ביאור:בראשית יט יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית יט יג: "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְהוָה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה[עריכה]

אלוהים לא שמר את תוכניתו בסוד, הרי הוא כבר גילה לאברהם וללוט. אלוהים לא רצה להרוג את האנשים אפילו שהם היו רעים. המלאכים אמרו ללוט להזהיר את משפחתו, והרי שהם היו יכולים להזהיר את כל העיר לברוח או לבקש רחמים מאלוהים.

אלוהים הבין שהמקום היה "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י), ולכן האנשים נעשו רעים ולא רצו שזרים יפלשו לעירם. הדרך היחידה למנוע שאנשים חדשים יבואו למקום ויעשו רעים מחדש היתה להחריב את המקום כולו, כדברי המלאכים: "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנו,ּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶהּ". ואכן כך נעשה כמודגש ל-"צֶמַח הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יט כה).

כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם[עריכה]

אלוהים שלח שני מלאכים כדי שיהיו שני עדים לפשעי סדום, ככתוב: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂו כָּּלָה; וְאִם לֹא, אֵדָעָה" (ביאור:בראשית יח כא).

המלאכים נוכחו בהתקפה ושמעו את דברי אנשי העיר. לולא פצצת הסנוורים, הפורעים היו שוברים את הדלת, שורפים את הבית ומענים את לוט, משפחתו ואורחיו.

וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ[עריכה]

המלאכים השתכנעו ברשעת אנשי העיר. הם הוסמכו להוציא לפועל את הרס המקום, אולם הם מסבירים ללוט שהם לא עושים את זה על דעת עצמם, אלא "וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה". לוט היה מנוע מלהתווכח איתם מכיוון שהם לא יכולים לשנות את דבר אדוני. לאחר ההתקפה על ביתו גם לוט לא היה יכול לטעון שאנשי העיר אינם רשעים. ההתקפה על ביתו של לוט הוכיחה למלאכים שלוט היה מודע מה יכול לקרות למלאכים, אם הם ילונו ברחוב ולכן הוא הפציר בהם מאוד לסור לביתו, וכך לוט העיד נגד העיר, והוכיח את זכותו להנצל.

לוט לא ידע שאלוהים הבטיח "לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבורּ הָעֲשָׂרָה" (בראשית יח לב) והוא אף לא ניסה לארגן 10 צדיקים. ידוע שלפחות חתניו לא השתתפו בהתקפה על ביתו ולא ידעו על פצצת הסנוורים, ולכן ייתכן שהיו עוד כמה צדיקים כמוהם בעיר. עם זאת, לוט לא הלך לחבריו להזהיר אותם, אם בגלל שלא היו לו חברים או שהמלאך לא אישר לו להזהיר אנשים אשר לא שייכים לו.

אנשי העיר ראו שזרים הגיעו לעיר ושלוט הפציר בהם מאוד לבוא לביתו. אנשי העיר התאספו להתקפה, אך לא היו אנשי העיר שיצאו להגן על לוט ואורחיו. מכאן ניתן להבין שהאנשים שלא פעלו בצורה פעילה במטרה למנוע את ההתקפה על בית לוט אינם נחשבים ל-"צַדִּּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ" (ביאור:בראשית יח כד).

תגובת לוט?[עריכה]

לוט שתק.
לוט לא טען "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (ביאור:בראשית יח כג).
כנראה לוט ידע, שמלבדו, אף אחד אינו צדיק, הן כל אנשי העיר, מגדול על קטן, באו לפגוע באורחיו ובו. כשם שהמלאכים ראו את רשעת העיר, גם לוט קיבל הדגמה.
אולם, להבדיל מאברהם, לוט שתק. סביר שהוא חיפש הצדקה למנוע את ההרג, אבל לא מצא תענה טובה. לוט ינסה להציל את העיר כאשר הוא התמהמה, אבל המלאכים הוציאו אותו בכוח ושלחו אותו באיום לא להתעכב כי גם חייו בסכנה.

למעשה המלאכים הורו ללוט להציל אנשים כרצונו, כדבריהם: "עֹד מִי לְךָ פֹה, חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר, הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם" (ביאור:בראשית יט יב), כך שלא היתה סיבה ללוט לנסות להתווכח. הוא פשוט יכול ללכת ולהזהיר כרצונו.