ביאור:בבלי כתובות דף נח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

קוביוסטוס ^[1] – הגיעו ^[2]' ^[3].

מאי איכא לסטים מזויין ^[4] או מוכתב למלכות ^[5]?

הנהו קלא אית להו ^[6].

מכדי בין למר ובין למר לא אכלה, מאי בינייהו [בין האומר שאינה אוכלת משום סימפון לבין האומר משום אחיה]?

איכא בינייהו קבל ^[7], מסר ^[8], והלך ^[9].

רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה [רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה]:

אמר אביי: מחלוקת בבת כהן לכהן ^[10], אבל בבת ישראל לכהן ^[11] - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה.

ואמר אביי: מחלוקת בארוסה ^[12] אבל בנשואה ^[13] - דברי הכל מחצה חולין ^[14] ומחצה תרומה.

תניא נמי הכי: 'רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה.

רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה;

במה דברים אמורים? בבת כהן לכהן, אבל בת ישראל לכהן - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה;

במה דברים אמורים? בארוסה, אבל בנשואה דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה;

רבי יהודה בן בתירא אומר: נותנין לה שתי ידות של תרומה ואחת של חולין;

רבי יהודה אומר: נותן לה הכל תרומה, והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין ^[15];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שהוזכרה תרומה - נותנין לה כפלים בחולין ^[16].'

מאי בינייהו?

איכא בינייהו ^[17] טירחא.

היבם אינו מאכיל בתרומה:

מאי טעמא? 'קנין כספו' אמר רחמנא (ויקרא כב יא: וכהן, כי יקנה נפש קנין כספו - הוא יאכל בו; ויליד ביתו - הם יאכלו בלחמו), והאי - קנין דאחיו הוא ^[18].

עשתה ששה חדשים בפני הבעל [וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל - אינה אוכלת בתרומה]:

השתא בפני הבעל ^[19] אמרת 'לא ^[20]', ^[21] בפני היבם ^[22] מיבעיא ^[23]?

'זו ואין צריך לומר זו' קתני.

זו משנה ראשונה כו' [בית דין של אחריהן אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה]:

מאי טעמא?

אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר יהודה: משום סימפון.

בשלמא לעולא: קמייתא ^[24] שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ^[25], ובתרייתא ^[26] - משום סימפון ^[27].

עמוד ב

אלא לרב שמואל בר יהודה ^[28] - קמייתא משום סימפון ובתרייתא משום סימפון! מאי בינייהו ^[29]?

איכא בינייהו בדיקת חוץ ^[30]: מר ^[31] סבר: בדיקת חוץ שמה בדיקה ^[32], ומר ^[33] סבר ^[34]: בדיקת חוץ לא שמה בדיקה ^[35].

משנה:

המקדיש מעשה ידי אשתו ^[36] - הרי זו עושה ואוכלת ^[37]

המותר ^[38] - רבי מאיר אומר: 'הקדש ^[39]';

רבי יוחנן הסנדלר אומר: 'חולין'.

גמרא:

אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת ^[40] ואיני עושה ^[41]".

קסבר: כי תקינו רבנן - מזוני עיקר ^[42], ומעשה ידיה משום איבה ^[43], וכי אמרה "איני ניזונת ואיני עושה ^[44]" - הרשות בידה ^[45].

מיתיבי: תקנו מזונות 'תחת מעשה ידיה?

אימא 'תקנו מעשה ידיה תחת מזונות'.

לימא מסייע ליה [לדברי רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה"] המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי היא עושה ואוכלת: מאי? לאו בניזונת ^[46]?

לא, בשאינה ניזונת ^[47].

אי בשאינה ניזונת - מאי למימרא? אפילו למאן דאמר ^[48] יכול הרב לומר לעבד: "עשה עמי ואיני זנך" - הני מילי בעבד כנעני, דלא כתיב ביה 'עמך' (דברים טו טז: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך), אבל עבד עברי דכתיב ביה 'עמך' – לא, וכל שכן אשתו!

סיפא איצטריך ליה ^[49]: מותר - רבי מאיר אומר הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין.

