לדלג לתוכן

ביאור:בבלי כתובות דף סא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בריי [1];

דאכלה ביעי [בצים] - הוו לה בני עינני [2];

דאכלה כוורי [דגים] - הוו לה בני חינני [3];

דאכלה כרפסא [4] - הוו לה בני זיותני [יפים, חטובים];

דאכלה כוסברתא [5] - הוו לה בני בישרני;

דאכלה אתרוגא - הוו לה בני ריחני.

ברתיה דשבור מלכא אכלה בה אמה אתרוגא, והוו מסקי לה לקמיה אבוה בריש ריחני [אולי: היו מביאים אותה כתינוקת לפני אביה המלך והיה מתפאר בריח הטוב שלה].

אמר רב הונא: בדק לן רב הונא בר חיננא: היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק - שומעין לה; צערא דידה הוא [6]; הוא אומר להניק והיא אומרת שלא להניק מהו?

כל היכא דלאו אורחה [7] שומעין לה;

היא אורחה והוא לאו אורחיה מאי?: בתר דידיה אזלינן או בתר דידה אזלינן? ופשיטנא ליה מהא: עולה עמו ואינה יורדת עמו [(לעיל מח,א)].

אמר רב הונא: מאי קראה? - (בראשית כ ג: ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו: הנך מת על האשה אשר לקחת) והיא בעולת בעל - בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל.

רבי אלעזר אמר מהכא: (בראשית ג כ: ויקרא האדם שם אשתו חוה) כי היא היתה אם כל חי - לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה.

הכניסה לו שפחה [אחת - לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת]:

הא שארא – עבדא; ותימא ליה "עיילית לך איתתא בחריקאי"!? [8]

משום דאמר לה: הא [היא, השפחה שהכנסת לי] טרחא לדידי ולדידה [טורחת עבורי ועבור עצמה], קמי דידך [עבורך] מאן טרח?'

שתים - אינה מבשלת ואינה מניקה [את בנה]:

הא שארא – עבדא; ותימא ליה "עיילית לך איתתא אחריתי דטרחה לדידי ולדידה וחדא לדידך ולדידה"?

משום דאמר לה "קמי אורחי [9] ופרחי [10] מאן טרח?

שלש אינה מצעת המטה [ואין עושה בצמר]:

הא שארא [11] – עבדא; ותימא ליה "עיילית לך אחריתי לאורחי ופרחי"!

משום דאמר לה "נפיש בני ביתא, נפיש אורחי ופרחי"!

אי הכי - אפילו ארבע נמי!?

ארבע - כיון דנפישי להו - מסייען אהדדי.

אמר רבי חנא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: לא 'הכניסה לו' ממש, אלא כיון שראויה להכניס [12] אף על פי שלא הכניסה.

תנא: אחד שהכניסה לו ואחד שצמצמה לו משלה.

ארבע - יושבת בקתדרא:

אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: אף על פי שאמרו יושבת בקתדרא - אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו את המטה [13] ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו.

אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה - נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו [14].

'והצעת המטה' - אמר רבא: לא אמרן אלא בפניו, אבל שלא בפניו - לית לן בה.

'ומזיגת הכוס' - שמואל מחלפא ליה דביתהו [15] בידא דשמאלא;

אביי מנחא ליה [את הכוס] אפומא דכובא [על פי החבית];

רבא - אבי סדיא [16];

רב פפא - אשרשיפא [17].

אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: הכל משהין בפני השמש [18] חוץ מבשר ויין.

אמר רב חסדא: בשר שמן ויין ישן [19].

אמר רבא: בשר שמן כל השנה כולה; יין ישן בתקופת תמוז [20].

אמר רב ענן בר תחליפא: הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואייתו ליה תבשילא דארדי [21]; ואי לאו דיהב לי - איסתכני [22].

אמר רב אשי: הוה קאימנא קמיה דרב כהנא, ואייתו ליה גרגלידי [23] דליפתא בחלא [לפת בחומץ], ואי לאו דיהב לי איסתכני.

רב פפא אמר: אפילו תמרתא דהנוניתא [24].

כללא דמילתא: כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא [25] [26].

אבוה בר איהי ומנימין בר איהי - חד ספי [27] מכל מינא ומינא [28], וחד ספי מחד מינא [29]. מר משתעי אליהו בהדיה, ומר לא משתעי אליהו בהדיה.

