ביאור:בבלי כתובות דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

או הלכה כרבי שמעון ^[1]?

איתמר: בבי רב אמרי: רב שרי ושמואל אסר; בנהרדעא ^[2] אמרי: רב אסר ושמואל שרי!

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך ^[3] אלו מקילין לעצמן ואלו מקילין לעצמן ^[4]!

ורב שרי ^[5]? והאמר רב שימי בר חזקיה משמיה דרב: 'האי מסוכריא דנזייתא ^[6] אסור להדוקה ^[7] ביומא טבא'!

בההוא - אפילו רבי שמעון מודה, דאביי ורבא, דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות ^[8].

והא אמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'הלכה כרבי יהודה ^[9]' ורב חנן בר אמי אמר שמואל: 'הלכה כרבי שמעון'? ורב חייא בר אבין מתני לה בלא גברי ^[10]: 'רב אמר הלכה כרבי יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון'!?

לעולם רב כרבי יהודה סבירא ליה; להך לישנא דאמר 'דם מיפקד פקיד' ^[11] - מקלקל הוא אצל הפתח ^[12]; להך לישנא דאמר 'דם חבורי מיחבר; - מקלקל בחבורה הוא ^[13].

מתיב רב חסדא [נדה פ"י מ"א]: תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ^[14] ונשאת: בית שמאי אומרים: נותנין לה ארבעה לילות ^[15], ובית הלל אומרים: עד שתחיה המכה ^[16]; הגיע זמנה לראות ^[17] ונשאת: בית שמאי אומרים: נותנין לה לילה הראשון ^[18] ובית הלל אומרים: עד מוצאי שבת ארבעה לילות

עמוד ב

מאי לאו ^[19] דאי לא בעל ^[20] מצי בעיל ^[21], אפילו בשבת ^[22]!

אמר רבא: לא, לבר משבת.

אמר ליה אביי: והא עד מוצאי שבת ארבעה לילות קתני ^[23]?

אלא אמר רבא: כשבעל.

אי כשבעל ^[24] - מאי קא משמע לן? ^[25]

קא משמע לן דשרי למיבעל בשבת, כדשמואל, דאמר שמואל: פירצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואף על פי שמשיר צרורות ^[26].

מתיב רב יוסף [ברכות פ"ב מ"ה]: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה - מאי לאו ^[27] - ^[28] דטריד ^[29], דבעי למיבעל ^[30]!?

אמר ליה אביי: לא, דטריד דלא בעיל ^[31].

אמר ליה רבא: ומשום טירדא פטור? ^[32] אלא מעתה טבעה ספינתו בים הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי - והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אָבֵל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין, שנאמר בהן פאר ^[33]!?

אלא אמר רבא ^[34]: תנאי היא ^[35]: דתנא חדא אם לא עשה מעשה בראשון - פטור ^[36] אף בשני, בשני - פטור אף בשלישי, ותניא אידך ראשון ושני פטור, שלישי חייב ^[37]!

ואביי ^[38]: התם ^[39] נמי בטירדא פליגי ^[40].

והני תנאי כי הני תנאי, דתניא: הכונס את הבתולה לא יבעול בתחלה בשבת; וחכמים מתירין.

מאן חכמים?

אמר רבה: רבי שמעון היא, דאמר 'דבר שאין מתכוין מותר'.

אמר ליה אביי: והא 'מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות'?

אמר ליה: לא כהללו בבליים שאין בקיאין בהטייה ^[41] אלא יש בקיאין בהטייה [ואם כן אין כאן פסיק רישא].

אם כן ^[42] - 'טורד' למה ^[43]?

לשאינו בקי.

יאמרו 'בקי מותר ^[44], שאינו בקי אסור'.

רוב בקיאין הן ^[45].

אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי: אלא מעתה, שושבינין למה ^[46]? מפה למה ^[47]?

[’וליטעמיך' לא גרסינן, אלא הכי גרסינן: 'שושבינין למה מפה למה’]

אמר ליה: התם - שמא יראה ויאבד ^[48].

