ביאור:בבלי כתובות דף צח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בבתוליה - שיהו כל בתוליה קיימין [1], בין בכדרכה בין שלא כדרכה [2].
ההיא איתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה [3], קתבעה מזוני. אתאי לקמיה דרבא. אמר להו ליתמי: זילו הבו לה מזונות: לית דחש להא דרבי שמעון דאמר 'לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף'.
שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף: מוכרת שלא בבית דין - צריכה שבועה [4] או אין צריכה שבועה?
ותבעי לך [האם צריכה] הכרזה?
אמר ליה: הכרזה לא קמיבעיא לי, דאמר רבי זירא אמר רב נחמן: אלמנה ששמה לעצמה [5] לא עשתה ולא כלום' [6] – היכי דמי? אי דאכרוז - אמאי 'לא עשתה ולא כלום'? אלא - לאו דלא אכרוז, ו'לעצמה' - הוא ד'לא עשתה ולא כלום', הא לאחר - מה שעשתה עשתה [ואין צורך באכרזה]!?
לעולם דאכרוז, ודאמרי לה: "מאן שם ליך" [7]? [8]
כי האי דההוא גברא דאפקידו גביה כיסתא [9] דיתמי; אזל שמה לנפשיה בארבע מאה זוזי. אייקר, קם בשית מאה. אתא לקמיה דרבי אמי. אמר ליה 'מאן שם לך'? והלכתא צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה.
[ונראה שהסבה היא שאין אדם שם לעצמו.]
משנה:
אלמנה שהיתה כתובתה מאתים, ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - נתקבלה כתובתה [10].
היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה - מכרה בטל [11]; אפילו היא אומרת "אחזיר דינר ליורשין" - מכרה בטל.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: לעולם מכרה קיים [12] עד שתהא שם [13] כדי שתשייר בשדה בת תשעה קבין [14] ובגנה בת חצי קב [15], וכדברי רבי עקיבא [16]: בית רובע [17];
היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה - של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים.
גמרא:
מאי שנא שוה מאתים במנה, דאמרי לה את אפסדת - שוה מנה במאתים נמי תימא "אנא ארווחנא"!?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
כאן שנה [18] רבי: הכל לבעל המעות [19], כדתניא [20] [21]: הוסיפו לו אחת יתירה - הכל לשליח, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: חולקין., והתניא: רבי יוסי אומר: הכל לבעל המעות!? אמר רמי בר חמא: לא קשיא: כאן בדבר שיש לו קצבה [22] ; כאן בדבר שאין לו קצבה [23].
אמר רב פפא: הלכתא: דבר שיש לו קצבה - חולקין; דבר שאין לו קצבה - הכל לבעל המעות.
מאי קא משמע לן?
שינויא דשנינן [תירוצו של רמי בר חמא] - שינויא הוא.
איבעיא להו: אמר ליה [24] "זבין לי ליתכא [25]" ואזל וזבין ליה כורא – מאי?: מוסיף על דבריו הוא, וליתכא מיהא קני [26]? או דלמא מעביר על דבריו הוא, וליתכא נמי לא קני?
אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא: תא שמע [מעליה פ"ו מ"א]: אמר בעל הבית לשלוחו "תן להן חתיכה [27] לאורחין" והוא אומר "טלו שתים [28]", והן נטלו שלש [29] - כולן מעלו [30]'; אי אמרת בשלמא 'מוסיף על דבריו הוי' - משום הכי בעל הבית מעל, אלא אי אמרת 'מעביר על דבריו הוי' - בעל הבית אמאי מעל? והתנן [שם]: השליח שעשה שליחותו - בעל הבית מעל; לא עשה שליחותו - שליח מעל'!?
הכא במאי עסקינן?: - דאמר להו "טלו אחת מדעתו של בעל הבית [31] ואחת מדעתי", ושקלו אינהו תלת.
