קטגוריה:בראשית יג י

תרגום

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן

לוט לא ענה לאברם. ולא הסתכל עליו. הוא פנה והלך - לא ברור אם הוא כעס, אבל הכתוב לא מציין שלוט דיבר עם אברם וזרעו עד מותו. לוט לא דיבר כאשר אברם העניק לו את רכושו ולא לקח ממנו "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל" (ביאור:בראשית יד כג), לא הודה לאברם, לא ברך את אברהם להולדת בניו: ישמעאל ויצחק, ולא בקש עזרה כשברח מסדום להר. אברם היה מודע לטינה הזאת ולא ניסה לדבר עם לוט לאחר שהציל אותם מכדרלעומר, וגם לא הזכיר את שמו כאשר הוא התמקח עם אלוהים על הצדיקים בסדום. אברהם ראה את חורבנה של סדום, אבל לא בדק האם אלוהים הציל את לוט, וגם לא בא להולדת בניו של לוט: מואב ועמון.

לוט חשב מה לעשות ולאיפה ללכת. הוא הפנה את מבטו לככר הירדן, אשר בעבר הירדן המזרחית, ראה את המקום כגן אלוהים, למרות רשעתם.
סביר שאלוהים הבטיח ללוט שגם הוא יהיה לגוי גדול, במידה והוא לא יתווכח ויעזוב את כל כנען לאברם, ויצא לככר הירדן הרשעה. אלוהים כבר ידע שהוא יביא את כדרלעומר אשר יהרוג את יושבי עבר הירדן המזרחית, ויפנה מקום ליורשיו של לוט, להקים שם את הממלכות מואב ועמון - כפי שאלוהים הודיע למשה: "כִּי לִבְנֵי לוֹט, נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה" (דברים ב ט), "כִּי לִבְנֵי לוֹט, נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה" (דברים ב יט).

כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה... כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם

משקה - מלשון השקיה. גם בבקעת הירדן וגם במצרים הגשמים מועטים, והחקלאות תלויה בהשקיה ע"י שאיבת מים מהנהר הסמוך. וכן נאמר בפירוש על ארץ מצרים (דברים יא י): "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ - לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק".

ומדוע זה חשוב? כי כאשר החקלאות תלויה כולה בעבודת האדם, מתפתחת הגישה שהעיבוד מקנה לאדם בעלות מוחלטת על הקרקע. ממילא מתפתחת שנאה כלפי נוודים ה"פולשים" לקרקע. ולכן במצרים תיעבו רועי-צאן, (בראשית מו לד): "וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן". ולכן בסדום שנאו אורחים והתעללו בהם, (ספרי על דברים יא טז): "אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו".

כְּגַן יְהוָה

(אילן סנדובסקי)
ככר הירדן היתה כגן פורח, "כְּגַן יְהוָה": שפע מים מתוקים, שמש, ואדמה פורייה – קשה לא לקרוא לזה גן-עדן.

האם הגן הוא שארית של גן העדן שאלוהים ברא? האם אלוהים שגה כאשר בחר להותיר את הגן הזה עומד על תלו? ומה בעצם רצה אלוהים ללמדנו בעניין הגן הזה?

קשה להבין מדוע אברהם בחר לגור "בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (ביאור:בראשית יח א) לפני הפירוד, אם בקרבת מקום היה אזור כזה יפה ופורה, אולם סביר להניח שאברהם לא היה בוחר לגור באזור שנמצא מחוץ לארץ המובטחת. בהמשך נראה שהגן הזה הפך את יושביו לחוטאים ורשעים.

במידה מסוימת, העדפתו של לוט להתגורר בקרב אנשי סדום הרשעים, מאשר עם אברם, היא עלבון לאברם.

מיקומה של סדום

הכתוב נותן מספיק עובדות כדי להסיק שככר הירדן וסדום נמצאים צפונית לים המלח ובעברו המזרחי. הירדן הביא עמו כמויות גדולות של מים מתוקים. כשלוט ברח מסדום לא נאמר שהוא חצה את הירדן או ברח לגור במערה במדבר יהודה הצחיח, אלא שהוא ברח דרך צוער להר, היכן שבעתיד יתגוררו בני מואב ובני עמון. ייתכן שערי ככר בירדן נחרבו עם השנים והיום הן קבורות צפונית לים המלח.

בהמשך המלאכים מסבירים ללוט "כי משחתים אנחנו את המקום הזה" (ביאור:בראשית יט יג), ואכן "ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה" (ביאור:בראשית יט כה). מכאן ניתן להבין שככר הירדן וסדום לא נכללו בארץ המובטחת, ואלוהים לא גרע מהבטחתו לאברהם.

בֹּאֲכָה צֹעַר

"בֹּאֲכָה צֹעַר" לפני בואך לעיר צוער. כבר כאן נרמז שצוער לא היתה חלק מ"גַן יְהוָה", ואולי אנשיה לא היו רשעים כמו אנשי סדום.