מתיב רבי אמי: 'המפיס מורסא ^[49] בשבת - אם לעשות לה פה ^[50] - חייב ^[51], ואם להוציא ממנה ליחה -

הערות

^ דמקלקל בחבורה חייב, כיון דתימצי לומר הלכה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין, דאסור
^ מקומו של שמואל
^ שלא תטעה להחליף שמעתתא דבי רב לנהרדעא ודנהרדעא לדבי רב
^ דבי רב, שצריכים לעשות כדברי רבן, אומרים שרבן התיר; ונהרדעא, העושים כשמואל רבן, אומרים שמואל התיר
^ בתמיה! אלמא דבר שאין מתכוין מותר סבירא ליה
^ סתימת נקב גיגית: שמוציאין השֵׁכָר דרך הנקב וסותמין אותו בבלאי בגדים
^ משום סחיטה
^ אבל כאן יש שבקיאים בהטייה, כדלקמן
^ באין מתכוין
^ בלא אמוראי אליבא דרב ואליבא דשמואל, אלא רב ושמואל גופייהו
^ והאיסור משום פתח הוא
^ ובמקלקל מודה רבי יהודה
^ ורב סבר לה כרבי יהודה אף במקלקל בחבורה לקולא, דקא פטר בה רבי יהודה
^ במסכת נדה אמר אימתי הגיע זמנה לראות: משיגיעו ימי הנעורים
^ שכל דמים שתראה בהן מחמת תשמיש מחזקינן להו בדם בתולים
^ כל זמן שאינה משמשת בלא דם - לא חיתה המכה
^ ולא ראתה
^ אפילו לבעילות הרבה
^ הנך ארבעה לילות עד מוצאי שבת דקתני - להכי תני להו:
^ בעילה גמורה
^ וכל דם שהוא מוציא תמיד בהערותיו הוו דם בתולים
^ ושמעינן מינה נמי דמותר לבעול בחבורה בשבת
^ ולא משכחת ליה לבר משבת, דהא ברביעי ניסת ויש כאן לילי חמישי וששי ושבת ומוצאי שבת
^ ולא אתא לאורויי לן אלא היתר דם בתולים האי דנקט עד מוצאי שבת
^ ליתני 'נותנין לה ארבעה לילות'?! על כרחך משום בעילת שבת נקט לה!
^ והאי נמי דלמא מחבל פורתא, ומספיקא לא אסרינן ליה
^ האי דפטר ליה מקרית שמע בלילי שבת
^ משום
^ במצוה
^ והעוסק במצוה פטור מן המצוה
^ מצטער שלא בעל
^ בתמיה: ומשום צער פטור מאחר שאינו מחשב לעסוק במצוה?
^ פארך חבוש עליך (יחזקאל כד יז), ואָבֵל מעולל בעפר קרנו וראשו, ואין זה פאר לתפילין
^ ודאי לא מצית לתרוצי הא דחתן פטור מקרית שמע - משום דלא מצי בעיל, דאם כן לא הוה פטור, דהא לא טריד בדבר מצוה!
^ בעילת חבורה בשבת, ומאן דאסר לבעול בשבת כתנאי אמרה לשמעתיה: דאיכא תנא אחרינא דאסר למיבעל
^ מקרית שמע
^ דשבת הוא ואסור לבעול
^ אמר לך
^ הנך תנאי
^ והאי דפטר ליה מקרית שמע - לאו משום דשרי למיבעל, אלא קסבר המצטער צער של מצוה פטור מקריאת שמע, ולא דמי לאָבֵל דטריד טירדא דרשות, שאין צערו מצוה אף על פי שאבילותו מצוה; ומאן דמחייב סבר טירדא לא פטר [ורבא אמר דבמותר לבעול פליגי]
^ שמטין לצדדין ואין מוציאים דם
^ דבקיאים
^ מהו טרדו להפטר מקרית שמע
^ לבעול בשבת, דלא פסיק רישיה ולא ימות הוא
^ הילכך סתמא לאו 'פסיק רישיה ולא ימות' הוא
^ מאחר שיש בקיאין לבעול בלא דם, הא דתניא (לקמן יב,א): היו מעמידין להן שני שושבינין, אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה כלומר: לבקר אחריהם שלא ינהגו בה רמאות בטענת בתולים, ואי בקיאין בהטייה - מה שושבינין מועילין
^ לברר את הבתולים
^ שמא לא יטה ויוציא דם ויאבדנו ויאמר "לא מצאתי דם"; דאילו בהטייה - אם בא לטעון - תאמר לו: "עדיין בתולה אני"
^ הפותח פה נפח, שקורין קלו"ג
^ שמתכוין ליפותה ולהיות לה פתח זה ליום מחר
^ שהוא מתקן פתח, וחייב משום בונה, דאשכחן בנין בבעלי חיים, דכתיב ויבן... את הצלע (בראשית ב כב)!

