ביאור:בבלי כתובות דף עג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא תימא טעמיה דרב 'כיון שכנסה סתם - אחולי אחליה לתנאיה ^[1]', אלא טעמא דרב ^[2] 'לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ^[3]'.

הא - פליגי בה חדא זימנא, דאתמר: קטנה ^[4] שלא מיאנה ^[5], והגדילה ^[6] עמדה ונישאת - רב אמר: אין צריכה גט משני ^[7]; ושמואל אמר: צריכה גט משני ^[8]' [רב כשיטתו, שאדם זהיר ואינו מסתכן שבעילתו בעילת זנות ולכן מקפיד ובועל לשם קידושין בקטנה שבגרה, ומוותר על תנאו כדי שלא תהיה בעילתו בעילת זנות; ושמואל סובר כשיטתו, שלאחר שהתנה תנאי – אינו חוזר בו, ובקטנה שבגרה אינו חושש אלא בועל על דעת קידושין ראשונים, שהם דרבנן; אם כן מדוע מלמדים את שתי המחלוקות?]

צריכא: דאי אתמר בההיא [קטנה שבגרה]- בההיא קאמר רב [שאין צריכה גט משני, כי היא נשואה לראשון] משום דליכא תנאה ^[9], אבל בהא - דאיכא תנאה ^[10] - אימא מודי ליה לשמואל! ואי אתמר בהא [קידושין על תנאי] - בהא קאמר שמואל ^[11], אבל בהך [קטנה שבגרה] - אימא מודי ליה לרב, צריכא.

תנן: ’[המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;] כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה'; כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא בעיא! מאי לאו - קידשה על תנאי וכנסה סתם ^[12], תיובתא דשמואל!

עמוד ב

לא, קידשה סתם וכנסה סתם ^[13]; אבל קידשה על תנאי וכנסה סתם - הכי נמי דלא בעיא גיטא.

אדתני המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ^[14]ליתני ^[15]: ^[16]כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת' וכל שכן ^[17] הא ^[18]!

'הכי נמי' קאמר ^[19]: המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת; קידשה סתם וכנסה סתם - תצא שלא בכתובה - כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא בעיא!

ומאי שנא כתובה דלא בעיא?

דאמר: אי אפשי באשה נדרנית ^[20];

אי הכי גט נמי לא תיבעי ^[21]!?

אמר רבה: צריכה גט מדבריהם.

וכן אמר רב חסדא: צריכה גט מדבריהם.

רבא אמר: תנא - ספוקי מספקא ליה ^[22]; גבי ממונא – לקולא ^[23], גבי איסורא לחומרא.

אמר רבה: מחלוקת ^[24] בטעות שתי נשים ^[25], אבל בטעות אשה אחת ^[26] דברי הכל אין צריכה הימנו גט ^[27].

אמר <ליה> אביי: והא מתניתין ^[28], דטעות אשה אחת היא, וקמותבינן תיובתא מיניה ^[29]!

אלא [אי אתמר - הכי אתמר:] אמר רבה: מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים ^[30], אבל בטעות אשה אחת גרידתא ^[31] - דברי הכל אינה צריכה הימנו גט ^[32].

איתיביה אביי [תוספתא קידושין פ"ד ה"ד ^[33] ]: קידשה בטעות ^[34], ופחות משוה פרוטה, וכן קטן שקידש ^[35] - אף על פי ששלח סבלונות ^[36] לאחר מיכן - אינה מקודשת ^[37], שמחמת קדושין הראשונים שלח ^[38], ואם בָּעֲלוּ – קנו; רבי שמעון בן יהודה משום רבי ישמעאל אמר: אם בעלו - לא קנו; והא הכא, דטעות אשה אחת היא, ופליגי! מאי? לאו טעות נדרים ^[39]?

לא, טעות פחות משוה פרוטה ^[40].

'פחות משוה פרוטה'? בהדיא קתני לה: קידשה בטעות ופחות משוה פרוטה!?