הנהו תרתין חסידי - ואמרי לה רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא - מר קדים ספי [30] ומר מאחר ספי [31]; דקדים ספי - אליהו משתעי בהדיה; דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה [32].

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפיתחא דבי אזגור מלכא [33]. חליף ואזיל אטורנגא דמלכא [34], חזייה רב אשי למר זוטרא


עמוד ב

דחוור אפיה [35]; שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה.

אמר ליה [36]: אפסדת לסעודתא דמלכא [37]!!

אמרו ליה [38]: אמאי תיעביד הכי?

אמר להו [39]: מאן דעביד הכי [40] פסיל למאכל דמלכא [41].

אמרו ליה: אמאי?

אמר להו: דבר אחר [42] חזאי ביה [ראיתי בתבשיל].

בדקו ולא אשכחו.

שקל אצבעתיה [43], אנח עליה [44] [45]; אמר להו: הכא מי בדקיתו [46]?

בדקו אשכחו [47].

אמרו ליה רבנן: מאי טעמא סמכת אניסא?

אמר להו: חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה [48].

ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא: "מינסבת לי"! אמרה ליה "לא"! אזיל אייתי רימני [רימונים] פלי [49] ואכל קמה [בפניה]; כל מיא דצערי [50] לה בלעתיה ולא הב לה עד דזג לה [51]; לסוף אמר לה "אי מסינא לך - מינסבת לי"? אמרה ליה "אין". אזיל אייתי רימני, פלי ואכל קמה; אמר לה "כל מיא דצערי לך - תוף שדאי [52], תוף שדאי - עד דנפקא מינה כי הוצא ירקא [עד שיצאו ממנה מיצי קיבה בצבע של עלה של דקל] ואתסיאת [ונתרפאה].

ועושה בצמר:

בצמר אִין, בפשתים לא! מתניתין מני? רבי יהודה היא, דתניא: 'אינו כופה לא לעמוד [53] לפני אביו, ולא לעמוד לפני בנו, ולא ליתן תבן לפני בהמתו [54], אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו [55]; רבי יהודה אומר: אף אינו כופה לעשות בפשתן, מפני שפשתן מסריח את הפה ומשרבט [56] את השפתים [57]', והני מילי בכיתנא רומאה.

רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות [כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה]:

אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר.

אמר רבי חנינא בריה דרב איקא: שפוד שפחות וגומות - רב מלכיו [58] בלורית אפר מקלה וגבינה - רב מלכיא [59] [60]

רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא - רב מלכיא; שמעתתא - רב מלכיו [61]; וסימנך [62] 'מתניתא מלכתא' [63].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו 'שפחות'.

רבן שמעון בן גמליאל אומר [אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום]:

היינו תנא קמא [64]?

איכא בינייהו דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר [65].

משנה:

המדיר את אשתו מתשמיש המטה [66]: בית שמאי אומרים: [67] שתי שבתות [68]; בית הלל אומרים: שבת אחת.

התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות [נשותיהם] שלשים יום; הפועלים - שבת אחת.

העונה האמורה בתורה: הטיילין [69] - בכל יום; הפועלים - שתים בשבת; החמרים [70] - אחת בשבת; הגמלים [71] - אחת לשלשים יום; הספנים [72] - אחת לששה חדשים - דברי רבי אליעזר.

גמרא:

מאי טעמא דבית שמאי? גמרי מיולדת נקבה [73]; ובית הלל גמרי מיולדת זכר.

ובית הלל נמי נגמרו מיולדת נקבה [74]!?

אי מיולדת גמרי לה - הכי נמי! אלא בית הלל מנדה גמרי לה.

במאי קמיפלגי?

מר סבר: מידי דשכיח [75] ממידי דשכיח [76], ומר סבר: מידי דהוא גרים לה [77] ממידי דהוא גרים לה [78].

אמר רב: מחלוקת – במפרש, אבל בסתם דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה; ושמואל אמר: אפילו בסתם נמי ימתין [79], שמא [80] ימצא פתח לנדרו [81].

