ביאור:בבלי כתובות דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

על כתב ידן הם מעידים [1]; לדברי חכמים: על מנה שבשטר הם מעידים [2].

פשיטא!?

מהו דתימא לרבי?

ספוקי מספקא ליה אי על כתב ידם הם מעידים [3] או על מנה שבשטר הם מעידים [4], ונפקא מינה [5] היכא דמית חד מינייהו [6] לבעי [7] שנים מן השוק להעיד עליו [8], דאם כן - קנפיק נכי ריבעא [9] דממונא אפומא דחד סהדא [10], [11] והכא לחומרא והכא לחומרא [12] - קא משמע לן דרבי מיפשט פשיטא ליה [13], בין לקולא [14], בין לחומרא, דאמר רב יהודה אמר רב: שנים החתומין על השטר, ומת אחד מהן - צריכין שנים מן השוק להעיד עליו בזו [15].

רבי לקולא ורבנן לחומרא!

ואי ליכא תרי [16] אלא חד [17] – מאי [18]?

אמר אביי: לכתוב [19] חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא [20] ומחזקי ליה בי דינא [21] <וחזו ליה> ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה, ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך; ודוקא אחספא, אבל אמגלתא לא - דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עילויה מאי דבעי [22], ותנן 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין [23]'.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כדברי חכמים.

פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים!?

מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו - קא משמע לן.

סימן נח נד חד:

אמר ליה רב חננא בר חייא לרב יהודה, ואמרי לה רב הונא בר יהודה לרב יהודה, ואמרי לה רב חייא בר יהודה לרב יהודה: ומי אמר שמואל הכי? והא ההוא שטרא דנפיק מבי דינא דמר שמואל [24] והוה כתיב ביה [25]: 'מדאתא רב ענן בר חייא, ואסהיד אחתימות ידיה, ואדחד דעמיה - ומנו רב חנן בר רבה; ומדאתא רב חנן בר רבה ואסהיד אחתימות ידיה, ואדחד דעמיה - ומנו רב ענן בר חייא - אשרנוהי וקימנוהי כדחזי' [26]!

אמר ליה: ההוא - שטרא דיתמי הוה [27], וחש שמואל לבית דין טועין, וסבר שמואל דלמא איכא דסבירא ליה [28] הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובהא אפילו מחביריו; סבר: אעביד רווחא כי היכי דלא מפסדי יתמי [29].

אמר רב יהודה אמר שמואל: עד ודיין [30] מצטרפין [31].

תוספות ד"ה עד ודיין מצטרפין - משמע דאפילו בשטר מקויים חיישינן שמא זייף לחתימת הדיינין, וכן משמע בירושלמי דגיטין ובפרק 'בן סורר'

והא דתניא בתוספתא דשביעית פרוזבול המקושר: ר' יהודה אומר: עדים חותמין מבחוץ והדיינים מבפנים; אמרו לו: אין מעשה בית דין צריך קיום, היינו דווקא בפרוזבול משום דנאמן אדם לומר "פרוזבול היה לי ואבד"; ואפילו למאן דאמר אינו נאמן - מודה הוא דלא בעי קיום.

אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא!

אמר רבא: מאי מעליותא? מאי דקא מסהיד סהדא - לא קא מסהיד דיינא, ומאי דקא מסהיד דיינא - לא קא מסהיד סהדא [32]!?

אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר: לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל [33].


עמוד ב

איקלע רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא למזבן שומשמי, ואמר: הכי אמר שמואל: עד ודיין מצטרפין.

אמר אמימר: כמה מעליא הא שמעתא!

אמר ליה רב אשי לאמימר: משום דקלסה אבוה דאמך [34] - את נמי מקלסת לה? כבר פרכה רבא! [35]

אמר רב ספרא אמר רבי אבא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב הונא, ואמרי ליה אמר רב הונא אמר רב: שלשה שישבו [36] לקיים את השטר [37], [38] שנים מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר: עד שלא חתמו [39] מעידין בפניו [40] וחותם [41]; משחתמו - אין מעידין בפניו וחותם [42].

ומי כתבינן [43]? והאמר רב פפי משמיה דרבא: 'האי אשרתא [44] דדייני דניכתב מקמיה דניחוו סהדי אחתימת ידייהו [45] – פסולה, דמתחזי כשקרא' - הכא נמי מתחזי כשקרא!

אלא אימא 'עד שלא כתבו מעידין בפניו וחותם; משכתבו - אין מעידין בפניו וחותם'.

שמע מינה תלת:

1. שמע מינה: עד נעשה דיין [46],

2. ושמע מינה: דיינין המכירין חתימות ידי עדים אינן צריכין להעיד בפניהם,

3. ושמע מינה: דיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד [47].

מתקיף לה רב אשי: בשלמא 'עד נעשה דיין' - שמעינן מינה; אלא 'דיינין המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם'? דלמא לעולם אימא לך 'צריכין [48]', ושאני הכא: דקא מקיימא הגדה בחד [49];

ו'דיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד'? דלמא לעולם אימא לך 'אין צריכין', ושאני הכא דלא קא מקיימא הגדה כלל [50]!?