פרושי קא מפרש: קידשה בטעות, כיצד? - כגון שקידשה בפחות משוה פרוטה.

^[41] במאי קא מיפלגי ^[42]?

מר [תנא קמא] סבר: אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וגמר ובעל לשם קדושין, ומר [רבי שמעון בר יהודה בשם רבי ישמעאל] סבר: אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא בעל -אדעתא דקדושין הראשונים בעל.

איתיביה: הריני בועליך על מנת שירצה אבא - אף על פי שלא רצה האב מקודשת; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: רצה האב – מקודשת, לא רצה האב - אינה מקודשת והא הכא דכי טעות אשה אחת דמי ^[43] ופליגי ^[44]?!

התם - בהא קמיפלגי: מר סבר: על מנת שירצה האב = על מנת שישתוק האב, והא שתיק ליה! מר סבר: על מנת שיאמר אבא 'הן', והא לא אמר אבא 'הן'!

איתיביה: ^[45]: [תוספתא יבמות פ"יג ה"ה ^[46]] 'מודים חכמים לרבי אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ^[47] והיא 'יתומה בחיי האב' ^[48] והחזירה ^[49] - שחולצת ולא מתיבמת, מפני שגירושיה גירושין גמורין ^[50] ואין חזרתה חזרה גמורה ^[51]; במה דברים אמורים? - שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת - או חולצת או מתיבמת ^[52];