הא פליגי בה חדא זימנא, דתנן [כתובות פ"ז מ"א]: המדיר את אשתו מליהנות לו - עד שלשים יום [82] יעמיד פרנס [83], יותר מכאן יוציא ויתן כתובה., ואמר רב: לא שנו אלא במפרש, אבל בסתם - יוציא לאלתר ויתן כתובה; ושמואל אמר: אפילו בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו' [ומדוע מלמדים בבית המדרש פעמיים את אותה מחלוקת]?

צריכא: דאי איתמר בהא [84] - בהא קאמר רב, משום דלא אפשר בפרנס, אבל בההיא דאפשר בפרנס - אימא מודי ליה לשמואל! ואי איתמר בההיא [85] - בהך קאמר שמואל [86], אבל בהא - אימא מודי ליה לרב? – צריכא.

התלמידים יוצאין לתלמוד [תורה שלא ברשות שלשים יום]:

ברשות כמה?

כמה דבעי

הערות

[עריכה]
  1. ^ בריאים
  2. ^ עיניהם גדולות
  3. ^ בעלי חן
  4. ^ אפי"א [כרפס]
  5. ^ אליינדר"א בלע"ז
  6. ^ החלב רב בדדיה ומצערה
  7. ^ אין דרך משפחתה להניק
  8. ^ בחריקאי = במקומי; ולי נראה לשון 'חידקי קרן', כלומר: לשון פקידת מקום: בפקד מקומי ובפגמי.
  9. ^ אורחים המשתהים שבת או חדש
  10. ^ פרחי= עוברים לדרכם; לפי שבמקום שיש בני בית רבים נוהגים להתארח עוברי דרך
  11. ^ כגון דברים קטנים
  12. ^ שהכניסה נדוניא רבה ויש כדאי למביאה נדוניא זו לקנות ממקצתה שפחות להכניס ולשמשה
  13. ^ לפרוס סדין ולבדין דבר שאינו טורח; ומשום דמילי דחיבה נינהו, כדי שתתחבב עליו, ולא דמי ל'מצעת' דמתניתין דהוי דבר של טורח ובכפייה - הני לא כפי לה, אלא חכמים השיאוה עצה טובה להנהיג זאת בישראל
  14. ^ כל שהוא דברים של קירוב וחיבה ומביאין לידי הרגל דבר
  15. ^ בימי ליבונה
  16. ^ מראשותיו
  17. ^ ספסל
  18. ^ המשמש בסעודה ואוכלין בפניו ושוהין מלהאכילו עד שיקומו הקרואים
  19. ^ שמתאוה להם ומצטער
  20. ^ שריחו חזק וחום היום מחרחר בו כארס
  21. ^ מין כמהין ופטריות
  22. ^ הייתי מסוכן לאחזני בולמוס מחמת תאות רעבוני
  23. ^ חתיכות דקות ועגולות מריר"א בלע"ז
  24. ^ תמרה שמינה; כמו 'קריב לגבי דהינא ואידהן' (שבועות דף מז,ב)
  25. ^ קיהיון שיניים; איגרו"ר בלע"ז [חומץ]
  26. ^ מזיק את מי שאוכלין לפניו ואינו אוכל
  27. ^ מאכיל את השמש
  28. ^ מכל מין ומין
  29. ^ בתחלת סעודה לשובע, ומשאר המינין משההו עד שיגמור סעודתו
  30. ^ קודם שיתן לפניו
  31. ^ מכל מין ומין לאחר שנתן לפניו ולפני האורחין
  32. ^ לפי שכשנותן לפניהן והוא רואה ומתאוה ומצטער ופעמים שיש אורחין הרבה
  33. ^ שם מלך פרס
  34. ^ מושיב המנות לפני השרים, ובלשונינו שינישקלאקו"ש [אב הבית]
  35. ^ פניו זועפים: שנתאוה למאכל
  36. ^ אטורנגא לרב אשי
  37. ^ לא יאכל המלך מעתה
  38. ^ שוטרי המלך
  39. ^ רב אשי
  40. ^ העושה מאכל כזה
  41. ^ אין ראוי שיאכל המלך מאכל מידו
  42. ^ בשר של חזיר מצורע, ובלשון לעז קורין לו שורשמי"ן
  43. ^ רב אשי שקל אצבעתיה דקפילא
  44. ^ על אחת החתיכות
  45. ^ 'אנחיריה' לא גרסינן
  46. ^ כלומר בדקתם את חתיכה הזו