ופליגא ^[50] דריש לקיש, דאמר ריש לקיש: לא תימא טעמא דרבי מאיר משום דקסבר 'אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם' ^[51], אלא טעמא דרבי מאיר: מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה - נעשה כאומר לה "יקדשו ידיך לעושיהם ^[52]" ^[53]!

והא לא אמר לה הכי ^[54]!

כיון דשמעינן ליה לרבי מאיר ^[55] דאמר 'אין אדם מוציא דבריו לבטלה' ^[56] - ^[57] נעשה כאומר לה 'יקדשו ידיך לעושיהם' ^[58].

וסבר רבי מאיר 'אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם'? והתניא: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי"; "לאחר שאשתחרר"; "לאחר שתשתחררי"; "לאחר שימות בעליך" או "שתמות אחותיך" או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - רבי מאיר אומר מקודשת [והרי היא עוד לא התגיירה ואינה בת קידושין – מכאן שרבי מאיר סובר שאדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם]!

מההיא [מהברייתא הזאת] אִין [ניתן ללמוד שיטתו של רבי מאיר]; מהא [ממשנתנו] ליכא למשמע מינה [כי ניתן לפרש כמו ריש לקיש].

המותר - רבי מאיר אומר 'הקדש':

אימת קדוש?

רב ושמואל דאמרי תרווייהו: מותר - לאחר מיתה ^[59] קדוש.

רב אדא בר אהבה אמר: מותר - מחיים ^[60] קדוש.

הוי בה רב פפא: במאי? אילימא במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף לצרכיה - מאי טעמא דמאן דאמר 'לאחר מיתה קדוש'? ואלא כשאין מעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף לצרכיה – מאי טעמא דמאן דאמר 'מחיים קדוש'?

לעולם במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף לצרכיה: רב ושמואל סברי: תקנו

הערות[עריכה]