הערות

^ וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה
^ לענין גט דקסבר
^ ובעל לשם קידושין, ואפילו ימצא עליה נדרים; אבל לענין ממונא - בתנאיה קאי, שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובה
^ יתומה
^ בקטנותה
^ ובא עליה ואחר כך מיאנה
^ דכי גדלה בא עליה - לשם קדושין, דיודע הוא שאין קידושי קטנה כלום
^ דכל הבועל - על דעת קדושין הראשונים בועל; ואף על גב דמודה שמואל שאסורה לשני, דמשנה שלמה היא (נדה נב,א) דאין הבת ממאנת משהביאה שתי שערות - גט מיהא בעיא מיניה, דהא דאמרי רבנן 'גדולה לא ממאנת' - מדרבנן הוא; ורב סבר דאורייתא היא, משום דכי בעיל משתגדיל לשם קדושין בעיל
^ והכל יודעין שאין במעשה קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין
^ וסבר הוא שתקיים תנאה, דהואיל ומינסבא ליה אין עליה נדר, ולא מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין, דאינו חפץ באשה נדרנית
^ דכיון דאתני - אתנאי סמיך, דאינו חפץ בנדרנית
^ וסיפא - ארישא קאי, וקאמר: כתובה הוא דלא בעיא, דלענין ממונא לא אחיל תנאי, אבל גיטא בעיא, דלשם קדושין בעל, דאי משתכח עלה נדרים - לא תהא בעילתו זנות, כרב
^ ומילתא באפי נפשה היא; ולקמיה פריך: מאי שנא גט ומאי שנא כתובה
^ - בגוה ליכלליה, ו
^ הכי
^ 'המקדש על מנת שאין עליה נדרים ו
^ בלא כנסה
^ אבל השתא משמע דדווקא בשלא כנסה קאמר
^ דהאי ונמצאו עליה דקתני - לאחר שניסת קאמר
^ ואף על גב דלא אתני כמאן דאתני דמי
^ דהא שמואל לית ליה 'אין אדם עושה בעילתו זנות', כדאשמועינן גבי קטנה
^ על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית אם לאו
^ דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון דמספקא לן לא גביא
^ דרב ושמואל
^ קידש לאה על תנאי, ואשה אחרת כנס סתם אחריה, ונמצאו עליה נדרים, והיינו טעותא: רב סבר כיון דלא אתני בהדה דהך, אף על פי שכבר גילה דעתו שאי אפשי בנדרנית - צריכה הימנו גט, דלמא לגבה דהך חביבה עליה ולא קפיד; ושמואל אמר: כיון דגלי דעתיה - גלי( לכאורה שמואל לשיטתו, שאמר (לעיל סח,א): לפרנסה שמין באב; כלומר: אם אדם גילה דעתו פעם, אנו משערים שזו דעתו לעתיד, וסומכים על השערה זו להלכה למעשה)
^ קידשה על תנאי וכנסה סתם
^ אפילו רב מודה דדעתיה אתנאיה
^ למאי דסלקא דעתין דסיפא ארישא קאי
^ לעיל, אלמא איכא דסבירא ליה דטעות דאשה אחת נמי צריכה גט. [ורש"י חוזר ומסביר:] ואף על גב דאנן הוא דאותבינן, ולאו רב איירי בה - קושיא היא לרבה, דהאי 'דברי הכל' דקאמר - סברא דידיה היא, ולאו מרב ושמואל שמעה, שהרי לא היה בדורם! אלא דקסבר: ליכא למאן דאמר בכי האי גוונא דלאו דעתיה אתנאיה; [ומקשה אביי:] והא קא חזינן דכל בני מדרשא דאותבוה סלקא דעתין למימר הכי
^ קידשה על תנאי וגירשה מן האירוסין; וליכא למימר אתנאיה קמא סמיך; ושמואל סבר: הא גלי לה דעתיה מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי בה, ועל תנאי כך חזר וקידשה
^ שכנסה על ידי קדושין הראשונים
^ וכי אותבינן לעיל ממתניתין - הכי אותבינן: מאי לאו קידשה על תנאי וכנסה סתם משגירשה, דבלא גירשה ליכא למאן דאמר; והיכא דגירשה מיהא קתני 'כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא'. ואני שמעתי טעות אשה אחת כעין שתי נשים: כגון שקדש רחל על תנאי ואחר כך נתכוין לכנוס לאה, וכנסה סתם, ונמצאת רחל. וקשיא לי: נהי נמי דנתכוין לבעול לשם קידושין - הא לאו לרחל איכוין, ואמאי צריכה גט
^ ליברמן
^ קא סלקא דעתא טעות נדרים, כדמפרש ואזיל
^ אין קדושיו כלום, דלאו בר קיחה הוא: 'כי יקח איש' כתיב (דברים כב יג; כד,א; כד,ה)
^ מגדנות שהחתן שולח לארוסתו
^ אכולה קאי; ואף על פי ששלח משהגדיל, ולא אמרינן 'ניהוי סבלונות קידושין'
^ לשם סבלונות ולא לשם קידושין
^ שהתנה עמה על מנת שאין עליה נדרים והטעתו שהיו עליה נדרים, וכן למומין, ולכל תנאי שיתנה, וקאמר תנא קמא אם בעלו - קנו אלמא איכא למאן דאמר 'אפילו בתנאי לא בעיל איניש אדעתא דתנאה, דמסיק אדעתיה דלמא לא מיקיים והויא בעילת זנות'
^ דטעה בקדושין, דסבר שמקדשין בכך; ועלה קאמר אם בעלו – קנו: דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין, אבל בטעות תנאי - לא מסיק אדעתיה לבעול לשם קדושין, שסומך עליה: אם לא שתנאה קיים - לא היתה ניסת לי לחופה
^ לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי -
^ גבי פחות משוה פרוטה? מאי טעמא דרבי שמעון [בן יהודה משום רבי ישמעאל, שאמר: 'אם בעלו לא קנו’]
^ בכולהו גרסינן 'והא הכא דטעות אשה אחת היא' [ולא גרסינן 'דמי’]
^ דזו שהטעתו - היא שהתנת עמו, ולא גרשה בינתיים, ואיכא למאן דאמר מקודשת, וטעמא מאי? - לפי שאין אדם עושה בעילתו זנות, וגמר ובעל בלא שום תנאי
^ ביבמות [פ"יג מ"ו] תנן: המגרש את האשה והחזירה ומת - מותרת ליבם; ורבי אליעזר אוסר; והתם (יבמות קט א) מפרש טעמא דרבי אליעזר: דגזר משום יתומה בחיי האב; והיא המפורשת כאן, שהודו לו חכמים בה
^ ליברמן
^ וקבל אביה גיטה
^ אף בחיי אביה היא כיתומה, לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה
^ בקטנותה, ומעשה קטנה אינו כלום
^ ונאסרה עליו איסור כרת מחמת גרושת אחיו, שהתורה אמרה ערות אחיך וגו'
^ לחזור ולהיות אשת אחיו במקום מצוה להתייבם
^ שחזרתה חזרה גמורה להיות אשת אח

