ביאור:בבלי כתובות דף נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קוביוסטוס [1] – הגיעו [2]' [3].

מאי איכא לסטים מזויין [4] או מוכתב למלכות [5]?

הנהו קלא אית להו [6].

מכדי בין למר ובין למר לא אכלה, מאי בינייהו [בין האומר שאינה אוכלת משום סימפון לבין האומר משום אחיה]?

איכא בינייהו קבל [7], מסר [8], והלך [9].

רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה [רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה]:

אמר אביי: מחלוקת בבת כהן לכהן [10], אבל בבת ישראל לכהן [11] - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה.

ואמר אביי: מחלוקת בארוסה [12] אבל בנשואה [13] - דברי הכל מחצה חולין [14] ומחצה תרומה.

תניא נמי הכי: 'רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה.

רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה;

במה דברים אמורים? בבת כהן לכהן, אבל בת ישראל לכהן - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה;

במה דברים אמורים? בארוסה, אבל בנשואה דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה;

רבי יהודה בן בתירא אומר: נותנין לה שתי ידות של תרומה ואחת של חולין;

רבי יהודה אומר: נותן לה הכל תרומה, והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין [15];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שהוזכרה תרומה - נותנין לה כפלים בחולין [16].'

מאי בינייהו?

איכא בינייהו [17] טירחא.

היבם אינו מאכיל בתרומה:

מאי טעמא? 'קנין כספו' אמר רחמנא (ויקרא כב יא: וכהן, כי יקנה נפש קנין כספו - הוא יאכל בו; ויליד ביתו - הם יאכלו בלחמו), והאי - קנין דאחיו הוא [18].

עשתה ששה חדשים בפני הבעל [וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל - אינה אוכלת בתרומה]:

השתא בפני הבעל [19] אמרת 'לא [20]', [21] בפני היבם [22] מיבעיא [23]?

'זו ואין צריך לומר זו' קתני.

זו משנה ראשונה כו' [בית דין של אחריהן אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה]:

מאי טעמא?

אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר יהודה: משום סימפון.

בשלמא לעולא: קמייתא [24] שמא ימזגו לה כוס בבית אביה [25], ובתרייתא [26] - משום סימפון [27].

עמוד ב

אלא לרב שמואל בר יהודה [28] - קמייתא משום סימפון ובתרייתא משום סימפון! מאי בינייהו [29]?

איכא בינייהו בדיקת חוץ [30]: מר [31] סבר: בדיקת חוץ שמה בדיקה [32], ומר [33] סבר [34]: בדיקת חוץ לא שמה בדיקה [35].

משנה:

המקדיש מעשה ידי אשתו [36] - הרי זו עושה ואוכלת [37]

המותר [38] - רבי מאיר אומר: 'הקדש [39]';

רבי יוחנן הסנדלר אומר: 'חולין'.

גמרא:

אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת [40] ואיני עושה [41]".

קסבר: כי תקינו רבנן - מזוני עיקר [42], ומעשה ידיה משום איבה [43], וכי אמרה "איני ניזונת ואיני עושה [44]" - הרשות בידה [45].

מיתיבי: תקנו מזונות 'תחת מעשה ידיה?

אימא 'תקנו מעשה ידיה תחת מזונות'.

לימא מסייע ליה [לדברי רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה"] המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי היא עושה ואוכלת: מאי? לאו בניזונת [46]?

לא, בשאינה ניזונת [47].

אי בשאינה ניזונת - מאי למימרא? אפילו למאן דאמר [48] יכול הרב לומר לעבד: "עשה עמי ואיני זנך" - הני מילי בעבד כנעני, דלא כתיב ביה 'עמך' (דברים טו טז: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך), אבל עבד עברי דכתיב ביה 'עמך' – לא, וכל שכן אשתו!

סיפא איצטריך ליה [49]: מותר - רבי מאיר אומר הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין.