[1] דמקלקל בחבורה חייב, כיון דתימצי לומר הלכה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין, דאסור

[2] מקומו של שמואל

[3] שלא תטעה להחליף שמעתתא דבי רב לנהרדעא ודנהרדעא לדבי רב

[4] דבי רב, שצריכים לעשות כדברי רבן, אומרים שרבן התיר; ונהרדעא, העושים כשמואל רבן, אומרים שמואל התיר

[5] בתמיה! אלמא דבר שאין מתכוין מותר סבירא ליה

[6] סתימת נקב גיגית: שמוציאין השֵׁכָר דרך הנקב וסותמין אותו בבלאי בגדים

[7] משום סחיטה

[8] אבל כאן יש שבקיאים בהטייה, כדלקמן

[9] באין מתכוין

[10] בלא אמוראי אליבא דרב ואליבא דשמואל, אלא רב ושמואל גופייהו

[11] והאיסור משום פתח הוא

[12] ובמקלקל מודה רבי יהודה

[13] ורב סבר לה כרבי יהודה אף במקלקל בחבורה לקולא, דקא פטר בה רבי יהודה

[14] במסכת נדה אמר אימתי הגיע זמנה לראות: משיגיעו ימי הנעורים

[15] שכל דמים שתראה בהן מחמת תשמיש מחזקינן להו בדם בתולים

[16] כל זמן שאינה משמשת בלא דם - לא חיתה המכה

[17] ולא ראתה

[18] אפילו לבעילות הרבה

[19] הנך ארבעה לילות עד מוצאי שבת דקתני - להכי תני להו:

[20] בעילה גמורה

[21] וכל דם שהוא מוציא תמיד בהערותיו הוו דם בתולים

[22] ושמעינן מינה נמי דמותר לבעול בחבורה בשבת

[23] ולא משכחת ליה לבר משבת, דהא ברביעי ניסת ויש כאן לילי חמישי וששי ושבת ומוצאי שבת

[24] ולא אתא לאורויי לן אלא היתר דם בתולים האי דנקט עד מוצאי שבת

[25] ליתני 'נותנין לה ארבעה לילות'?! על כרחך משום בעילת שבת נקט לה!

[26] והאי נמי דלמא מחבל פורתא, ומספיקא לא אסרינן ליה

[27] האי דפטר ליה מקרית שמע בלילי שבת

[28] משום

[29] במצוה

[30] והעוסק במצוה פטור מן המצוה

[31] מצטער שלא בעל

[32] בתמיה: ומשום צער פטור מאחר שאינו מחשב לעסוק במצוה?

[33] פארך חבוש עליך (יחזקאל כד יז), ואָבֵל מעולל בעפר קרנו וראשו, ואין זה פאר לתפילין

[34] ודאי לא מצית לתרוצי הא דחתן פטור מקרית שמע - משום דלא מצי בעיל, דאם כן לא הוה פטור, דהא לא טריד בדבר מצוה!

[35] בעילת חבורה בשבת, ומאן דאסר לבעול בשבת כתנאי אמרה לשמעתיה: דאיכא תנא אחרינא דאסר למיבעל

[36] מקרית שמע

[37] דשבת הוא ואסור לבעול

[38] אמר לך

[39] הנך תנאי

[40] והאי דפטר ליה מקרית שמע - לאו משום דשרי למיבעל, אלא קסבר המצטער צער של מצוה פטור מקריאת שמע, ולא דמי לאָבֵל דטריד טירדא דרשות, שאין צערו מצוה אף על פי שאבילותו מצוה; ומאן דמחייב סבר טירדא לא פטר [ורבא אמר דבמותר לבעול פליגי]

[41] שמטין לצדדין ואין מוציאים דם

[42] דבקיאים

[43] מהו טרדו להפטר מקרית שמע

[44] לבעול בשבת, דלא פסיק רישיה ולא ימות הוא

[45] הילכך סתמא לאו 'פסיק רישיה ולא ימות' הוא

[46] מאחר שיש בקיאין לבעול בלא דם, הא דתניא (לקמן יב,א): היו מעמידין להן שני שושבינין, אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה כלומר: לבקר אחריהם שלא ינהגו בה רמאות בטענת בתולים, ואי בקיאין בהטייה - מה שושבינין מועילין

[47] לברר את הבתולים

[48] שמא לא יטה ויוציא דם ויאבדנו ויאמר "לא מצאתי דם"; דאילו בהטייה - אם בא לטעון - תאמר לו: "עדיין בתולה אני"

[49] הפותח פה נפח, שקורין קלו"ג

[50] שמתכוין ליפותה ולהיות לה פתח זה ליום מחר

[51] שהוא מתקן פתח, וחייב משום בונה, דאשכחן בנין בבעלי חיים, דכתיב ויבן... את הצלע (בראשית ב כב)!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]