[1] וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה

[2] לענין גט דקסבר

[3] ובעל לשם קידושין, ואפילו ימצא עליה נדרים; אבל לענין ממונא - בתנאיה קאי, שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובה

[4] יתומה

[5] בקטנותה

[6] ובא עליה ואחר כך מיאנה

[7] דכי גדלה בא עליה - לשם קדושין, דיודע הוא שאין קידושי קטנה כלום

[8] דכל הבועל - על דעת קדושין הראשונים בועל; ואף על גב דמודה שמואל שאסורה לשני, דמשנה שלמה היא (נדה נב,א) דאין הבת ממאנת משהביאה שתי שערות - גט מיהא בעיא מיניה, דהא דאמרי רבנן 'גדולה לא ממאנת' - מדרבנן הוא; ורב סבר דאורייתא היא, משום דכי בעיל משתגדיל לשם קדושין בעיל

[9] והכל יודעין שאין במעשה קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין

[10] וסבר הוא שתקיים תנאה, דהואיל ומינסבא ליה אין עליה נדר, ולא מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין, דאינו חפץ באשה נדרנית

[11] דכיון דאתני - אתנאי סמיך, דאינו חפץ בנדרנית

[12] וסיפא - ארישא קאי, וקאמר: כתובה הוא דלא בעיא, דלענין ממונא לא אחיל תנאי, אבל גיטא בעיא, דלשם קדושין בעל, דאי משתכח עלה נדרים - לא תהא בעילתו זנות, כרב

[13] ומילתא באפי נפשה היא; ולקמיה פריך: מאי שנא גט ומאי שנא כתובה

[14] - בגוה ליכלליה, ו

[15] הכי

[16] 'המקדש על מנת שאין עליה נדרים ו

[17] בלא כנסה

[18] אבל השתא משמע דדווקא בשלא כנסה קאמר

[19] דהאי ונמצאו עליה דקתני - לאחר שניסת קאמר

[20] ואף על גב דלא אתני כמאן דאתני דמי

[21] דהא שמואל לית ליה 'אין אדם עושה בעילתו זנות', כדאשמועינן גבי קטנה

[22] על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית אם לאו

[23] דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון דמספקא לן לא גביא

[24] דרב ושמואל

[25] קידש לאה על תנאי, ואשה אחרת כנס סתם אחריה, ונמצאו עליה נדרים, והיינו טעותא: רב סבר כיון דלא אתני בהדה דהך, אף על פי שכבר גילה דעתו שאי אפשי בנדרנית - צריכה הימנו גט, דלמא לגבה דהך חביבה עליה ולא קפיד; ושמואל אמר: כיון דגלי דעתיה - גלי( לכאורה שמואל לשיטתו, שאמר (לעיל סח,א): לפרנסה שמין באב; כלומר: אם אדם גילה דעתו פעם, אנו משערים שזו דעתו לעתיד, וסומכים על השערה זו להלכה למעשה)