  47. ^ נס נעשה לו
  48. ^ דמר זוטרא
  49. ^ מבקע; והרבה יש לו דומים במסכת נדה: (כא,ב) 'דפלי פלויי'
  50. ^ רוק שגדל בתוך הפה מחמת קיוהא: דבר הנאכל בפניו ואינו אוכל ממנו
  51. ^ נפחו פניה וכריסה ונעשו כזכוכית, שכן דרכי הנפוחים
  52. ^ רקקי והשליכי
  53. ^ לשרת
  54. ^ סוס וחמור שהן מזויינין וצוהלים לרביעה
  55. ^ אבל בקר אינו להוט אחר רביעת אשה, ואין יצרו ניכר כל כך, לפיכך אין אשה נסתית לו; ואני שמעתי: 'בקרו' – נקבות, 'בהמתו' - זכרים
  56. ^ פושטן כמין שרביט עד שנעשין גדולות; ובלשונינו נקרא אשא"ש
  57. ^ על ידי שהיא צריכה לשרות החוט תמיד ברוק
  58. ^ סימני הלכות הן: שפוד במסכת ביצה, שפחות כאן, גומות במסכת נדה
  59. ^ בלורית במסכת עבודה זרה, אפר מקלה במסכת מכות, גבינה במסכת עבודה זרה:
  60. ^ תלת מנייהו מתניתא: שפחות, ובלורית, וגבינה; ותלת מנייהו שמעתתא: ופרשינהו רב מלכיו ורב מלכיא.
  61. ^ אסימנא דרב מלכיו פליג, דקאמר 'שפחות' - רב מלכיו: ליתא דכל מתניא ומתניתא דהכא - רב מלכיא פרשינהו, אבל שמעתתא דאמר ברב מלכיו מודינא לך
  62. ^ שלא תחליף בגירסא
  63. ^ לגבי שמעתא הויא מתניתא מלכתא, דהא מינה מותבינן תיובתא לשמעתא; וסימניך 'מלכיא', לשון נקבה, אבל 'מלכיו' לשון זכר
  64. ^ רבי אליעזר: מה לי 'לידי שעמום' מה לי 'לידי זימה'
  65. ^ משחקת בכלבים דקים, ושחוק שקורין אישקקי"ש - לידי זימה איכא, לידי שיעמום ליכא, דאין שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי
  66. ^ כגון דאמר "יאסר הנאת תשמישך עלי, אבל הנאת תשמישי עליך - לא מיתסרא, דהא משועבד לה, דכתיב 'ועונתה לא יגרע' (שמות כא י) והכי מוקמינן בנדרים בפרק 'ואלו נדרים' (פא,ב)
  67. ^ אם הדירה
  68. ^ תמתין, ואם יותר - יוציא ויתן כתובה
  69. ^ מפרש בגמרא
  70. ^ שיוצאין לכפרים להביא תבואה למכור בשוק
  71. ^ סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק
  72. ^ פורשין לים הגדול לקצווי ארץ
  73. ^ ששוהא שבועיים מתשמיש
  74. ^ כיון דאשכחן אורח ארעא לשהות כל כך - אין לנו לכופו להוציא
  75. ^ כעס שכועס על אשתו ומדירה
  76. ^ נדות; לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי
  77. ^ נדר האיש גורם לה לשהות
  78. ^ וכן לידה על ידו באה לה; לאפוקי נדה, דממילא; ויש לנו ללמוד מן הדומה [אפילו לא שכיח כולי האי]
  79. ^ לבית שמאי שתי שבתות, ולבית הלל שבת אחת
  80. ^ בתוך הזמן
  81. ^ ילמוד למצוא פתח חרטה: לומר "אדעתא דהכי לא נדרי", ויתיר לו חכם נדרו
  82. ^ "קונם את נהנית לי עד שלשים יום", ולא הדירה מהנאת תשמיש, דהא לא חייל - משום דמשועבד לה; וגבי מזונות נמי מוקמינן ליה (לקמן עא,א) באומר לה "צאי - מעשה ידיך למזונותיך"*
  83. ^ שיזון אותה, משום דלא ספקא; והתם פריך: ואטו פרנס לאו שליחותיה עביד?
  84. ^ תשמיש
  85. ^ מליהנות לו
  86. ^ משום דאפשר בפרנס