תא שמע [ממשנתנו]: היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה - מכרה בטל מאי? לאו דזבין שוה מנה ודינר במנה ודינר [32], ומאי במנה [33] - מנה שלה [34], ומאי אפילו [במשנה: אפילו היא אומרת "אחזיר דינר ליורשין" - מכרה בטל] [35] - אפילו היא אומרת "אחזיר את הדינר ליורשים בדינר מקרקעי [36]" וקתני מכרה בטל!
אמר רב הונא בריה דרב נתן: לא, בדאוזיל [37].
הערות
[עריכה]- ^ לענין בעילה
- ^ שלא נבעלה אפילו שלא כדרכה
- ^ ולא היה בו שיעור כתובתה
- ^ שלא גבתה יותר
- ^ לקחה שדה היתומים לעצמה בשומת כתובתה
- ^ ואם רצו היתומים להגבותה מעות לאחר זמן חוזרין ונוטלין אותה
- ^ ממי קבלת מכירה זו? לא מבית דין ולא מיתומין!
- ^ לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומין; אבל היכא דשמת לאחריני - נפק מרשות היורשין, שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור!
- ^ מספוא; לשון אחר כסיתא: גרס עצי אלמוגים שקורין קורא"ל
- ^ דאמרינן לה: את אפסדת
- ^ שאותו דינר אין לה רשות למכור; נמצא שכל המכר טעות, שהרי בבת אחת היה
- ^ והיא תחזיר את הדינר ליורשין, דמה הפסידתן?
- ^ באונאה
- ^ כדי שאילו לא היתה האונאה - היה משתייר בשדה בת תשעה קבין; או האונאה עצמה תשעה קבין, והוא הדין אם נשאר ליתומים שם לבד האונאה תשעה קבין; דכיון דיש ליתומים קרקע שם כשיעור שדה - יאמרו לה "אין רצוננו למכור קרקע הראוי לנו"; אבל אם אין האונאה ראויה להצטרף לכדי שדה - לא הפסידתן כלום
- ^ שזה שיעור גנה
- ^ ששמענו ממנו במקום אחר
- ^ הוא שיעור גנה
- ^ במשנתינו למדנו
- ^ השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול - הכל לבעל המעות, ולא מצי למימר "אנא ארווחי"
- ^ דאיכא פלוגתא דתנאי בהא מילתא ומסקנא שמעינן דבדבר שאין לו קצבה - אית ליה לרבי יוסי 'הכל לבעל המעות', וסתם לן רבי במתניתין דהכא כרבי יוסי, דמתניתין נמי דבר שאין לו קצבה הוא, דכל קרקע נמכר באומד זה בפחות וזה ביוקר
- ^ בתוספתא דמסכת דמאי היא [פרק ח הלכה ג (ליברמן)]
- ^ כגון קטנית הנמכר בחנות במדה: מלֹא כלי בפרוטה; אם הוסיפו אחת יתירה – חולקין, דמתנה הואי - יש לומר לשליח נתנה, ויש לומר לבעל מעות נתנה
- ^ כגון טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד; פעמים מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום - הכל לבעל מעות, שאין כאן מתנה אלא מכר
- ^ לשלוחו
- ^ מכור משדותי בית חצי כור
- ^ לוקח, ואם בא בעל הבית לחזור אינו חוזר
- ^ מבשר שיש לי בכלי
- ^ שתים כל אחד מכם
- ^ ולבסוף נמצא בשר של הקדש
- ^ בעל הבית מעל: שהאחת היתה מדעתו; והשליח מעל בשניה, והאורחין בשלישית
- ^ והרי עשה בה שליחותו
- ^ שלא היה במנה ודינר שום טעות
- ^ דקתני
- ^ כלומר: בשביל מנה שהיה לה להתקבל מכרה שוה מנה ודינר ובשויו
- ^ פשיטא דעל כרחך של יתומים הוא
- ^ אחזיר ואקנה מן הלוקח שוה הדינר ואחזירנו להם
- ^ ומשום הכי מכרה בָּטֵל: דטעתה שמכרה שוה מנה ודינר במנה