^ גונב נפשות
^ ללוקח, ואין המקח בטל
^ וברייתא היא בבבא בתרא ב[פרק]’המוכר פירות': המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן [תוספתא בבא בתרא פ"ד ה"ז [ליברמן]; אבל שם מסיים: הגיעו ליסטים או שהיה מוכתב למלכות - הרי זה מקח טעות]
^ אין דרכו בכך
^ חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל מוצאו
^ וסבר וקביל
^ קיבל עליו בעל את המומין - לסימפון ליכא למיחש; לשמא תשקה לאחיה ולאחותה - איכא למיחש
^ מסר האב לשלוחי הבעל
^ או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - ליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה, דהא ליתנהו גבה; ואיכא למיחש לסימפון
^ בקיאה היא בשמירת תרומה ולמוכרה בימי טומאתה
^ אינה בקיאה בכך
^ ובת כהן דהואיל והיא בבית אביה טרח אביה למכור תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא רגיל בכך
^ שנותן לה בעלה מזונות בביתה, כגון משרה אשתו על ידי שליש, דתנן במתניתין (לקמן סד,ב)
^ לפי שכל כבודה בת מלך פנימה, ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה
^ בין רבי יהודה לרבי טרפון איכא: דאילו רבי טרפון סבר נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואף על פי שאם צריכה לחולין ובאה למכור תרומה - אין דמי תרומה מגיעין ליקח בהן חולין, שהרי יקרים הם מן התרומה, שהכל קופצים עליהן; ולרבי יהודה נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין - לא תפחות מן דמי מחצית חולין; אבל טורח מכירה מוטל עליה: למכור לתתה תחת חולין
^ קסבר: לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה, אלא נותן לה תרומה הרבה, כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה
^ בין רבי יהודה לרבן שמעון [בן גמליאל]
^ וכי מיית ליה - פקע ליה קנינו; אבל כנסהּ - הרי היא אשתו לכל דבר, והכתוב קראה 'אשתו', דכתיב (דברים כה ה) 'ולקחה לו לאשה' דקנייה בביאה, וכי היכי דקידושי ביאה - מאכילין בארוסה, דאיתקיש הוויות להדדי - כך מאכילין ביבמה
^ חוץ מיום אחד
^ אכלה
^ כולם
^ דעל ידו אין לה לאכול דלאו קנינו היא
^ מיבעיא ליה למימר דלא אכלה
^ משנה ראשונה שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע זמן
^ - לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה; הלכך - משנתחייב לזונה, דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה - שריוה
^ משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה
^ חשו לסימפון
^ דאמר לעיל נמי טעם משנה ראשונה משום סימפון, והשתא נמי מוקי טעם בית דין של אחריהם משום סימפון
^ כלומר: מה ראו ראשונים להתירה מהגיע זמן ואילך, ומה ראו אחרונים לומר [שאינה אוכלת משלו] 'עד שתכנס לחופה'
^ שבדקה ביד קרובותיו
^ משנה ראשונה
^ וקודם שיוציא מעותיו במזונותיה כבר בדקה, הלכך תו לא חיישינן לסימפון
^ ובית דין שלאחריהם
^ סברי
^ אינה בדיקה עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה
'^ במתניתין (פ"ה מ"ט;(לקמן סד,ב) מפרש: מה היא עושה לו? - משקל חמש סלעים כו')
^ (אין מעשה ידיה קדוש על פיו, ובגמרא מפרש לה;)
^ (הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו: מה שהיא עושה לו יותר על הראוי שפסקו חכמים, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן; והמותר קנוי לו במעה כסף: שתקנו לה חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד המזונות, כדתנן במתניתין [פ"ה מ"ט])
^ (מפרש בגמרא)
^ (משלך)
^ (לך כלום, אלא לעצמי)
^ (תחילת תקנתא לטובתה תקנוה, משום דזמנין דלא ספקה במעשה ידיה למזונות, ותקנו תחילה עיקר תקנתא שיזון את אשתו)
^ (והדר תקון לו מעשה ידיה משום איבה; וכיון דעיקר תקנתא לטובתה, ומשום דידה הואי)
^ (לא ניחא לי בהאי טיבותא)
^ (שומעין לה)
^ (שיש לו נכסים, ומבקש לזוּנה, ואפילו הכי תנן: אין מעשה ידיה ברשותו להקדישן)
^ (שאין לו במה לזוּנה)
^ (פלוגתא במסכת גיטין)
^ (לאשמועינן פלוגתא במותר, דלא שייך אמזונות; ואף על גב דאינה נזונת - איכא למאן דאמר קדוש לאחר מיתה, כשיירשנה וכדלקמן)
^ (דרב הונא [אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה 'איני ניזונת ואיני עושה’])
^ (כגון מעשה ידיה שהקדישן עד שלא עשאתן)
^ (למי שבראן)
^ (וידים איתנהו בעולם; אלמא קסבר יכול לכופה ואינה יכולה לומר "איני ניזונית ואיני עושה")
^ ("יקדשו ידיך" אלא "מעשה ידיך")
^ במסכת ערכין (דף ה,א)
^ דתניא: המעריך פחות מבן חדש – רבי מאיר אומר: נותן דמיו, דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים
^ הכא נמי
^ אדם יודע שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, וגמר ואמר לשם ידים עצמן
^ כשתמות היא ויירשנה
^ כשתעשנו

[1] גונב נפשות

[2] ללוקח, ואין המקח בטל

[3] וברייתא היא בבבא בתרא ב[פרק]’המוכר פירות': המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן [תוספתא בבא בתרא פ"ד ה"ז [ליברמן]; אבל שם מסיים: הגיעו ליסטים או שהיה מוכתב למלכות - הרי זה מקח טעות]

[4] אין דרכו בכך

[5] חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל מוצאו

[6] וסבר וקביל

[7] קיבל עליו בעל את המומין - לסימפון ליכא למיחש; לשמא תשקה לאחיה ולאחותה - איכא למיחש

[8] מסר האב לשלוחי הבעל

[9] או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - ליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה, דהא ליתנהו גבה; ואיכא למיחש לסימפון

[10] בקיאה היא בשמירת תרומה ולמוכרה בימי טומאתה

[11] אינה בקיאה בכך

[12] ובת כהן דהואיל והיא בבית אביה טרח אביה למכור תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא רגיל בכך

[13] שנותן לה בעלה מזונות בביתה, כגון משרה אשתו על ידי שליש, דתנן במתניתין (לקמן סד,ב)

[14] לפי שכל כבודה בת מלך פנימה, ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה

[15] בין רבי יהודה לרבי טרפון איכא: דאילו רבי טרפון סבר נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואף על פי שאם צריכה לחולין ובאה למכור תרומה - אין דמי תרומה מגיעין ליקח בהן חולין, שהרי יקרים הם מן התרומה, שהכל קופצים עליהן; ולרבי יהודה נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין - לא תפחות מן דמי מחצית חולין; אבל טורח מכירה מוטל עליה: למכור לתתה תחת חולין

[16] קסבר: לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה, אלא נותן לה תרומה הרבה, כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה

[17] בין רבי יהודה לרבן שמעון [בן גמליאל]

[18] וכי מיית ליה - פקע ליה קנינו; אבל כנסהּ - הרי היא אשתו לכל דבר, והכתוב קראה 'אשתו', דכתיב (דברים כה ה) 'ולקחה לו לאשה' דקנייה בביאה, וכי היכי דקידושי ביאה - מאכילין בארוסה, דאיתקיש הוויות להדדי - כך מאכילין ביבמה

[19] חוץ מיום אחד

[20] אכלה

[21] כולם

[22] דעל ידו אין לה לאכול דלאו קנינו היא

[23] מיבעיא ליה למימר דלא אכלה

[24] משנה ראשונה שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע זמן

[25] - לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה; הלכך - משנתחייב לזונה, דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה - שריוה

[26] משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה

[27] חשו לסימפון

[28] דאמר לעיל נמי טעם משנה ראשונה משום סימפון, והשתא נמי מוקי טעם בית דין של אחריהם משום סימפון

[29] כלומר: מה ראו ראשונים להתירה מהגיע זמן ואילך, ומה ראו אחרונים לומר [שאינה אוכלת משלו] 'עד שתכנס לחופה'

[30] שבדקה ביד קרובותיו

[31] משנה ראשונה

[32] וקודם שיוציא מעותיו במזונותיה כבר בדקה, הלכך תו לא חיישינן לסימפון

[33] ובית דין שלאחריהם

[34] סברי

[35] אינה בדיקה עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה

[36] '^ במתניתין (פ"ה מ"ט;(לקמן סד,ב) מפרש: מה היא עושה לו? - משקל חמש סלעים כו')

[37] (אין מעשה ידיה קדוש על פיו, ובגמרא מפרש לה;)

[38] (הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו: מה שהיא עושה לו יותר על הראוי שפסקו חכמים, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן; והמותר קנוי לו במעה כסף: שתקנו לה חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד המזונות, כדתנן במתניתין [פ"ה מ"ט])

[39] (מפרש בגמרא)

[40] (משלך)

[41] (לך כלום, אלא לעצמי)

[42] (תחילת תקנתא לטובתה תקנוה, משום דזמנין דלא ספקה במעשה ידיה למזונות, ותקנו תחילה עיקר תקנתא שיזון את אשתו)

[43] (והדר תקון לו מעשה ידיה משום איבה; וכיון דעיקר תקנתא לטובתה, ומשום דידה הואי)

[44] (לא ניחא לי בהאי טיבותא)

[45] (שומעין לה)

[46] (שיש לו נכסים, ומבקש לזוּנה, ואפילו הכי תנן: אין מעשה ידיה ברשותו להקדישן)

[47] (שאין לו במה לזוּנה)

[48] (פלוגתא במסכת גיטין)

[49] (לאשמועינן פלוגתא במותר, דלא שייך אמזונות; ואף על גב דאינה נזונת - איכא למאן דאמר קדוש לאחר מיתה, כשיירשנה וכדלקמן)

[50] (דרב הונא [אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה 'איני ניזונת ואיני עושה’])

[51] (כגון מעשה ידיה שהקדישן עד שלא עשאתן)

[52] (למי שבראן)

[53] (וידים איתנהו בעולם; אלמא קסבר יכול לכופה ואינה יכולה לומר "איני ניזונית ואיני עושה")

[54] ("יקדשו ידיך" אלא "מעשה ידיך")

[55] במסכת ערכין (דף ה,א)

[56] דתניא: המעריך פחות מבן חדש – רבי מאיר אומר: נותן דמיו, דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים

[57] הכא נמי

[58] אדם יודע שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, וגמר ואמר לשם ידים עצמן

[59] כשתמות היא ויירשנה

[60] כשתעשנו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]