[26] קידשה על תנאי וכנסה סתם

[27] אפילו רב מודה דדעתיה אתנאיה

[28] למאי דסלקא דעתין דסיפא ארישא קאי

[29] לעיל, אלמא איכא דסבירא ליה דטעות דאשה אחת נמי צריכה גט. [ורש"י חוזר ומסביר:] ואף על גב דאנן הוא דאותבינן, ולאו רב איירי בה - קושיא היא לרבה, דהאי 'דברי הכל' דקאמר - סברא דידיה היא, ולאו מרב ושמואל שמעה, שהרי לא היה בדורם! אלא דקסבר: ליכא למאן דאמר בכי האי גוונא דלאו דעתיה אתנאיה; [ומקשה אביי:] והא קא חזינן דכל בני מדרשא דאותבוה סלקא דעתין למימר הכי

[30] קידשה על תנאי וגירשה מן האירוסין; וליכא למימר אתנאיה קמא סמיך; ושמואל סבר: הא גלי לה דעתיה מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי בה, ועל תנאי כך חזר וקידשה

[31] שכנסה על ידי קדושין הראשונים

[32] וכי אותבינן לעיל ממתניתין - הכי אותבינן: מאי לאו קידשה על תנאי וכנסה סתם משגירשה, דבלא גירשה ליכא למאן דאמר; והיכא דגירשה מיהא קתני 'כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא'. ואני שמעתי טעות אשה אחת כעין שתי נשים: כגון שקדש רחל על תנאי ואחר כך נתכוין לכנוס לאה, וכנסה סתם, ונמצאת רחל. וקשיא לי: נהי נמי דנתכוין לבעול לשם קידושין - הא לאו לרחל איכוין, ואמאי צריכה גט

[33] ליברמן

[34] קא סלקא דעתא טעות נדרים, כדמפרש ואזיל

[35] אין קדושיו כלום, דלאו בר קיחה הוא: 'כי יקח איש' כתיב (דברים כב יג; כד,א; כד,ה)

[36] מגדנות שהחתן שולח לארוסתו

[37] אכולה קאי; ואף על פי ששלח משהגדיל, ולא אמרינן 'ניהוי סבלונות קידושין'

[38] לשם סבלונות ולא לשם קידושין

[39] שהתנה עמה על מנת שאין עליה נדרים והטעתו שהיו עליה נדרים, וכן למומין, ולכל תנאי שיתנה, וקאמר תנא קמא אם בעלו - קנו אלמא איכא למאן דאמר 'אפילו בתנאי לא בעיל איניש אדעתא דתנאה, דמסיק אדעתיה דלמא לא מיקיים והויא בעילת זנות'

[40] דטעה בקדושין, דסבר שמקדשין בכך; ועלה קאמר אם בעלו – קנו: דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין, אבל בטעות תנאי - לא מסיק אדעתיה לבעול לשם קדושין, שסומך עליה: אם לא שתנאה קיים - לא היתה ניסת לי לחופה

[41] לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי -

[42] גבי פחות משוה פרוטה? מאי טעמא דרבי שמעון [בן יהודה משום רבי ישמעאל, שאמר: 'אם בעלו לא קנו’]

[43] בכולהו גרסינן 'והא הכא דטעות אשה אחת היא' [ולא גרסינן 'דמי’]

[44] דזו שהטעתו - היא שהתנת עמו, ולא גרשה בינתיים, ואיכא למאן דאמר מקודשת, וטעמא מאי? - לפי שאין אדם עושה בעילתו זנות, וגמר ובעל בלא שום תנאי

[45] ביבמות [פ"יג מ"ו] תנן: המגרש את האשה והחזירה ומת - מותרת ליבם; ורבי אליעזר אוסר; והתם (יבמות קט א) מפרש טעמא דרבי אליעזר: דגזר משום יתומה בחיי האב; והיא המפורשת כאן, שהודו לו חכמים בה

[46] ליברמן

[47] וקבל אביה גיטה

[48] אף בחיי אביה היא כיתומה, לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה

[49] בקטנותה, ומעשה קטנה אינו כלום

[50] ונאסרה עליו איסור כרת מחמת גרושת אחיו, שהתורה אמרה ערות אחיך וגו'

[51] לחזור ולהיות אשת אחיו במקום מצוה להתייבם

[52] שחזרתה חזרה גמורה להיות אשת אח

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]