ופליגא [50] דריש לקיש, דאמר ריש לקיש: לא תימא טעמא דרבי מאיר משום דקסבר 'אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם' [51], אלא טעמא דרבי מאיר: מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה - נעשה כאומר לה "יקדשו ידיך לעושיהם [52]" [53]!

והא לא אמר לה הכי [54]!

כיון דשמעינן ליה לרבי מאיר [55] דאמר 'אין אדם מוציא דבריו לבטלה' [56] - [57] נעשה כאומר לה 'יקדשו ידיך לעושיהם' [58].

וסבר רבי מאיר 'אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם'? והתניא: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי"; "לאחר שאשתחרר"; "לאחר שתשתחררי"; "לאחר שימות בעליך" או "שתמות אחותיך" או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - רבי מאיר אומר מקודשת [והרי היא עוד לא התגיירה ואינה בת קידושין – מכאן שרבי מאיר סובר שאדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם]!

מההיא [מהברייתא הזאת] אִין [ניתן ללמוד שיטתו של רבי מאיר]; מהא [ממשנתנו] ליכא למשמע מינה [כי ניתן לפרש כמו ריש לקיש].

המותר - רבי מאיר אומר 'הקדש':

אימת קדוש?

רב ושמואל דאמרי תרווייהו: מותר - לאחר מיתה [59] קדוש.

רב אדא בר אהבה אמר: מותר - מחיים [60] קדוש.

הוי בה רב פפא: במאי? אילימא במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף לצרכיה - מאי טעמא דמאן דאמר 'לאחר מיתה קדוש'? ואלא כשאין מעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף לצרכיה – מאי טעמא דמאן דאמר 'מחיים קדוש'?

לעולם במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף לצרכיה: רב ושמואל סברי: תקנו

הערות[עריכה]

