ביאור:בבלי כתובות דף עא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מעשה דבית חורון ^[1].

רבי יהודה אומר: בישראל חדש אחד [יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובכהן - שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה]:

היינו תנא קמא ^[2]?

אמר אביי: כהנת אתא לאשמועינן.

רבא אמר: חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו.

אמר רב: לא שנו אלא במפרש ^[3] אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה.

ושמואל אמר: אפילו בסתם לא יוציא שמא ימצא פתח לנדרו.

והא איפלגו ביה חדא זימנא, דתנן [כתובות פ"ה מ"ו]: המדיר את אשתו מתשמיש המטה: בית שמאי אומרים: שתי שבתות, ובית הלל אומרים: שבת אחת, ואמר רב: מחלוקת במפרש, אבל בסתם - יוציא לאלתר ויתן כתובה, ושמואל אמר: אפילו בסתם - נמי לא יוציא, שמא ימצא פתח לנדרו [ומדוע לימדו פעמיים מחלוקתם זו]?

צריכא, דאי איתמר בההיא [מדיר מתשמיש] - בההיא קאמר רב, משום דלא אפשר בפרנס, אבל בהא דאפשר בפרנס - אימא מודה ליה לשמואל; ואי אתמר בהא [מזונות] - בהא קאמר שמואל, משום דאפשר בפרנס אבל בההיא אימא מודה ליה לרב – צריכא.

^[4]

תנן [כתובות פ"ז מ"ב]: 'המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות - יוציא ויתן כתובה ^[5]'; בשלמא לרב - כאן בסתם כאן במפרש, אלא לשמואל קשיא?

הכא במאי עסקינן? - כגון שנדרה היא וקיים לה איהו ^[6], וקסבר רבי מאיר: הוא נותן אצבע בין שיניה ^[7].

וסבר רבי מאיר 'הוא נותן אצבע בין שיניה'? והתניא [תוספתא נזיר פ"ג ה"יב [ליברמן]]: 'האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה, ולא הפר לה - רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל ^[8] להפר – יפר; ואם ^[9]אמר "אי אפשי באשה נדרנית" - תצא שלא בכתובה [בתוספתא: יוציא ויתן כתובה];

[תוספתא נזיר פ"ג הי"ג [ליברמן]] רבי יוסי ורבי אלעזר [בתוספתא: ורבי שמעון] אומרים: הוא נותן [בתוספתא: היא נתנה] אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר – יפר, ואם אמר "אי אפשי באשה נדרנית" - יוציא ויתן כתובה!?

איפוך: רבי מאיר ורבי יהודה אומרים 'הוא נותן', רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה'.

וסבר רבי יוסי 'היא נתנה'? והתנן [כתובות פ"ז מ"ג]: 'רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה ^[10].

אימא: רבי מאיר ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן', רבי יהודה ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה'.

וסבר רבי יהודה 'היא נתנה'? והתנן: רבי יהודה אומר: בישראל יום אחד יקיים ^[11]?

אימא: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן', ורבי אלעזר אומר 'היא נתנה'; ואם תמצא לומר זוגי זוגי קתני – אימא: רבי מאיר ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה', רבי יהודה ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן'; והא סתמא [שאמר 'הוא נתן’] - דלא כרבי מאיר.

וסבר רבי יוסי 'בעניות שלא נתן קצבה' - אלמא בעל מצי מיפר ^[12]? ורמינהו [נדרים פ"יא מ"א]: אלו דברים שהבעל מיפר: דברים שיש בהן עינוי נפש: "אם ארחץ אם לא ארחץ" ^[13] "אם אתקשט" ^[14] "אם לא אתקשט" ^[15]; אמר רבי יוסי: אין אלו 'נדרי עינוי נפש ^[16]; ואלו הן נדרי עינוי נפש: שלא אוכל בשר, ושלא אשתה יין, ושלא אתקשט

עמוד ב

בבגדי צבעונין ^[17]' [ולפי רבי יוסי – מנין זכות הבעל להפר נדרים בענין קישוטים]?

הכא במאי עסקינן? - בדברים שבינו לבינה ^[18].

הניחא למאן דאמר 'דברים שבינו לבינה - הבעל מיפר', אלא למאן דאמר 'אין הבעל מיפר' - מאי איכא למימר? דאתמר: דברים שבינו לבינה - רב הונא אמר 'הבעל מיפר'; רב אדא בר אהבה אמר 'אין הבעל מיפר, שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר ^[19]' ^[20] [היות והוא רגיל אליה אין שערותיה מפריעים עד כדי כך שבגללם יוכל להפר נדרה שלא תשתמש בסם המשיר שיער];

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש המטה ^[21], דאמרה "יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט" [ונדר כזה בודאי רשאי הבעל להפר], כדאמר רב כהנא, דאמר רב כהנא: "הנאת תשמישי עליך" - כופה ומשמשתו ^[22] [שהיא משועבדת לו בזה]; [אך אם אמרה] "הנאת תשמישך עלי" – יפר ^[23] [כי הנדר קיים, שהרי אינה חייבת ליהנות], לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו [לפי שהנדר קיים – יש לה איסור בהנאה זו].

