ביאור:בבלי כתובות דף עא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מעשה דבית חורון [1].

רבי יהודה אומר: בישראל חדש אחד [יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובכהן - שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה]:

היינו תנא קמא [2]?

אמר אביי: כהנת אתא לאשמועינן.

רבא אמר: חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו.

אמר רב: לא שנו אלא במפרש [3] אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה.

ושמואל אמר: אפילו בסתם לא יוציא שמא ימצא פתח לנדרו.

והא איפלגו ביה חדא זימנא, דתנן [כתובות פ"ה מ"ו]: המדיר את אשתו מתשמיש המטה: בית שמאי אומרים: שתי שבתות, ובית הלל אומרים: שבת אחת, ואמר רב: מחלוקת במפרש, אבל בסתם - יוציא לאלתר ויתן כתובה, ושמואל אמר: אפילו בסתם - נמי לא יוציא, שמא ימצא פתח לנדרו [ומדוע לימדו פעמיים מחלוקתם זו]?

צריכא, דאי איתמר בההיא [מדיר מתשמיש] - בההיא קאמר רב, משום דלא אפשר בפרנס, אבל בהא דאפשר בפרנס - אימא מודה ליה לשמואל; ואי אתמר בהא [מזונות] - בהא קאמר שמואל, משום דאפשר בפרנס אבל בההיא אימא מודה ליה לרב – צריכא.

[4]

תנן [כתובות פ"ז מ"ב]: 'המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות - יוציא ויתן כתובה [5]'; בשלמא לרב - כאן בסתם כאן במפרש, אלא לשמואל קשיא?

הכא במאי עסקינן? - כגון שנדרה היא וקיים לה איהו [6], וקסבר רבי מאיר: הוא נותן אצבע בין שיניה [7].

וסבר רבי מאיר 'הוא נותן אצבע בין שיניה'? והתניא [תוספתא נזיר פ"ג ה"יב [ליברמן]]: 'האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה, ולא הפר לה - רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל [8] להפר – יפר; ואם [9]אמר "אי אפשי באשה נדרנית" - תצא שלא בכתובה [בתוספתא: יוציא ויתן כתובה];

[תוספתא נזיר פ"ג הי"ג [ליברמן]] רבי יוסי ורבי אלעזר [בתוספתא: ורבי שמעון] אומרים: הוא נותן [בתוספתא: היא נתנה] אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר – יפר, ואם אמר "אי אפשי באשה נדרנית" - יוציא ויתן כתובה!?

איפוך: רבי מאיר ורבי יהודה אומרים 'הוא נותן', רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה'.

וסבר רבי יוסי 'היא נתנה'? והתנן [כתובות פ"ז מ"ג]: 'רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה [10].

אימא: רבי מאיר ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן', רבי יהודה ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה'.

וסבר רבי יהודה 'היא נתנה'? והתנן: רבי יהודה אומר: בישראל יום אחד יקיים [11]?

אימא: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן', ורבי אלעזר אומר 'היא נתנה'; ואם תמצא לומר זוגי זוגי קתני – אימא: רבי מאיר ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה', רבי יהודה ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן'; והא סתמא [שאמר 'הוא נתן’] - דלא כרבי מאיר.

וסבר רבי יוסי 'בעניות שלא נתן קצבה' - אלמא בעל מצי מיפר [12]? ורמינהו [נדרים פ"יא מ"א]: אלו דברים שהבעל מיפר: דברים שיש בהן עינוי נפש: "אם ארחץ אם לא ארחץ" [13] "אם אתקשט" [14] "אם לא אתקשט" [15]; אמר רבי יוסי: אין אלו 'נדרי עינוי נפש [16]; ואלו הן נדרי עינוי נפש: שלא אוכל בשר, ושלא אשתה יין, ושלא אתקשט


עמוד ב

בבגדי צבעונין [17]' [ולפי רבי יוסי – מנין זכות הבעל להפר נדרים בענין קישוטים]?

הכא במאי עסקינן? - בדברים שבינו לבינה [18].

הניחא למאן דאמר 'דברים שבינו לבינה - הבעל מיפר', אלא למאן דאמר 'אין הבעל מיפר' - מאי איכא למימר? דאתמר: דברים שבינו לבינה - רב הונא אמר 'הבעל מיפר'; רב אדא בר אהבה אמר 'אין הבעל מיפר, שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר [19]' [20] [היות והוא רגיל אליה אין שערותיה מפריעים עד כדי כך שבגללם יוכל להפר נדרה שלא תשתמש בסם המשיר שיער];

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש המטה [21], דאמרה "יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט" [ונדר כזה בודאי רשאי הבעל להפר], כדאמר רב כהנא, דאמר רב כהנא: "הנאת תשמישי עליך" - כופה ומשמשתו [22] [שהיא משועבדת לו בזה]; [אך אם אמרה] "הנאת תשמישך עלי" – יפר [23] [כי הנדר קיים, שהרי אינה חייבת ליהנות], לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו [לפי שהנדר קיים – יש לה איסור בהנאה זו].

ולא תתקשט ולא תאסר [24]?

אם כן קרו לה 'מנוולת' [25].

[26] ותתקשט ותאסר, [27] אי לבית שמאי שתי שבתות, אי לבית הלל שבת אחת?

הני מילי [28] - היכא דאדרה איהו, דסברה: מירתח רתח עילואי, והשתא מותיב דעתיה, אבל הכא - דנדרה איהי, ושתיק לה [29][30] סברה: מדאישתק - מיסנא הוא דסני לי.

רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה:

וכמה 'קצבה'? [31]

אמר רב יהודה אמר שמואל: י"ב חדש.

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשר שנים.

רב חסדא אמר אבימי: רגל, שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל.

ובעשירות שלשים יום:

מאי שנא שלשים יום?

אמר אביי: שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה [32] שלשים יום.

משנה:

המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה:

בזמן שהוא עמה בעיר - חודש אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובזמן שהוא בעיר אחרת [33] - רגל אחד [34] יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה [35].

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה - יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה [36]; ואם היה טוען משום דבר אחר [37] – רשאי.

אמר לה: "על מנת שתאמרי לפלוני [38] מה שאמרת לי" או "מה שאמרתי לך", או שתהא ממלאה ומערה לאשפה [39] - יוציא ויתן כתובה.

גמרא:

הא גופא קשיא: אמרת רגל אחד יקיים - הא שנים יוציא ויתן כתובה; אימא סיפא: שלשה יוציא ויתן כתובה - הא שנים יקיים!?

אמר אביי: סיפא [40] אתאן לכהנת, ורבי יהודה היא.

רבה בר עולא אמר: לא קשיא, כאן ברדופה [41], כאן בשאינה רדופה [42].

[43] (שיר השירים ח י: אני חומה ושדי כמגדלות) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - אמר רבי יוחנן: ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה.

(הושע ב יח) והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי [44] ולא תקראי לי עוד בעלי - אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה [45], ולא ככלה בבית אביה.

המדיר את אשתו [שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה - יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה]:

בשלמא [שאסר עליה ללכת] לבית המשתה -

הערות[עריכה]

  1. ^ בנדרים בפרק 'השותפין'
  2. ^ דאיהו נמי שלשים יום קאמר
  3. ^ שפירש 'שלשים יום' - הוא דלא כפינן ליה להוציא, אלא יעמיד פרנס
  4. ^ משום דאיכא צערא דתרווייהו. לא גרסינן
  5. ^ לאלתר
  6. ^ ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק - לא תבקש פתח לנדרה; אבל היכא דאדרה איהו, כגון מליהנות לו - ימתין שמא ימצא פתח לנדרו
  7. ^ שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה, לפיכך יתן כתובה, וסתם מתניתין - רבי מאיר היא
  8. ^ מתחילה
  9. ^ לא רצה וקיים לה ו
  10. ^ יוציא ויתן כתובה, אלמא הוא נותן, דהא ב'נדרה היא וקיים הוא' אוקימתא למתניתין
  11. ^ גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא, וקאמר רבי יהודה: יום אחד יקיים, יתר מיכן יוציא ויתן כתובה
  12. ^ נדרי קישוט, מדקניס ליה כתובה על שקיימו
  13. ^ בנדרים מפרש לה דאמרה: "תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ"', ו"שבועה שלא ארחץ"; וכן
  14. ^ תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני
  15. ^ שבועה שלא אתקשט
  16. ^ ואין הבעל מיפר, ד'לענות נפש' כתיב
  17. ^ גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו
  18. ^ סם המשיר את השער
  19. ^ בעפר חור שהוא גדל שם; כלומר: בדבר שהוא רגיל בו - בקי הוא להשמר שאינו מזיקו
  20. ^ פיר: כמו 'פירא דכוורי' (לקמן עט,א): גומא
  21. ^ ומשום הכי מצי מיפר: דדלמא מתקשטת ומיתסרא הנאת תשמישו עליה
  22. ^ שאינה יכולה לאסור עצמה עליו
  23. ^ אבל יכולה לאוסרו עליה שתהא היא מודרת, ולא הוא, כגון הנאת תשמישו עליה, דצריך הוא להפר
  24. ^ לרבי יוסי: כיון דאמר 'אין אלו נדרי עינוי נפש' - היאך יכול להפר? ואי משום דתלינהו בתשמיש - לא תתקשט ולא תיאסר
  25. ^ וכי [וכאשר] מבזו [יבזו אותה] – מקשטא [תתקשט], אישתכח [ונמצא] דנדר זה אוסרה עליו; לפיכך יכול להפר משום דברים שבינו לבינה
  26. ^ אמאי יוציא לאלתר ויתן כתובה?
  27. ^ והות ליה כמדיר את אשתו מתשמיש המטה, ותנן בפרק 'אף על פי':
  28. ^ שיש לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו
  29. ^ ולא היפר
  30. ^ אינה יכולה לגור אצלו כלל ואפילו עד שתאסר על ידי קישוט
  31. ^ כלומר: אם נתן קצבה - עד כמה לא כייפינן ליה להוציא?
  32. ^ שנתקשטה לפני הנדר
  33. ^ [גירסת רש"י:] כשהן בעיר אחרת: דרך בתם ללכת אצלם ברגלים
  34. ^ מציא מוקמא אנפשה
  35. ^ שלשה לא מציא מוקמא; ובגמרא פריך: הא שנים מאי
  36. ^ בגמרא מפרש
  37. ^ בגמרא מפרש
  38. ^ בגמרא מפרש
  39. ^ בגמרא מפרש
  40. ^ דקתני 'שלשה יוציא', הא שנים יקיים
  41. ^ לילך לבית אביה תמיד: שנים יוציא
  42. ^ שנים יקיים
  43. ^ 'דכתיב' לא גרסינן'
  44. ^ לשון אישות ונישואין
  45. ^ שכבר ניסת וגס לבה בבעלה ואינה בושה הימנו