ביאור:בבלי כתובות דף נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קוביוסטוס [1] – הגיעו [2]' [3].

מאי איכא לסטים מזויין [4] או מוכתב למלכות [5]?

הנהו קלא אית להו [6].

מכדי בין למר ובין למר לא אכלה, מאי בינייהו [בין האומר שאינה אוכלת משום סימפון לבין האומר משום אחיה]?

איכא בינייהו קבל [7], מסר [8], והלך [9].

רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה [רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה]:

אמר אביי: מחלוקת בבת כהן לכהן [10], אבל בבת ישראל לכהן [11] - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה.

ואמר אביי: מחלוקת בארוסה [12] אבל בנשואה [13] - דברי הכל מחצה חולין [14] ומחצה תרומה.

תניא נמי הכי: 'רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה.

רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה;

במה דברים אמורים? בבת כהן לכהן, אבל בת ישראל לכהן - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה;

במה דברים אמורים? בארוסה, אבל בנשואה דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה;

רבי יהודה בן בתירא אומר: נותנין לה שתי ידות של תרומה ואחת של חולין;

רבי יהודה אומר: נותן לה הכל תרומה, והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין [15];

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שהוזכרה תרומה - נותנין לה כפלים בחולין [16].'

מאי בינייהו?

איכא בינייהו [17] טירחא.

היבם אינו מאכיל בתרומה:

מאי טעמא? 'קנין כספו' אמר רחמנא (ויקרא כב יא: וכהן, כי יקנה נפש קנין כספו - הוא יאכל בו; ויליד ביתו - הם יאכלו בלחמו), והאי - קנין דאחיו הוא [18].

עשתה ששה חדשים בפני הבעל [וששה חדשים בפני היבם, ואפילו כולן בפני הבעל חסר יום אחד בפני היבם או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני הבעל - אינה אוכלת בתרומה]:

השתא בפני הבעל [19] אמרת 'לא [20]', [21] בפני היבם [22] מיבעיא [23]?

'זו ואין צריך לומר זו' קתני.

זו משנה ראשונה כו' [בית דין של אחריהן אמרו: אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה]:

מאי טעמא?

אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר יהודה: משום סימפון.

בשלמא לעולא: קמייתא [24] שמא ימזגו לה כוס בבית אביה [25], ובתרייתא [26] - משום סימפון [27].

עמוד ב

אלא לרב שמואל בר יהודה [28] - קמייתא משום סימפון ובתרייתא משום סימפון! מאי בינייהו [29]?

איכא בינייהו בדיקת חוץ [30]: מר [31] סבר: בדיקת חוץ שמה בדיקה [32], ומר [33] סבר [34]: בדיקת חוץ לא שמה בדיקה [35].

משנה:

המקדיש מעשה ידי אשתו [36] - הרי זו עושה ואוכלת [37]

המותר [38] - רבי מאיר אומר: 'הקדש [39]';

רבי יוחנן הסנדלר אומר: 'חולין'.

גמרא:

אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת [40] ואיני עושה [41]".

קסבר: כי תקינו רבנן - מזוני עיקר [42], ומעשה ידיה משום איבה [43], וכי אמרה "איני ניזונת ואיני עושה [44]" - הרשות בידה [45].

מיתיבי: תקנו מזונות 'תחת מעשה ידיה?

אימא 'תקנו מעשה ידיה תחת מזונות'.

לימא מסייע ליה [לדברי רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה"] המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי היא עושה ואוכלת: מאי? לאו בניזונת [46]?

לא, בשאינה ניזונת [47].

אי בשאינה ניזונת - מאי למימרא? אפילו למאן דאמר [48] יכול הרב לומר לעבד: "עשה עמי ואיני זנך" - הני מילי בעבד כנעני, דלא כתיב ביה 'עמך' (דברים טו טז: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך), אבל עבד עברי דכתיב ביה 'עמך' – לא, וכל שכן אשתו!