ולא תתקשט ולא תאסר ^[24]?

אם כן קרו לה 'מנוולת' ^[25].

^[26] ותתקשט ותאסר, ^[27] אי לבית שמאי שתי שבתות, אי לבית הלל שבת אחת?

הני מילי ^[28] - היכא דאדרה איהו, דסברה: מירתח רתח עילואי, והשתא מותיב דעתיה, אבל הכא - דנדרה איהי, ושתיק לה ^[29] – ^[30] סברה: מדאישתק - מיסנא הוא דסני לי.

רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה:

וכמה 'קצבה'? ^[31]

אמר רב יהודה אמר שמואל: י"ב חדש.

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשר שנים.

רב חסדא אמר אבימי: רגל, שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל.

ובעשירות שלשים יום:

מאי שנא שלשים יום?

אמר אביי: שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה ^[32] שלשים יום.

משנה:

המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה:

בזמן שהוא עמה בעיר - חודש אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובזמן שהוא בעיר אחרת ^[33] - רגל אחד ^[34] יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה ^[35].

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה - יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה ^[36]; ואם היה טוען משום דבר אחר ^[37] – רשאי.

אמר לה: "על מנת שתאמרי לפלוני ^[38] מה שאמרת לי" או "מה שאמרתי לך", או שתהא ממלאה ומערה לאשפה ^[39] - יוציא ויתן כתובה.

גמרא:

הא גופא קשיא: אמרת רגל אחד יקיים - הא שנים יוציא ויתן כתובה; אימא סיפא: שלשה יוציא ויתן כתובה - הא שנים יקיים!?

אמר אביי: סיפא ^[40] אתאן לכהנת, ורבי יהודה היא.

רבה בר עולא אמר: לא קשיא, כאן ברדופה ^[41], כאן בשאינה רדופה ^[42].

^[43] (שיר השירים ח י: אני חומה ושדי כמגדלות) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - אמר רבי יוחנן: ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה.

(הושע ב יח) והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ^[44] ולא תקראי לי עוד בעלי - אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה ^[45], ולא ככלה בבית אביה.

המדיר את אשתו [שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה - יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה]:

בשלמא [שאסר עליה ללכת] לבית המשתה -

הערות[עריכה]

^ בנדרים בפרק 'השותפין'
^ דאיהו נמי שלשים יום קאמר
^ שפירש 'שלשים יום' - הוא דלא כפינן ליה להוציא, אלא יעמיד פרנס
^ משום דאיכא צערא דתרווייהו. לא גרסינן
^ לאלתר
^ ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק - לא תבקש פתח לנדרה; אבל היכא דאדרה איהו, כגון מליהנות לו - ימתין שמא ימצא פתח לנדרו
^ שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה, לפיכך יתן כתובה, וסתם מתניתין - רבי מאיר היא
^ מתחילה
^ לא רצה וקיים לה ו
^ יוציא ויתן כתובה, אלמא הוא נותן, דהא ב'נדרה היא וקיים הוא' אוקימתא למתניתין
^ גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא, וקאמר רבי יהודה: יום אחד יקיים, יתר מיכן יוציא ויתן כתובה
^ נדרי קישוט, מדקניס ליה כתובה על שקיימו
^ בנדרים מפרש לה דאמרה: "תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ"', ו"שבועה שלא ארחץ"; וכן
^ תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני
^ שבועה שלא אתקשט
^ ואין הבעל מיפר, ד'לענות נפש' כתיב
^ גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו
^ סם המשיר את השער
^ בעפר חור שהוא גדל שם; כלומר: בדבר שהוא רגיל בו - בקי הוא להשמר שאינו מזיקו
^ פיר: כמו 'פירא דכוורי' (לקמן עט,א): גומא
^ ומשום הכי מצי מיפר: דדלמא מתקשטת ומיתסרא הנאת תשמישו עליה
^ שאינה יכולה לאסור עצמה עליו
^ אבל יכולה לאוסרו עליה שתהא היא מודרת, ולא הוא, כגון הנאת תשמישו עליה, דצריך הוא להפר
^ לרבי יוסי: כיון דאמר 'אין אלו נדרי עינוי נפש' - היאך יכול להפר? ואי משום דתלינהו בתשמיש - לא תתקשט ולא תיאסר
^ וכי [וכאשר] מבזו [יבזו אותה] – מקשטא [תתקשט], אישתכח [ונמצא] דנדר זה אוסרה עליו; לפיכך יכול להפר משום דברים שבינו לבינה
^ אמאי יוציא לאלתר ויתן כתובה?
^ והות ליה כמדיר את אשתו מתשמיש המטה, ותנן בפרק 'אף על פי':
^ שיש לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו
^ ולא היפר
^ אינה יכולה לגור אצלו כלל ואפילו עד שתאסר על ידי קישוט
^ כלומר: אם נתן קצבה - עד כמה לא כייפינן ליה להוציא?
^ שנתקשטה לפני הנדר
^ [גירסת רש"י:] כשהן בעיר אחרת: דרך בתם ללכת אצלם ברגלים
^ מציא מוקמא אנפשה
^ שלשה לא מציא מוקמא; ובגמרא פריך: הא שנים מאי
^ בגמרא מפרש
^ בגמרא מפרש
^ בגמרא מפרש
^ בגמרא מפרש
^ דקתני 'שלשה יוציא', הא שנים יקיים
^ לילך לבית אביה תמיד: שנים יוציא
^ שנים יקיים
^ 'דכתיב' לא גרסינן'
^ לשון אישות ונישואין
^ שכבר ניסת וגס לבה בבעלה ואינה בושה הימנו

