ביאור:בבלי כתובות דף נה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לשבח ^[1], לשבועה ^[2] ולשביעית ^[3], ולכותב כל נכסיו לבניו ^[4]; לגבות מן הקרקע ^[5] ומן הזיבורית ^[6]; וכל זמן שהיא בבית אביה ^[7] ולכתובת בנין דכרין ^[8].

איתמר ^[9]: כתובת בנין דכרין:

פומבדיתא אמרי לא טרפא ממשעבדי: ירתון תנן ^[10]; בני מתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי, 'יסבון' ^[11] תנן.

והלכתא: לא טרפא ממשעבדי, 'ירתון' תנן.

^[12] מטלטלי ^[13] ואיתנהו בעינייהו ^[14] בלא שבועה ^[15]; ליתנהו בעינייהו ^[16]:

פומבדיתא אמרי בלא שבועה ^[17], בני מתא מחסיא אמרי בשבועה.

והלכתא בלא שבועה.

ייחד לה ארעא בארבעה מצרנהא ^[18] בלא שבועה ^[19]; בחד מצרא:

פומבדיתא אמרי בלא שבועה, בני מתא מחסיא אמרי בשבועה ^[20].

והלכתא בלא שבועה.

אמר לעדים "כתבו וחתמו ^[21] והבו ליה", קנו מיניה - לא צריך אימלוכי ביה ^[22]; לא קנו מיניה:

פומבדיתא אמרי לא צריך אימלוכי ביה, בני מתא מחסיא אמרי צריך אימלוכי ביה.

והלכתא צריך אימלוכי ביה.

ר' אלעזר בן עזריה וכו' [מן הנשואין גובה את הכל, מן האירוסין: בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה ^[23] אלא על מנת לכונסה]:

איתמר: רב ורבי נתן: חד אמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וחד אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

תסתיים דרבי נתן - הוא דאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, דשמעינן ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא ^[24] דאמר רבי נתן הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן ^[25]

עמוד ב

ובתרומת מעשר של דמאי ^[26]; ורב לא אזיל בתר אומדנא.

והא איתמר: מתנת שכיב מרע ^[27] שכתוב בה קנין ^[28] - בבי רב משמיה דרב אמרי 'ארכביה אתרי רכשי' ^[29]

ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה.

בבי רב משמיה דרב אמרי 'ארכביה אתרי רכשי': הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע: הרי היא כמתנת בריא ^[30]: דאם עמד ^[31] - אינו יכול לחזור בו ^[32]; הרי היא כמתנת שכיב מרע, שאם אמר "הלואתי לפלוני" - הלואתו לפלוני ^[33]; ושמואל אמר 'לא ידענא מאי אידון בה' - שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ^[34], ואין שטר לאחר מיתה ^[35]!

