בראשית רבה מא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · מא · ז · >>

הוסף ביאור

ז. [עריכה]

וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן -- אמר רבי נחמן בר חנין: כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות, סוף שמאכילים אותו מבשרו.

אמר רבי יוסי בר חנינא: כל הפסוק הזה לשון ערוה הוא, היך מה דאת אמר (בראשית לט): ותשא אשת אדוניו את עיניה וגו.'

וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה -- היך מה דאת אמר (משלי ו): כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.

כי כולה משקה -- היך מה דאת אמר (במדבר ה): והשקה את האשה את מי המרים.

לפני שחת ה' -- היך מה דאת אמר: (בראשית לה): והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה.

כגן ה' -- לאילנות. כארץ מצרים -- לזרעים.

ויבחר לו לוט -- אמר רבי יוסי בר זימרא: כאינש דבחר פורנא דאימיה.

ויסע לוט מקדם -- הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוהו.

ויפרדו איש מעל אחיו, אברם ישב -- ר' מאיר אומר: אין לך בכרכים רע כסדום, כשאדם רע קורין אותו סדומי, ואין לך בעממים קשה מאמורי, כשאדם קשה הן קוראין אותו אמורי.

אמר רבי יוסי: אין לך בכרכים יפה מסדום, שחזר לוט על כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה כסדום. ואלו היו החשובין שבהן.

ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד --

  • רעים, אלו לאלו.
  • חטאים, בגילוי עריות.
  • לה', בעבודת כוכבים.
  • מאד, בשפיכות דמים: