; - הוא [הלווה] עשה שלא כהוגן - לפיכך עשו בו שלא כהוגן! [עדיף ללווה לתת שדה לפי שומה למלוה, כי אם יאלץ למכור בלחץ בית דין – לא יקבל מלוא הערך, שהרי ידוע שהוא לחוץ!]

אמר ליה רב כהנא לרב פפא: לדידך, דאמרת [24] 'פריעת בעל חוב מצוה' [25] - אמר [הלווה] 'לא ניחא לי דאיעביד מצוה' – מאי?

אמר ליה: תנינא: 'במה דברים אמורים [26]? - במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו "עשה סוכה" - ואינו עושה; "לולב" - ואינו עושה


עמוד ב

מכין אותו [27] עד שתצא נפשו!'

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: "הרי זה גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום", והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים [28] – מהו?

אמר ליה: אינה מגורשת - מדרב ושמואל! דרב ושמואל, דאמרי תרוייהו [29]: 'והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים' [30], וצידי רשות הרבים [31] כרשות הרבים דמו [32]!

אדרבה! מגורשת, מדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'האומר לחבירו "משוך פרה זו, ולא תהיה קנויה לך עד לאחר שלשים יום" – קנה, ואפילו עומדת באגם!' מאי - לאו היינו 'אגם' והיינו 'צידי רשות הרבים'!?

לא: אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד.

איכא דאמרי:

אמר ליה: מגורשת מדרב נחמן, וצידי רשות הרבים כאגם דמי. אדרבה! אינה מגורשת, מדרב ושמואל! מאי - לאו היינו רשות הרבים והיינו צידי רשות הרבים!?

לא, רשות הרבים לחוד וצידי רשות הרבים לחוד.

משנה:  

המושיב את אשתו חנוונית [33] או שמינה אפוטרופיא [34] - הרי זה משביעה [35] כל זמן שירצה [ונראה לי שאפילו מינה אותה לנהל רק את נכסי מלוג שלה – גם כן משביע אותה, שמא עיכבה פירותיו].

רבי אליעזר אומר: אפילו על פילכה ועל עיסתה.

גמרא:

איבעיא להו: רבי אליעזר - על ידי גלגול קאמר? או לכתחלה קאמר? [36]?

תא שמע: 'אמרו לו לרבי אליעזר: 'אין אדם דר עם נחש בכפיפה [37]' אי אמרת בשלמא 'לכתחלה' - שפיר [38]! אלא אי אמרת 'על ידי גלגול' - מאי נפקא לה מינה [39]?

דאמרה ליה: "כיון דקדייקת בתראי כולי האי [40] - לא מצינא דאדור בהדך".

תא שמע: 'הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר [41] ומן השבועה [42], והושיבה חנוונית או שמינה אפוטרופיא - הרי זה משביעה כל זמן שירצה; לא הושיבה חנוונית ולא מינה אפוטרופיא - אינו יכול להשביעה. רבי אליעזר אומר: אע"פ שלא הושיבה חנוונית ולא מינה אפוטרופיא - הרי זה משביעה כל זמן שירצה, שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת בחיי בעלה על פילכה ועל עיסתה.

אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה!'

שמע מינה לכתחלה!

שמע מינה.

משנה:

כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך" - אין יכול להשביעה [43], אבל [44] משביע הוא את יורשיה [45] ואת הבאים ברשותה [46].

"נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך" - אינו יכול להשביעה לא היא ולא יורשיה ולא את הבאים ברשותה, אבל [47] - יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה [48].

"נדר ושבועה אין לי, ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי [49], עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך" - אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה;

הלכה [50] מקבר בעלה לבית אביה [51], או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא - אין היורשין משביעין אותה.

ואם נעשית אפוטרופיא - היורשין משביעין אותה על העתיד לבא [52] ואין משביעין אותה על מה שעבר [53].

גמרא:

שבועה מאי עבידתה [54]?

אמר רב יהודה אמר רב:

הערות[עריכה]