הערות

'^ שאמרו בבכורות (פ"ח מ"ט; נא,ב): אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו הנכסים לאחר מיתת אביהן, ולא האשה בכתובתה', ותוספת נמי לא גביא משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה
^ לכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה, כגון הנפרעת שלא בפניו, ועד אחד מעידה שהיא פרועה; והנפרעת מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים, דתנן בפרק 'הכותב' (לקמן פז,א) דבעו שבועה - אף תוספת נמי בעי שבועה, ואף על גב דפוגמת בהאי כללא איתיה - איצטריך למינקטיה בהדיא לאשמועינן דפגימת תוספת מהניא להשביעה, כפגימת כתובה
^ שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות אלא אם כן פגמה וְזָקפה, כדאמרינן במסכת גיטין (יח,א) - ותוספת נמי לא משמט
^ וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה כתובתה, כדאיתא ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קלב) ותוספת ככתובה
^ אין כתובה נגבית אלא מן הקרקע
^ כדתנן ב'הניזקין' (גיטין מח ב), וכן תוספת
'^ תנן ב'הנושא' (לקמן פ"יב מ"ד; קד,א): כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה לעולם, וכל זמן שהיא בבית אביה, שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין אותה - גובה כתובתה עד כ"ה שנים; ואם שתקה יתר על כן יום אחד – מחלתה, וכן תוספת
^ כשם שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה מאתים - כך נוטלים תוספת
^ 'איתמר' גרס ולא גרס 'דאיתמר'
^ 'אינון ירתון כסף כתובתיך'; וירושה לא טרפא לקוחות
^ לשון בעל חוב
^ המייחד
^ לכתובת אשתו, ומת
^ והן בעין, והיא נפרעת מהן - נוטלתן
^ דטעמא מאי אמור רבנן 'מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה' - דחיישינן דלמא צררי אתפסה, והכא [הנכסים שייחד לה] היינו צררי דאתפסה
^ כגון שאבדו
^ דכיון דאבוד הני - לא אתפסה אחריני, וכל נכסיו אחראין לכתובתה, ונפרעת מן הקרקעות
^ שייחד לה קרקע וכתב לה בארבעה המצרים שלה בחייו לעשותה אפותיקי לכתובתה, ומת - נפרעת הימנה
^ דודאי תו לא מתפיס לה צררי אחריני
^ דכיון דלא כתב לה ארבעה המצרים - אין זו סמיכה לסמוך עליה, והרי היא כמי שלא ייחד, ואיכא למיחש לצררי
^ כגון מתנת קרקע
^ אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו; דכיון דקנו ממנו - סתם קנין לכתיבה עומד
^ תוספת דמדעתו
^ אומד הדעת: בדבר שאינו מפורש אומדין בית דין ואומרים: סתם איניש - להכי איכוון, דלא כותב לה ממונו חנם אלא לחיבת ביאה
'^ במסכת גיטין (פ"ו מ"ה; סה,ב): המפרש והיוצא בשיירא ואומר "כתבו גט לאשתו" - אף על פי שלא אמר 'תנו' - הרי אלו יכתבו ויתנו, דמחמת טרדתו שהוא בהול על נפשו לא הספיק לגמור דבריו, ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוון; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן = הגוסס; והיינו 'בתר אומדן דעתא' דאמרינן: לא אמר "כתבו" אלא שיתנו; הואיל ומסוכן הוא - לא נתכוון לצחק בה
'^ משנה היא במסכת דמאי (פ"ד מ"א): תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ואסרה את החולין משום מדומע: רבי שמעון שזורי אומר: אף בחול שואלו לעם הארץ שלקח הימנו הפירות הללו, ואוכלן על פיו: אם אמר "הפרשתי מעשרותיו כראוי עד שלא מכרתים לך" - סומך עליו, דהואיל ומדרבנן הוא - הימנוהו רבנן במקום פסידא כי הכא, שאין לו תקנה לחזור ולהפריש, אלא למוכרה לכהנים בדמי תרומה, והפסד הוא לו; האי דנקט אף בחול - משום דקתני התם מילתא אחריתי, ויש בה חילוק: דבשבת שואלו ואוכלו על פיו, מפני עונג שבת; ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר
^ מתנת שכיב מרע אינה צריכה קנין שתקנו חכמים שדבריו ככתובים וכמסורים שלא תטרף דעתו עליו
^ ואם כתוב בה קנין
^ כמו רֹכבי הרכש (אסתר ח, פסוקים י,יד) – כלומר: נתן בה שתי כחות על ידי שכתוב בה, כדקציר ורמי בערסיה; וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע, ועל ידי קנין שכתוב בה, שאינו נוהג אלא בבריא - נתן בה כח בריא;
^ והשתא מפרש להו 'כח מתנת בריא':
^ מחוליו
^ משאינו כן בשכיב מרע
^ והרי היא כמתנת שכיב מרע שאין במתנת בריא אפילו בקנין, שאם כתב במתנה "זו הלואתי שהלויתי לפלוני" - נתונה לפלוני זה הלואתו לפלוני, ואילו גבי בריא - משום קנין לא קני ביה, שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מצעיא מו,א) וְזֶה קנה אם מת - לא מחמת קנין אלא מחמת דברי שכיב מרע
^ שמא להכי כתב בה קנין: דלא גמר להקנותו מתנה זו על ידי דברי שכיב מרע שהן ככתובים ומסורים דמי אלא על ידי כתיבה וקנין כבריא, דסתם קנין - לכתיבה עומד
^ ושטר שכיב מרע אינו קונה מחייםף שהרי אין דעתו ליתן כלום אלא לאחר מיתה; ואפילו לרבי יוסי דאמר (גיטין עב א ועוד) 'זמנו של שטר מוכיח עליו' - הני מילי בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה, אבל זה - אין דעתו ליתן בחייו כלום, וכיון דמית - תו לא מצי לאקנויי מידי דהא ליתיה דליקני ניהליה; ושמעינן מיהת דרב בתר אומדנא אזיל: שאומד דעתו של זה דלארכביה אחרי רכשי עבד; ואף על פי שלא פירש - מפיק רב ממונא בהכי

[1] '^ שאמרו בבכורות (פ"ח מ"ט; נא,ב): אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו הנכסים לאחר מיתת אביהן, ולא האשה בכתובתה', ותוספת נמי לא גביא משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה

[2] לכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה, כגון הנפרעת שלא בפניו, ועד אחד מעידה שהיא פרועה; והנפרעת מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים, דתנן בפרק 'הכותב' (לקמן פז,א) דבעו שבועה - אף תוספת נמי בעי שבועה, ואף על גב דפוגמת בהאי כללא איתיה - איצטריך למינקטיה בהדיא לאשמועינן דפגימת תוספת מהניא להשביעה, כפגימת כתובה

[3] שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות אלא אם כן פגמה וְזָקפה, כדאמרינן במסכת גיטין (יח,א) - ותוספת נמי לא משמט

[4] וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה כתובתה, כדאיתא ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קלב) ותוספת ככתובה

[5] אין כתובה נגבית אלא מן הקרקע

[6] כדתנן ב'הניזקין' (גיטין מח ב), וכן תוספת

[7] '^ תנן ב'הנושא' (לקמן פ"יב מ"ד; קד,א): כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה לעולם, וכל זמן שהיא בבית אביה, שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין אותה - גובה כתובתה עד כ"ה שנים; ואם שתקה יתר על כן יום אחד – מחלתה, וכן תוספת