[1] בנדרים בפרק 'השותפין'

[2] דאיהו נמי שלשים יום קאמר

[3] שפירש 'שלשים יום' - הוא דלא כפינן ליה להוציא, אלא יעמיד פרנס

[4] משום דאיכא צערא דתרווייהו. לא גרסינן

[5] לאלתר

[6] ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק - לא תבקש פתח לנדרה; אבל היכא דאדרה איהו, כגון מליהנות לו - ימתין שמא ימצא פתח לנדרו

[7] שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה, לפיכך יתן כתובה, וסתם מתניתין - רבי מאיר היא

[8] מתחילה

[9] לא רצה וקיים לה ו

[10] יוציא ויתן כתובה, אלמא הוא נותן, דהא ב'נדרה היא וקיים הוא' אוקימתא למתניתין

[11] גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא, וקאמר רבי יהודה: יום אחד יקיים, יתר מיכן יוציא ויתן כתובה

[12] נדרי קישוט, מדקניס ליה כתובה על שקיימו

[13] בנדרים מפרש לה דאמרה: "תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ"', ו"שבועה שלא ארחץ"; וכן

[14] תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני

[15] שבועה שלא אתקשט

[16] ואין הבעל מיפר, ד'לענות נפש' כתיב

[17] גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו

[18] סם המשיר את השער

[19] בעפר חור שהוא גדל שם; כלומר: בדבר שהוא רגיל בו - בקי הוא להשמר שאינו מזיקו

[20] פיר: כמו 'פירא דכוורי' (לקמן עט,א): גומא

[21] ומשום הכי מצי מיפר: דדלמא מתקשטת ומיתסרא הנאת תשמישו עליה

[22] שאינה יכולה לאסור עצמה עליו

[23] אבל יכולה לאוסרו עליה שתהא היא מודרת, ולא הוא, כגון הנאת תשמישו עליה, דצריך הוא להפר

[24] לרבי יוסי: כיון דאמר 'אין אלו נדרי עינוי נפש' - היאך יכול להפר? ואי משום דתלינהו בתשמיש - לא תתקשט ולא תיאסר

[25] וכי [וכאשר] מבזו [יבזו אותה] – מקשטא [תתקשט], אישתכח [ונמצא] דנדר זה אוסרה עליו; לפיכך יכול להפר משום דברים שבינו לבינה

[26] אמאי יוציא לאלתר ויתן כתובה?

[27] והות ליה כמדיר את אשתו מתשמיש המטה, ותנן בפרק 'אף על פי':

[28] שיש לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו

[29] ולא היפר

[30] אינה יכולה לגור אצלו כלל ואפילו עד שתאסר על ידי קישוט

[31] כלומר: אם נתן קצבה - עד כמה לא כייפינן ליה להוציא?

[32] שנתקשטה לפני הנדר

[33] [גירסת רש"י:] כשהן בעיר אחרת: דרך בתם ללכת אצלם ברגלים

[34] מציא מוקמא אנפשה

[35] שלשה לא מציא מוקמא; ובגמרא פריך: הא שנים מאי

[36] בגמרא מפרש

[37] בגמרא מפרש

[38] בגמרא מפרש

[39] בגמרא מפרש

[40] דקתני 'שלשה יוציא', הא שנים יקיים

[41] לילך לבית אביה תמיד: שנים יוציא

[42] שנים יקיים

[43] 'דכתיב' לא גרסינן'

[44] לשון אישות ונישואין

[45] שכבר ניסת וגס לבה בבעלה ואינה בושה הימנו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]