  1. ^ דאמרינן: אפילו יורש מוחל, ואמה של זו מכרה להן שטר חוב שהיה לה על בעלה
  2. ^ כקרוב של בעל דין או אוהבו הבא אצל דיינין ועורכו בראיות אחר זכות אוהבו או קרובו - כך למדתי עצה לזו להפסיד שכנגדה
  3. ^ כשאמר כן
  4. ^ כשנתחרט
  5. ^ לפי שלמדין הימנו, ויש שיעשו אף שלא לקרובים
  6. ^ הלוקח
  7. ^ ללוה ושוכרו בהן
  8. ^ לכתוב לו שטר חוב בשמו, קודם שיעשו קנוניא בין שניהם
  9. ^ המחייב את הגורם הפסד לחבירו
  10. ^ בהאי שטרא מן המוחלו
  11. ^ כל החוב שבתוכו
  12. ^ כלומר: אומר שלא מכר לו אלא הנייר, "והרי הוא בידך"
  13. ^ פלוגתייהו בבבא קמא בפרק בתרא (קטז,ב): ורבי מאיר אית ליה דינא דגרמי, כדתניא (שם דף ק,ב): 'נתייאש הימנה [מלבנות גדר בין שני סוגי גידולים שהם כלאים זה בזה] ולא גדרה - הרי זה קידש, וחייב באחריותו' - גבי כלאים, וקיימא לן כוותיה
  14. ^ שבא הדין לפני רב אשי וסיבבו [רפרם לרב אשי] והקיפו בראיות
  15. ^ מדינא דגרמי
  16. ^ כלומר: גיבוי גמור: כל ההפסד דקדק בו, כאשר ידקדק הלוקח קורה לצור בה צורות: שלוקח ישרה וחלקה
  17. ^ זה הלוה מעות, וזו סמכה על שיעבוד הקרקע, והיא לא נתנה כלום; ואם בשביל נכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה - הוא זכה בהן מיד, וְזוֹ צירפתן עם הכתובה על שיעבוד הקרקע [ונכסי המלוג הם שלה ממילא, ואינם נמנים בין נכסי הבעל כלל]
  18. ^ אין בה אלא כדי לאחד מהן
  19. ^ שלא תנעול דלת
  20. ^ ולא חיישינן לומר 'משום חינא'; ודוקא שהשטרות נכתבו ביום אחד, אבל אם קדמה זמן הכתובה - היא גובה.
  21. ^ לשון שאלה הוא: [וכי] אמת הוא ששמעתי, שאתם אומרים דבר זה [להלן] של תימה: דמטרחינן ליה ללוה למכרה? והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע
  22. ^ והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע [ועל מנת כן הוא הלוה!]
  23. ^ מעות היה לו לפרוע ואומר "של עובד כוכבים הם"
  24. ^ במסכת ערכין בפרק 'שום היתומין' (כב,ב)
  25. ^ מצוה עליו לפרוע חובו ולאמת דבריו דכתיב 'הין צדק' (ויקרא יט לו) שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק (בבא מציעא מט א)
  26. ^ דלוקה ארבעים עיין פירוש רש"י בחולין קלב,ב עוד שם קי,ב ד"ה כפתוהו רש"י מסכת חולין קי,ב ש"ד כפתוהו: על העמוד להלקותו כדתניא (כתובות דף פו.) בד"א דארבעים ותו לא? במצות לא תעשה שכבר נעשית העבירה אבל מצות עשה שלפניו ואינו רוצה לקיימה כגון אומרין לו עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו:
  27. ^ קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים
  28. ^ ועודנו שם לאחר שלשים
  29. ^ גבי מתניתין דקתני הקודם זכה
  30. ^ - אלמא רשות הרבים לא קני ליה לבעלים מידי אלא אם כן מגביהו!
  31. ^ סמוך לכתלים, שאין דרך בני אדם לעבור שם ולהתחכך בכותלים
  32. ^ הילכך לאחר שלשים - לאו ברשותה הוא דליהוי גירושין חיילי
  33. ^ למכור יינו ופירותיו בחנות
  34. ^ להכניס ולהוציא פירותיו ולשכור פועלים ולישא וליתן
  35. ^ שלא עיכבה בידה כלום
  36. ^ על ידי גלגול קאמר: דשמעיה לתנא קמא דאמר משביעה על האפטרופסות, ולא על פילכה ועיסתה ואפילו על ידי גלגול שבועת אפטרופסות, דכיון דשבועת אפטרופסות דרבנן - [דהא לא קטען ליה תובע טענת ברי, אלא "רצוני שתשבע לי" - לא מגלגלין על ידה] שבועה אחריתי, ואתא רבי אליעזר למימר: היכא דהושיבה חנונית - מיגו דמישתבעה אאפטרופסות - משתבעה נמי על ידי גלגול על פילכה ועיסתה, דמגלגלין מדרבנן? או לכתחלה קאמר - דאפילו לא מינה אפוטרופיא - משביעה על פלכה, שהרי אפוטרופסת היא
  37. ^ בתוך קופה אחת
  38. ^ דאמרה ליה "הואיל ומשבעת לי על פילכי - איני יכול לסבול קפדנותך"
  39. ^ הרי נתחייבת לו שבועה, ומה יקשה לה גלגול זה אם לא עיכבה כלום
  40. ^ אינך אוהב ומאמין אותי
  41. ^ שנודרת לו "יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם עיכבתי משלך כלום", כדאמר במסכת גיטין ("ד מ"ג; דף לד,ב): נמנעו מלהשביעה - התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה
  42. ^ שלא כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך"
  43. ^ בגמרא מפרש מהי שבועה פטרה
  44. ^ אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה
  45. ^ נשבעים שבועת יורשין המפורשת במסכת שבועות (דף מה,א) 'שבועה שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע'
  46. ^ אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעין אותו - נשבעין אף הן שבועת היורשין
  47. ^ אם נתאלמנה, והיא או יורשיה נפרעין מן היתומים
  48. ^ [היא או יורשיה או הבאים במקומה] צריכים שבועה, שהרי לא פטרן אלא ממנו, אם תגבה כתובתה בחייו
  49. ^ אם אמכור נכסי ואת באה ליפרע מלקוחות
  50. ^ זו שפטרה בעלה מן השבועה, והכי תני בהדיא בתוספתא דאהך שפטרה קאי
  51. ^ שלא נתעסקה שוב בנכסים
  52. ^ על עסק שלאחר מיתה [יכולים להשביע אותה] שלא עיכבה בידה כלום, דהשתא נכסים דיתמי נינהו, ולא מהניא בהו פטור דידיה
  53. ^ על עסק שבחיי בעלה
  54. ^ איזו שבועה סתם שאשה חייבת לבעלה או ליורשיו, דקתני דכי לא פטרה – משביעה, וכי פטרה - אין משביעה