סיפא איצטריך ליה [49]: מותר - רבי מאיר אומר הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין.

ופליגא [50] דריש לקיש, דאמר ריש לקיש: לא תימא טעמא דרבי מאיר משום דקסבר 'אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם' [51], אלא טעמא דרבי מאיר: מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה - נעשה כאומר לה "יקדשו ידיך לעושיהם [52]" [53]!

והא לא אמר לה הכי [54]!

כיון דשמעינן ליה לרבי מאיר [55] דאמר 'אין אדם מוציא דבריו לבטלה' [56] - [57] נעשה כאומר לה 'יקדשו ידיך לעושיהם' [58].

וסבר רבי מאיר 'אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם'? והתניא: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי"; "לאחר שאשתחרר"; "לאחר שתשתחררי"; "לאחר שימות בעליך" או "שתמות אחותיך" או "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - רבי מאיר אומר מקודשת [והרי היא עוד לא התגיירה ואינה בת קידושין – מכאן שרבי מאיר סובר שאדם יכול להקדיש דבר שלא בא לעולם]!

מההיא [מהברייתא הזאת] אִין [ניתן ללמוד שיטתו של רבי מאיר]; מהא [ממשנתנו] ליכא למשמע מינה [כי ניתן לפרש כמו ריש לקיש].

המותר - רבי מאיר אומר 'הקדש':

אימת קדוש?

רב ושמואל דאמרי תרווייהו: מותר - לאחר מיתה [59] קדוש.

רב אדא בר אהבה אמר: מותר - מחיים [60] קדוש.

הוי בה רב פפא: במאי? אילימא במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף לצרכיה - מאי טעמא דמאן דאמר 'לאחר מיתה קדוש'? ואלא כשאין מעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף לצרכיה – מאי טעמא דמאן דאמר 'מחיים קדוש'?

לעולם במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף לצרכיה: רב ושמואל סברי: תקנו

הערות[עריכה]