[8] כשם שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה מאתים - כך נוטלים תוספת

[9] 'איתמר' גרס ולא גרס 'דאיתמר'

[10] 'אינון ירתון כסף כתובתיך'; וירושה לא טרפא לקוחות

[11] לשון בעל חוב

[12] המייחד

[13] לכתובת אשתו, ומת

[14] והן בעין, והיא נפרעת מהן - נוטלתן

[15] דטעמא מאי אמור רבנן 'מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה' - דחיישינן דלמא צררי אתפסה, והכא [הנכסים שייחד לה] היינו צררי דאתפסה

[16] כגון שאבדו

[17] דכיון דאבוד הני - לא אתפסה אחריני, וכל נכסיו אחראין לכתובתה, ונפרעת מן הקרקעות

[18] שייחד לה קרקע וכתב לה בארבעה המצרים שלה בחייו לעשותה אפותיקי לכתובתה, ומת - נפרעת הימנה

[19] דודאי תו לא מתפיס לה צררי אחריני

[20] דכיון דלא כתב לה ארבעה המצרים - אין זו סמיכה לסמוך עליה, והרי היא כמי שלא ייחד, ואיכא למיחש לצררי

[21] כגון מתנת קרקע

[22] אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו; דכיון דקנו ממנו - סתם קנין לכתיבה עומד

[23] תוספת דמדעתו

[24] אומד הדעת: בדבר שאינו מפורש אומדין בית דין ואומרים: סתם איניש - להכי איכוון, דלא כותב לה ממונו חנם אלא לחיבת ביאה

[25] '^ במסכת גיטין (פ"ו מ"ה; סה,ב): המפרש והיוצא בשיירא ואומר "כתבו גט לאשתו" - אף על פי שלא אמר 'תנו' - הרי אלו יכתבו ויתנו, דמחמת טרדתו שהוא בהול על נפשו לא הספיק לגמור דבריו, ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוון; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן = הגוסס; והיינו 'בתר אומדן דעתא' דאמרינן: לא אמר "כתבו" אלא שיתנו; הואיל ומסוכן הוא - לא נתכוון לצחק בה

[26] '^ משנה היא במסכת דמאי (פ"ד מ"א): תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ואסרה את החולין משום מדומע: רבי שמעון שזורי אומר: אף בחול שואלו לעם הארץ שלקח הימנו הפירות הללו, ואוכלן על פיו: אם אמר "הפרשתי מעשרותיו כראוי עד שלא מכרתים לך" - סומך עליו, דהואיל ומדרבנן הוא - הימנוהו רבנן במקום פסידא כי הכא, שאין לו תקנה לחזור ולהפריש, אלא למוכרה לכהנים בדמי תרומה, והפסד הוא לו; האי דנקט אף בחול - משום דקתני התם מילתא אחריתי, ויש בה חילוק: דבשבת שואלו ואוכלו על פיו, מפני עונג שבת; ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר

[27] מתנת שכיב מרע אינה צריכה קנין שתקנו חכמים שדבריו ככתובים וכמסורים שלא תטרף דעתו עליו

[28] ואם כתוב בה קנין

[29] כמו רֹכבי הרכש (אסתר ח, פסוקים י,יד) – כלומר: נתן בה שתי כחות על ידי שכתוב בה, כדקציר ורמי בערסיה; וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע, ועל ידי קנין שכתוב בה, שאינו נוהג אלא בבריא - נתן בה כח בריא;

[30] והשתא מפרש להו 'כח מתנת בריא':

[31] מחוליו

[32] משאינו כן בשכיב מרע

[33] והרי היא כמתנת שכיב מרע שאין במתנת בריא אפילו בקנין, שאם כתב במתנה "זו הלואתי שהלויתי לפלוני" - נתונה לפלוני זה הלואתו לפלוני, ואילו גבי בריא - משום קנין לא קני ביה, שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מצעיא מו,א) וְזֶה קנה אם מת - לא מחמת קנין אלא מחמת דברי שכיב מרע

[34] שמא להכי כתב בה קנין: דלא גמר להקנותו מתנה זו על ידי דברי שכיב מרע שהן ככתובים ומסורים דמי אלא על ידי כתיבה וקנין כבריא, דסתם קנין - לכתיבה עומד

[35] ושטר שכיב מרע אינו קונה מחייםף שהרי אין דעתו ליתן כלום אלא לאחר מיתה; ואפילו לרבי יוסי דאמר (גיטין עב א ועוד) 'זמנו של שטר מוכיח עליו' - הני מילי בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה, אבל זה - אין דעתו ליתן בחייו כלום, וכיון דמית - תו לא מצי לאקנויי מידי דהא ליתיה דליקני ניהליה; ושמעינן מיהת דרב בתר אומדנא אזיל: שאומד דעתו של זה דלארכביה אחרי רכשי עבד; ואף על פי שלא פירש - מפיק רב ממונא בהכי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]