  1. ^ גונב נפשות
  2. ^ ללוקח, ואין המקח בטל
  3. ^ וברייתא היא בבבא בתרא ב[פרק]’המוכר פירות': המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן [תוספתא בבא בתרא פ"ד ה"ז [ליברמן]; אבל שם מסיים: הגיעו ליסטים או שהיה מוכתב למלכות - הרי זה מקח טעות]
  4. ^ אין דרכו בכך
  5. ^ חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל מוצאו
  6. ^ וסבר וקביל
  7. ^ קיבל עליו בעל את המומין - לסימפון ליכא למיחש; לשמא תשקה לאחיה ולאחותה - איכא למיחש
  8. ^ מסר האב לשלוחי הבעל
  9. ^ או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - ליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה, דהא ליתנהו גבה; ואיכא למיחש לסימפון
  10. ^ בקיאה היא בשמירת תרומה ולמוכרה בימי טומאתה
  11. ^ אינה בקיאה בכך
  12. ^ ובת כהן דהואיל והיא בבית אביה טרח אביה למכור תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא רגיל בכך
  13. ^ שנותן לה בעלה מזונות בביתה, כגון משרה אשתו על ידי שליש, דתנן במתניתין (לקמן סד,ב)
  14. ^ לפי שכל כבודה בת מלך פנימה, ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה
  15. ^ בין רבי יהודה לרבי טרפון איכא: דאילו רבי טרפון סבר נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואף על פי שאם צריכה לחולין ובאה למכור תרומה - אין דמי תרומה מגיעין ליקח בהן חולין, שהרי יקרים הם מן התרומה, שהכל קופצים עליהן; ולרבי יהודה נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין - לא תפחות מן דמי מחצית חולין; אבל טורח מכירה מוטל עליה: למכור לתתה תחת חולין
  16. ^ קסבר: לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה, אלא נותן לה תרומה הרבה, כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה
  17. ^ בין רבי יהודה לרבן שמעון [בן גמליאל]
  18. ^ וכי מיית ליה - פקע ליה קנינו; אבל כנסהּ - הרי היא אשתו לכל דבר, והכתוב קראה 'אשתו', דכתיב (דברים כה ה) 'ולקחה לו לאשה' דקנייה בביאה, וכי היכי דקידושי ביאה - מאכילין בארוסה, דאיתקיש הוויות להדדי - כך מאכילין ביבמה
  19. ^ חוץ מיום אחד
  20. ^ אכלה
  21. ^ כולם
  22. ^ דעל ידו אין לה לאכול דלאו קנינו היא
  23. ^ מיבעיא ליה למימר דלא אכלה
  24. ^ משנה ראשונה שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע זמן
  25. ^ - לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה; הלכך - משנתחייב לזונה, דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה - שריוה
  26. ^ משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה
  27. ^ חשו לסימפון
  28. ^ דאמר לעיל נמי טעם משנה ראשונה משום סימפון, והשתא נמי מוקי טעם בית דין של אחריהם משום סימפון
  29. ^ כלומר: מה ראו ראשונים להתירה מהגיע זמן ואילך, ומה ראו אחרונים לומר [שאינה אוכלת משלו] 'עד שתכנס לחופה'
  30. ^ שבדקה ביד קרובותיו
  31. ^ משנה ראשונה
  32. ^ וקודם שיוציא מעותיו במזונותיה כבר בדקה, הלכך תו לא חיישינן לסימפון
  33. ^ ובית דין שלאחריהם
  34. ^ סברי
  35. ^ אינה בדיקה עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה
  36. '^ במתניתין (פ"ה מ"ט;(לקמן סד,ב) מפרש: מה היא עושה לו? - משקל חמש סלעים כו')
  37. ^ (אין מעשה ידיה קדוש על פיו, ובגמרא מפרש לה;)
  38. ^ (הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו: מה שהיא עושה לו יותר על הראוי שפסקו חכמים, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן; והמותר קנוי לו במעה כסף: שתקנו לה חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד המזונות, כדתנן במתניתין [פ"ה מ"ט])
  39. ^ (מפרש בגמרא)
  40. ^ (משלך)
  41. ^ (לך כלום, אלא לעצמי)
  42. ^ (תחילת תקנתא לטובתה תקנוה, משום דזמנין דלא ספקה במעשה ידיה למזונות, ותקנו תחילה עיקר תקנתא שיזון את אשתו)
  43. ^ (והדר תקון לו מעשה ידיה משום איבה; וכיון דעיקר תקנתא לטובתה, ומשום דידה הואי)
  44. ^ (לא ניחא לי בהאי טיבותא)
  45. ^ (שומעין לה)
  46. ^ (שיש לו נכסים, ומבקש לזוּנה, ואפילו הכי תנן: אין מעשה ידיה ברשותו להקדישן)
  47. ^ (שאין לו במה לזוּנה)
  48. ^ (פלוגתא במסכת גיטין)
  49. ^ (לאשמועינן פלוגתא במותר, דלא שייך אמזונות; ואף על גב דאינה נזונת - איכא למאן דאמר קדוש לאחר מיתה, כשיירשנה וכדלקמן)
  50. ^ (דרב הונא [אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה 'איני ניזונת ואיני עושה’])
  51. ^ (כגון מעשה ידיה שהקדישן עד שלא עשאתן)
  52. ^ (למי שבראן)
  53. ^ (וידים איתנהו בעולם; אלמא קסבר יכול לכופה ואינה יכולה לומר "איני ניזונית ואיני עושה")
  54. ^ ("יקדשו ידיך" אלא "מעשה ידיך")
  55. ^ במסכת ערכין (דף ה,א)
  56. ^ דתניא: המעריך פחות מבן חדש – רבי מאיר אומר: נותן דמיו, דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים
  57. ^ הכא נמי
  58. ^ אדם יודע שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, וגמר ואמר לשם ידים עצמן
  59. ^ כשתמות היא ויירשנה
  60. ^ כשתעשנו