יתיב רבי אבא וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה דיין.

איתיביה רב ספרא לרבי אבא [ראש השנה פ"ג מ"א; דף כה,ב]: ראוהו שלשה [51] והן בית דין [52] - יעמדו שנים [53] ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו "מקודש החדש, מקודש" [54]; שאין היחיד נאמן [55] על ידי עצמו - ואי סלקא דעתך דעד נעשה דיין - למה לי כולי האי? ליתבו בדוכתייהו [56] וליקדשי!?

אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק לרב הונא, ורב הונא לחייא בר רב, וחייא בר רב לרב, ואמר להו: הנח לעדות החדש דאורייתא, וקיום שטרות דרבנן.

תוספות הנח לעדות החדש דאורייתא - ובדאורייתא אין עד נעשה דיין וטעמא דאין עד נעשה דיין משום דבעינן שיעידו לפני הדיינין כמו שמפרש רשב"ם דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין

וי"מ משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינין עדות שאין אתה יכול להזימה היא: שלא יקבלו הזמה על עצמן.

ומיהו לפי טעם זה אם העדים קרובים לדיינין אינם יכולים להעיד דלא יקבלו הזמה עליהם! אלא כיון דבני הזמה נינהו בב"ד אחר עדות שאתה יכול להזימה קרינא בהו - ה"נ יהיה הדיין נעשה עד

ודוקא בעד המעיד אמרינן דאין עד נעשה דיין, דשייכי הני טעמי, אבל עד שאינו צריך להעיד, כגון שיש אחרים שיעידו או כגון שראוהו ביום שאינו צריך להעיד דלא תהא שמיעה גדולה מראייה - נעשה דיין, ודווקא בדיני ממונות, אבל בדיני נפשות אפילו עד שאין צריך להעיד אין נעשה דיין לרבי עקיבא, דאמר במסכת מכות [57] אפילו הן מאה כולן עדים, וטעמא מפרש בפרק 'ראוהו בית דין' [58] משום דכתיב והצילו העדה, והנך כיון דחזו דקטל - תו לא חזי ליה זכותא; ודווקא בדאורייתא אבל בדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין.

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: שלשה שישבו לקיים את השטר, וקרא ערער על אחד מהן [59]: עד שלא חתמו [60] - מעידין עליו [61], וחותם; משחתמו [62] - אין מעידין עליו וחותם.

ערער דמאי? אי ערער דגזלנותא -

הערות[עריכה]