  1. ^ גונב נפשות
  2. ^ ללוקח, ואין המקח בטל
  3. ^ וברייתא היא בבבא בתרא ב[פרק]’המוכר פירות': המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן [תוספתא בבא בתרא פ"ד ה"ז [ליברמן]; אבל שם מסיים: הגיעו ליסטים או שהיה מוכתב למלכות - הרי זה מקח טעות]
  4. ^ אין דרכו בכך
  5. ^ חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל מוצאו
  6. ^ וסבר וקביל
  7. ^ קיבל עליו בעל את המומין - לסימפון ליכא למיחש; לשמא תשקה לאחיה ולאחותה - איכא למיחש
  8. ^ מסר האב לשלוחי הבעל
  9. ^ או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - ליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה, דהא ליתנהו גבה; ואיכא למיחש לסימפון
  10. ^ בקיאה היא בשמירת תרומה ולמוכרה בימי טומאתה
  11. ^ אינה בקיאה בכך
  12. ^ ובת כהן דהואיל והיא בבית אביה טרח אביה למכור תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא רגיל בכך
  13. ^ שנותן לה בעלה מזונות בביתה, כגון משרה אשתו על ידי שליש, דתנן במתניתין (לקמן סד,ב)
  14. ^ לפי שכל כבודה בת מלך פנימה, ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה
  15. ^ בין רבי יהודה לרבי טרפון איכא: דאילו רבי טרפון סבר נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואף על פי שאם צריכה לחולין ובאה למכור תרומה - אין דמי תרומה מגיעין ליקח בהן חולין, שהרי יקרים הם מן התרומה, שהכל קופצים עליהן; ולרבי יהודה נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין - לא תפחות מן דמי מחצית חולין; אבל טורח מכירה מוטל עליה: למכור לתתה תחת חולין
  16. ^ קסבר: לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה, אלא נותן לה תרומה הרבה, כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה
  17. ^ בין רבי יהודה לרבן שמעון [בן גמליאל]
  18. ^ וכי מיית ליה - פקע ליה קנינו; אבל כנסהּ - הרי היא אשתו לכל דבר, והכתוב קראה 'אשתו', דכתיב (דברים כה ה) 'ולקחה לו לאשה' דקנייה בביאה, וכי היכי דקידושי ביאה - מאכילין בארוסה, דאיתקיש הוויות להדדי - כך מאכילין ביבמה
  19. ^ חוץ מיום אחד
  20. ^ אכלה
  21. ^ כולם
  22. ^ דעל ידו אין לה לאכול דלאו קנינו היא
  23. ^ מיבעיא ליה למימר דלא אכלה
  24. ^ משנה ראשונה שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע זמן
  25. ^ - לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה; הלכך - משנתחייב לזונה, דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה - שריוה
  26. ^ משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה
  27. ^ חשו לסימפון
  28. ^ דאמר לעיל נמי טעם משנה ראשונה משום סימפון, והשתא נמי מוקי טעם בית דין של אחריהם משום סימפון
  29. ^ כלומר: מה ראו ראשונים להתירה מהגיע זמן ואילך, ומה ראו אחרונים לומר [שאינה אוכלת משלו] 'עד שתכנס לחופה'
  30. ^ שבדקה ביד קרובותיו
  31. ^ משנה ראשונה
  32. ^ וקודם שיוציא מעותיו במזונותיה כבר בדקה, הלכך תו לא חיישינן לסימפון
  33. ^ ובית דין שלאחריהם
  34. ^ סברי
  35. ^ אינה בדיקה עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה
  36. '^ במתניתין (פ"ה מ"ט;(לקמן סד,ב) מפרש: מה היא עושה לו? - משקל חמש סלעים כו')
  37. ^ (אין מעשה ידיה קדוש על פיו, ובגמרא מפרש לה;)
  38. ^ (הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו: מה שהיא עושה לו יותר על הראוי שפסקו חכמים, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן; והמותר קנוי לו במעה כסף: שתקנו לה חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד המזונות, כדתנן במתניתין [פ"ה מ"ט])
  39. ^ (מפרש בגמרא)
  40. ^ (משלך)
  41. ^ (לך כלום, אלא לעצמי)
  42. ^ (תחילת תקנתא לטובתה תקנוה, משום דזמנין דלא ספקה במעשה ידיה למזונות, ותקנו תחילה עיקר תקנתא שיזון את אשתו)
  43. ^ (והדר תקון לו מעשה ידיה משום איבה; וכיון דעיקר תקנתא לטובתה, ומשום דידה הואי)
  44. ^ (לא ניחא לי בהאי טיבותא)
  45. ^ (שומעין לה)
  46. ^ (שיש לו נכסים, ומבקש לזוּנה, ואפילו הכי תנן: אין מעשה ידיה ברשותו להקדישן)
  47. ^ (שאין לו במה לזוּנה)
  48. ^ (פלוגתא במסכת גיטין)
  49. ^ (לאשמועינן פלוגתא במותר, דלא שייך אמזונות; ואף על גב דאינה נזונת - איכא למאן דאמר קדוש לאחר מיתה, כשיירשנה וכדלקמן)
  50. ^ (דרב הונא [אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה 'איני ניזונת ואיני עושה’])
  51. ^ (כגון מעשה ידיה שהקדישן עד שלא עשאתן)
  52. ^ (למי שבראן)
  53. ^ (וידים איתנהו בעולם; אלמא קסבר יכול לכופה ואינה יכולה לומר "איני ניזונית ואיני עושה")
  54. ^ ("יקדשו ידיך" אלא "מעשה ידיך")
  55. ^ במסכת ערכין (דף ה,א)
  56. ^ דתניא: המעריך פחות מבן חדש – רבי מאיר אומר: נותן דמיו, דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים
  57. ^ הכא נמי
  58. ^ אדם יודע שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, וגמר ואמר לשם ידים עצמן
  59. ^ כשתמות היא ויירשנה
  60. ^ כשתעשנו