  1. ^ על כתב ידן הן באין להעיד כשמקיימין השטר בבית דין, לפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב
  2. ^ "אנחנו ראינו המלוה וחתמנו"; הלכך בתרי סגי ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחבריה
  3. ^ אנו נזקקין שיעידו
  4. ^ ומשום שמא על כתב ידן הן מעידין - מצריך תרי לכל כתב וכתב, ומיפשט מיהא לא פשיטא ליה
  5. ^ בין ספק לודאי - לשנים החתומים על השטר
  6. ^ ומת אחד מהן
  7. ^ צריך
  8. ^ ואין זה כשר להעיד על כתב ידו ועל של חבירו, ולצרף אחד עמו שיעיד על שתיהן - דדלמא על מנה שבשטר הן מעידין
  9. ^ חסר ריבעא
  10. ^ וכי אומר "זה כתב ידי" - נפיק פלגא דממונא אפומיה, וזה שמעיד עמו על חתימתו לא מעלה ולא מוריד, דאינו צריך לו, וכי הדר מצטרף עם ההוא מן השוק להעיד על חתימת המת - הדר נפיק ריבעא דממונא אפומיה - אשתכח דכולא ממונא נכי ריבעא נפיק אפומיה, ואנן על פי שנים עדים בעינן: חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה, הלכך ניבעי תרי
  11. ^ דכיון דספיקא היא
  12. ^ היכא דשניהם קיימים - אזלינן לחומרא, ואמרינן 'על כתב ידן הן מעידין', ובעינן תרין על כל כתב וכתב; והיכא דמית חד מנייהו בעינן תרין מן השוק שיעיד האחד על כתב יד המת ואחד מהן יעיד על כתב יד המת והחי; דאי הוה פשיטא לן ד'על כתב ידן מעידין' - הוי סגי בחד מן השוק שיעיד על שתי החתימות, והחי יעיד גם הוא על שתיהם, ולא נפיק כולא ממונא נכי ריבעא אפומא דחד, דאיהו נמי צריך לאותו מן השוק שיעיד על חתימתו; אבל השתא דמספקא לן - דלמא על מנה שבשטר הן מעידין, ועל כתב ידו הוא נאמן ואין צריך לצירוף, ועוד אנו צריכים לו שיעיד על חותם המת - נפקי תלתא ריבעי אפומיה אי ליכא תרין מן השוק שלא יהא זה צריך להעיד על המת
  13. ^ וסגי בחד מן השוק, ושניהם יעידו על שתיהן
  14. ^ כי הכא דאילו לרבנן בעי שנים מן השוק שיעידו על של מת וזה לבדו יעיד על חתימתו
  15. ^ לדברי חכמים
  16. ^ שיכירו כתב המת
  17. ^ וזה החי נמי מכירה
  18. ^ ניעביד
  19. ^ זה שנשאר בחיים
  20. ^ ויטלוה הדיינים ויקיפוה אצל חתימתו שבשטר
  21. ^ ההיא דשטרא מהך דאחספא
  22. ^ למעלה מן החתימה יכתוב שזה החתום לוה ממנו מנה וכותב כך "אני פלוני החתום למטה לויתי מנה מפלוני"
  23. ^ וממשעבדי לא, דלית ליה קלא לדבר שאינו עשוי בעדים
  24. ^ שקיימוהו בבית דינו
  25. ^ וכך נמצא כתוב בהנפק שכתבו הדיינים בו
  26. ^ אלמא כרבי סבירא ליה שצריך לומר "זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי"
  27. ^ שהוצרך לעיין בתקנתם
  28. ^ בעלמא
  29. ^ שאם לא כתב בו אלא 'פלוני העיד על כתב ידו ופלוני על כתב ידו' - שמא כשיוציאו היתומים שטר זה בבית דין לגבות, יהא אותו בית דין טועה לומר שהלכה כרבי ויאמרו שאין זה קיום
  30. ^ שטר שכתוב בו הנפק וחתמו הדיינין על הנפק שלו, ולאחר זמן כשהוציאו המלוה לגבות - ערער הלוה לומר "מזוייף הוא", ובא אחד מעדי השטר והעיד על כתב ידו ואחד מן הדיינים העיד על כתב ידו
  31. ^ להכשירו
  32. ^ עדי השטר מעידין על מנה שבשטר, כרבנן, והדיינין מעידין בפנינו נתקיים
  33. ^ רב יהודה - אחוה דרמי בר יחזקאל הוה
  34. ^ רמי בר חמא
  35. ^ 'איקלע רבנאי למיזבן שומשמי' גרסינן, ולא גרסינן 'דאיקלע' ולא גרסינן 'לגבן' ולאו 'רמי אמרה' [כל הגירסא שדוחה רש"י קושר את הדיבור "איקלע רבנאי וכו'" אל הדברים לעיל] דאי אפשר לומר כן: שאמר רמי עדות זו על אמימר ורב אשי, שהרי רב אשי כמה דורות היה אחריו! דאמרינן בקדושין (עב,ב) יום שמת רב יהודה נולד רבא יום שמת רבא נולד רב אשי.
  36. ^ בבית דין
  37. ^ ובלא העדאת עדים שיעידו על כתב ידן
  38. ^ לפי שהדיינין עצמן מכירין אותה
  39. ^ השנים על ההנפק
  40. ^ לפני השלישי שזהו כתב ידן של חתומים
  41. ^ עמהם על מה שכותבין: 'אשרנוהי וקיימנוהי לשטרא דנן במותב תלתא דאשתמודענא [שבו נוכחנו לדעת] דחתימת ידא דסהדי היא'
  42. ^ דחתימה קמייתא בשקרא הוה, דלאו תלתא הוו דידעי
  43. ^ לאשרתא דידיה? בתמיה: וכי קודם שנתקיים לפני שלשתן יכתבו 'במותב תלתא הוינא ואשתמודענא כו'
  44. ^ לשון חוזק שמחזקים [את השטר] וכותבין אשרנוהי
  45. ^ עד שלא העידו העדים על כתב ידם כתבו הדיינין 'במותב תלתא הוינא ונפיק שטרא דנן קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני אחתימת ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי'
  46. ^ שהרי השנים העידו על החתימות
  47. ^ שאם העידו בפני השנים - אין השלישי יכול לחתום, דהא הכא הוצרכו השנים להעיד בפני השלישי
  48. ^ להעיד, שאין עדות אלא על ידי הגדת עדות
  49. ^ בפני היחיד שאינו מכיר
  50. ^ אי לא הוו מסהדי באפיה
  51. ^ בעדות החדש קאי
  52. ^ מסנהדרין המקדשין את החדש
  53. ^ להיות עדים
  54. ^ והתם פרכינן 'לא תהא שמיעה גדולה מראיה?' ומוקמינן לה כשראוהו בלילה; לפיכך אם לא יעידו לבקר - על מה יאמרו "מקודש"?
  55. ^ לקדש החדש ביחידי
  56. ^ אחר שהעידו בפניו
  57. ^ דף ו. ושם
  58. ^ ר"ה דף כו. ושם
  59. ^ שהוא פסול
  60. ^ השני דיינים על האשרתא
  61. ^ על זה שהוא כשר
  62. ^ הוו להו נוגעין בעדות, שגנאי להם שישבו עם פסול בדין